ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

וע 37792-09-14 אילן קויתי נ' מנהל מיסוי מקרקעין (מחוזי - חיפה, אורית וינשטיין) 22/03/2017

20/04/2017 13:41:32

מס רכישה - בית המשפט קבע כי בני זוג אינם זכאים לתשלום מס רכישה על פי מדרגות "דירה יחידה" בעת רכישת דירה משותפת, במצב שבו טרם נישואיהם קיבלה האישה במתנה דירת מגורים אחרת.

עניינו של הערר שאלת זכאותו של העורר 1, לתשלום מס רכישה בגין דירה שרכשו הוא ואשתו, העוררת מס' 2, כ"דירה יחידה", על פי מדרגות מס רכישה של "דירה יחידה". זאת במצב דברים עובדתי, שאינו שנוי במחלוקת, ולפיו טרם נישואיהם קיבלה העוררת במתנה דירת מגורים אחרת. השאלה לדיון היא האם בנסיבות המקרה הנדון, יש לראות בדירה הנוספת את דירתו היחידה של העורר שבגינה הוא זכאי לתשלום מס רכישה על פי מדרגות המס של דירה יחידה.

לאחר רכישת הדירה המשותפת, הגישו העוררים שומה עצמית שבמסגרתה ביקש העורר שיעור מס רכישה מופחת בגין רכישת הדירה המשותפת, משום שדירה זו היא דירת המגורים היחידה שלו. זאת להבדיל מהעוררת, אשר בעניינה אין כל מחלוקת כי מדובר בדירה שנייה שבבעלותה, נוסף על דירת המתנה. במסגרת השומה העצמית דיווחה העוררת על דירת המתנה כדירה שהתחייבה למכור בתוך 24 חודשים ממועד הרכישה של הדירה המשותפת.

לדעת המשיב, במקרה הנדון, בהיעדר הסכם ממון ולאור מגורים משותפים בדירת המתנה, יש להחיל על דירת המתנה את חזקת התא המשפחתי ועל כן יש לחייב במס רכישה על פי מדרגות המס של דירת מגורים שנייה לבני הזוג. על כך הערר.

הוועדה קבעה:

כב' השופטת א' וינשטיין קבעה כי דין הערר להדחות. על פי הלכת שלמי, נקודת המוצא היא כי דירת מגורים הרשומה על שם אחד מבני הזוג, בין שנרכשה לפני הנישואין ובין שלאחריהם, תיוחס גם לבן הזוג האחר, אלא אם יוכח כי קיימת ביניהם הפרדה רכושית, כך שאין לייחס את אותה דירה גם לבן הזוג האחר. הפרדה רכושית זו נלמדת, בראש ובראשונה, מקיום הסכם יחסי ממון, ונוסף על כך מהוכחת קיומה של הפרדה רכושית בפועל.

כדי שיחול על העוררים החריג לכלל בדבר תחולה רטרוספקטיבית של ההלכה בעניין שלמי, היה עליהם להוכיח כי הסתמכו באופן משמעותי ולגיטימי על הקביעות בפרשת פלם וכי אינטרס הסתמכות זה נפגע כתוצאה משינוי ההלכה בפרשת שלמי. אלא שבענייננו לא עמדו העוררים בנטל הכבד אשר הדין מטיל עליהם להוכיח את טענת ההסתמכות.

לפיכך, הפסיקה בעניין שלמי, הגם שניתנה לאחר שהוצאה לעוררים השומה, חלה גם על עניינם של העוררים, על פי הכלל שנקבע בהלכה הפסוקה בדבר תחולה רטרוספקטיבית ופרוספקטיבית של הלכה חדשה. קביעה זו היא מעבר לנדרש, הן משום שגם לפי עקרונות פרשת פלם לא יהיה שינוי בתוצאת המס הנוגעת לעורר והן משום שספק אם בפרשת שלמי נקבעה הלכה חדשה מהבחינה המהותית.

בענייננו, העוררים הציגו הסכם ממון שנערך ונחתם כשלוש עשרה שנים לאחר נישואיהם של העוררים. קיימת חשיבות רבה לכך כי הסכם הממון יערך באופן עצמאי וללא כל קשר לרצון לקבלת הקלה במס.

הסכם הממון מתייחס אך ורק לעניין זכות הבעלות בדירת המתנה, אך אין בו כל התייחסות באשר לזכות השימוש בדירת המתנה או לזכות ליהנות מפירותיה של דירת המתנה, ככל שהושכרה לאחרים. למותר לציין כי עניין זה הוא בעל משמעות רבה במסגרת בחינת השאלה לקיומה של הפרדה רכושית בחיי הנישואין. לא נעלמה טענת המשיב ולפיה הסכם הממון מאפשר לעוררים לבטל את ההסכם לאחר שיממשו את רצונם לקבל שיעור מס רכישה מופחת. ואולם, גם אילו לא הייתה קיימת ההוראה האמורה, רשאים היו העוררים לשנות את תנאיו בהסכמה בכתב, על פי סעיף 1 לחוק יחסי ממון. עם זאת, במכלול השיקולים הנוגעים לעניין, נראה כי אף סעיף זה יכול לשקף במידה מסוימת את הלך הרוח בין הצדדים בכל הנוגע לשאלת ההפרדה הרכושית ביניהם. שיקול משמעותי יותר הוא זה הנוגע לכך שהסכם הממון דנן לא אושר על ידי בית משפט, כמצוות סעיף 2 לחוק יחסי ממון.

במקרה הנדון עולה כי העוררים התגוררו יחדיו בדירת המתנה כשנתיים לפני נישואיהם ועוד כשנתיים לאחר נישואיהם. מגורים משותפים של העוררים בדירת המתנה שוללים את טענת העוררים להפרדה רכושית. יתרה מכך, העוררים אף ציינו כי מאז נישואיהם הם מנהלים משק בית משותף. בהינתן העובדה שכשנתיים לאחר נישואיהם הם התגוררו בדירת המתנה המסקנה המתבקשת היא שהעוררים ניהלו בדירת המתנה משק בית משותף. מובן כי עובדה זו אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם טענתם להפרדה רכושית.

עוד יצוין כי לא הובאה כל ראיה באשר למהות השימוש שנעשה בדירת המתנה לאחר תום השנתיים הנוספות שבהן התגוררו העוררים בדירת המתנה לאחר נישואיהם. האם הושכרה לצד ג'? אם כן מי נהנה מדמי השכירות בגינה? האם דמי השכירות שימשו את משק הבית המשותף שניהלו העוררים? בנסיבות אלה מוטל על העוררים הנטל להוכיח שדמי השכירות בגין דירת המתנה אינם משתלמים לחשבון בנק משותף. הבאת ראיה מעין זו אינה מהווה נטל כבד במיוחד, ובנקל יכלו העוררים להמציא תדפיסי חשבון בנק המעידים כי העוררת היא הנהנית הבלעדית מן הפירות שמניבה דירת המתנה. אלא שהעוררים לא עשו כן.

האופן שבו נהגו בני הזוג, העוררים, הן בכל הנוגע לקיומו של משק בית משותף ביניהם בכלל, והן בהתייחס לדירת המתנה בפרט שבה התגוררו במהלך ארבע שנים מלמדת כי הפרדה רכושית כלל לא הייתה קיימת. הצדדים ניהלו משק בית משותף ללא הפרדה, ובהיעדר ראיה אחרת מצדם, יש להניח כי גם דמי השכירות מהדירה שהייתה רשומה על שם העוררת נכנסו לחשבון משותף, ובכל מקרה שימשו את שני בני הזוג.

הערר נדחה. העוררים חויבו בהוצאות בסך 15,000 ש"ח.


בשם העוררים: טל שחר בלוך; בשם המשיב: שאול כהן.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים