ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

תא 37156-12-12 אלי מזרחי נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל (שלום - אילת, שוש שטרית) 30/01/2017

07/02/2017 07:27:44

רשות מקרקעי ישראל - בית המשפט קיבל תביעה שהגישו חוכרי מגרש באילת כנגד רשות מקרקעי ישראל בטענה כי זו אינה אוכפת את הסכמי חכירת המגרשים ששיווקה בשכונתם ומשכך הליכי הבנייה מתעכבים והם נאלצים להתגורר בשכונה נטולת תשתית ראויה.

נפסק כי הרשות אשר שיווקה והחכירה את המגרשים הפרה את התחייבויותיה כלפי התובעים ואף התנהלה בחוסר תום לב.

התובעים, תושבי אילת, טענו כי נתבעת 1 רשות מקרקעי ישראל ('להלן: רמ"י') שיווקה במסגרת מכרז פרויקט לחכירת 60 מגרשים בשכונה באילת וזאת תוך שהיא שוכרת את שירותיה של נתבעת 2 חברת נדל"ן ('להלן: החברה') לצורך ביצוע עבודות התשתית באזור.

התובעים גרסו כי לאחר שרכשו מגרש בשכונה וסיימו להקים את ביתם, נוכחו לדעת כי החברה אינה מקיימת את חובתה להשלים ולסיים את הקמת מערכת התשתיות והפיתוח בשכונה ומשכך ביתם הלכה למעשה, מצוי בתוך אתר בנייה.

התובעים הוסיפו וטענו כי החברה מנצלת את ההוראה הכתובה בהסכם שנחתם בינה לבין החברה הקבלנית שממנה רכשו את המגרש, אשר מאפשרת לה להשלים את העבודות בתוך שש שנים ממועד החתימה וכי גם רמ"י מפרה חובתה כלפיהם בכך שאינה אוכפת על בעלי המגרשים האחרים שרכשו מגרש את הוראות הסכם החכירה עליו חתמו, אשר קובע כי עליהם לסיים את הבנייה בתוך 36 חודשים.

החברה מצדה טענה כי במעמד רכישת המגרש חתמו התובעים על הסכם שבו הצהירו ואישרו כי הם מכירים את הפיתוח הסביבתי באזור וכי לא יטענו כלפיה כל טענה בקשר למגרש, התשתיות והפיתוח סביב וכי היא אינה יכולה לסיים את ביצוע עבודות התשתית עד שלפחות 90% מהרוכשים ישלימו את בניית ביתם.

רמ"י מצדה הכחישה את הטענה לפיה היא אינה אוכפת על רוכשי המגרשים בשכונה את הוראת הסכם החכירה וכי ההסכמים שנחתמו עם רוכשי המגרשים האחרים מחייבים את הצדדים להם בלבד, ואין ללמוד מהם על הזכויות הנטענות של התובעים.

בית משפט השלום פסק:

כב' השופטת ש' שטרית דחתה את התביעה נגד החברה ופסקה כי יש היגיון כלכלי ויש שכל ישר בטענת החברה לפיה הקדמת ביצוע הפיתוח בשטחים הציבוריים עוד לפני שהושלמה הבניה בתוך המגרשים, משמעה פגיעה בתשתית ובפיתוח שיבוצעו, שהרי מטבע הדברים עבודות הבנייה לא מבוצעות באופן אחיד על ידי היזמים.

עוד נקבע כי הנסיבות שנוצרו בהן רוב היזמים שרכשו מגרש בשכונה לא מקיימים שנים ארוכות את ההוראה המחייבת אותם לסיים את בניית ביתם תוך 36 חודשים, כשלצד זאת רמ"י עוצמת את עיניה הן בלתי סבירות ובלתי נסבלות.

בהמשך לאמור נקבע כי רמ"י הפרה את התחייבויותיה כלפי התובעים באשר היא זו אשר שיווקה והחכירה את המגרשים, ומצד אחד יצרה בפניהם מצג ברור כי עבודות הפיתוח יבוצעו ללא כל מניעה להשלימן, וכי ככל שתיווצר מניעה על ידי מי מרוכשי המגרשים, כי אז תפעיל סמכותה המגיעה עד כדי ביטול הסכמי החכירה, כאשר מצד שני, בפועל, ידעה את דבר החלטת מועצת מקרקעי ישראל אשר קבעה כי אין לאכוף הסכמי חכירה.

לסיכום, התביעה נגד החברה נדחתה ואילו התביעה נגד רמ"י התקבלה. נפסק כי רמ"י תשלם לתובעים סכום של 150,000 ₪ בגין עגמת נפש וכן הוצאות משפט (כולל אגרת משפט) ושכ"ט בסכום כולל של 35,000 ₪.


בשם התובעים: אריאל רובין; בשם הנתבעות: יורם מושקט, אוריאן אשכולי.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים