ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

עא 1948/15 JSC VTB BANK נ' יבגני מרגוליס (עליון, א' חיות, ע' פוגלמן, צ' זילברטל) 06/03/2017

12/03/2017 15:15:54

אכיפת פסקי חוץ | פסק חוץ - בית המשפט העליון קיבל ערעור של תאגיד בנקאי רוסי על החלטת בית המשפט המחוזי לדחות בקשה לאכיפת שלושה פסקי חוץ שנתנו ברוסיה נגד תושב ישראלי בעל אזרחות כפולה.

נקבע כי העובדה שהמשיב נמנע מלברר ולעמוד בקשר מול גרושתו ובתו באשר לדברי דואר שהגיעו אליו לכתובת במוסקבה אותה מסר לבנק , עומדת לו לרועץ, ואף מחזקת את החשש כי ניסה להתחמק מן ההליכים המשפטיים שהתנהלו נגדו בעקבות קריסת החברות שבשליטתו.

המשיב הוא בעל אזרחות כפולה, ישראלית ורוסית, המתגורר כיום בישראל. במהלך השנים 2008 2007 נטלו חברות שונות המאוגדות ברוסיה, אשר היו בבעלותו של המשיב, הלוואות מן המערער, תאגיד בנקאי ממשלתי המאוגד לפי דיני רוסיה (להלן הבנק), להן ערב המשיב באופן אישי. אין חולק, כי בעת עריכת ההסכמים בין הבנק למשיב ובין הבנק לחברות, התגורר המשיב ברוסיה. במסגרת הסכמי הערבות האישית שנחתמו בין הבנק למשיב נמסר מענו של המשיב במוסקבה. באוקטובר 2008 (כשלושה חודשים לאחר החתימה על הסכם הערבות האחרון) עזב המשיב את רוסיה ועבר להתגורר בישראל. בניגוד לקבוע בהסכמי הערבות, המשיב לא דיווח לבנק על שינוי מקום מגוריו. בסמוך לאחר שעזב את רוסיה, ולאחר שהחברות נקלעו לקשיים ולהליכי חדלות פירעון, הגיש הבנק שלוש תובענות שונות נגד המשיב בבית משפט במוסקבה, למימוש הערבויות האישיות על פי הסכמי הערבות. המשיב לא הגיש כתבי טענות מטעמו ולא התייצב לדיונים. התובענות התקבלו והמשיב חויב בתשלום סכום כולל של 424,247,935 רובל, בערכי קרן (השקול לכ 52 מיליון ש"ח, בערכי קרן). הבנק הגיש בקשה לאכיפת פסקי החוץ בקשר עם שלוש התובענות האמורות. המשיב מצדו טען, בין היתר, כי אין להכריז על פסקי החוץ אכיפים, שכן לא הייתה לו כל ידיעה על ההליכים, ולא התאפשר לו להעלות טענותיו בטרם ניתנו פסקי החוץ. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת הבנק ומכאן ערעורו.

לטענת הבנק, במסגרת סעיף 6(א)(2) לחוק, היה על בית המשפט לבחון האם ניתנה למשיב אפשרות סבירה לטעון טענותיו בטרם מתן פסקי החוץ, חֵלֶף הבחינה האם ההמצאה למשיב בהליכים הזרים בוצעה בהתאם לדין הרוסי. לטענתו, המבחן המשפטי השגוי שיושם הוביל את בית המשפט המחוזי לשים עצמו כערכאת ערעור על בית המשפט הזר אשר קבע כי ההמצאה בוצעה כדין, וזאת בניגוד להלכה הפסוקה בסוגיה זו. לגישתו, יישום המבחן הנכון בענייננו היה מוביל למסקנה כי ההגנה המצויה בסעיף 6(א)(2) לחוק אינה מתקיימת במקרה דנא, או למצער כי המשיב לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיחהּ. לגופו של עניין נטען, בין היתר, כי אישורי המסירה הומצאו למען אותו מסר המשיב במסגרת הסכמי הערבות, בו התגוררו באותה העת בתו וגרושתו וכי המשיב לא הוכיח, בניגוד לקביעות בית המשפט המחוזי, שלא שהה באותה העת ברוסיה.

בית המשפט קבע:

כב' השופט צ' זילברטל קבע, אליו המטרף המותב, קבע כי דין הערעור להתקבל. נקבע כי בענייננו, בית המשפט המחוזי פסק כי עומדת למשיב ההגנה הקבועה בסעיף 6(א)(2) לחוק, וזאת בעיקר מן הטעם שהמשיב לא קיבל הודעה כדין (בהתאם לדין הרוסי) על התנהלותם של ההליכים המשפטיים נגדו, כאשר לא ידועה זהותו של האדם שחתם בשמו על אישורי המסירה. נקבע כי הליכי אכיפת פסק חוץ אינם האכסניה המתאימה לבחינת טענות המשיב כלפי קביעותיו של בית המשפט הזר כי בוצעה למשיב המצאה כדין בהתאם לדיני המקום, שכן אלו הן טענות ערעוריות מובהקות, וכאמור, בגדרי הליך קליטת הפסק הזר, בית המשפט בישראל אינו פועל כערכאת ערעור על בית המשפט הזר. לפיכך, אין להיכנס לדקדוקיה ודקויותיה של הפרוצדורה הזרה, וכל שיש לבחון, כהוראת המחוקק, הוא האם ניתנה למשיב הזדמנות סבירה לדעת על התקיימות ההליכים ולטעון טענותיו בגדרם, עובר למתן פסקי החוץ. נקבע כי המשיב לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי עומדת לו ההגנה שבסעיף 6(א)(2) לחוק. הזימונים לדיונים בהליכים מושא פסקי החוץ, כמו גם פסקי החוץ עצמם, הומצאו למַעַן אשר נמסר על ידי המשיב. המשיב עצמו העיד בפני בית המשפט המחוזי כי כבר בעת מסירת הכתובת האמורה בגדרי הסכמי הערבות הוא לא התגורר בה, וכי בעת שהתנהלו ההליכים נגדו ברוסיה התגוררה בנכס האמור גרושתו ולסירוגין גם בתו. המשיב לא פעל כמוסכם, ועתה הוא מנסה ליהנות ולהיבנות מכך בטענה כי ההמצאה לכתובת עליה הוסכם בין הצדדים ככתובת להתקשרות ולמשלוח הודעות, לא עולה בגדר מתן אפשרות סבירה לטעון טענותיו בהליכים שהתנהלו נגדו. נקבע כי קבלת טענה מעין זו אך תעודד נקיטה בצעדים דומים להתחמקות מפני הדין. נקבע כי המשיב היה מודע לכך שהבנק ינסה ליצור עמו קשר באמצעות המען שנמסר על ידו בהסכמי הערבות. אף על פי כן, המשיב העיד כי לא יצר קשר עם גרושתו (המתגוררת בנכס) על מנת לברר האם התקבלו עבורו דברי דואר בכתובת האמורה, כפי שהיה מצופה ממנו, וזאת לא בזמן אמת ואף לא לאחר הגשת הבקשה מושא הערעור דנא. נקבע כי העובדה שהמשיב נמנע מלברר ולעמוד בקשר מול גרושתו ובתו באשר לדברי דואר שהגיעו אליו לכתובת אותה מסר, עומדת לו לרועץ, ואף מחזקת את החשש כי ניסה להתחמק מן ההליכים המשפטיים שהתנהלו נגדו בעקבות קריסת החברות שבשליטתו.

נקבע כי משהמשיב לא הוכיח שלא היה זה מישהו מבני משפחתו שחתם על אישורי המסירה, אלא אך טען כי לא היה זה הוא, אין לו אלא להלין על עצמו. ההיגיון מוביל למסקנה כי החתימה על אישורי המסירה נעשתה על ידי מי שהתגורר בנכס באותה העת, גרושתו או בתו של המשיב, וכי מי שחתם על האישורים יידע את המשיב בדבר ההליכים המתקיימים נגדו, בהתחשב בקרבה המשפחתית. זו גם הייתה צפייתו הסבירה של המשיב עת מסר כתובת זו לבנק ככתובת למסירת הודעות ומסמכים משפטיים, ומכל מקום, המשיב מנוע מלטעון שלא כך הוא, נוכח המצג שהוא עצמו יצר כלפי הבנק באשר לדרכי ההתקשרות עמו. בהקשר זה יודגש כי הנטל להוכחת ההגנות הקבועות בסעיף 6 לחוק מוטל על כתפי הטוען להתקיימותן – המתנגד לאכיפת הפסק הזר. נקבע כי משנמצא כי המשיב לא עמד בנטל להוכחה כי עומדת לו ההגנה הקבועה בסעיף 6(א)(2) לחוק, דומה כי יש לקבל את הערעור.

התביעה נתקבל. פסק דינו של בית משפט קמא מבוטל ופסקי החוץ אכיפים. המשיב יישא בהוצאות הבנק, בשתי הערכאות, בסך 70,000 ש"ח.


בשם המערער: רות לובן, שלומי שניידר; בשם המשיב: יואב אוסישקין, משה אביטן,שי כהן.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים