ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

עא 460/15 עיריית נהריה נ' סלנר הנדסה אזרחית בע"מ (עליון, י' דנציגר, ע' פוגלמן, מ' מזוז) 14/03/2017

16/03/2017 14:16:51

חוזה של עירייה - בית המשפט העליון קיבל בחלקו ערעור שהגישה עיריית נהריה על החלטת בית המשפט קמא שקבע כי עליה לשלם לחברה הנדסית פיצויים בסך של למעלה מ 3 מיליון ₪ מכוח חוזי ההתקשרות שנחתמו ביניהן.

נפסק כי הצדדים לא אימצו את "חוזה המדף" שמשמש את הרשויות בהתקשרותם עם קבלנים ולא ניתן להחיל את הוראותיו על מערכת היחסים החוזית.

בשנת 2000 פרסמה המערערת עיריית נהריה (להלן: "העירייה"), מספר מכרזים שעניינם הקמת מרכז תרבות עירוני (להלן: "המרכז"). המשיבה חברה להנדסה אזרחית (להלן: "החברה"), זכתה במכרזים שעניינם הקמת מזרקה וביצוע עבודות פיתוח במרכז ובמהלך שנת 2001 זכתה גם במכרזים נוספים ובהם הקמת גלריה ומרכז מבקרים, הקמת מגרשי ספורט והסדרה של רחובות שונים בעיר.

במהלך ובסיום ביצוע העבודות בהתאם לחוזים האמורים נתגלעו חילוקי דעות כספיים בין החברה לעירייה ומשכך הגישה החברה תביעה כספית נגד העירייה. החברה טענה כי "חוזה מדף" שהינו חוזה מודל סטנדרטי המשמש את רשויות המדינה בהתקשרויות עם קבלנים חל במלואו על מכלול היחסים החוזיים שבינה לבין העירייה.

בית המשפט המחוזי קבע כי מודל "חוזה המדף" חל רק על אחד מהחוזים שנחתמו בין הצדדים (להלן: "חוזה הפיתוח") וקיבל את התביעה בחלקה, תוך שחייב את העירייה לשלם לחברה סך כולל של 3,412,706 ₪ בגין רכיבי תשלום שלא שולמו לה על פי החוזה.

העירייה הגישה ערעור על פסק הדין וטענה כי חוזה המדף מעולם לא היה חלק מהחוזים שנכרתו בינה לבין החברה ולפיכך לא היה מקום להחיל את הוראות חוזה המדף ביחס למחלוקות שבין הצדדים, וממילא גם לא לפסוק פיצויים לטובת החברה בהסתמך על הוראותיו.

החברה מצדה הגישה ערעור שכנגד וטענה כי בית המשפט קמא צדק בהחילו את הוראות חוזה המדף על חוזה הפיתוח וכי יש להגדיל את הסכומים שנפסקו לזכותה בגינו ברכיבים של הוצאות התקורה ועבודות החפירה והפינוי.

בית המשפט העליון פסק:

כב' השופט מ' מזוז פסק כי חוזה המדף הוא כאמור מודל (טיוטה) של חוזה התקשרות קבלני סטנדרטי שנועד לסייע לרשויות המדינה בהכנת חוזי התקשרות עם קבלנים וכי בעניינו יש לבחון האם חוזה המדף אומץ במסגרת היחסים החוזיים בין הצדדים.

עוד נפסק כי בית המשפט קמא שגא בקביעתו לפיה חוזה המדף אומץ במלואו אל תוך מערכת היחסים החוזית שבין הצדדים בגדר ההתקשרות מושא חוזה הפיתוח וכי מכלול נסיבות העניין מוביל למסקנה, למצער במאזן ההסתברויות, כי האזכור של חוזה המדף בדף אחד של הנספח הטכני לחוזה הפיתוח השתרבב כנראה בטעות, ומכל מקום הצדדים לא אימצו את חוזה המדף על כל הוראותיו למערכת החוזית ביניהם.

בהמשך לאמור נקבע כי משעה שחוזה המדף לא אומץ במסגרת היחסים החוזיים בין הצדדים, לא היה מקום להחיל את הוראותיו לעניין גובה ריבית הפיגורים בגין עיכוב בתשלום חשבונות החברה. עם זאת, נקבע כי בית המשפט קמא פסק כי העירייה היא שעיכבה את השלמת ביצוע העבודות, ולכן החברה אכן זכאית לתשלום ההתייקרויות בהתאם לתחשיב שקבע בית המשפט קמא.

לסיכום, הערעור שהגישה העירייה התקבל בחלקו והערעור שכנגד נדחה. נפסק כי החלטת בית משפט קמא בעניין רכיב ההתייקרויות תיוותר על כנה אך רכיב הוצאות התקורה יבוטל וסכום הריבית יועמד על סך של 417,892 ₪, חלף הסכום של 1,188,180 ₪ שקבע בית משפט קמא.


בשם המערערת: אברהם גולדהמר, עמית מונצ'ר; בשם המשיבה: יאיר אבני, קרן אבידן.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים