ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

סעש 1516-08-13 ריקה פז נ' פרדס רימונים בע"מ (בית דין אזורי - ירושלים, שרה ברוינר ישרזדה) 27/03/2017

18/04/2017 10:31:34

תשלום שכר עבודה - בית הדין האזורי לעבודה דחה ברובה תביעתה של מלצרית לשעבר בבית הקפה "רימון" שבמתחם ממילא בירושלים, לקבלת זכויות הנובעות מתקופת עבודתה.

השאלה העיקרית שהייתה טעונה הכרעה בהליך היא האם יש לראות בתשרים שניתנו לתובעת על ידי לקוחות כ"שכר עבודה", או שמא על המעסיקה לשלם לתובעת שכר עבודה ללא קשר לתשרים שקיבלה. נקבע, כי אין לומר שהחוזה שנכרת בין הצדדים מפר כללי עבודה קוגנטיים, שהרי הוא ומימושו תואמים את הדרישות שקבע בית הדין הארצי לעניין עמידה בשמירה על זכויות קוגנטיות של מלצרים, וכי התובעת קיבלה שכר מינימום ולמעשה אף הרבה למעלה מכך.

הנתבעת מפעילה בתי קפה ומסעדות ובין היתר את בית הקפה "רימון" שבמתחם "ממילא" בירושלים. התובעת הועסקה כמלצרית בבית הקפה לתקופה של כארבע שנים. התובעת חתמה על חוזה עבודה ונספח לחוזה שעניינו בחירה בין חלופות שכר, ובחרה באפשרות של תשלום השכר בתשרים עם השלמה לשכר מינימום. התובעת קיבלה לידה את חלקה היחסי בתשרים אשר שולמו על ידי לקוחות הנתבעת לאחר חלוקה בין כלל המלצרים, המארחות והברמנים ובהתאם לשעות העבודה שעבדה בפועל. לתובעת הופקו ונמסרו תלושי שכר מדי חודש. במהלך עבודתה קודמה התובעת לתפקיד אחראית משמרת אשר שכרה משולם על בסיס שכר שעתי גבוה משכר מינימום ומשולם ישירות מהמעסיק, אולם לאחר כשלושה חודשים בחרה לשוב לעבוד כמלצרית ובתשלום באמצעות התשרים. בעקבות עימות בינה לבין אחראית משמרת נערך לתובעת שימוע שלאחריו הוחלט כי תעבוד אך ורק תחת אחריותה של אחראית משמרת מסוימת. בהמשך התקיימה שיחת בירור בין מנהל הנתבעת והתובעת ולאחר מכן קיבלה התובעת מכתב סיכום של השיחה והזמנה לשימוע נוסף במסגרתו הועלו כנגדה טענות להפרות משמעת נוספות שנעשו לאחר שיחת הבירור. לאחר מכן נערכה שיחה נוספת בין התובעת למנהל החברה כאשר לטענת הנתבעת התובעת אמרה בשיחה שהיא שוקלת התפטרות וביררה אם היא זכאית לפיצויים. לאחר חליפת מסרונים לגבי שיבוץ במשמרות שבין התובעת למנהלת המשמרת, חדלה התובעת מלהשתבץ למשמרות ולמעשה נותקו יחסי העבודה בין הצדדים. השאלה העיקרית הטעונה הכרעה בהליך זה היא אם יש לראות בתשרים שניתנו לתובעת על ידי לקוחות הנתבעת כ"שכר עבודה", או שמא על הנתבעת לשלם לתובעת שכר עבודה ללא קשר לתשרים שקיבלה מלקוחות במהלך עבודתה. הנתבעת הגישה תביעה שכנגד להשבת הסכומים העודפים שקבלה התובעת בפועל מכספי התשרים ושעלו על שיעור שכר המינימום, וכן פיצוי בגין התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת.

בית הדין קבע:

כב' השופטת ש' ברוינר ישרדזה קבעה כי דין התביעה להידחות ברובה. ראשית הזכיר בית הדין כי שאלת התשרים כשכר עבודה נידונה כבר בבית הדין הארצי בתיק ענבל מלכה (ע"ע 300113/98 ד.ג.מ.ב. אילת מסעדות בע"מ נ' ענבל מלכה), שם נקבעו מספר מבחנים להכרעה בשאלה האם יש מקום לראות בתשר ששולם על ידי לקוחות בית האוכל למלצר כשכר עבודה: ראשית, כי בין הצדדים קיים הסכם אישי או שחל עליהם הסכם קיבוצי הקובע במפורש שניתן להביא בחשבון השכר גם תשלומי תשר המשולמים לעובד. שנית, ההסכם כולל הסדר מפורט ומסודר בדבר דרכי הטיפול בהכנסות מתשר. שלישית, כי השכר משני המקורות (השכר הרגיל ותשלומי התשר) לא ייפול משכר המינימום הקבוע בחוק ולבסוף כי זכויותיו הסוציאליות של העובד מבוססות על ההכנסה משני המקורות והן מובטחות לאשורן וכי יובטחו תשלומי המס המלאים המתחייבים משכרו של העובד. העיקרון המנחה שנקבע בעניין מלכה הוא שקיפות אופן תשלום השכר והבטחת תשלומם של שכר מינימום וזכויות קוגנטיות בלא קשר למידת נדיבות לבם של אורחי בית הקפה.

לאחר בחינת הדברים, הגיע בית הדין למסקנה כי בעיקרו של דבר מתקיימות דרישות פס"ד מלכה על יחסי הצדדים, וזאת למעט ככל שהדבר נוגע להפרשות הסוציאליות. כפועל יוצא, אין לומר שהחוזה שנכרת בין הצדדים מפר כללי עבודה קוגנטיים, שהרי הוא ומימושו תואמים את הדרישות שקבע בית הדין הארצי לעניין עמידה בשמירה על זכויות קוגנטיות של מלצרים. לאור האמור, סבר בית הדין כי נשמטת הקרקע תחת טענת התובעת כי היא זכאית לשכר מינימום היות ששולם לה שכר מינימום ולמעשה אף הרבה למעלה מכך. עוד נדחתה טענת ב"כ התובעת כי יש להחיל על המקרה דנן את ההלכה הקובעת כי אין לאשר חוזה עבודה המתנה שכר גבוה משכר המינימום כנגד ויתור על זכויות הנובעות מחקיקת מגן.

עוד התייחס בית הדין לטענת התובעת כי לא הייתה מודעת כלל לזכויותיה וציין כי היא הייתה בגירה עת חתמה על ההסכם ובחרה לעבוד באופן שבו בחרה דווקא בשל ההטבות המיוחדות הנגזרות ממנו (שכר גבוה פטור ממס, גמישות בשעות העבודה). עוד הוזכר כי מנגנון העסקת המלצרים שהונהג אצל הנתבעת אינו חריג אלא מקובל בענף ולכן מדובר בבחירה מודעת ומושכלת. זאת ועוד, התובעת שבה וחתמה על ההסכם לאחר שנתיים של עבודה, כשהיא כבר בעלת ניסיון רב יותר, ואף בחרה לחזור לעבודת המלצרות בתנאי ההסכם עמה אף לאחר שקודמה לתפקיד אחראית משמרת ששכר השעה שלו גבוה משכר המינימום. עוד ציין בית הדין כי החוזה עצמו מנוסח באופן ברור וחד משמעי בקשר לחלופות השכר ונראה כי התובעת קראה והבינה היטב על מה חותמת. רק משהתגלע סכסוך בינה לבין הנתבעת והסתיימו יחסי העבודה, העלתה התובעת לראשונה את הטענה כי הופרו זכויותיה וכי כלל לא קבלה שכר עבור עבודתה וזאת בניסיון לזכות בשכר כפול. נוכח האמור, נדחתה תביעת התובעת לתשלום שכר עבודה.

עוד דחה בית הדין את תביעתה של התובעת לפיצויי פיטורים. נקבע, כי ההחלטה לשיבוצה במשמרות עם אחראית משמרת מסוימת הייתה תקפה לשבועיים בלבד, וכי היקף המשמרות לא ירד אלא התובעת הייתה מוגבלת בשיבוציה נוכח היותה סטודנטית באותה תקופה. עוד מצא בית הדין כי התובעת התפטרה כשבועיים לאחר סיום הגבלה זו דווקא כשהיקף משמרותיה עלה וכשהיא מסרבת לקבל שיבוצים. מכאן מתבקשת המסקנה כי לא הורעו תנאי עבודתה, בוודאי לא ברמת ההרעה הנדרשת בפסיקה, וכי אין כל קשר סיבתי בין "הרעת תנאיה" להתפטרותה. יותר מכך, שוכנע בית הדין כי למעשה התובעת היא זו שהייתה מעוניינת לסיים עבודתה בפיטורין, ולשם כך החלה ליצור אותן בעיות משמעת של זלזול באחראיות המשמרת, עזיבת משמרות באיבן וביטול משמרות באופן מפתיע, הכל על מנת להמאיס נוכחותה על הנתבעת. מאידך נמצא כי הנתבעת עשתה מאמצים להכיל את התנהלותה הסוררת של התובעת ולאפשר לה לפתוח דף חדש אלא שבכך התובעת כלל לא הייתה מעוניינת.

סיכומם של דברים – התביעה התקבלה בחלקה; הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 5,583 ₪ בגין דמי הבראה, ימי חופשה ודמי חגים. מאידך, זכאית הנתבעת לפיצוי בסך 1,726 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת. נוכח העובדה שמרבית התביעה נדחתה ובשל ההתרשמות כי התובעת נהגה בחוסר תום לב בטיעוניה, ומנגד בהתחשב בכך שמרבית התביעה שכנגד נדחתה אף היא – חייב בית הדין את התובעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 16,000 ₪.


בשם התובעת: אשר אביטן; בשם הנתבעת: ראם סיקרון.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים