ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

תפח 46914-01-14 מדינת ישראל נ' אמל מחמיד (מחוזי - חיפה, ר. פוקס, ד. פיש, ח. שרעבי) 31/01/2017

08/02/2017 08:56:23

רצח | הריגה - בית המשפט דן בעניינם של שני נאשמים שהיו מעורבים בהריגתו של הזמר שפיק כבהא מסאלחה שנורה למוות על רקע זה שלא הופיע במסיבת חתונה אליה הוזמן.

נקבע, כי יש להרשיע את אחד הנאשמים בהריגה ונאשם נוסף בסיוע להריגה, בעוד עניינו של נאשם שלישי תלוי ועומד.

בשנת 2012 התקיימה מסיבת חתונה אליה הוזמן להופיע הזמר שפיק כבהא מסאלחה (להלן – המנוח). בשל התחייבות קודמת נבצר מהמנוח להיענות להזמנה, דבר שהעלה את חמתם של בני משפחתו של החתן. על פי כתב האישום, קשרו אחיו של החתן, ששמו חאלד והוא הועמד לדין בפני מותב אחר, והנאשם 1, קשר להמית את המנוח לאחר שנודע להם כי המנוח אמור להופיע באותו יום באירוע אחר. חאלד פנה אל הנאשם 2 שעבד בחנות למכירת קטנועים וביקש ממנו קטנוע כדי שישמש אותו ואת הנאשם 1 בביצוע הרצח. נטען כי חאלד הציג בפני הנאשם 2 מצג לפיו הוא זקוק לאופנוע כדי לירות לכיוונו של רכב שעשוי להימצא בו אדם, מבלי לשתפו בכוונה לגרום למותו של המנוח. הנאשם 2 נעתר לבקשה והגיע בשעות הערב לבית קפה כשהוא רכוב על קטנוע ופגש בנאשמים. השלושה נסעו לביתו של חאלד ושם בנוכחותו הסירו את לוחית הזיהוי של הקטנוע. לאחר מכן עזב הנאשם 2 את המקום ברכבו של חאלד כשהוא משאיר בידי הנאשם 1 וחאלד את הקטנוע. הנאשם 1 וחאלד הגיעו אל גן האירועים בו הופיע המנוח כשהם רכובים על הקטנוע והמתינו לסיום הופעתו ולעזיבתו את המקום. בהמשך, המתינו הנאשם 1 וחאלד על הקטנוע, בצד הדרך, עד שהרכב בו המנוח ישב במושב האחורי חלף על פניהם ונסעו אחריו. בשלב מסוים עקפו הנאשם 1 וחאלד את הרכב מימין ונצמדו עם הקטנוע אל חלקו הימני של הרכב, ליד מקום מושבו של המנוח. נטען כי חאלד והנאשם 1 ירו לעבר המנוח והביא למותו. כתב האישום ייחס לנאשם 1 עבירות של קשירת קשר לפשע, רצח לפי סעיפים 300(א)(2) + 29 לחוק העונשין והחזקת ונשיאה של נשק שלא כדין. כתב האישום ייחס לנאשם 2 עבירה של סיוע להריגה. חאלד, כאמור, הועמד לדין בפני מותב אחר. לאחר שהנאשם 1 נעצר הוא נחקר פעמים רבות וגם הוכנס מדובב לתאו בניסיון לקדם את החקירה. תחילה הנאשם 1 הכחיש מעורבות ואולם לאחר ביצוע תרגילי חקירה, הודה לבסוף בחלקו בביצוע העבירות.

המדינה טענה שהנאשם 1 וחאלד התכוונו לגרום למותו של המנוח ועל כן מתקיימים שלושת היסודות המצטברים הדרושים להרשעה ברצח. נטען כי לפי גרסת הנאשם 1 הוא וחאלד הצטיידו בקטנוע ובאקדח, המתינו למנוח מחוץ לאולם האירועים ונסעו אחרי הרכב כברת דרך עד לירי, בכך התקיים יסוד ההכנה. נטען כי טענת הקינטור אינה רלוונטית שעה שלא היה כל קשר בין המנוח לבין הנאשם 1 וחאלד, עובר לרצח, אלא שעה שהמנוח לא הופיע למסיבת החינה של אחיו של חאלד שהתקיימה כשנה וחודשיים עובר לרצח. נטען שעיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת ההחלטה להמית. נטען שבהתאם לגרסת הנאשם 1 הוא למעשה הודה בהריגתו של המנוח מבלי שהייתה לו כוונה תחילה, אולם המדינה טענה כי הנאשם 1 החליט להמית את המנוח. נטען שבמקרה דנן הנאשם 1 עשה שימוש ביחד עם אחר בנשק וירה 4 כדורים לעבר המנוח ממרחק קצר ועל כן חלה חזקת הכוונה. המדינה ביקשה להרשיע את הנאשם 2 בסיוע להריגה בהתאם לסעיפים 298 ו 31 לחוק העונשין. נטען שהנאשם 2 ידע שהוא מספק את הקטנוע לצורך ביצוע ירי והוא ידע או לפחות היה עליו לדעת שאספקת הקטנוע והורדת מספר הרישוי עלול בדרגה קרובה לוודאי לתרום תרומה מסייעת למעשיהם של הנאשם 1 וחאלד. נטען שהנאשם 2 היה צריך לצפות שהירי לעבר רכב עלול לגרום למותו של אדם ולו בדרגה של עצימת עיניים.

בית המשפט קבע:

כב' השופט ד' פיש, אליו הצטרף המותב, קבע כי בהליך כאן לא הייתה מחלוקת, ובנוסף הוגשו על כך ראיות משכנעות, כי משפחתו של חאלד שמרה טינה כלפי המנוח לאור כך שלא הופיע באירוע. נקבע כי גרסתו המאוחרת והמפורטת של הנאשם 1 כפי שנמסרה לחוקרים כשהחל לשתף פעולה בפענוח האירוע, ולאחר מכן בבית המשפט לפיה לא ידע שחאלד מתכוון לפגוע במנוח וכי הוא אף הזהיר אותו לפני הירי, הינה מהימנה ויש להסתמך עליה. נקבע כי על רקע הממצאים העובדתיים מתקיימים היסודות הדרושים להרשיע את הנאשם 1 בעבירת ההריגה לפי סעיף 298 בצירוף סעיף 29 לחוק. נקבע כי בניגוד לטענת המאשימה, לא התקיימו היסודות להרשעת נאשם 1 בעבירת הרצח. בהתאם לממצאים העובדתיים, לא רק שהנאשם 1 לא ביצע את הירי, אלא שהוא לא חפץ במופגן בתוצאה הקטלנית עת חשב שכוונתו של חאלד הייתה לירות מעל הרכב או על הרכב. נקבע כי כתוצאה ממעשיו ומכוונותיו הוא נושא באחריות לעבירת ההריגה. זאת כיוון שהנאשם 1 היה מוכן ליטול חלק בתכניתו של חאלד לירות על הרכב של המנוח כאשר הוא ביצע בעצמו מעשים רבים אשר תרמו לגרימת התוצאה הקטלנית: הוא נסע מרחק קצר אחרי הרכב בשלב המעקב וחתר להגיע לצד ימין של הרכב. בהמשך, הוא הצמיד את הקטנוע בנסיעה איטית בסמוך מאד למנוח, על פי הוראה של חאלד. נקבע כי הנאשם 1 היה מודע לסיכון הרב של ירי שבמצב דברים זה והיה מודע לאפשרות של תוצאה קטלנית. נקבע כי עולה באופן ברור כי מעשיו של הנאשם 1 הביאו למודעות שעלולה להיגרם תוצאה קטלנית כתוצאה מהעירוב של קירבה לקרבן, הימצאות נשק חם בידי חאלד, וכוונה לעשות שימוש בנשק.

באשר לנאשם 2, נקבע כי השאלה היא האם יש להרשיעו בסיוע להריגה כטענת המאשימה או עבירה של מתן אמצעים לביצוע פשע לכל היותר כטענתו. נקבע כי בהינתן הממצאים שעלו בבית המשפט, מתמלאים התנאים להרשיע את הנאשם 2 בעבירה של סיוע להריגה. נאשם 2 היווה חוליה בביצוע תכניתו של חאלד לירות על רכב לצורכי הפחדה כאשר הנאשם 2 ידע באופן מפורש שהקטנוע שהוא התבקש לספק אמור לשרת את חאלד והנאשם 1 עבור כך. יתר על כן, הנאשם 2 סייע בהורדת לוחות הזיהוי. הוא גם סייע בהחזרת הקטנוע למלאי הקטנועים בעסק שבו עבד לאחר מכן, וניסה להסוות את מעורבותו בכל נושא השימוש בקטנוע על ידי מחיקת מצלמות ה DVR שחלשו על ביתו של הנאשם 2. לפי הממצאים העובדתיים שנקבעו, פועלו של הנאשם 2 חורג מהעבירה של אספקת אמצעים לביצוע פשע, לאור ידיעתו אודות תכניותיו של חאלד ורמת מעורבותו באירועים אלה.

הנאשם 1 הורשע בקשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א) (1) לחוק העונשין, הריגה לפי סעיף 298 בצירוף סעיף 29 לחוק; החזקה ונשיאת נשק שלא כדין לפי סעיפים 144 (א)+(ב) לחוק בצירוף סעיף 29 לחוק. הנאשם 2 הורשע בסיוע להריגה לפי סעיפים 298 + 31 לחוק העונשין.


בשם המאשימה: ענת שטיינשניד, אפרת ברזני; בשם הנאשמים: מרדכי (יהונתן) עופרי, ששון בר עוז, אלעד אלימלך.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים