ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

פרק 39470-04-13 אחים חסיד חברה קבלנית לבניה בע"מ נ' תמיר סער (מחוזי - ירושלים, דוד מינץ) 01/02/2017

08/02/2017 08:59:36

הפרת חוזה - בית המשפט דחה ברובו ערעור שהוגש במסגרת תביעת חוב שניהלה חברה קבלנית כנגד חברת בנייה שמצויה בהליכי הקפאה.

מרבית רכיבי הערעור נדחו אך נפסק כי החברה הקבלנית זכאית לקבל פיצוי בגין עיכובי הבנייה שהובילו לאיחור במסירת הדירות ונגרמו בעקבות כניסת חברת הבנייה להליכי הקפאה.

בעקבות קשיים כלכליים אליהם נקלעה חברת בנייה (להלן: "החברה"), ניתן נגדה צו הקפאת הליכים, אולם גם במסגרת הליכי ההקפאה, היא המשיכה לבצע שני פרויקטים של בנייה כקבלן משנה של חברה קבלנית אחרת (להלן: "המערערת").

במסגרת ההליכים פנה נאמן החברה למערערת וביקש לקבל את פירוט הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מכניסת החברה להליך הקפאת הליכים. המערערת הגישה לנאמן את תביעותיה וטענה לשורה ארוכה של ראשי נזק בהן היא זכאית לפיצויים מהחברה וזאת לרבות פיצוי לדיירים בגין איחורי מסירה, קבלת פיצויים מוסכמים שנקבעו בהסכם בין המערערת לבין החברה בגין איחורי מסירה, תשלום לספקים וקבלני משנה; הפסד בגין ריבית "שחרור עודף תזרימי" וכדומה.

הנאמן טען כי למרות שפנה למערערת לצורך קבלת אסמכתאות לתשלום בפועל של עבודות שבוצעו ע"י קבלנים אחרים הוא לא קיבל ממנה שום אסמכתא וכי האחריות למלוא תקופת העיכוב הנטענת בפרויקט מוטלת באופן בלעדי עליה ולא על החברה.

הלכה למעשה, דחה הנאמן את מרבית התביעות שהציגה המערערת בפניו ומשכך היא הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי פסק:

כב' השופט ד' מינץ פסק כי כלל בית משפט של חדלות פירעון אינו ממיר את שיקול הדעת של בעל התפקיד בשיקול דעתו וכי בית המשפט לא אמור לבחון את תביעת החוב כאילו הגיעה להכרעתו כערכאה ראשונה, אלא עליו לבקר את החלטת בעל התפקיד רק במקרה ונמצאו בה שגגות המצדיקות התערבות.

עוד נפסק כי יש לדחות את תביעת הפיצויים שהגישה המערערת בעניין התשלום לקבלני משנה שכן הנאמן התריע בפני מנהל הפרויקטים מטעם המערערת כי צורת עבודתו אינה מקובלת עליו ובמידה ולא יועברו אליו הצעות מחיר בכל מקרה בו יוחלט למסור את העבודה לקבלן אחר, אין הוא יאשר את הזמנת העבודות וכי הוא לא יכיר בהוצאות אלה.

בהמשך לאמור נדחו טענות החברה כי היא זכאית לפיצויים בגין תשלומי אבטחה שכן טענת המערערת כי עובדי החברה התפרעו בשטחי הפרויקט ואיימו על עובדי המערערת לא נתמכה בשום מסמך או ראיה.

עם זאת, נקבע כי תקופת העיכוב בבנייה שנגרמה למערערת בעטיה של החברה מהווה נזק ממשי שנגרם למערערת והיא זכאית לקבל עליו פיצוי כדין וכי יש מקום לחלק את האחריות לעיכוב בבנייה בין המערערת לחברה בשונה ממסקנת הנאמן.

לסיכום, רוב רכיבי הערעור נדחו אולם רכיב הפיצויים בגין האיחורים במסירת הדירות התקבל ונפסק כי המערערת תהיה זכאית לאחת משתיים לפי הגבוה שביניהן: או לסכום של 882,352 ₪ בצירוף 11/17 מתוך החיובים שייפסקו בפסקי הדין שטרם ניתנו נגדה; או בסכום הפיצויים המוסכמים המגיעים עבור 11 חודשי איחור במסירת הפרויקט, סכום המגיע לכדי 2,852,700 ₪.


בשם המערערת: ארז דר-לולו, עומר מאירי, אלה בן דור; בשם המשיב: אמיר דולב.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים