ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

תא 37757-10-13 אורן יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (שלום - תל-אביב-יפו, נצר סמארה) 03/01/2017

05/02/2017 14:12:55

ביטוח רכב מנועי | גניבת רכב - בית המשפט חייב את "כלל ביטוח" לשלם למבוטח סך של 91,610 ₪ בגין רכב מרצדס שנגנב.

נקבע כי ניתן להסכים עם "כלל" כי נסיבות מקרה הגניבה מעלות סימני שאלה ותהיות.

יחד עם זאת, אין בסימני שאלה ובתהיות הללו, כהוא זה, כדי לעמוד ברף הראיות הנדרש להוכחת טענת מרמה.

עסקינן בתביעה לחיוב "כלל ביטוח" בפיצוי תגמולי ביטוח בגין גניבת רכב. התובע היה במועדים הרלוונטיים לתובענה הבעלים של רכב מסוג מרצדס. "כלל" ביטחה את הרכב מפני נזקים העלולים לקרות לו בהתאם לפוליסת ביטוח מסוג מקיף. במהלך שנת 2013 הרכב נגנב בעת שחנה סמוך לבית התובע. עם גילוי מקרה הביטוח הגיש התובע תלונה למשטרה בדבר גניבת רכב, כן הודיע לכלל על הגניבה ובד בבד הגיש תביעה לקבלת תגמולי ביטוח ממנה. כלל בדקה וחקרה את מקרה הביטוח וזכתה לשיתוף פעולה מלא מצד התובע, אלא שבמכתבה דחתה את תביעת הביטוח בנימוק כי המקרה לא ארע כמדווח, כי לא קוימו המיגונים הנדרשים בפוליסת הביטוח וכי מחקירת המשטרה עלה כי מקרה הביטוח לא ארע כמדווח.

לטענת התובע, על כלל מוטלת חובת יידוע ווידוא, לפיה עליה לוודא כי המבוטח מודע לחריגים לכיסוי הביטוחי. אולם, לטענתו, כלל לא פעלה כן. לטענת התובע, כלל אף לא המציאה לו את פוליסת הביטוח. משכך, אין כל תוקף לתנאי השולל חבות כלל בשל אי עמידה בתנאי המיגון. התובע ביקש לחייב את הנתבעת בערך הרכב במועד הגניבה בסך של 92,560 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, בסכום המשוערך למועד הגשת התביעה. כמו כן, התובע ביקש לחייב את כלל בנזקי ממון ונזקים בלתי ממוניים.

כלל טענה בכתב הגנתה להיעדר כיסוי ביטוחי מהטעם שהרכב לא היה ממוגן כנדרש על פי הפוליסה, כאשר תנאי המיגון הוא תנאי מהותי לכיסוי ביטוחי במקרה של גניבת הרכב, ומהטעם שנמסרו לה פרטים כוזבים בנוגע למקרה הביטוח בכוונת מרמה. עוד בהקשר זה, נטען כי בהתאם לדוח חקירה שהפיק חוקר מטעמה עולה כי התובע נחקר במשטרה תחת אזהרה בחשד למעורבות, לכאורה, בגניבת הרכב. באשר לטענה כי הפוליסה לא הומצא לידי התובע, טענה כלל כי מאחר שהפוליסה הופקה במסגרת קולקטיב של עובדי בנק דיסקונט, שאמו של התובע עובדת בו, הרי שהפוליסה נשלחה אליה.

בית המשפט קבע:

כב' השופט נ' סמארה קבע כי דין התביעה להתקבל בחלקה. נקבע כי בנסיבות העניין, כלל המציאה את הפוליסה לידי אמו של התובע, אשר הייתה בזמנים הרלוונטיים לתובענה עובדת בנק דיסקונט כאשר מדובר בפוליסה מסוג קולקטיב עובדי בנק. בעת קרות מקרה הביטוח התובע התגורר עם הוריו, כך שסביר ביותר להניח כי הפוליסה הומצאה לידיו או לכל הפחות הייתה בשליטתו. בכלל זה, מאחר שיש בנמצא בדיקת מיגון שנעשתה לרכב בשנת 2012 בעת שהיה בבעלותו של התובע, הרי שחזקה כי ידע על דרישת כלל לביצוע בדיקת מיגון ועל הצורך באישור מיגון, בהתאם לתנאי הפוליסה. מכאן, שטענתו של התובע כאילו לא היה מודע לדרישות המיגון, בין היתר בשל הטענה כי הפוליסה לא הומצאה לו, שנדחתה לעיל, ולהיותו תנאי מהותי לקיומו של כיסוי ביטוחי במקרה של גניבה, הינה טענה ריקה מתוכן.

נקבע כי יש לדחות את טענת כלל כי הדיווח על גניבת הרכב היה דיווח כוזב. נקבע כי כלל לא עמדה ברף הראיות הגבוה המוטל על שכמה כדי להראות כי מתקיימים שלושת היסודות של הדיבור 'כוונת מרמה' לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. לא עלה בידי כלל להראות כי התובע מסר לה עובדות בלתי נכונות או כוזבות. מכלל זה, אך ברור כי לא עלה בידי כלל להראות את מודעותו של התובע לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו, מאחר שלא הוכחה מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות. וכן, לא עלה בידי כלל להראות כי הייתה לתובע כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות. ניתן להסכים עם כלל כי נסיבות המקרה מעלות סימני שאלה ותהיות. יחד עם זאת, אין בסימני שאלה ובתהיות הללו, כהוא זה, כדי לעמוד ברף הראיות הנדרש להוכחת טענת מרמה.

על יסוד בדיקה ניתן אישור מיגון לרכב בשנת 20123, קרי עובר לקרות מקרה הביטוח, והרכב עמד בדרישות המיגון כפי שדרשה ממנו כלל במפרט הפוליסה. מכאן, שהטענת כלל כי רק לאחר קרות מקרה הביטוח (שארע כשבעה חודשים לאחר המועד שעד אליו התבקש התובע להעביר את אישור המיגון לכלל), לפיה הרכב לא עמד בדרישות המיגון, הנה טענה שלא ניתן לקבל. אם כלל לא קיבלה את אישור המיגון מהתובע מדוע השתהתה במשך כשבעה חודשים ולא ביטלה את הפוליסה, הן כפי שציינה בטופס בדיקת המיגון והן על פי סעיף 21 לחוק חוזה הביטוח. למעשה, יוצא כי כלל המשיכה לגבות פרמיה עבור כל התקופה, עד לקרות מקרה הביטוח, מבלי שיהיה באמת כיסוי ביטוחי במקרה של גניבת רכב. רצתה כלל שלא להעמיד את עצמה ואת מבוטחה מפני סיכונים מיותרים, הרי שהיה עליה להתריע בפני התובע כי לא התקבל אצלה אישור מיגון וכי היא נאלצת לבטל את הפוליסה. לפיכך, נקבע כי הרכב עמד בדרישות המיגון בין על יסוד אישור המיגון עצמו שניתן עובר לקרות מקרה הביטוח, ובין בשל מחדלה של כלל שלא ביטלה את הפוליסה. כמו כן, נקבע כי לא עלה בידי כלל להראות כי עובר לתאונה מערכות המיגון של הרכב לא פעלו. מכאן, נקבע כי יש לדחות מכל וכל את טענותיה של כלל בעניין היעדר כיסוי ביטוחי בשל אי עמידה בדרישות המיגון שבפוליסה.

התביעה נתקבלה בחלקה. מאחר שהתובע לא הביא כל אסמכתא בעניין נזקיו הממוניים, כביכול, כתוצאה מניהול התובענה, נדחה רכיב הנזק הממוני. כלל תשלם לתובע סך של 91,610 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מועד קרות מקרה הביטוח ועד לתשלום המלא בפועל והוצאות משפט (בכלל זה אגרת בית המשפט ושכ"ט עו"ד) בסך של 18,500 ₪.


בשם התובע: יואב גפני; בשם הנתבעת: נטלי שליו בוקאי.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים