ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

עא 7510/15 רועי ברנדיס נ' בבילון בע"מ (עליון, א' חיות, ד' ברק-ארז, מ' מזוז) 15/03/2017

16/03/2017 14:24:36

תנאים לאישור תובענה ייצוגית | תובענה ייצוגית בניירות ערך - בית המשפט העליון בחן במסגרת הליך ערעור את הפרשנות המשפטית של תקנה 30 לתקנות ניירות הערך (דוחות תקופתיים ומידיים) אשר מקימה לתאגיד אחריות אזרחית בגין הפרה של חובת הגילוי.

נפסק כי במקרה עסקינן, בעל המניות לא עמד בנטל להוכיח את המסקנה לפיה החברה ידעה על ההפרות שביצעו שותפיה להפצה, במועדים שבהם לשיטתו היה על החברה לדווח על הפרות אלו.

המשיבה שהינה חברה ציבורית שעוסקת בפיתוח, שיווק ומכירה של תוכנות בתחום החיפוש והתרגום התקשרה בהסכם שיתוף פעולה עם חברה אחרת (להלן: "החברה השותפה") שמפעילה מנוע חיפוש דומה באותו שם. כחצי שנה לאחר החתימה, ביקשה החברה השותפה לבטל את ההסכם בטענה כי מפיציה של המשיבה, אשר משווקים תוכנות אחרות להתקנה תוך שהם מציעים גם את התוכנה שלה, פעלו בניגוד למדיניותה שעה שהתקינו במחשביהם של גולשים תוכנות ותכנים שיווקיים ללא הסכמתם.

המערער, אשר רכש מניות מהמשיבה, הגיש כנגד המשיבה בקשה לאישור תובענה כייצוגית וטען כי המשיבה הפרה את חובת הגילוי והדיווח כלפי משקיעיה שעה שלא דיווחה על כך שהיא אינה מצייתת למדיניותה של החברה השותפה וכי הדיווח החלקי על המידע הפוזיטיבי (ההתקשרות בהסכם) לצד הסתרת המידע השלילי (הפרת ההסכם), מהווה הטעייה. המערער הוסיף וטען כי גילוי ההפרות פגע במשקיעי החברה שעה שהביא לירידה בגיוס משתמשים חדשים וכפועל יוצא מכך לצניחה בהכנסות החברה.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המערער וקבע כי המשיבה לא הפרה את חובת הדיווח, כאשר על החלטתו זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון. המערער טען כי יש לראות בתאגיד כמי שהפר את חובת הדיווח גם כאשר הוא יכול או צריך היה לדעת על מידע מסוים וכי התאגיד מוחזק כמי שהפר את חובת הדיווח אם יכול היה וצריך היה לדעת על המידע הטעון דיווח, אך לא דיווח עליו במסגרת דו"ח מיידי.

המשיבים מצדם טענו רק ידיעה בפועל מקימה לתאגיד חובת דיווח מיידי וכי בנסיבות העניין המערער לא הוכיח שנגרם למשקיעים נזק כלשהו, לא כל שכן מה היקפו.

בית המשפט העליון פסק:

כב' השופטת א' חיות פסקה כי יש מקום להבחנה בין משטר האחריות שחל על דיווחים תקופתיים (רשלנות) לבין דיווחים מידיים (ידיעה בפועל) ויש לאמץ בסוגיה זו את עמדת היועץ המשפטי לממשלה ולפיה ככל שהדבר נוגע לדיווחים מידיים בשוק המשני, משטר האחריות הוא של ידיעה בפועל או עצימת עיניים.

בהמשך לאמור נקבע כי נוכח התכליות שאותן מיועדת חובת הדיווח המיידי להגשים קרי – הגנה על המשקיעים, שמירה על יעילות שוק ההון והממשל התאגידי והצורך למנוע התנהגות מניפולטיבית של נושאי המשרה בתאגיד, מן הראוי לאמץ גם לעניין ידיעת התאגיד המקימה חובת דיווח מיידי את הפירוש לפיו "ידיעה" היא גם "עצימת עיניים" של מי מנושאי המשרה.

בית המשפט עליון קבע כי אינו מקבל את הנמקת בית המשפט קמא לפיה ניתן ללמוד מלשון תקנה 30 לתקנות ניירות ערך הדיווח כי תקום לתאגיד אחריות אזרחית בגין הפרת חובת הגילוי רק מקום שבו הייתה לגורמים המפורטים ידיעה בפועל, שכן חובתה של חברה ציבורית לדווח על הפרות של הסכם שבו היא קשורה גם אם הדבר עלול "להעיר דובים מרבצם", ככל שהפרות אלה עלולות לפגוע בה וכפועל יוצא מכך בציבור המשקיעים במניותיה.

לסיכום, הערעור נדחה. נפסק כי לנוכח העובדה שהייתה הצדקה להגשת הערעור בהינתן הנמקתו השגויה של בית המשפט קמא, על המערער לשלם למשיבה הוצאות בסך של 15,000 ₪.


בשם המערער: עמית מנור, יוקי שמש; בשם המשיבים: דוד זילברבוים, יפעת מרום, אור נוי, לירון ליברמן; בשם היועץ המשפטי לממשלה: ליאב וינבאום, שלמה כהן.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים