ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

תצ 19139-01-14 וויספרס לאנז'רה בע"מ נ' אלרוב אזור מסחרי ממילא (1993) בע"מ (מחוזי - תל-אביב-יפו, שושנה אלמגור) 05/04/2017

20/04/2017 14:09:34

תובענה ייצוגית | תנאים לאישור תובענה ייצוגית - נדחה בקשה לאישור תובענה כייצוגית שהגישה שוכרת חנות נגד חברת נדל"ן בגין גביית דמי ניהול שלא כדין .

בית המשפט דחה בקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה נגד חברת נדל"ן בטענה כי בעקבות כך שגבתה מבעלי עסקים ששכרו חנויות במרכז מסחרי שבבעלותה דמי ניהול שונים, נאלצו חלק מבעלי העסקים לשלם כספים נוספים לצורך כיסוי הגרעון שנגרם לחברה שניהלה את המרכז המסחרי.

נפסק כי תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.

במהלך שנת 2010 נכרת בין המבקשת – שוכרת חנות ללבני נשים ובין משיבה 1, חברת נדל"ן שהינה בעלת המרכז המסחרי שבו הייתה ממוקמת החנות, חוזה שכירות ולפיו הופקדה משיבה 2 חברה לניהול אחזקות, על ניהולם של השטחים הציבוריים במרכז המסחרי, ומדי חודש שילמה לה המבקשת כארבעים אלף ₪ עבור דמי ניהול.

המבקשת הגישה בקשה לאישור תובענה כייצוגית וטענה כי משיבה 1 העניקה הנחות ופטורים בתשלום דמי הניהול לבתי העסק שחברים בקבוצה שלה וכתוצאה מהגרעון הכספי שנוצר אצל משיבה 2 נאלצו בתי העסק האחרים לשלם מיליוני שקלים שלא כדין. המבקשת הוסיפה כי לולא הייתה משיבה 2, חברת הניהול, קשורה בטבורה למשיבה 1, לא היו המשיבות יכולות להעניק את ההטבות באופן שיצר בידול בדמי הניהול ששילמו שוכרים שונים ע"פ החוזה האחיד שנכרת עמם.

המשיבות טענו מנגד כי המבקשת ובאי כוחה אינם ממלאים אחר הדרישות לחוק תובענות ייצוגיות (להלן: "החוק") וכי הגירעון הכספי נוצר במשיבה 2 מאחר שדמי הניהול שנגבו לא הספיקו כדי לשלם את הוצאות הניהול ולא כתוצאה מגבייה בדלנית.

בית המשפט המחוזי פסק כי:

כב' השופטת ש' אלמגור פסקה כי הכללים האחידים שנקבעו בחוק תובענות ייצוגיות נועדו, לקדם בייחוד את ניהולן היעיל, הממצה וההוגן של תביעות; את אכיפת הדין ואת ההרתעה מפני הפרתו; את מתן הסעד ההולם לנפגעים מהפרת הדין ואת מימוש זכות הגישה לבית המשפט, בפרט זכותן של אוכלוסיות המתקשות לעשות כן כיחידים.

עוד נפסק כי בענייננו הסכומים הנתבעים העולים כדי מאות אלפי ש"ח לכל חבר בקבוצה מצדיקים ניהול תביעה אישית וכי מהעדויות שהונחו במסגרת ההליך, דומה שהתובענה הייצוגית הוגשה בשביל לזכות בהטבה כלשהי מהמשיבות, שעמן המבקשת מסוכסכת, או לשמש מכשיר ללחוץ על המשיבות בהליכים המשפטיים האחרים שהצדדים מנהלים.

בהמשך לאמור נקבע כי את חוזה השכירות יש לקרוא כמכלול ולא ייתכן שהשוכר ינהל משא ומתן אינטנסיבי ויזכה להטבות ששווין עשרות אלפי שקלים, ואז יטען בנסיבות אלה כי אופן חישובם של דמי הניהול הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד וכי בנסיבות העניין לא הוכחה אפשרות סבירה כי תתקבל הטענה שהשוכרים קופחו ונגרם להם נזק.

בית המשפט המחוזי אף הוסיף כי לא שוכנע שקיימת אפשרות סבירה שתוכח העילה של עשיית עושר ולא במשפט באשר דמי הניהול נגבו מכוח הוראותיו של חוזה השכירות, ולא הוכחה התעשרות שלא כדין.

לסיכום, הבקשה נדחתה. המבקשת חויבה לשלם למשיבות הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך של 85,000 ₪, בצירוף מע"מ.


בשם המבקשת: עודד שטייף, תום שפיגלנד; בשם המשיבות: גד טיכו, ישי ר' שידלובסקי-אור.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים