ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

תא 44314-03-10 אלי גז נ' אלירן עשור (שלום - תל-אביב-יפו, אלי ספיר) 09/04/2017

19/04/2017 14:35:44

אחריות לנזקי אש - בית המשפט דחה תביעה לפיצויים שהגיש בעל בית קפה מאשקלון, שעסקו ניזוק כתוצאה משריפה, כנגד בעל סטקייה הצמודה לבית הקפה.

נקבע כי השריפה פרצה בגג הקפה ומשם עברה לסטקייה. גם תביעת שיבוב שהגישה "הפניקס" נגד בעל בית הקפה נדחתה משנקבע כי השריפה פרצה כתוצאה מהצתה וכי לא היה ביכולתו של בעל בית הקפה לנקוט באמצעים מיוחדים למניעת נזקיה.

בשנת 2008 לאחר חצות ארעה שריפה במבנה מסחרי באשקלון. במבנה שכנו בית קפה בבעלות התובע והנתבע שכנגד ובצמוד לו סטקייה בבעלות הנתבע 1, כאשר הסטקייה מבוטחת על ידי "הפניקס". השריפה גרמה לכל אחד מהעסקים נזקים כבדים והולידה את שתי התביעות ההדדיות, כאשר כל צד טוען כי השריפה פרצה בעסק השכן בגלל רשלנות בעליו, והתפשטה לעבר העסק שלו, ולכן על הבעלים של העסק השכן ו/או על הפניקס לפצות אותו על נזקיו. הפניקס תבעה מהתובע בתביעת שיבוב סכום של 372,000 ₪ השווה לסכום אותו שילמה לבעל הסטקייה בעקבות השריפה, זאת בצירוף שכ"ט מומחים.

עמוד התווך לגרסת התובע הינו התרחיש של המומחה מטעמו, לגבי מקור השריפה וסיבתה. בהתאם לתרחיש, סיבת השריפה ברשלנות עובדי הסטקייה, שבתום יום העבודה לא כיבו את גריל הפחמים ומילאו אותו בפחמים חדשים על הפחמים הבוערים, וכך עזבו את הסטקייה כאשר הגריל בוער והמנדף שמעליו פועל. בהשפעת הרוח, התפשטה האש אל חלל תקרת הקפה. בתקרת הקפה הוכנסה כמות גדולה של מוטות ברזל למניעת פריצה דרך הגג. מוטות אלה נשענו על קונסטרוקציית העץ של הגג ובצדדים, על הקירות. שריפת קונסטרוקציית העץ גרמה לקריסת גג הרעפים אל רצפת הקפה וכל הקפה נשרף על תכולתו. המומחה מטעם התובע שלל את האפשרות כי כשל במערכות החשמל באחד העסקים הוא הגורם לשריפה, וכן שלל את האפשרות כי אחד העסקים הוצת בזדון.

בעל הסטקייה התבסס על חוות דעתם של שני מומחים, ששללו מכל וכל את האפשרות כי השריפה נגרמה כתוצאה מהתלקחות שומנים בתוך הארובה. שני המומחים העלו אפשרות סבירה כי השריפה אירעה בגלל הצתה בקפה. התביעה שכנגד של הפניקס התבססה על אותן מסקנות של שני החוקרים כי השריפה פרצה בקפה בגלל הצתה או כשל חשמלי והתפשטה משם לסטקייה.

בית המשפט קבע:

כב' השופט הבכיר א' ספיר קבע כי התרחיש המסתבר יותר למכלול הראיות והממצאים, הינו התרחיש של אחד ממומחי ההגנה שסבר כי מקור השריפה לא היה בגריל הסטקייה, אלא בחלל גג הקפה ומשם היא התפשטה לסטקייה. במקרה הנדון, שני המומחים מטעם בעל הסטקייה היו תמימי דעים לגבי העובדה, כי באזור הגריל והמנדף לא נמצאו ממצאים שיכולים להצביע על כך, כי מקור השריפה בגריל והתפשטותה הייתה דרך הארובה. המסקנה העולה מחקירתו של המומחה מטעם התובע היא, שההנחה עליה מושתת כל התרחיש של המומחה מטעם התובע כי הגריל הושאר בוער, לא היה לה כל בסיס ראייתי. מומחה התובע ביקש לאשש הנחה חסרת בסיס זו, בהנחה נוספת חסרת בסיס, שאנשי הסטקייה קיבלו הנחיה "להעלים" הראיות לרשלנותם. נקבע כי הדרך הזו שבה נקט המומחה, פגמה מאוד באמינות חוו"ד ובמקצועיותה. ב"כ התובע לא חקר כלל את עובדי הסטקייה לגבי טענה חמורה זו. נקבע כי העובדה שעובדי הסטקייה לא נשאלו ולו שאלה אחת לגבי טענה זו, אומרת דרשני. נקבע כי הוכח במידת ההוכחה הדרושה במשפט אזרחי כי הגריל הושאר כבוי לחלוטין בתום יום העבודה.

נקבע כי יש להעדיף את התרחיש של המומחה של בעל הסטקייה. המומחה לא שלל לחלוטין את האפשרות של שריפה שפורצת בארובה, אך פרס בפני בית המשפט הנסיבות המתאימות לכך. המומחה הראה בתמונות, כי הממצאים הן בתוך הסטקייה והן מסביב לארובה והן בגג כולו, שוללים את התרחיש של המומחה של התובע לחלוטין. התרחיש של המומחה של בעל הסטקייה אינו מעמיד אף אחד מעדי התובע כלא מהימן ואת עדותו כעדות שקר והוא רק חשף את התעתוע שבעדותם. מהצד השני, קבלת תרחישו של המומחה של התובע, משמעותה, קביעה כנגד כל הממצאים שהועלו וכן, קביעה חד משמעית, כי העובדים שיקרו במצח נחושה. הוחלט לקבל את עדותם של העובדים כמהימנה. נקבע כי די היה בכך, כדי להביא לדחיית תרחישו של המומחה של התובע ולדחיית התביעה העיקרית. נקבע כי המומחה של בעל הסטקייה ביצע את עבודת חקר השריפה במיומנות גבוהה ביותר וגם באמינות גבוהה. נקבע כי השריפה פרצה בגג הקפה, בין התקרה האקוסטית לגג הרעפים ומשם עברה לסטקייה ועל כן דין התביעה העיקרית להידחות.

נקבע כי יחד עם זאת, לאחר שבית המשפט בחן את העדויות והנסיבות, המסקנה היא כי ברמת ההוכחה הדרושה למשפט אזרחי, סיבת השריפה במקרה הנדון הינה הצתה בזדון. נקבע כי בלילה הרלבנטי, אלמוני נכנס דרך הפתח בחדר המדרגות, בבניין שנמצא מאחורי הקפה והגיע לגג הרעפים, כאשר הוא הולך על הקיר המפריד בין הקפה לסטקייה. אותו אלמוני שלף רעף אחד או שניים וזרק חומר מבעיר לתוך חלל התקרה, בין התקרה האקוסטית לתקרת הרעפים, היכן שנמצאים הקרשים התומכים בגג הרעפים וכתוצאה מכך, נשרף הקפה והשריפה עברה מהקפה לסטקייה. נקבע כי אמנם, התובע לא הביא כל הוכחה לגבי אמצעי זהירות שנקט, אך אלו גם אמצעי מיגון כנגד אש, ספירנקלרים או גלאי אש או אמצעים שונים לא יכולים היו למנוע את ההצתה. זאת ועוד, בניגוד למקרים בהם הפסיקה הכירה בהתרשלות, חרף העובדה כי מדובר על הצתה, הרי שבמקרה הנדון אין מדובר על בית עסק שיש לו סיכון מיוחד עם אש (כגון נגריה, או מקום המחזיק חומרים דליקים). משכך, נקבע כי לדרישה כי יינקטו אמצעיים מיוחדים לשם מניעת או צמצום נזקי שריפה – אין לה בסיס. על כן, בנסיבות המקרה הנדון, לא חלה כל אחריות על הנתבע שכנגד, בכך שאלמוני הצית את עסקו בצורה בה נעשה הדבר, והתובע (הנתבע שכנגד) לא התרשל בכל דרך, אשר עשויה הייתה למנוע את מעבר השריפה מעסקו לסטקייה, או לצמצם את הנזק שנגרם. על כן גם התביעה שכנגד נדחית.

התביעה נדחתה.


בשם התובע: שלום סביון, עקיבא עידן; בשם הנתבעים: סימה לוין.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים