ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

מח 7808/16 יעקב בירנבאום נ' מדינת ישראל (עליון, א' רובינשטיין) 12/02/2017

13/02/2017 13:12:41

משפט חוזר | בקשה לקיום משפט חוזר | עבירות בניירות ערך - בית המשפט העליון דחה בקשה לקיים משפט חוזר בעניינו של בעל מניות בחברה הציבורית "פסיפיקה אחזקות", שהורשע בהפרת חובות גילוי ודיווח בניירות ערך לאחר שנמצא כי סיכם עם מנהל החברה שזה ירכוש עבורו מניות ויחזיקן בנאמנות על מנת לאפשר למבקש להבריח נכסים מאשתו עמה היה מצוי בסכסוך גירושין, מבלי שדיווח על ההחזקות.

נקבע, כי הראיות החדשות לכאורה שהציג המבקש אינן ממלאות את אותה "מסה קריטית" המצדיקה את קיום ההליך החריג של משפט חוזר, וכי לא די בקשיים הכרוכים מטבע הדברים בכל הרשעה בפלילים כדי להצביע על קיומו של עיוות דין.

המבקש, שמאי מקרקעין במקצועו, היה בעל מניות בחברה ציבורית בשם "פסיפיקה אחזקות". בשלב מסוים, נרכשו כ 40% ממניות החברה והיא החלה לפעול בייזום, אחזקה וניהול של נכסי מקרקעין ברומניה. לימים, הוגש נגד המבקש כתב אישום בעבירות נירות ערך בטענה כי בינו לבין מנהל החברה התקיים הסדר שלפיו המנהל ירכוש עבור המבקש מניות של החברה ויחזיק בהן עבורו בנאמנות. המדינה טענה כי הדבר נעשה מתוך מטרה להבריח נכסים מהרכוש המשותף של המבקש ואשתו נוכח סכסוך גירושין שהתנהל ביניהם, תוך שהוסכם כי ברגע שיסתיים הסכסוך מנהל החברה יעביר למבקש את המניות שהחזיק עבורו. המבקש לא הכחיש שהעביר למנהל החברה סכומי כסף שונים אך טען שהעבירם למשמורת בלבד, שלא ידע לְמה הכסף שימש בפועל ושלא ביקש מהמנהל לרכוש עבורו מניות של פסיפיקה או להחזיקן בשבילו בנאמנות. עוד טען המבקש כי המנהל שיעבד את המניות לבנק באופן שלא איפשר להעבירן לידיו וכי נהג בהן מנהג בעלים לכל אורך הדרך באופן שמעיד כי הן היו שלו ולא של המבקש. בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקש בעבירות שיוחסו לו וגזר עליו שנת מאסר על תנאי וקנס בסך 300,000 ש"ח. בהכרעת הדין נקבע כי לגרסת המאשימה נמצאו חיזוקים בראיות חיצוניות, בהם דפוס העברת הכסף בין השניים, מכתב שנערך בכתב ידו של המנהל אשר פירט את מבנה האחזקות בחברה ואת כמות המניות שבבעלות המבקש, עדותו של מי שהיה בעל שליטה בחברה וכיהן בה בתפקידים שונים לרבות דירקטור ומעורבותו של המבקש בענייניה של החברה.

ערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון נדחה ונקבע כי אין להתערב בקביעותיו של בית המשפט המחוזי שהתבססו על ממצאי מהימנות העדים, וחוזקו בשורת מסמכים שנערכו בזמן אמת. בקשה לדיון נוסף שהגיש המבקש נדחתה ע"י הנשיא דאז גרוניס, שקבע כי המקרה אינו מקים עילה לדיון נוסף הואיל ופסק הדין לא חידש מבחינה משפטית בסוגיה זו, אלא אך יישם הלכה מושרשת היטב. אחר הדברים הללו הגיש המבקש את הבקשה דנן, בה עתר לקיים משפט חוזר בעניינו. בבקשה טען המבקש לקיומן של ראיות חדשות אשר בהצטברותן מצדיקות לערוך משפט חוזר. כן הוטעם בבקשה כי דבקותו של המבקש במשימה לנקות את שמו, אף שהוטל עליו עונש קל יחסית, נובעת מן הפגיעה האנושה במוניטין שלו כשמאי מקרקעין כתוצאה מפסק הדין המרשיע, ואף חמור מכך נוכח התרחקות ילדיו מכל פעילות כלכלית משותפת עמו.

בית המשפט קבע:

כב' המשנה לנשיאה א' רובינשטיין קבע כי דין הבקשה להידחות. הוזכר, כי ביסודו של מוסד המשפט החוזר מונחת השאיפה ליצירת איזון בין ערך חשיפת האמת ומניעת הרשעות שווא מזה, לבין עקרון סופיות הדיון והערכים שבבסיסו הבטחת ודאות משפטית, יציבות ויעילות דיונית – מזה. איזון זה, נקבע, מחייב שלא יתקיים משפט חוזר אך משום שהמבקש מתקשה להשלים עם הרשעתו ונקודת המוצא היא שפסק הדין מושא הבקשה ניתן כדין. עוד צוין כי על המבקש משפט חוזר מחמת קיומה של ראיה חדשה מוטל נטל כבד, שכן עליו להראות כי קיים סיכוי לשינוי תוצאות המשפט לטובתו וצריך להיות בהקשר או בנסיבות דבר כלשהו המעניק לעובדות או לראיות החדשות אמינות לכאורית המצדיקה שקילתן מחדש ליד מערכת הראיות הקודמת.

במקרה דנן, התרשם רובינשטיין כי הנושא "בוער בעצמותיו" של המבקש ולכן טרח להציג מקבץ ראיות העשוי לשנות מן היסוד את תמונת המצג העובדתית שקבע בית המשפט המחוזי. עם זאת, נראה כי לא עלה בידיו לעשות כן ואין בראיות שהגיש, הן בכל ראיה בנפרד והן במכלול הראיות במצטבר, כדי להרים את הנטל המוטל על המבקש. יתרה מזאת, העיר רובינשטיין כי לגבי חלק הארי של הראיות יש יסוד סביר להניח שהן היו בחזקתו של המבקש זה מכבר ולא הוצגו במשפט או בערעור, ולמצער יכול היה לדעת עליהן במועדים הרלבנטיים כך שעליו הנטל להסביר מדוע הובאו בשלב כה מאוחר. עם זאת, נטל זה לא הורם ולכך חשיבות גדולה ומובנת בבקשה למשפט חוזר שהוא כאמור הליך נדיר. הוזכר, כי הרשעתו של המבקש התבססה בעיקרה על הודעותיו של מנהל החברה ברשות לניירות ערך, והואיל ואלה הוגשו כאמרת חוץ נדרשה תוספת ראייתית מסוג חיזוק שאכן נמצאה בארבעה מסמכים. זאת ועוד, על ארבעה מסמכים אלו אף נאמר כי הם עשויים להוות ראיה עצמאית בעלת משקל משמעותי לחובתו של המבקש. אשר על כן, אין הראיות שהוצגו בבקשה כדי למלא את אותה "מסה קריטית" המצדיקה את קיום ההליך החריג של משפט חוזר.

בשולי הדברים התייחס רובינשטיין לטענתו של המבקש בדבר השלכותיה של ההרשעה על חייו האישיים. לדבריו, ההליך הפלילי אמנם גובה מחיר אישי כבד מהנידון המלווה תדיר במחירים הקונקרטיים שמגולמים בענישה, וודאי למי שחייהם ככלל היו נורמטיביים. על כן מובנים מאמצי המבקש ובאי כוחו להטות את הכף. עם זאת, אין די בהצבעה על הקשיים הכרוכים בכל הרשעה בפלילים כדי להקים עילה לעיוות דין ונדרש להוכיח חשש ממשי לכך. במקרה זה, מצבו הבריאותי, אורח חייו הנורמטיבי והנזקים שייגרמו למבקש מעצם ההרשעה הם שיקולים שכוחם יפה לעונש אך לא לעצם החיוב בדין.

הבקשה נדחתה.


בשם המבקש: יוסף גרוס, ישראל רחמני; בשם המשיבה: לא צויין.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים