ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

עמ 28788-11-15 טיביסי אינווסט - גאורגיה בע"מ נ' מנהל מס ערך (מחוזי - תל-אביב-יפו, ירדנה סרוסי) 29/01/2017

13/02/2017 13:15:56

השגה וערעור על מס ערך מוסף | מס תשומות - בית המשפט בתל אביב דן בשאלת סיווגם של מתן שירותים על ידי המערערת לבנק תושב חוץ, לצורך גיוס ואיתור לקוחות תושבי ישראל בישראל וקבע כי במקרה זה יחול מע"מ מלא ולא תחול ההטבה של שיעור מע"מ אפס לפי סעיף 30(א)(5) לחוק.

נקבע כי בעניין זה לא הוכח כי הפעילות של מתן שירות על ידי הנציגות הייתה זניחה וטפלה, אלא היוותה בעצמה את מתן השירות לתושב החוץ.

המערערת מספקת שירותים של איתור וגיוס לקוחות בישראל עבור בנק בגיאורגיה בניסיון לשכנעם לפתוח חשבון בבנק. המערערת דיווחה על העמלות שקיבלה מהבנק כעסקה החייבת במס ערך מוסף בשיעור אפס. המשיב בדעה כי עסקאותיה של המערערת חייבות במס בשיעור מלא ולכן הוציא לה שומת עסקאות בסך של 640,106 ש"ח (קרן) לתקופה 6/2014 1/2012.

במסגרת פעילות המערערת בחשיפת הבנק ללקוחות פוטנציאלים ישראלים, מקיימים עובדי המערערת (ארבעה במספר) פגישות עם הלקוחות הפוטנציאלים בישראל. בדרך כלל נערכות שלוש פגישות: בפגישה הראשונה המערערת מוסרת מידע על הבנק באופן כללי ופרטים על אפשרויות הפיקדונות, ריביות וכיו"ב. בפגישה השנייה המערערת נותנת הסברים נוספים ומענה לשאלות הלקוחות. בפגישה השלישית המערערת מחתימה את הלקוחות שמעוניינים על מסמכי פתיחת חשבון ושולחת את המסמכים לבנק בגיאורגיה.

הכנסות המערערת מהבנק מחושבות על בסיס החזר הוצאות בתוספת 7% רווח (cost+7%). לעובדי המערערת משולם בונוס בסוף השנה, בדרך כלל בשיעור של משכורת אחת או שתיים. המערערת טוענת שהיא נותנת שירותים לבנק בלבד, שהוא תושב חוץ, וגם אם נתנה שירותים לתושבי ישראל בישראל הרי ששירותים אלה זניחים ונלווים לשירות הניתן על ידיה לבנק ואין לשלול ממנה שיעור מס אפס בגינם. כן נטען כי כל ההתקשרות בין הבנק לבין הלקוחות הפוטנציאלים נעשית באופן ישיר ביניהם וללא כל מעורבות של המערערת.

למערערת אין סמכות לשנות פרט כלשהו במסמכי ההתקשרות שהוכנו על ידי הבנק ולמערערת אין סמכות לנהל משא ומתן בשם הבנק מול הלקוחות הפוטנציאלים ותפקידה מתמצה בסיוע בהעברת מסמכים ובהחתמת הלקוחות. התמורה המשולמת למערערת היא קבועה ואינה תלויה בהיקף ההתקשרות של הלקוחות הפוטנציאליים עם הבנק.

בית המשפט קבע:

כב' השופטת י' סרוסי קבעה כי דין הערעור להידחות. בתיקון 23 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו 1975 (להלן: "החוק") תוקן סעיף 30(א)(5) לחוק. זאת במטרה להימנע מהקושי הכרוך בקביעת הנהנה העיקרי והנהנה המשני ולקבוע כי גם אם תושב ישראל הוא הנהנה המשני, עדיין תישלל מנותן השירות הטבת שיעור מס אפס. עם זאת, אין באמור לעיל כדי לקבוע שכל שירות הניתן לתושב ישראל, יהא אשר יהא, יש בו כדי לסייג את ההטבה. ברי לכל כי אם השירות שניתן לתושב ישראל הוא שירות זניח, אגבי, לא משמעותי וכיו"ב, לא יהיה בו כדי למנוע את הטבת המס לעוסק המעניק את שירותיו לתושב החוץ וזאת כדי לא לפגוע בתכלית ההטבה שהיא עידוד שירותי יצוא מישראל.

לאור האמור יש לבחון האם הפעולות שנעשו על ידי העוסק עבור תושבי ישראל בישראל מהוות "שירות", אם לאו. ככל שהתשובה לכך תהיה בחיוב נצטרך לקבוע עד כמה מהותי הוא השירות שניתן ואם יש בו כדי להצדיק, מבחינת הרציונל שבבסיס ההטבה, את שלילת ההטבה.

ניתן לסכם ולומר, שלאחר תיקון מס' 23 לחוק אנו נדרשים לשאלה חדשה. לא עוד שאלת זהותם של הנהנה העיקרי והנהנה המשני, אלא השאלה אם הפעולות שנעשו על ידי העוסק עבור תושבי ישראל בישראל מהוות "שירות", אם לאו. ככל שהתשובה לכך תהיה בחיוב נצטרך לקבוע עד כמה מהותי הוא השירות שניתן והאם יש בו כדי להצדיק, מבחינת הרציונל שבבסיס ההטבה, את שלילת ההטבה. אין נפקות לקביעה שהבנק הוא מקבל השירות העיקרי, אפילו ייקבע שאכן כך. גם אם יימצא שתושבי ישראל אינם אלא מקבלי השירות המשני בנסיבות העניין, לא יהיה בכך כדי לסייע למערערת לקבל את ההטבה.

בנסיבות העניין נקבע כי המערערת נותנת שירות לתושבי ישראל בישראל ולא ניתן לראותו כזניח או כנלווה לשירות הניתן על ידה לבנק משום שהשירות בישראל הוא בעצם השירות שהתחייבה לתת לבנק, לפי הסכם ההתקשרות ביניהם. לפי הוראות ההסכם תפקידה של המערערת מתואר במילים "attract" ו "assist", היינו, "למשוך, לשכנע, לסייע". יש בכך ללמד על תפקיד של מתן שירות המלווה בפעולות ממשיות ומהותיות ולא בתפקיד טכני זניח. המערערת התחייבה כלפי הבנק לבצע פעולות ממשיות של "שכנוע" ו"סיוע", ולא בכדי. הכיצד תוכל אחרת לשכנע לקוחות פוטנציאלים בישראל להשקיע את מיטב ממונם בחשבון בנק במדינת גיאורגיה? נדרשים לכך מאמצים של ממש והנחת דעתם של אותם לקוחות בדבר הסיכויים, אל מול הסיכונים, הכרוכים בהשקעה זו.

המערערת מודה כי היא כתובת למתן מענה לשאלות הלקוחות ולהסברים טרם ההחלטה על פתיחת חשבון הבנק. מסקנת בית המשפט היא כי זהו תפקידה העיקרי של המערערת ולשם כך שכר הבנק את שירותיה. אין זה סביר שלקוח ישראלי יסכים לשים את כספו בבנק בגיאורגיה מבלי לקבל הסברים ברורים והדוקים על הסיכויים והסיכונים בהשקעת כספו. בדיוק לשם כך הוקמה המערערת וזהו הערך המוסף שלה בישראל. משום כך יש לראות את המערערת כנותנת "שירות" ללקוחות בישראל ושירות זה אינו זניח כי אם מהותי והוא עיקר תפקידה. זאת ועוד, לו היה ממש בטענותיה של המערערת כי פעולותיה בישראל הן טכניות וזניחות, מדוע נזקקה לשירותיו הברוכים של מנהל עתיר ניסיון בתחום ההשקעות?

העובדה שהמערערת לא מקבלת תמורה ישירה מהלקוחות הישראלים אינה מוכיחה שהיא אינה נותנת להם שירותים. תמורה יכולה להינתן גם בעקיפין או על ידי אחר. את אופן תגמול המערערת עבור שירותיה יש להבין על רקע היותה "חברת בת" בשליטתו המלאה של הבנק, מה גם שהמערערת לא הסבירה מהי אותה מדיניות תגמול של הבנק, שעל פיה ניתנו הבונוסים השנתיים לעובדיה ולכן אין אלא להסיק, לפי שורת ההיגיון והשכל הישר, שהם ניתנו למערערת על הצלחתה במשימה שהוטלה עליה, כלומר, גיוס הלקוחות בישראל.

המערערת טוענת טענה חלופית ולפיה היא זכאית להטבה לפי סעיף 30(א)(7) לחוק העוסק ב"מתן שירות בחוץ לארץ בידי עוסק שמקום עיסוקו העיקרי הוא בישראל", בגין השירותים הניתנים על ידה מחוץ לישראל. לטענתה, מאחר שהיא הנציגות היחידה של הבנק מחוץ לגיאורגיה, עובדיה נוסעים לחו"ל ופוגשים אזרחים זרים שבסופו של דבר פותחים חשבונות בבנק. נפסק כי אין בסיס לטענה זו ודינה להידחות. המערערת לא הוכיחה את נסיבות נסיעותיה לחו"ל. הנחת המערערת כי שיעור האזרחים הזרים שפתחו חשבון בנק מעיד על שיעור העסקאות מחוץ לישראל, אין לה על מה לסמוך ואין בינה לבין היגיון ושכל ישר ולא כלום. מדובר בעניין עובדתי שיש להוכיחו. משלא הוכחה הטענה, יש לדחותה. אפילו אם תתקבל טענת המערערת כי השירותים לאזרחים הזרים ניתנו מחוץ לישראל, יש לזכור כי העמלה ששולמה לה, לפחות על פי הסכם ההתקשרות, אינה בגין שירותים אלו. לאור זאת, אין לייחס את העמלה או חלקה, לשירותים מחוץ לישראל ואין להעניק למערערת את ההטבה מכוח סעיף 30(א)(7) לחוק.

הערעור נדחה. המערערת חויבה בהוצאות בסך 25,000 ש"ח.


בשם המערערת: דרור יצחק, נאות יפת; בשם המשיב: נגה דגן, מיכל רצ'ולסקי.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים