ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

סעש 22657-04-16 דקוליין ציפויים דקורטיביים בע"מ נ' הוד סלאמה (בית דין אזורי לעבודה - תל-אביב-יפו, עידית איצקוביץ) 29/01/2017

12/02/2017 15:22:46

הגבלת חופש העיסוק | סודות מסחריים - בית הדין האזורי לעבודה קיבל בקשת חברה המייצרת טיח דקורטיבי למתן צו מניעה נגד עובד לשעבר, שהקים עסק עצמאי, מלייצר טיח דקורטיבי בטענה כי גזל את סודותיה המסחריים.

צו המניעה ניתן למשך שנתיים ונקבע כי העובד לשעבר יפצה את החברה בסך של 85,000 ₪ ללא הוכחת נזק.

התובעת היא חברה המייצרת ומשווקת טיח דקורטיבי לבתי מגורים ומבנים. הטיח הדקורטיבי הוא ציפוי ייחודי במבחר טקסטורות וגוונים. החברה הצהירה באמצעות מנהלה כי לפני כ 20 שנים רכשה נוסחאות אשר שימשו בסיס לייצור חומרי הציפוי ואת רשות השימוש בהן מחברה איטלקית, והחלה את פעילותה על בסיס נוסחאות אלה. לאחר שרכשה ניסיון שיפרה החברה את הנוסחאות והתאימה אותן לאקלים הישראלי. החברה טענה כי הנתבע החל את עבודתו בחברה בשנת 2003 והיה אחד משלושת האנשים שידעו את קוד הכניסה למפעל והוא ריכז במחשב החברה שהיה ברשותו את כל נוסחאות ייצור החומרים. לטענת החברה, סמוך להגשת כתב התביעה התגלה שהנתבע גזל את סודותיה המסחריים מתוך כוונה להקים עסק משלו, להתחרות בחברה. החברה העריכה את הנזק שנגרם וייגרם לה עקב מעשי הנתבע בסך של 2 מיליון ₪. על כן ביקשה החברה מבית הדין ליתן צו מניעה קבוע וכן פיצוי בגין הנזק אשר נגרם לה.

הנתבע טען כי מטרת התביעה היא למנוע ממנו להקים עסק עצמאי שעוסק באותו תחום עיסוק שבו צבר ניסיון וידע רב לאחר שנים של עבודה מאומצת בחברה. הנתבע הכחיש שנעשה שימוש בתרכובות על פי נוסחה שפיתח מנהל החברה. נטען כי אין מדובר בפורמולות "סודיות" או "ייחודיות" אלא בהרכב חומרים קבוע (או כמעט קבוע) שקיים אצל כל היצרנים בארץ כאשר ההבדלים בין היצרנים מתמצים במינונים. לטענת הנתבע, לאחר שהוברר לחברה כי הוא אינו מעוניין להישאר אצלה, היא בחרה באופן מכוון ושיטתי לפגוע בו, במטרה להרתיע אותו ולסכל את אפשרותו להתפתח באופן עצמאי.

בית הדין קבע:

כב' השופטת ע' איצקוביץ קבעה כי ברי כי אין כל מניעה שעובד שצבר ידע וניסיון במסגרת עבודתו, כמו הנתבע, שאף לא הוגבל דרך הסכם מיוחד (או יתר התנאים שנקבעו בפסיקה) יפתח עסק משלו, המתחרה עם מעסיקו. אולם הליך זה (במהלך יחסי עובד מעסיק וגם לאחריהם) יש לבצע בתום לב, תוך שמירה על חובת אמון מוגברת בין הצדדים ליחסי העבודה. למעבדה שניהל הנתבע היה קוד כניסה, שהיה ידוע לנתבע מתוקף תפקידו. כפי שהעיד מנהל החברה הקוד מיועד "לגנבים מבחוץ". נקבע כי הנתבע נתפס בשקר יותר מפעם אחת. הנתבע ביקש לרכוש מערבל ישן של החברה וסיפר שמדובר ברכישה עבור קרוב משפחה, ושהוא אמור להרוויח מההפרש שבין עלות הרכישה למחיר המכירה. זאת, כאשר הכוונה האמיתית הייתה לרכישה עבור העסק הפרטי שהתכוון להקים. כמו כן, הנתבע נסע למושב חצב כדי לרכוש מערבל. לגרסת החברה הוא טען שנעדר מסיבות רפואיות, כאשר לגרסת הנתבע הוא הודיע שיש לו "סידורים". בין כך ובין כך אין חולק שהנתבע עשה זאת מבלי לגלות את הסיבה האמתית להיעדרותו. הנתבע גם נצפה עת לקח מהמפעל סכין ערבול ולקיחתו ללא רשות מחזקת את הראיות לגבי התנהגותו בחוסר תום לב. בנוסף, הנתבע לקח מהמפעל משקל והצהיר שמסר אותו לתיקון, אלא שהוגש אישור מהמעבדה הרלוונטית שלפיו המשקל לא היה בטיפול. יומיים לפני סיום העבודה של הנתבע, הוא נצפה במצלמות האבטחה של המפעל כשהוא לוקח אתו לרכבו ארגז ובתוכו מספר קלסרים השייכים לחברה עם פורמולות של חומרים. מיד לאחר מכן הזמין המנהל משטרה, שהגיעה למקום, לקחה את הקלסרים והנתבע נעצר לצורכי חקירה.

נקבע כי החברה הוכיחה שהנתבע גנב סודות מסחריים שלה, שבהם התכוון להשתמש לצורך הקמת עסק. נקבע כי מעשיו מהווים גזל סוד מסחרי עוולה על פי סעיף 6 לחוק עוולות מסחריות. הידע אכן הגיע לנתבע דרך עבודתו הרגילה, אבל לא הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים, שהרי אם לא כן לא היה צריך לגזול את הסודות כפי שעשה. הנתבע ניצל את מעמדו בחברה כדי להתחרות באופן לא לגיטימי אתה, תוך הפרת חובת הנאמנות, חובת תום הלב וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה, שהן התשתית ליחסי עבודה הוגנים. על כן קמה הצדקה למתן צו מניעה קבוע כמבוקש על ידי החברה בנוגע לשימוש בסודות שנגזלו על ידי הנתבע. נקבע כי הסעד האופרטיבי בפסק הדין צריך למנוע מהנתבע לייצר טיח דקורטיבי מכל סוג שהוא, ובמיוחד בכל הקשור לסוג הטיח הדקורטיבי שמשווקת ועוסקת בו החברה, על פי רשימת "מוצרי דקוליין" אשר הנוסחאות לו מהוות קנין רוחני וסוד מסחרי מוגנים שלה. נקבע שההגבלה האמורה תימשך שנתיים החל ממועד סיום העבודה של הנתבע. באשר לפיצי, נקבע כי בהתאם לקווים המנחים שנקבעו בפסיקה, יש לחייב את הנתבע בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך 85,000 ₪.

הבקשה לצו מניעה התקבלה. ההגבלה תמשך למשך שנתיים. הנתבע יפצה את החברה בסך של 85,000 ₪.


בשם התובעת: דרור נאור, צבי הר נבו; בשם הנתבע: תום מדן.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים