ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

עעמ 4562/15 עיריית תל אביב נ' א.ש. נכסים ובנין (1989) בע"מ (עליון, א' רובינשטיין, י' עמית, א' שהם) 31/01/2017

05/02/2017 13:59:45

גביית מיסים - בית המשפט העליון קיבל ערעור שהגישה עיריית תל אביב על החלטת בית המשפט קמא שקבע כי אינה רשאית לשעבד במסגרת הליכי גבייה את זכויותיהם של חייבים במס במקרקעין אחרים מאלה שבגינם נוצר החוב.

נפסק כי מכוחו של חוב מס שנצמח בגין מקרקעין מסוימים, ניתן לרשום שעבוד על מקרקעין אחרים.

המערערת עיריית ת"א, ('להלן: העירייה') נקטה הליכי גבייה מנהלית נגד המשיבה חברה לניהול נכסים ('להלן: החברה') בגין חובות שצברה עת שלא שילמה ארנונה עבור מספר נכסים שהוחזקו על ידה בתל אביב. במסגרת הליכי הגבייה, רשמה המערערת שיעבוד על זכויותיה של החברה במקרקעין המצויים בראשון לציון ולאחר שזו עדין לא שילמה את החוב, הגישה העירייה ללשכת ההוצאה לפועל בקשה למימוש השעבוד.

החברה הגישה מצדה עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים וטענה כי העירייה אינה רשאית לשעבד את זכויותיה במקרקעין שלא בגינם נוצר החוב, שכן האפשרות לגבות חוב ארנונה מוגבלת לגדרי סעיף 11א(1) לפקודת המיסים (גביה) ('להלן: הפקודה') ועירייה אינה רשאית לשעבד מקרקעין אחרים מכוח סעיף 11א(2) לפקודה.

בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את טענת החברה ופסק כי מקרקעין שלא צברו חוב בגין ארנונה נהנים מחסינות מפני נקיטת הליכים. העירייה מצדה הגישה ערעור לבית משפט העליון וטענה כי בית המשפט קמא טעה בהחלטתו וכי פסיקתו תפגע קשות ביכולת הגבייה של הרשויות המקומיות בישראל, וכי היא מנוגדת לרצון המחוקק כפי שבא לידי ביטוי בחוקי המסים שהחילו את הוראות הפקודה גם על חובות ארנונה.

החברה גרסה מצדה כי יש להתיר את ההחלטה על כנה שכן קיומו של חוב ארנונה יוצר לטובת הרשות המקומית שיעבוד על המקרקעין שבגינם צמח החוב בלבד ואין היא רשאית לשעבד מקרקעין אחרים.

היועמ"ש אשר הביע את עמדתו במסגרת ההליך סבר כי הפרשנות שהוצעה על ידי החברה ואומצה על ידי בית משפט קמא – תוביל לתוצאות לא רצויות שכן היא תותיר בידי הרשות רק אמצעי גביה מנהלי אחד שעשוי להיות פוגעני יותר בהשוואה לאמצעים חלופיים.

בית המשפט העליון פסק:

כב' השופט י' עמית פסק כי גם אם ניתן למצוא בפסיקה התייחסויות שונות לסוגיה מושא דיוננו, השאלה שבמחלוקת טרם זכתה לדיון מעמיק בפסיקתו של בית משפט העליון וטרם נקבעה בה הלכה.

עוד נפסק כי סעיף 11א לפקודה נחקק במקום סעיף 12 לפקודה, על מנת לצמצם את גבולות השעבוד הראשון רק על הקרקע שבגינה צמח החוב, ולא על מנת לצמצם את נכסי המקרקעין שניתן לשעבדם כדי לגבות מס מסרבני גבייה.

לגופו של עניין נקבע כי גישתה של החברה גובלת אפוא באבסורד, כיוון שעל פיה במקום בו לא ניתן להפעיל את סעיף 11א(1) לפקודה גם לא ניתן יהיה לעשות שימוש בסעיף 11א(2), כלומר, ממצב שבו הרשות המקומית הייתה זכאית לשעבוד "מיוחד" ועוצמתי, היא מתדרדרת מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ואין בכוחה ליצור אף לא שיעבוד "רגיל".

בהמשך לאמור הוחלט כי יש לבכר את עמדת העירייה והיועץ המשפטי לממשלה על פני עמדתה של החברה, לפיה במקום שבו הסרבן החזיק במקרקעין שבגינם צמח חוב, הרשות יכולה להטיל שיעבוד על מקרקעין אחרים שנמצאים בבעלותו, וזאת מכוח סעיף 11א(2) לפקודה.

לסיכום, הערעור התקבל. נפסק כי ניתן לרשום בגין חוב מס שנצמח בגין מקרקעין מסוימים, בין אם מדובר בחוב ארנונה ובין אם מדובר בחוב מס רכוש, רכישה, שבח או כל מס אחר, שעבוד על מקרקעין אחרים של סרבן המס.


בשם המערערת: קרן קינקס-זרפשני, ריקי בר; בשם המשיבה: דוד ליפשיץ.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים