ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

תא 9282-03-12 פרי הארץ - גבעת זאב עמותת לסיוע הדדי נ' מדינת ישראל (שלום - ירושלים, יעל ייטב) 23/01/2017

05/02/2017 14:03:36

הבטחה מינהלית - בית המשפט דחה תביעה לאכיפת הסכם שהגישה עמותה חינוכית המשתייכת לחסידות כנגד המדינה בטענה כי זו הפרה הבטחה שלטונית שנתנה לה ולפיה יוענק לה שטח שעליו תוקם קריית חינוך.

נפסק כי לא הייתה כל הבטחה שלטונית שהופרה כביכול ע"י המדינה וכי לא קיימת עילה חוזית שמחייבת את המדינה להאריך את תוקפו של חוזה הפיתוח שנחתם בעניינה של העמותה.

התובעת שהינה עמותה רשומה המשתייכת לחסידות המונה מעל 2,000 בתי אב ומפוזרת במספר ישובים, הגישה במהלך שנת 1998 בקשה להקמת קריית חינוך בגבעת זאב שתתאים לצרכיה. החסידות טענה כי לאחר קבלת האישורים הדרושים, נחתמו בשנת 1999 שני הסכמים הקובעים כי תוקם עבורה קריית חינוך בשטח של כ 80 דונם בעין פטאלין הסמוכה לגבעת זאב, כאשר אחד מההסכמים הינו הסכם הרשאה לתכנון ופיתוח שנחתם בין המדינה לבין ההסתדרות הציונית ('להלן: הסכם הפיתוח, החוזה') והשני הינו הסכם שנחתם בין ההסתדרות הציונית לבינה לפיו היא מסבה להסתדרות הציונית את ההרשאה לתכנון ולפיתוח המקרקעין. לאחר שהשטח נשוא התובענה נותר מחוץ לגדר ההפרדה והמדינה סירבה להאריך את תוקף הסכם הפיתוח ו/או להקנות לתובעת קרקע חלופית היא הגישה לבית משפט השלום בקשה לאכיפת ההסכמים.

התובעת טענה כי המדינה לא האריכה את תוקף חוזה הפיתוח עליו חתמה עם ההסתדרות הציונית ושתוקפו היה עד לשנת 2004, וזאת למרות בשום שלב היא לא קיבלה התראה על כך שהחוזה בין הצדדים עומד לפקוע, או על כך שהיא אינה עומדת בהליכים התכנוניים. התובעת הוסיפה וטענה כי היא השקיעה זמן וממון רב בתכנון הפרויקט המתוכנן וכי המדינה הפרה הבטחה שלטונית אשר גרמה לה נזק.

המדינה טענה מנגד כי יש לדחות את התביעה בראש ובראשונה מחמת התיישנותה וכי יש לדחות את התובענה אף לגופה, שכן התובעת לא הוכיחה קיומו של הסכם בין הצדדים ואף לא הוכיחה שניתן לבקש את אכיפתו של הסכם כלשהו, או את אכיפתו בקירוב. המדינה הוסיפה וטענה כי בענייננו לא ניתנה הקצאה של מקרקעין, אלא הרשאה לתכנון בלבד שתוקפה פג וכי ההרשאה לתכנון הועברה ע"י התובעת מלכתחילה להסתדרות הציונית במטרה לעקוף את דרישת מנהל מקרקעי ישראל לעריכת מכרז פומבי.

בית משפט השלום פסק:

כב' השופטת י' ייטב פסקה כי גם אילו הייתה התובעת צד ישיר להסכם ההרשאה לתכנון, היא לא הייתה מוצאת לנכון לקבוע שהמדינה הפרה את הסכם ההרשאה לתכנון, או שקיימת עילה חוזית מכוח ההסכם שלפיה יש להורות על הארכת תוקפו או על אכיפתו, בוודאי שלא בדרך של הקצאת קרקע, בעין פטאלין או במקום אחר.

בהמשך לאמור נקבע כי הוראות הסכם הפיתוח מעניקות למדינה, ובענייננו לממונה על הרכוש הנטוש, סמכות לשקול האם להאריך את תוקף ההסכם בשל שיקולים תכנוניים ומגבלות תכנוניות, שעיקרן אישור הממונה על הרכוש הנטוש ומדיניותו ולא זו בלבד שלא קיימת חובה להאריך את תקופת ההסכם, ישנה אופציה לקצרה, וזאת ללא זכאות לאכיפה ואף ללא זכאות לפיצוי.

לגופו של עניין נקבע כי מהוראות הסכם הפיתוח עולה כי ככל שלא יאושרו הליכי התכנון בתוך תקופת ההסכם, תסתיים תקופת ההסכם, ללא צורך במתן הודעה נוספת, ועל אין כל בסיס לטענות התובעת לפיהן הייתה צריכה לקבל התרעה על פקיעת החוזה.

בית משפט השלום הוסיף כי הסבת ההרשאה לתכנון להסתדרות הציונית לשם הימנעות מעריכת מכרז היא אמנם ליקוי בפעולת המדינה, אך התובעת הייתה שותפה להתנהלות לקויה זו, וביקשה להסב את ההרשאה להקצאה להסתדרות, ובכך ל"קצר" את הדרך ולהימנע מחובת מכרז שאת תוצאותיו קשה לשער.

לסיכום, התביעה נדחתה הן מחמת התיישנותה והן לגופה. נפסק כי על התובעת לשלם למדינה את הוצאותיה, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסכום של 20,000 ₪.


בשם התובעים: אהרון ריבלין; בשם הנתבעים: עינב גיא הרמן.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים