ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

תא 1778-09 ג'רני הפקות בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (מחוזי - תל-אביב-יפו, מיכל אגמון-גונן) 07/02/2017

14/02/2017 12:52:04

הפרת חוזה - בית המשפט דחה תביעה שהגיש בעל חברת הפקות נגד בנק "דיסקונט" בטענה כי הבנק "התנער" ממנו בכך שלא נתן לו ליטול חלק בהובלת מועדון הלקוחות הצעירים "דרייב" אשר לטענתו הגה.

נקבע כי ככל שנכרת הסכם כלשהו בין הצדדים הוא הסכם עקרוני לשלב את פעילות "הנוער ינהג אחרת" בפעולות להשקת מועדון "דרייב", כשההתחייבות במסגרת הסכם זה הייתה לכרות הסכם מפורט בכתב. נקבע כי התנהלותו של התובע היא זו שהביאה לכך שחוזה כאמור לא נכרת.

בנק דיסקונט לישראל בע"מ השיק בשנת 2005 מועדון לקוחות צעירים בשם "דרייב" עם עולם תוכן של בטיחות וזהירות בדרכים. התובע 2, בעליה ומנהלה של התובעת 1, היא חברת הפקות, טען כי הבנק ומי שהייתה מנהלת באגף השיווק של הבנק, עשו שימוש ברעיון שהוצג להם על ידו להקמת מועדון לקוחות בתחום הבטיחות בדרכים תוך שהם מתנערים ומתכחשים להסכמים בעל פה אליהם הגיעו הצדדים, ולתרומתו להקמת המועדון ופעילותו.

לטענת התובעים, מועדון "דרייב", מבוסס רובו ככולו על רעיונותיו של התובע. עוד נטען בתובענה כי הבנק והמנהלת הפרו הסכמות בעל פה אליהם הגיעו התובעים עם הבנק באמצעות המנהלת לגבי הכנסות שהתובעים יהיו זכאים להן לאור תרומתם להקמת המועדון. מדובר בעמלות כנגד הצטרפות לקוחות למועדון וכן מתן חסות לקיום אירועים שיפיקו התובעים תחת מותג התובעים "הנוער ינהג אחרת". לטענת התובעים מועדון "דרייב" הניב לבנק הכנסות משמעותיות ורווחים נאים, שלחלק מהם הם זכאים על פי אותו הסכם. עוד טענו התובעים לחוסר תום לב של המנהלת בקיום החוזה בכך שאמצה את רעיונותיו של התובע, לקחה על עצמה את ניהול המועדון לטובת הבנק, ולאחר מכן התנערה מהתובע, הן בכך שלא נתנה לו ליטול חלק בהובלת המועדון, הן בכך שלא עמדה בהתחייבויות האמורות.

הבנק הכחיש הן את כריתת ההסכם, הן את העובדה שמועדון "דרייב" של הבנק הוקם ביזמת התובעים, או בהתבסס על רעיונותיו של התובע. נטען כי לכל היותר סוכם בעל פה על מתן חסות לאירועים, אולם היה מדובר בהסכם עם תנאי מתלה, כאשר התנאי לא התקיים לאור מחדלם של התובעים. אשר לטענת התובעים כי הבנק התעשר על חשבונם שלא כדין, הבנק טען כי לא התעשר על חשבון התובעים וכי התובעים לא הוכיחו כל התעשרות למעט העלאת טענות בעלמא. אשר לאחריותה האישית הנטענת של המנהלת, נטען כי אין כל אחריות אישית עליה, משום שהייתה עובדת של הבנק וכל מה שעשתה עשתה מטעם הבנק ולמענו.

בית המשפט קבע:

כב' השופטת ד"ר מ' אגמון גונן קבעה כי דין התביעה להידחות. כפי שהבהירה המנהלת וכפי שעולה מהפרסומים בעניין, מדובר היה בחזון של הגברת המודעות לזהירות בדרכים בקרבה צעירים והמנהלת ראתה בכל מי שהיה מעורב במועדון באופן זה או אחר כ"שותפים לדרך" הא ותו לא. הגופים שנתנו הטבות במסגרת המועדון, כמו גם אור ירוק, לא היו שותפים במובן המשפטי כלכלי עם הבנק. כל אחד מהמעורבים קידם את האינטרסים שלו. כך, נותני ההטבות למועדון זכו בחשיפה שיווקית; עמותת אור ירוק זכתה להשקעה של הבנק בערכות את הפצתן קידמה. גם התובעים היו אמורים לקבל את חלקם באמצעות השתתפות הבנק בעלויות הפקת אירועי "הנוער ינהג אחרת" במסגרת המועדון.

נקבע כי הבנק ראה את אירועי "הנוער ינהג אחרת" כחלקם של התובעים במסגרת המועדון שהקים הבנק. הבנק היה מעוניין לקיים את האירועים, אך היה ברור הן לבנק, הן לתובע, כי לצורך כך יש לחתום על הסכם מסודר שיכלול הן את מספר האירועים, הן את סכום החסות. עוד עולה כי סכום החסות לא הוסכם וכי הבנק ביקש מהתובע להכין הסכם בעניין זה, אך התובע לא עשה כן. בנוסף ניתן לומר כי ככל הנראה הסיבה בשלה התובע לא הכין הסכם ולא קיים את האירועים היא שבאותה נקודת זמן לא רשאי היה לשלב את הצגת מועדון "דרייב" במסגרת אירועי "הנוער ינהג אחרת" בבתי ספר. על כן, נקבע כי יש לדחות את טענת התובעים כי בינם לבין הבנק נכרת הסכם לקיום אירועים בבתי ספר. ככל שנכרת הסכם כלשהו בין הצדדים הוא הסכם עקרוני לשלב את פעילות "הנוער ינהג אחרת" בפעולות להשקת מועדון "דרייב", כשההתחייבות במסגרת הסכם זה הייתה לכרות הסכם מפורט בכתב. נקבע כי התנהלותו של התובע היא זו שהביאה לכך שחוזה כאמור לא נכרת. בנוסף, וגם לו היה בית המשפט מקבל את טענת התובעים כי נכרת הסכם כאמור, הרי שהתובעים הם אלו שהפרו את ההסכם משלא קיימו את האירועים. נקבע כי הבנק מעולם לא התחייב לפני התובעים או מי מהם, להעביר להם עשרה שקלים בגין כל הצטרפות של חברים למועדון הלקוחות של הבנק. היינו, גם לעניין זה לא הגיעו הצדדים לכלל חוזה.

נקבע כי התובעים לא הבהירו על איזה בסיס עובדתי הם מבססים את טענתם לפיה יש לחייב את המנהלת באופן אישי. אשר לעילה של עשיית עושר, התובעים לא הוכיחו כי המנהלת קיבלה טובת הנאה כלשהיא על חשבונם. אשר לעילה החוזית, התובעים לא הוכיחו כי נכרת חוזה או כי המו"מ עמם היה נגוע בחוסר תום לב, ועל כן לא ניתן לייחס למנהלת אחריות למעשים שלא בוצעו.

התביעה נדחתה. התובעים יישאו בהוצאות הבנק והמנהלת בסכום של 55,000 שקלים.


בשם התובעים: צח מליחי; בשם הנתבעים: נעה אפיק, גיתית רמות אדלר.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים