ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

עתמ 46199-12-16 לינדה אדמס נ' ניר ברקת (עניינים מנהליים - ירושלים, דוד מינץ) 06/02/2017

08/02/2017 16:07:28

הבטחה מינהלית | הפקדת תוכנית בנייה - בית המשפט דחה עתירה שהוגשה נגד הפקדת תכנית מתאר לאחד ממעברי הרכבת הקלה בי ם.

זאת בטענה כי ע"י ראש העיר נתנה הבטחה שלטונית כי התכנית לא תופקד להתנגדויות עד ללימוד מעמיק ומהותי של דו"ח חלופות שיוגש על ידי העותרים ולאחר שיתקיים דיון מהותי עם נציגיהם ועם נציגי השכונות על מסקנות הדו"ח.

נקבע כי תרופתם של העותרים היא בהגשת התנגדות, שם הם יכולים להעלות את מלוא טענותיהם.

בשנת 2002 אושרה תכנית המתאר המחוזית של מחוז ירושלים שעניינה הקמת מערך תחבורה ציבורית בעיר באמצעות רכבת קלה. לפי התכנית אחד ממעברי הרכבת יעבור בתוואי מסילת הברזל הישנה הנמצאת ברחוב הרכבת. בשנת 2015 הגישו העירייה ומשרד הבינוי והשיכון את התכנית נשואת העתירה לוועדה המחוזית שנועדה לקבוע את מעבר רכבת הקלה כמתוכנן. אלא שהתברר שבתכנית נקבע שינוי בתוואי אחד ממעברי הרכבת הקלה, כך שיעבור ברחוב עמק רפאים ולא ברחוב הרכבת כפי שתוכנן. בספטמבר 2016 התקיימה פגישה בין נציגי המנהל הקהילתי, תושבי השכונות ובעלי העסקים המקומיים עם נציגי העירייה ובראשם ראש העיר וסגנו המשמש בכובעו האחר כיו"ר הוועדה המקומית. בפגישה סוכם כי יבדקו חלופות לתוואי הרכבת הקלה בקטע שבין גן הפעמון לצומת אורנים, בתוך כך המחלוקת על מעבר הרכבת הקלה ברחוב עמק רפאים ולא ברחוב הרכבת. בעקבות זאת, הגיש צוות התכנון חוות דעת בנוגע למעבר הרכבת הקלה דרך רחוב עמק רפאים. חוות הדעת עסקה בארבע חלופות. בהמשך פנו העותרים לעירייה ולוועדות התכנון בבקשה להקפיא את הליכי פרסום התכנית ומניין הימים להגשת התנגדויות, על מנת שיוכלו להציג בפניהם חוות דעת לעניין חלופת מנהור ברחוב עמק רפאים, אשר לא הובאה לא בחוות דעתו של צוות התכנון ולא בדו"ח החלופות מטעמם. מנהל תחום במנהל התכנון מחוז ירושלים השיב לעותרים כי הם מוזמנים להביא את עמדתם במסגרת התנגדות לתכנית בהתאם למועד פרסום ההודעה על הפקדתה. משנדחתה אפוא בקשת העותרים, הגישו את העתירה.

לטענת העותרים, ראש העיר נתן להם הבטחה מנהלית מחייבת, לפיה התכנית לא תופקד להתנגדויות עד ללימוד מעמיק ומהותי של דו"ח חלופות שיוגש על ידי העותרים ולאחר שיתקיים דיון מהותי עם נציגיהם ועם נציגי השכונות על מסקנות הדו"ח. כמו כן, לטענת העותרים טעו העיריה והוועדות בכך שדחו את דו"ח החלופות שהוגש מבלי שניתנה להם זכות הטיעון, מבלי לקיים את חובת השימוע וללא כל הנמקה ראויה לכך. נטען כי בהתנהלותם זו פעלו העירייה והוועדות בחוסר תום לב, בחוסר סבירות קיצוני, בשרירות, תוך ניגוד עניינים ומתוך שיקולים זרים ופגעו באינטרס ההסתמכות של הציבור ובזכות הציבור להשתתף בהליכי התכנון וחלוקת המשאבים בהסתמך על זכותם הקניינית והעיקרון הדמוקרטי שבדבר.

בתגובת ראש העיר, עיריית ירושלים והוועדה המקומית, נטען כי דבר לא נעשה בהיחבא וכי לא זו בלבד כי היו פרסומים רבים בעיתונות אודות הפקדת התכנית, אלא שחלקם של העותרים אף השתתפו בישיבת שיתוף ציבור בה הוצג התוואי המתוכנן. לגבי התכנית עצמה, קדם להפקדתה דיון מעמיק ורציני. עוד נטען כי טענת העותרים שראש העיר נתן הבטחה מנהלית מופרכת והיא דבר שלא היה. לדעת הוועדה המחוזית דין העתירה להידחות בראש ובראשונה נוכח ההלכה כי יש למצות את ההליך התכנוני לרבות דיון בהתנגדויות טרם מוגשת עתירה. היא הדגישה כי הלכה למעשה מקומן של כל טענות העותרים לגופה של התכנית, הוא בהליך הגשת ההתנגדויות על פי הדין.

בית המשפט קבע:

כב' השופט ד' מינץ קבע כי דין העתירה להידחות. נקבע כי נקודת המוצא היא כי לא קיימת חובה בדין לשתף את הציבור או להתייעץ עמו בהכנת תכנית לפני הפקדתה. עיקרון זה מעוגן בחוק התכנון והבניה. התנגדות לתכנית יכולה להיות מטעמים שונים ושיקול הדעת המסור לרשויות התכנון במסגרת הדיון בהתנגדויות רחב והוא מבוסס על הסתכלות תכנונית כוללת. לציבור אין אפוא זכות מוקנית להשמיע את דעתו על תכנית, זולת בהתנגדות שהוא רשאי להגישה לפי הוראות הדין, באכסניה המתאימה ובמועד התכנוני המתאים. אלא כאמור, בפי העותרים הטענה כי מקרה זה שונה וזאת מפני שניתנה להם הבטחה שטענותיהם תישמענה, או ביתר דיוק, שרשויות התכנון יתייחסו לדו"ח החלופות שהוגש מטעמם עובר להפקדת התכנית. מנגד, כאמור, ברור כי אם לא ניתנה כל הבטחה מינהלית למי מהעותרים, כל התשתית המשפטית עליה מבוססת העתירה נופלת. שכן גם אם נפלו פגמים מהותיים בתכנית ובכל המהלכים שקדמו להפקדתה, מקומן של שמיעת השגות המתנגדים לתכנית מכל סיבה שהיא, הוא בהליך הגשת ההתנגדויות לפי סעיף 100 לחוק. מעבר לכך, אפילו אם ניתנה הבטחה מינהלית וראש העיר הבטיח כי יתייחסו באופן פרטני לדו"ח החלופות שיציגו העותרים עובר להפקדת התכנית, אך לא עשה כן, קשה לראות עילת התערבות. שכן מצבם של העותרים מכוחה של אותה הבטחה אינו יכול להיות טוב יותר ממצבם לו הייתה מוטלת חובה על ראש העיר על פי דין לעיין ולשמוע את השגותיהם של העותרים לפני הפקדת התכנית. במקרה כזה היה על העותרים גם כן להשמיע את השגותיהם על התייחסותו של ראש העיר רק במסגרת התנגדותם לפי הוראות החוק.

אך מעבר לכך, הלכה היא, כי לשם הוכחת קיומה של הבטחה מנהלית, יש להראות, תחילה, כי אכן ניתנה הבטחה בצורה מפורשת וחד משמעית. נקבע כי לא ראש העיר הוא זה שבידיו הסמכויות להורות או לעכב את הפקדת התכנית עד אין סוף ולוּ בשל קבלת דו"ח החלופות של העותרים. אכן משתקף כי לראש העיר, על אף שהוא לא מכהן כראש הוועדה המקומית, אלא סגנו, הייתה השפעה על מועד הגשת התכנית, שכן אין מחלוקת כי הוא זה שהורה על דחיית מועד הפקדתה. אלא כאמור, הוועדה המחוזית היא זו אשר הורתה על הפקדת התכנית, וספק ניכר אם בתום ששת החודשים של דחיית הגשת התכנית שקבע ראש העיר בשל רצונו לשמוע את עמדות הציבור, ניתן היה להחליף את תוואי הרכבת פעם נוספת. אך גם אם נצא מנקודת ההנחה שראש העיר היה מוסמך להבטיח לעותרים את מבוקשם, אין ולוּ תחילתו של סממן כי הייתה בכוונתו לשתף את הציבור ולתת משקל לדו"ח החלופות תוקף משפטי מחייב. מכל מקום גם אם התייחסות ראש העיר לדו"ח החלופות הייתה רדודה, אין זה אומר כי הוא לא מילא אחר הבטחתו לעותרים ותרופתם היא בהגשת התנגדות. שם הם יכולים להעלות את מלוא טענותיהם.

העתירה נדחתה. בית המשפט לא השתכנע כי ניתנה הבטחה מנהלית כלשהי ולא השתכנע כי נפלו פגמים בתכנית המצדיקים את התערבותו בשלב הזה של ההליך התכנוני.


בשם העותרים: אליעד שרגא, אדווה בן יוסף; בשם המשיבים: מורן בראון, אביתר קנולר, יניב בירנבאום, מאור וויס, יעל פטובה.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים