ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

וע 2917-11-14 אברהם רויכמן נ' מנהל מס שבח מקרקעין (מחוזי - חיפה, ר. סוקול) 08/01/2017

05/02/2017 14:07:57

השגה וערעור על מס שבח מקרקעין | שינוי ייעוד קרקע | מיסוי מקרקעין - בית המשפט קבע כי הפרשנות הנכונה של הסכם שומה משנת 2002 מהווה הסכם לשינוי ייעוד מקרקעין ועל כן יש לקבוע את יום הרכישה ליום שינוי הייעוד 31.12.2000.

חברת נכסי אשפר בע"מ רכשה ביום 17.05.1991 זכויות במקרקעין אשר שימשו פרדס חקלאי באזור הישוב צורן. בשנת 2010 פורקה החברה מרצון והמקרקעין הועברו ללא תמורה לבעלי מניותיה, האחים שיר ואברהם רויכמן, כך שכל אחד מהם קיבל מחצית מהזכויות.

לאחר שינוי ייעודם של המקרקעין מייעוד חקלאי לייעוד למגורים, החלו האחים רויכמן למכור חלקים מהמקרקעין שלעיל. בעקבות מכירת הזכויות במקרקעין, נדרשו העוררים לשלם מס שבח כקבוע בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג 1963 (להלן: "חוק מיסוי מקרקעין"). בשלושת העררים חלוקים הצדדים על חישוב מס השבח שעליהם לשלם, ומוקד המחלוקת עניינו הוא קביעת מועד הרכישה של המקרקעין. בגדרה של מחלוקת זו עולות שאלות בדבר תוקפו ופרשנותו של הסכם שומה שנערך בין החברה, לפני פירוקה, לבין פקיד השומה, ובדבר סמכותו של המשיב לתקן שומות, על פי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין. הצדדים חלוקים במשמעות הוראות הסכם שומות 2002 האם עסקינן בהסכם בדבר שינוי ייעוד על פי סעיף 85(א)(2) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א 1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה") או שמא הסכמה לתיקון דוחות כספיים ותשלום המס המתחייב בעקבות התיקון.

ועדת הערר קבעה:

כב' יו"ר הוועדה, השופט ר' סוקול, קבע כי יש לקבל את הערר. ראשית נקבע כי הסכם שומות 2002 מעיד על הסכמה לשינוי ייעוד במובן סעיף 85(א)(2) לפקודת מס הכנסה ועל כן יש לראות במועד המוסכם לשינוי הייעוד 31.12.2000, את מועד הרכישה של המקרקעין. לשונו של הסכם שומות 2002 ברורה והיא מחייבת את המסקנה כי הצדדים הסכימו על שינוי ייעוד במובן סעיף 85(א)(2) לפקודת מס הכנסה.

לשונו של ההסכם ברורה, שכן הוא נוקט שוב ושוב את הביטוי "שינוי ייעוד". יתרה מזו, נאמר "שינוי" ייעוד המקרקעין "[..] ממלאי עסקי לרכוש קבוע". זהו ביטוי התואם בדיוק את הוראות סעיף 85 שלעיל. ראינו שגם נסיבות כריתת הסכם שומות 2002 מתיישבות יותר עם המסקנה כי כוונת הצדדים הייתה להסכם בדבר שינוי ייעוד. בקשת החברה הייתה לשינוי ייעוד. החברה ובעליה דנו רק בשינוי ייעוד. תיקון הדוחות והרישום באופן רטרואקטיבי היה בלתי אפשרי וחייב פתיחת שומות סגורות בהסכם. אין בנמצא החלטה על פתיחת שומות. יתרה מזו, ההסכם עצמו מתייחס לשומת שנת 2000 וכולל אישור לסגירת כל השומות שקדמו לה (שומות 99 97). נוסף על כך, חישוב המס אינו מתיישב עם הטענה כי הוסכם על תוספת הכנסה על פי חוק התיאומים לכל השנים ממועד הרכישה המקורי. זאת ועוד, שיעור המס נקבע על פי שיעורו בשנת 2000 ולא על פי השיעורים המשתנים בכל השנים. בהסכם לא נכללה הריבית הצפויה.

על הסתמכות זו של העוררים יש להגן. הם פעלו על סמך ההנחה הנלמדת מלשון ההסכם כי מדובר בשינוי ייעוד, שילמו את המס המתחייב והכינו הערכות לתשלומי מס עתידיים בהתאם. החברה ומנהליה הסתמכו על האמור בהסכם עת שהחליטו על פירוק החברה, עת שהעוררים שילמו את מס הרכישה ועת שהתקשרו בעסקאות למכירת המגרשים. לו סבר המשיב כי ההסכם אינו לשינוי ייעוד אלא הסכם לתיקון דוחות, היה עליו להעמיד את העוררים באופן מפורש על עמדתו ולאפשר להם לשקול את צעדיהם ולתכנן את עסקיהם בהתאם.

הואיל ואין חולק כי עם אישור שינוי הייעוד על פי סעיף 85 לפקודה יש לראות ביום שינוי הייעוד את יום הרכישה של המקרקעין, מתחייבת המסקנה כי את שומות המס בגין מכירת המגרשים על ידי העוררים יש לתקן, כך שיום הרכישה ייקבע ליום 31.12.2000.

לאור הקביעה כי הסכם שומות 2002 מעיד על הסכמה לשינוי ייעוד המקרקעין ולקביעת מועד רכישה חדש, 31.12.2000, ברי כי לא היה כל מקום לתקן את השומות שהוציא המשיב לעוררים לגבי מכירת מגרשים 205 ו 206. בכך מתייתר למעשה הדיון בשאלה אם עמדה עילה לפתיחת השומות אם לאו.

הערר התקבל.


בשם העוררים: מ' מזרחי, א שפירא; בשם המשיב: ר' ליפשיץ.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים