ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

בגץ 5277/13 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שרות הבטחון הכללי (עליון, א' רובינשטיין, נ' הנדל, צ' זילברטל) 07/02/2017

12/02/2017 07:57:44

חופש הביטוי | חופש ההפגנה והאסיפה | חקירה במשטרה - במסגרת עתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח נדרשו שופטי בג"ץ לשאלת חוקיותה של מדיניות השב"כ לזמן לתחקורים פעילים פוליטיים המשתתפים לרוב בפעילויות מחאה החורגות מהקונצנזוס, מחשש ל"חתרנות" שעלולה לפגוע בביטחון המדינה.

נקבע, כי הדבר מצוי בגדר סמכותו של השירות על פי החוק ונובע מעצם פעילותו הצופה פני עתיד, אולם יש להציב לכך גבולות מסוימים נוכח החשש לפגיעה בחירויות בסיסיות של האזרח. נוכח האמור, נקבע בין היתר כי הזמנת אדם לתחקור שבבסיסו פעולת חתרנות שלא נלווים לה טרור וריגול תיעשה אך לאחר היועצות עם הייעוץ המשפטי של השב"כ וכי יש להבהיר למתוחקר שלא מדובר בחקירה.

עניינו של ההליך בעתירה שהגישה האגודה לזכויות האזרח נגד מדיניות שירות הביטחון הכללי לזמן פעילים פוליטיים ל"שיחות בלתי פורמליות" לכאורה ("שיחות אזהרה" או "תחקור" בלשון הצדדים), דבר שלפי הנטען נעשה פעמים רבות באמצעות זימון משטרתי. במסגרת העתירה, ביקשה האגודה להורות לשב"כ ולמשטרה לחדול ממדיניות זו בטענה כי זו פוגעת משמעותית בזכות להליך הוגן ובחופש הביטוי והמחאה. המשיבים הבהירו כי מדיניות זו ננקטת בעיקרה כלפי אנשים שקיים חשש בדבר מעורבותם בפעילות טרור או ריגול, אולם בחלק מן המקרים היא ננקטת גם כלפי מי שמיוחסת להם פעילות שהיא בעיקרה "חתרנית", קרי פעילים שלרוב משתתפים בהפגנות שעניינן מחאה פוליטית החורגת מן הקונצנזוס. בפגישות אלה נשאלים הפעילים אודות היקף פעילותם הפוליטית וטיבה וכן פעילותם של מכריהם, תוך שהם מתבקשים לספק פרטי קשר של מכרים וקרובי משפחה. בחלק מן המקרים נאמר להם שאף כי טרם התבסס חשד לפיו עברו על החוק, עליהם להישמר פן יעשו זאת בעתיד ויפגעו בביטחון המדינה. עוד נטען כי בתחילתן של חלק מהשיחות אף נערכים חיפושים משפילים. לטענת האגודה, מדיניות זו של השב"כ חורגת מהסמכויות המוקנות לו בחוק שירות הביטחון הכללי וכי סימון פעילות פוליטית החורגת מן הקונצנזוס כ"חתרנית" וזימון אותו פעיל ל"שיחה ידידותית על כוס תה" אינו הולם משטר דמוקרטי המחויב לאפשר לתושביו חופש הפגנה ומחאה. בנוסף, לדעת האגודה, העובדה שהזימונים מתבצעים פעמים רבות על ידי המשטרה יוצרת מצג שווא לפיו נמען השיחה מחויב להתייצב.

בית המשפט קבע:

כב' המשנה לנשיאה א' רובינשטיין קבע כי העתירה מיצתה את עצמה ולכן דינה להימחק. ראשית ציין רובינשטיין כי העתירה מעלה את השאלה החוזרת ונשנית של האיזון העדין הנדרש בין שמירה על זכויות אדם בדמוקרטיה מתגוננת לבין הצורך הבלתי פוסק להגן על האינטרס הביטחוני. לדבריו, אין חולק כי זכויות האדם ובכללן חופש הביטוי והמחאה והזכות להליך הוגן הן נשמת אפה של הדמוקרטיה, אולם מנגד אין חולק כי הצורך להגן על האינטרס הביטחוני הוא צורך קיומי וכי השב"כ הוא ארגון חיוני לביטחון המדינה ועבודתו היא במובנים רבים מלאכת קודש.

לגופו של עניין, בחן רובינשטיין האם אותם מקרים הנמצאים בתפר שבין פעילות פוליטית חוקית לפעילות שיש בה כדי לסכן את בטחון המדינה נמצאים בתחום סמכותו של השב"כ. צוין, כי בסעיף 7 לחוק נוסחו תפקידיו של השב"כ באופן רחב ועיקרם "שמירת בטחון המדינה, סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו מפני איומי טרור, חבלה, חתרנות, ריגול וחשיפת סודות מדינה". תכלית החוק היא לעגן ולהבהיר את סמכויות השירות, כמו גם את הפיקוח עליו, כאשר הסמכויות שניתנו לו למילוי תפקידיו רחבות והכלים המוקנים לו הם מגוונים. עוד הדגיש רובינשטיין כי עבודת השב"כ, בפרט זו המניעתית, מבקשת להתמודד עם פעילויות עוד בטרם הפכו לבלתי חוקיות וזהו ייחודו של השב"כ לעומת גורמי אכיפה אחרים כמו המשטרה והפרקליטות שפעילותם במידה רבה צופה פני עבר.

המקרה דנן, לדברי רובינשטיין, עוסק במטרת השב"כ המעוגנת בסעיף 7(א) לחוק, לשמור על סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו מפני חתרנות. דא עקא, שחוק השב"כ אינו מגדיר את המונח "חתרנות" ועיון בהצעת החוק מעלה שסעיף 7 לא כלל את החתרנות כאחד מהרכיבים המופיעים בו. לדעת רובינשטיין, מדובר במונח חמקמק מטבעו, וברי כי פירושו ויישומו משתנה בהתאם לנסיבות המקרה הקונקרטי. לפיכך, לשיטתו, יש לקבל על פניה את הגדרת השב"כ למונח "חתרנות" כפי שגובשה על ידו בשנת 2009, ממנה עולה מחד כי לא כל פעילות מחאה שאינה בקונצנזוס תעלה כדי חתרנות ומאידך כי אין הכרח שיהיה מדובר בפעילות שאינה חוקית בהכרח אלא די שמדובר יהיה בפעילות שאי חוקיות היא תוצאתה המסתברת. עוד הוסיף רובינשטיין כי האתגר הוא יישומה של ההגדרה בחיי המעשה תוך פרשנות הוגנת ומאוזנת ולא תוך "להיטות יתר". בעניין זה, הדגיש רובינשטיין כי קשה להלום את הטענה שכל פעילות מחאה חורגת מסמכויותיו של השב"כ, על אף שאין חולק כי סיכול פעילות פוליטית זו או אחרת מטעמים פוליטיים בלבד אינו נמצא במטרות הארגון והוא אף מנוגד מפורשות למטרותיו. עם זאת, אין עניינם של התחקורים אותם עורך השב"כ לפי הצהרתו בפעילות פוליטית או מחאה חוקית, אלא בחשש לפעילות בלתי חוקית העולה כדי חשש לפגיעה בביטחון המדינה אגב פעילות פוליטית או מחאה חוקית. הודגש, כי על החשש להיות סביר ולהתבסס על מידע מתאים, כשאין צורך להכביר מלים על כך שפעילות בלתי חוקית ואלימה על רקע לאומני חתרני, אף אם היא נעשית במסגרת הפגנות בלבד, עלולה לסכן את בטחון המדינה. עוד שוכנע רובינשטיין שהתחקורים אינם נעשים כדבר של מה בכך והמקרים שהוצגו על ידי השירות בהודעה חסויה מצביעים על כך שהם נעשים מקום שמדובר בחתרנות הקשורה בטבורה למטרות הליבה של השב"כ ולא בפעילות מחאה שגרתית.

עוד נדרש רובינשטיין לסמכות השב"כ לערוך תחקורים וציין כי סעיף 8 לחוק קובע כי לצורך מילוי תפקידיו מוסמך השב"כ לבצע שורת פעולות ובכללן לקבל ולאסוף מידע, להעביר מידע לגופים אחרים, לחקור חשודים וחשדות בקשר לביצוע עבירות ועוד. הזימונים לתחקורים שבמוקד העתירה נערכים לשיטת רובינשטיין בעיקר מכוח הסמכות שעניינה קבלת מידע ואיסופו והסמכות לקיים חקירה של ממש בהינתן חשוד וחשד קונקרטיים, ובהתאם לתכליות השירות ותפקידיו. נקבע, כי יש לפרש את סמכותו של השירות בהתאם כך שיתאפשר לו איסוף מידע בשים לב להיבט המודיעיני מניעתי ונוכח תכליות השירות ותפקידיו, כשלצד זאת חשוב שהעורכים תחקורים, יהיו אשר יהיו, יהיו מתודרכים היטב באשר לגדרי סמכויותיהם על מנת שהגבולות לא יטשטשו בין חקירה לתחקור. כמו כן, גם אצל המתוחקרים עלול להיווצר טשטוש גבולות כאמור, שכן אדם מן הישוב המקבל זימון מרשויות הביטחון והסדר הציבורי של המדינה, אף אם לא מדובר בהזמנה משטרתית, עלול לסבול מדאגה, מורא ומתיחות וקשה לדמות אדם כזה המתפלפל עם הרשות באשר לסמכויותיה, ומסיק כי בידו שלא להגיע למפגש או לעזוב במהלכו. על כן, הבהרה בעת הזימון לתחקור כי אין חובה להגיע למפגש עשויה להתיישב עם היקף הסמכות הנתונה בידי השב"כ לאיסוף מידע ולחקירה, ולאזן באופן הולם בין הצורך לסכל פעולות שעלולות לפגוע בביטחון המדינה ובסדרי המשטר מזה לבין זכויות היסוד שעל כף המאזניים מזה.

כן ציין רובינשטיין כי זימונים הנעשים על רקע פעילות חתרנית שאינם בזיקה לפעילות או לפעילי טרור וריגול, יחייבו היועצות מוקדמת עם הייעוץ המשפטי בשב"כ שעליו מוטלת אחריות כבדה בהקשר זה נוכח מורכבות האיזונים הנדרשים, וחזקה עליו כי יעשהו נאמנה כ"שומר סף". בהקשר זה העיר רובינשטיין כי מבלי לפגוע, הדעת נותנת כי חוקרים הלהוטים להשיג מידע ולהגיע לתוצאה בגדרי שליחותם ומשימתם זקוקים לגורם "מאופק" ומנחה. עוד תהה האם אין מקום להקנות לנחקר את הגנות המשפט הפלילי אולם סבר כי בעקבות הנוהל החסוי שגובש בשב"כ בעקבות עתירה זו, נוכח מסירת ההבהרה כבר בעת הזימון, ומקום שנהיר גם למתוחקר כי אין מדובר בחקירה ניתן להסתפק בכך שיובהר לו מפורשות כי לא ניתן יהא לעשות כנגדו במועד מאוחר יותר שימוש במידע העולה בתחקור. עוד הדגיש רובינשטיין כי הזימון לתחקור לא ייעשה על טופס המזמן לחקירה שכן שימוש בטופס כזה עלול להטעות את המוזמן. משכך, לשון הטופס צריכה לשקף בדרך מתאימה כי אין מדובר בחקירה. כן הודגש כי כדי לוודא שהנוהל שגובש בעקבות העתירה אכן יהא רלבנטי, דרושה חשיבה נוספת בשב"כ, בשיתוף היועץ המשפטי לארגון והיועץ המשפטי לממשלה, באשר לכריכה בפועל בין חתרנות "טהורה" לבין פעילות חתרנות שיש לה זיקה לפעילות או ליעדי טרור. זאת, נוכח החשש כי הכריכה בין השתיים תהא מלאכותית כך שהנוהל עלול להיות בלתי רלבנטי בעיקרם של המקרים.

יתר שופטי ההרכב הסכימו למסקנתו של המשנה לנשיאה רובינשטיין כי לעת עתה העתירה מיצתה את עצמה. השופט זילברטל הוסיף כי הגשת העתירה לא הייתה לשווא מאחר שהיא חייבה את המשיבים להגדיר בצורה ברורה ו"הדוקה" יותר את הפעילות האמורה, כלליה, מטרותיה וההליכים הנוגעים לה על מנת לצמצם ככל הניתן את הפגיעה בזכויות האזרח. בעניין זה הזכיר זילברטל כי חלה התקדמות ממשית בכל הנוגע ליצירת נהלים שמטרתם להבטיח שסמכויות השב"כ בקשר עם איסוף מידע ומניעת פעולות חתרניות שיש עמן חשש לפגיעה בביטחון המדינה או בסדרי המשטר הדמוקרטי, תופעלנה במשורה, במקרים המחייבים זאת בלבד ובאופן שימנע פגיעה בזכויות האזרח מעבר לנדרש. לפיכך, לשיטת השופט, זה המירב שניתן להשיג לעת הזו והמבחן האמיתי הוא באופן הפעלת הסמכות "בשטח" הלכה למעשה.

העתירה נמחקה; המשיבים ישלמו לעותרת הוצאות משפט בסך 15,000 ש"ח.


בשם העותרת: דן יקיר; בשם המשיבים: דנה בריסקמן.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים