ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

בגץ 6906/13 סמיר עלי טוהא נ' רשות מקרקעי ישראל (עליון, א' רובינשטיין, א' שהם, ד' ברק-ארז) 07/02/2017

12/02/2017 08:16:56

הקצאת מקרקעי המדינה - בג"ץ דחה את עתירתם של תושבי כפר ראמה המשתייכים לעדה המוסלמית, להורות למדינה לפתור את מצוקת הדיור ממנה הם סובלים ע"י הפשרת קרקעות למגורים והקצאת יחידות דיור באופן שוויוני.

בתוך כך יצאו העותרים נגד תכנית למתן עדיפות לחיילים משוחררים בשיווק מגרשים לדיור, בטענה כי הדבר מפלה אותם כאוכלוסייה הפטורה משירות בצבא. נקבע, כי העותרים לא עמדו בנטל להראות פגיעה בזכות לדיור בהתאם לסטנדרט של הגנה "מינימלית" עליה, וכי המדיניות שלפיה יוקצו 25% מן המגרשים גם למי שלא שירתו בצבא מבטאת הבחנה המבוססת על שונות רלוונטית, שגם אם יש בה פגיעה בשוויון, הרי שמדובר בפגיעה מידתית.

העותרים הם בני העדה המוסלמית המתגוררים בכפר ראמה, ישוב בצפון הארץ בו מתגוררים דרוזים, מוסלמים ונוצרים. העותרים פעילים בוועדה לזוגות צעירים – ועדה ציבורית הפועלת לשיפור מצוקת הדיור של תושבי הישוב המוסלמים. במסגרת פעילות הועדה, פנה העותר 1 למפקח האזור ברשות מקרקעי ישראל בבקשה להקצאת קרקעות מגורים בעבור תושבי הכפר המוסלמים ובמקביל פנה גם יו"ר המועצה המקומית ראמה לרשות בבקשה דומה בנימוק שהמשאבים הקיימים בידי המועצה נוצלו עד תום. במענה לפניות, מסרה הרשות כי יחד עם משרד השיכון והבינוי מקודמת תכנית מתאר מקומית להקצאת 220 מגרשים בתחומי הכפר שעליהם ניתן להקים יחידות לבניה. בהמשך פנה ב"כ העותרים בכתב למשיבים בבקשה לקדם את הקצאת הקרקעות לתושבי העדה המוסלמית בטענה כי נכון למועד הפניה לא פורסם מכרז לשיווק הקרקעות לפי תכנית המתאר וכי בדיקה באתר הרשות העלתה שמטרת התכנית לבנות שכונת מגורים לחיילים משוחררים, ציבור שהעותרים אינם נמנים עמו. בהמשך לאמור, ביקש ב"כ העותרים כי לפחות חלק מהקרקעות מושא התכנית ישווקו לבני העדה המוסלמית נוכח מצוקתם הייחודית, ובפרט המגרשים הגובלים בבית הקברות המוסלמי שבפאתי הישוב. בתגובה השיב מנהל מחוז צפון של הרשות כי אין בכוונתו לדון בפניה שהוגשה מטעם העותרים כנציגיה של ועדה ציבורית וכי הנציגה הרלבנטית של כל תושבי הכפר היא המועצה המקומית. לטענת בא כוח העותרים, פניותיו ליו"ר המועצה מאז הושבו ריקם.

על רקע זה הוגשה העתירה דנן, בה התבקש צו שיורה כי קרקעות המדינה שיוקצו במסגרת תכנית הדיור לחיילים משוחררים ישווקו לכל תושבי הכפר באופן שוויוני, תוך התחשבות ברצון לפיו יוקצו המגרשים הסמוכים לבית הקברות המוסלמי לתושבים מוסלמים. עוד התבקש צו שיורה להפשיר קרקעות מדינה בכפר למטרות בניה למגורים, באופן שייתן מענה למצוקת הדיור האמורה. לטענת העותרים, תכנית הדיור לחיילים המשוחררים מפלה אותם באופן פסול וכי זכותם לרכוש מגרשי בניה למגורים בכפר היא בעלת נופך חוקתי הנגזרת מן הזכות למדור ראוי, שהיא חלק מזכות היסוד לחיים בכבוד.

בית המשפט קבע:

כב' המשנה לנשיאה א' רובינשטיין קבע כי דין העתירה להידחות. בפתח הדברים ציין רובינשטיין כי אין מחלוקת בדבר קיומה של בעיית דיור בקרב תושבי כפר ראמה בני העדה המוסלמית וניכר כי מדובר בבעיה מוכרת היטב, כעולה מן העובדה שהיא מטופלת על ידי המשיבים זה שנים ארוכות. עוד הזכיר רובינשטיין כי הזכות לדיור הולם, או "הזכות למדור", הוכרה בשיטתנו המשפטית כ"זכות בת" חוקתית של כבוד האדם בהיותה חלק מהזכות לקיום אנושי בכבוד. פגיעה בזכות זו מתקיימת, מטבע הדברים, מקום בו אדם הוא מחוסר דיור ואין מקום להבחנה גורפת בינה לבין זכויות שטיבן אזרחי פוליטי לשם קביעת היקפה של הזכות או לעניין בחינתה של טענה לפגיעה בה, על אף שמדובר בזכות חברתית כלכלית מובהקת. עוד ציין רובינשטיין כי מקום בו הסעד המתבקש כרוך בפעולה אקטיבית המצריכה מן הרשויות השקעה מסיבית של משאבים, על בית המשפט לדבוק ככלל בגישה מרוסנת. עם זאת, אין מניעה להתערבות כזאת במקרים של עוול זועק או פגיעה אנושה או קשה עד מאוד בזכויות.

עוד צוין כי הנטל להצביע על קיומה של פגיעה בזכות למדור מוטל על העותרים, אולם הם לא עמדו בנטל להראות פגיעה בזכות זו בהתאם לסטנדרט של הגנה "מינימלית" עליה. נקבע, כי העותרים התמקדו בתיאור מצבם של תושבי כפר ראמה המוסלמים עם קום המדינה, עת נאלצו לעקור מבתיהם אשר בכפרים הסמוכים ולהתגורר בדוחק בשכונה המערבית בישוב בתנאי מחיה קשים. עם זאת, בעיית הדיור המקורית הוקלה במידה רבה בשנות השבעים נוכח הקצאתם של מגרשי בניה למגורים לתושבים המוסלמים בתנאי תשלום משופרים או אף בלא תשלום, כפיצוי מכוח חוק נכסי נפקדים. לפיכך, נראה כי חלוף הזמן ובמיוחד ריבוי האוכלוסין שהביא עמו הוליד מצוקה מחודשת מבסיס חדש. עוד נקבע כי הסעד הכללי שהתבקש על ידם התייתר נוכח ההתפתחויות שאירעו מאז הוגשה העתירה. כך לדוגמה, התבקש בעתירה צו שיורה על הפשרת קרקעות מדינה למטרת בניה ועריכת תכניות באופן שייתן מענה לצרכי התושבים המוסלמים, אלא שנראה כי צעדים אלה כבר ננקטים בפועל על ידי המשיבים. בנוסף, מאז הגשת העתירה הבשילה תכנית המתאר הכללית וזו צפויה להיות מופקדת בחודשים הקרובים. בעניין זה, הזכיר רובינשטיין כי על פי ההלכה הפסוקה הביקורת השיפוטית ביחס לשיקולים תכנוניים מובהקים תהא מצומצמת וקשה להלום את טענותיהם של העותרים לפיהן ההתקדמות בעניינם אינה מספקת וכי יאלצו להמתין עוד "שנים ארוכות" בלא מענה למצוקתם. אשר על כן, נראה כי אין מקום להיענות לדרישתם לפיה יש לקצוב למשיבים פרק זמן להפקדת תכנית המתאר הכללית או להצגת התכנית המפורטת לגבי המתחם הדרומי שמטרתה לתת מענה לצרכיהם הספציפיים. לצד זאת, זכויות העותרים שמורות ככל שיתברר כי ההליכים מתקדמים באיטיות וחזקה על המשיבים כי יעשו כל מאמץ לקדם את התכניות בשקידה ראויה.

מכאן פנה בית המשפט לדון בראשה השני של העתירה, שעניינו בדרישה להקצאתם של מגרשים בעבור תושבי כפר ראמה המוסלמים במסגרתה של תכנית הדיור לחיילים משוחררים. צוין, כי לא מדובר בתביעה לפעולה אקטיבית מצדם של המשיבים לשם תיקונם של פערים כלכליים גרידא אלא בחובתם לנהוג בשוויון בהקצאתם של משאבי דיור ציבוריים, המעוגנת ביסודה בחוק חובת מכרזים. בעניין זה, אין צורך להכביר מלים על כך שעקרון השוויון הוא עקרון יסוד בשיטתנו המשפטית אך לדעת רובינשטיין אין להלום את טענת העותרים לפיה מדיניות המשיבים עולה כדי הפליה פסולה נגדם. הובהר, כי הקצאת יחידות המגורים שייבנו במסגרתה של התכנית תוך מתן העדפה לחיילים משוחררים אינה חורגת מהסמכות המוקנית למשיבים מכוח חוק חובת מכרזים, וכי מדובר בהבחנה המבוססת על שונות רלבנטית שעניינה תרומה למדינה ונשיאה בנטל השירות הצבאי, כמו גם הרצון לצמצם את הפער שנוצר בין האוכלוסייה המשרתת בכוחות הביטחון לבין זו שאינה משרתת והרצון לעודד בני מיעוטים לשרת בצה"ל.

לצד זאת העיר רובינשטיין כי אף הבחנה בין קבוצות הנעשית על יסוד שיקולים ענייניים צריכה לעמוד בדרישת הסבירות, במיוחד מקום שייקבע כי יש בסיס לטענה בדבר מצבם הכלכלי הקשה של תושבי כפר ראמה המוסלמים ביחס לשאר תושבי הישוב, ולכך שאין בבעלותם קרקעות פרטיות להבדיל מבני העדות האחרות. עם זאת, בחינתה של תכנית הדיור מעלה כי טענה זו אינה מצדיקה לאיין את מתן הסיוע לחיילים משוחררים בדמות הקצאת מגרשים. הוזכר, כי מדיניות ההקצאה העדכנית עליה הודיעו המשיבים קובעת כי תינתן עדיפות לחיילים משוחררים בשיווקם של 75% מסך המגרשים, בעוד ש 25% ישווקו לכלל התושבים ללא מתן עדיפות. לשיטת רובינשטיין, מדיניות כזו מגלמת בנסיבות המקרה איזון הולם בין הרצון להגשים את מטרתה של התכנית להקים שכונה לחיילים משוחררים ובין הצורך להבטיח כי דרישת השירות הצבאי לא תשמש "תנאי סף" הלכה למעשה, לרכישת יחידות דיור. לסיכום, המדיניות שלפיה יוקצו 25% מן המגרשים גם למי שלא שירתו בצבא מבטאת הבחנה המבוססת על שונות רלוונטית, שגם אם יש בה פגיעה בשוויון הרי שמדובר בפגיעה מידתית.

העתירה נדחתה ללא צו להוצאות.


בשם העותרים: אחמד נזאל; בשם המשיבים: תדמור עציון, יוסף פארס.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים