ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

עשא 41362-07-15 מפעלי פ.מ.ס. מיגון בע"מ נ' DSM IP Assets B.V. (מחוזי - ירושלים, בן-ציון גרינברגר) 22/01/2017

06/02/2017 14:01:37

אמצאה בדיני פטנטים | הפרת פטנט | רישום פטנט - בית המשפט דחה ערעור של חברה על החלטת פוסקת בקניין רוחני לדחות את ההתנגדות שהגישה נגד מתן פטנט לאמצאה שהגישה חברה זרה בישראל, בקשת פטנט שכותרתה "סיבי פוליאולפין בעלי כיווניות גבוהה".

עסקינן בערעור על החלטת פוסקת בקניין רוחני לפיה דחתה את ההתנגדות שהגישה החברה המערערת נגד מתן פטנט לאמצאה נשוא הבקשה שהגישה המשיבה, היא חברה זרה, בישראל. בקשה זו, בקשת פטנט שכותרתה "סיבי פוליאולפין בעלי כיווניות גבוהה", קובלה לפי סע' 17(ג) לחוק הפטנטים על סמך פטנט מקביל שניתן בארה"ב. החברה הזרה הגישה גם שתי בקשות לפטנט מקביל באירופה אשר אחת מהן נדחתה והשנייה צומצמה. הפוסקת קבעה כי האמצאה הנתבעת בבקשת הפטנט כשירה לרישום, שכן היא עומדת בדרישות חוק הפטנטים, לאחר שנמצא כי האמצאה הינה חדשה ובעלת התקדמות המצאתית. על בסיס מסקנות אלו, נדחתה בהחלטה האמורה התנגדותה של המערערת וניתנה הוראה לרישום הפטנט על שם החברה הזרה. מכאן הערעור.

לטענת המערערת, החברה הזרה הפרה את חובת הגילוי המוטלת עליה, הן מכח ס׳ 17(ה) לחוק, הן מכוח ס' 18ג לחוק והן מכוח חובת תום הלב. המערערת טענה כי מכוח ס׳ 17(ג) לחוק, החברה הזרה ביקשה את קיבול בקשת הפטנט בישראל על סמך תביעות פטנט האמריקאי המקביל וזאת, מבלי שדיווחה לבוחן הישראלי כי בקשת פטנט אירופאית מקבילה נדחתה ע״י הבוחן שם, וכי תביעות הפטנט המקביל האירופאי צומצמו לתביעות תהליך בלבד. כמו כן, לטענת המערערת, חלה על החברה הזרה חובת גילוי גם מכוח ס' 18ג לחוק, לדווח לרשות על שני פרסומים ששימשו בהליכים מקבילים באירופה. כפועל יוצא מן המסקנה הנטענת באשר להיקף חובת הדיווח מכוח הוראות סעיף 18ג, אשר לטענת המערערת הפרה החברה הזרה באי דיווחה, וכן מכוח חובת העל של תום לב, היה על הפוסקת להטיל סנקציה על החברה הזרה ולדחות את בקשת הפטנט, מכוח הסמכות הניתנת לעשות כן בס' 18ג(1)(א) לחוק.

לטענת החברה הזרה, פרשנות המערערת מבוססת בהנחה שבקשת פטנט המוגשת לפי ס׳ 17(ג) לא עברה כביכול בחינה מהותית, ומכאן מוצאת המערערת הצדקה לחרוג מלשון החוק. לטענת המשיבה, התנגדות בישראל מהווה בחינה מהותית ויסודית ביותר, ומשהוגשה התנגדות, כבר אין נפקא מינה לעובדה שהקיבול נעשה במקור לפי סע׳ 17(ג). כמו כן, טענת המערערת לפיה החברה הזרה הפרה את חובת הדיווח שבס' 18ג לחוק וכן את חובת תום הלב, אינה תואמת את המציאות, שכן, לסברתה, עמדה בחובת הדיווח ללא רבב. לעניין חובת תום הלב בהליכי בחינה, הפוסקת קבעה כי החברה הזרה התנהלה בתום לב מול הרשות, אף למעלה מן הדרוש, ולא מצאה תימוכין לטענות המערערת. באשר להטלת סנקציה בדמות דחיית בקשת הפטנט, נטען כי סנקציה זו היא חריפה וחמורה וייעשה בה שימוש במקרים קיצוניים בלבד.

בית המשפט קבע:

כב' השופט' ב' גרינברגר קבע כי דין הערעור להידחות. נקבע כי פרשנות המערערת של סעיף 17(ה) לחוק מרחיקת לכת באופן שאין לקבלה. כפי שנקבע בהחלטת הפוסקת, וכפי שטוענת החברה זרה, קריאת לשון החוק, גם מילולית וגם בהקשר של הסעיף כולו, מובילה למסקנה אחת ויחידה. בסעיף 17(ג) נקבעה האפשרות לקבול על בסיס קבלת פטנט מקביל באחת המדינות המוכרות, והמחוקק אף טרח במסגרת הוראה זו להגדיר את המונחים "בקשה מקבילה" ו "פטנט מקביל" ככל שמופיעים בסעיף 17 (היינו, כמובן, לרבות סעיף 17(ה)), באופן שיהיה ברור מעל לכל ספק כי המונח "הפטנט המקביל", פירושו הפטנט שהתקבל במדינה עליה מסתמכת הבקשה בישראל ("המבקש הגיש בקשה למתן פטנט על אותה אמצאה (בסעיף זה – בקשה מקבילה) וקיבל את הפטנט, במדינה ששמה מופיע ברשימה שפרסם הרשם ברשומות (בסעיף זה – פטנט מקביל)...". הכוונה, אם כן, ברורה למדי – כאשר נקבע בסעיף 17(ה) לחוק שאם "...מתקיימים הליכים לביטול הפטנט המקביל או מתקיימים הליכי התנגדות למתן הפטנט המקביל מחוץ לישראל, יודיע על כך המבקש לרשם, לא יאוחר ממועד מתן הפטנט בישראל", תוך שימוש באותו מונח שהוגדר ספציפית בס' 17 (ג), הרי שאין אלא לפרש את הוראות ס' 17(ה) בהתאם. על כן, אם הסתמך המבקש על פטנט מקביל בניכר כתחליף לבחינה ישראלית עצמאית מלאה, חובה על מבקש הפטנט בישראל להודיע לרשות על כל התנגדות או ביטול של אותו פטנט מקביל, שכן בנסיבות אלו נשמטת הבסיס להסתמכות על אותו פטנט מקביל. מתחייבת, אפוא, המסקנה כי אין לסעיף 17(ג) כל קשר ואין בו כל הוראה, הנוגעים לחובה כללית כלשהי לגילוי מלא של מידע רלוונטי לרשות.

באשר לחובת תום הלב, נקבע כי בנקודה זו יש לקבל את עמדתה העקרונית של המערערת. עיקרון תום הלב מושרש היטב בתודעה המשפטית הישראלית והוא חולש על כל תחומי המשפט, מהותית ודיונית כאחד. אי לכך, עת מתנהל הליך לאישור רישומו של פטנט, חל על בעלי הדין חובת תום הלב במלואו, כך שהסתרת מידע רלוונטי אשר היה חייב להיות בידיעתו של מקבל ההחלטות, תהווה הפרה חמורה של חובה זו. נקבע כי אין לקבל את טענת המשיבה כאילו שהוראות סעיף 18ג באו כדי לתת ביטוי בחקיקה לחובת תום הלב הכללי ככל שיש ליישמו בתחום המקצועי של פטנטים, ודאי שלא כן כאשר מטרת הפרשנות המוצעת הינה לצמצם את חובת תום הלב כך שלא יחול בהיקפו המלא אלא רק בנסיבות הספציפיות המפורטות בסעיף. ההיפך הוא הנכון, בנוסף לחובתו של כל בעל דין להתנהגות דיונית בתום לב ברמה הכללית, ישנן הוראות ספציפיות, המנויות בסעיף 18ג, אשר בגינן ניתן אף להטיל סנקציות חמורות מעבר לאלה שיכול היה בית המשפט לשקול בנסיבות אילו שאב את סמכותו מכוח עיקרון תום הלב הכללי. עם זאת, במקרה דנן, אין לשאלה העקרונית האמורה משקל של ממש, כיון שיש לקבל את מסקנת הפוסקת כי כלל לא הפרה החברה הזרה את חובת תום הלב, כיוון שדיווחה את כל המידע הרלוונטי לפי הבנתה.

הערעור נדחה. המערערת תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 100,000 ₪.


בשם המערערת: ש. הורביץ; בשם המשיבה: גילת ברקת.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים