ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

תא 4433-01-11 שמחה בן סירא נ' פיליפ אמיל ברנהיים (מחוזי - מרכז, בנימין ארנון) 05/03/2017

14/03/2017 13:35:35

שינוי ייעוד קרקע - בית המשפט דחה תביעה שהגישו יזמים שפעלו לשינוי יעוד מקרקעין מ"ידוע חקלאי" ל"ידוע מגורים" לקבלת תשלום הוצאות ושכר ראוי מבעלי חלקות סמוכות וזאת בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.

נקבע כי בנסיבות העניין לא מתקיים היסוד בדבר "התעשרות שלא על פי זכות שבדין", קרי – התעשרותם של בעלי החלקות נעשתה כדין, ללא הפרת דין חיצוני ובנסיבות שאינן נוגדות את עקרונות הצדק והיושר.

התובעים, באמצעות חברות שבבעלותם, היו בעלי מניותיה של חברה פרטית שעסקה, בין היתר, ביזמות ובנדל"ן. בשנת 1992 התקשרה החברה בעסקת ייזום וקומבינציה. תפקידם של התובעים בעסקת הקומבינציה היה לבצע הליך של שינוי יעוד של המקרקעין מ"יעוד חקלאי" ל"יעוד למגורים", וכן לבנות 8 עד 9 קוטג'ים. בתמורה לכך קיבלו התובעים את יתרת המקרקעין לבניה. תכניתם של התובעים נתקלה בהתנגדות של המועצה המקומית אבן יהודה, אשר התנתה את אישורה בשני תנאים. האחד, כי שינוי יעוד המקרקעין יערך למתחם כולו ולא רק לחלקת התובעים; השני, כי התובעים יקבלו את הסכמתם של כל בעלי החלקות במתחם לשינוי המוצע של יעוד המקרקעין. הנתבעים הינם בעלי זכויות בחלקות סמוכות. חלקותיהם מהוות חלק מהמתחם אשר את ייעודו נדרשו התובעים לשנות יחד עם שינוי היעוד. לטענת התובעים, לאחר הליך שינוי היעוד של מקרקעי הפרויקט מ"חקלאי" ל"מגורים", פרק זמן שארך כ 12 שנים, ניתן כיום לבנות על המקרקעין 4.5 יחידות דיור על כל דונם נטו, כאשר שווי המכירה הממוצע של כל יחידת מגורים גבוה מ 2,000,000 ₪. כנגזרת מכך, זכאים הן הנתבעים 3 2 והן הנתבעות 9 8, הם בעלי החלקות הסמוכות, לבנות על חלקותיהם בפרויקט 12 יחידות דיור בבנייה סמי רוויה וכן 5 קוטג'ים. במסגרת התביעה דנן דורשים התובעים מהנתבעים בעלי החלקות הסמוכות לשלם להם הוצאות ושכר ראוי.

לטענת התובעים, בעלי החלקות ידעו על הליכי התכנון שמבצעים התובעים במקרקעין, קיוו שהליכים אלה יצליחו, ולא מחו כנגד התובעים. לגרסתם, הסכמה שבשתיקה זו די בה כדי ליצור חוזה מכללא בין הצדדים לפיו ככל שהתובעים לא יצליחו להפשיר את הקרקע ולשנות את ייעודה לבניה, בעלי החלקות לא יישאו בתשלום כלשהו, ואילו ככל שהתובעים יצליחו במעשיהם, בעלי החלקות יישאו בהוצאותיהם ובשכר הייזום המגיע להם. לטענת התובעים, מאחר שהם הצליחו במשימתם, בעלי החלקות התעשרו כתוצאה מכך, ולפיכך עליהם לקיים את חלקם בהסכם ולשלם את השכר וההוצאות של התובעים הקשורים בכך. לטענת התובעים, בנסיבות העניין מתקיימים שלושת היסודות המפורטים בחוק עשיית עושר ולא במשפט על מנת לחייב את בעלי החלקות ב"השבה" בגין הליך הייזום ושינוי היעוד.

בית המשפט קבע:

כב' השופט ב' ארנון קבע כי לא עלה בידי התובעים להוכיח היווצרותו של חוזה מכללא בין הצדדים. התובע 1 העיד כי הסיק על היווצרותו של חוזה בין הצדדים בשל "אווירה", "הסכמה שבשתיקה" ו "התרשמות". מכאן שהתובע עצמו אינו טוען באופן חד משמעי שהיו הבנות והסכמות בין הצדדים, אלא משאיר זאת בסימן שאלה. נקבע כי בנסיבות אלה, התובע לא הוכיח קיומה של התנהגות קונקרטית של הצדדים אשר יש בה כדי ללמד על היווצרותו של חוזה מכללא. באשר לנתבעים 3 2, אין מחלוקת כי הם התגוררו בחו"ל, כך שלא הייתה באפשרותם לדעת על הליכי שינוי היעוד, ככל שלא היו מעודכנים בכך. הנתבעות 9 8 תמכו ואף נטלו חלק בקידום תכנית מתאר מקומית, ובהמשך התנגדו באופן נחרץ לקידום תכנית מפורטת על ידי התובעים וזאת, בין היתר, בשל העובדה שלשיטתן, תכנית זו פגעה בסיכוייהן להקמת תחנת דלק במקרקעיהן. נקבע כי בנסיבות אלה, אין לראות את הנתבעות 9 8 כמי שהגיעו לכדי הסכם מכללא עם התובעים. לפיכך נקבע כי דין טענת התובעים לפיה יש לחייב את בעלי החלקות בתשלום הוצאות ושכר ייזום של התובעים בגין חוזה מכללא שנכרת ביניהם – להידחות.

נקבע כי אין מחלוקת כי בשל פעולותיהם של התובעים שונה היעוד של מקרקעי בעלי החלקות מיעוד "חקלאי" ליעוד "למגורים", וכי כתוצאה מכך עלה באופן משמעותי שווי מקרקעיהם. במקרה דנן, גרמו פעולותיהם של התובעים לעליית שווי המקרקעין של בעלי החלקות, ובכך נגרם להם יתרון אובייקטיבי לעומת מצבם הקודם. לפיכך נקבע, בין אם בעלי החלקות מעוניינים (סובייקטיבית) לבנות כיום על מקרקעיהם ובין אם לאו, אין בכך כדי לשנות את עצם עובדת התעשרותם. לאור כל האמור, נקבע כי יסוד ההתעשרות שבסעיף 1(א) בחוק עשיית עושר ולא במשפט מתקיים בנסיבות העניין, קרי – הנתבעים 2, 3, 8 ו 9 התעשרו בשל הפעולות שביצעו התובעים להפשרת מקרקעיהם ולשינוי יעודם מייעוד "חקלאי" לייעוד למטרת "מגורים". עוד נקבע כי משאין מחלוקת כי מקרקעי בעלי החלקות הופשרו בשל התכניות אותן יזמו התובעים, ולא עלה בידי בעלי החלקות להוכיח טענתם כי ההפשרה של מקרקעי הנתבעים הייתה מתבצעת ממילא גם ללא פעולותיהם של התובעים, בנסיבות העניין מתקיים יסוד הקשר הסיבתי כנדרש בהתאם להוראות סעיף 1(א) בחוק עשיית עושר ולא במשפט. עם זאת, נקבע כי בנסיבות העניין לא מתקיים היסוד בדבר "התעשרות שלא על פי זכות שבדין", קרי – התעשרותם של בעלי החלקות נעשתה כדין, ללא הפרת דין חיצוני ובנסיבות שאינן נוגדות את עקרונות הצדק והיושר. בהתחשב בכך, דין תביעת התובעים כנגד בעלי החלקות להשבה (הוצאות ושכר טרחה) על פי סעיף 1 בחוק עשיית עושר ולא במשפט – להידחות.

התביעה נדחתה.


בשם התובעים: מאיר בן-שחר; בשם הנתבעים: אריאל פלביאן, שירן שולדינר,דוד ששון.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים