ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

תמש 26439-11-15 ו.ש. נ' ב.ש. (ענייני משפחה - נצרת, אסף זגורי) 12/01/2017

05/02/2017 13:32:09

לשון הרע | אינטרנט - בית המשפט לענייני משפחה פסק פיצוי בסך 15,000 ₪ לאם בגין עוולת לשון הרע, זאת לאחר שבעלה הפרוד פרסם בפייסבוק כי היא "אם מזניחה".

נקבע כי הפרסום לא נעשה בתום לב, הוא לא נועד להגן על עניין אישי וכשר של האב, אלא הוא נועד לשתף בתסכול שלו ולפגוע באם.

הצדדים הינם בני זוג יהודים שנישאו ונהגו להתגורר יחדיו באזור ירושלים יחד עם ילדיהם הקטינים. האם העתיקה מקום מגוריה ומקום מגורי הילדים לעיר עפולה לפני מספר שנים, שם מתגוררים גם בני משפחתה וזאת באופן חד צדדי וללא קבלת הסכמת האב. בין הצדדים נפתחו הליכים שונים בבית הדין הרבני. במסגרתם של אותם הליכים נדון גם עניין משמורת הילדים והסדרי המפגשים של הנתבע עמם ובשלב מסוים נקבע כי הוא יפגוש בשלוש ילדיו הקטינים, אחת לשבוע, למספר שעות כאשר המפגש יתקיים בעיר עפולה. באחת מהפעמים בהם התקיים מפגש, החליט הנתבע ליטול את הילדים לשהות עמו בירושלים ולהשיבם בו ביום. במהלך אותן שעות חשה בתם הקטינה של הצדדים ברע והנתבע נדרש לקחת אותה לביקור במרפאה בירושלים. בעקבות כל אלה והמרחק הגאוגרפי, השיב הנתבע את הילדים באיחור של כשעה מהמועד הקבוע והאם הגישה כנגדו תלונה במשטרה בגין הפרת הוראה חוקית. בו ביום פרסם הנתבע בעמוד הפייסבוק שלו מודעה שהיא עניינה של התביעה ובגדרה תקף את האם, את עובדי הרווחה, משטרה ובתי המשפט, מילולית, בגין התלונה שהוגשה כנגדו במשטרה וכן שאל (רטורית) האם האם שפויה, היכן לבה וטען כי היא מזניחה את ילדיה. בעקבות כך הגישה האם תביעת לשון הרע.

האם טענה כי הפרסום כולל דברי השמצה קשים ביותר כנגדה וכנגד הורותה וזאת ללא כל בסיס וכי הם חורגים מגדרו של סכסוך בין בני זוג, מה גם שהם הופצו באינטרנט באמצעות הפייסבוק. האם טענה כי התקיימו כל יסודות עוולת פרסום לשון הרע, שעה שהאמירות של הנתבע פוגעניות ונועדו לבזות אותה ולהשפיל אותה בציבור ולעשות אותה מטרה לשנאה לבוז וללעג. זאת ועוד בנסיבות העניין, נטען כי הפרסום גרם נזקים קשים לאם, בייש אותה ברבים, פגע בשמה הטוב בחברה הקרובה בה היא שוהה, הגיע לידיעת בני משפחתה ומעסיקתה ולכן יש לפסוק פיצוי הולם.

הנתבע לא הכחיש את הפרסום ואף לא את העובדה שהדברים שפרסם מהווים "פרסום לשון הרע" כמשמעות דיבור זה בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, אך טען להגנות. הנתבע טען "אמת דיברתי" ואת פרסום אודות הזנחת הילדים הוא הצדיק בכך שהאם לא פעלה לפי הנחיות עו"ס לסדרי דין בתסקיריהן וגרמה לנתק בינו לבין הילדים ונתק זה יש לראותו כהזנחה. כן הוא רואה כהזנחה את היעדר האכפתיות והתגובה של האם לכך שביום האירוע הנטען לקח את בתם הקטינה לטיפול רפואי והיא במענה הגישה כנגדו תלונה במשטרה. הגנה נוספת שנטענה היא הגנת "עניין אישי כשר" שבסעיף 15(3) לחוק, כאשר לדברי הנתבע, בנסיבות ההקשר הכולל והנסיבות שהביאו לפרסום, הוא רשאי היה לפרסם את הפרסום האמור כדי להגן על עניין אישי כשר שלו או של ילדיו. לבסוף טען כי התובעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק כלשהו ובוודאי לא נזק חמור או מיוחד בשל הפרסום.

בית המשפט קבע:

סגן הנשיא כב' השופט א' זגורי קבע כי טענת ההגנה "אמת דיברתי", שהעלה הנתבע ביחס לכינוי האם "אם מזניחה", דינה להידחות בשעה שאין בראיות ובעדויות כל בסיס ויסוד לקבלה. נקבע כי הניסיון של הנתבע להעניק לטענת "ההזנחה", שטען נופך אחר המבוסס על היעדר השתתפות בהדרכה הורית, העתקת מקום המגורים של הילדים ללא הסכמתו וכיו"ב עניינים הנוגעים לקונפליקט ההורי, נכשל כישלון חרוץ וראוי היה שלא ייעשה. בית המשפט לא מקבל כי זו הייתה כוונת הנתבע והדבר אף אינו עולה מהקשר הדברים שפורסם בפוסט המדובר. בכל הנוגע לשאלה האם באמת מדובר באם מזניחה, כפי שהנתבע סבור שהיא מזניחה, קרי בפן החומרי, בריאותי, רפואי, תזונתי, הרי זולת עדותו של הנתבע שהוא כמובן בעל אינטרס מובהק, אין כל זכר ומקום ואזכור להזנחה שכזו. דברי הנתבע הינם חסרי כל שחר וכי האם איננה אם מזניחה, בוודאי לא במישורים הנטענים כלפיה. נקבע כי גם הטיעון כי האם היא "אם מזניחה" משום שלא התעניינה במצבה הרפואי של בתה הקטינה כאשר הנתבע השיב לה אותה, דינו דחייה ולא יוכל לשמש הצדקה לפרסום. כמו כן, נקבע כי יש לדחות על הסף את טענת תם הלב של הנתבע. הפרסום האמור לא נעשה בתם לב. הוא נעשה אולי בעידנא דריתחא. הוא לא נועד להגן על עניין אישי וכשר של הנתבע או של הקטינה. הוא נועד לשתף בתסכול של האב מחד גיסא ולפגוע באם מאידך גיסא תוך הצגתה כאם מזניחה.

באשר לנזק, נקבע כי במקרה דנן הפרסום נמחק ולא ניתן להוכיח היקף האנשים שנחשפו במועד הרלבנטי לפרסום באתר הפייסבוק ואולם בכל מקרה, אין להקל ראש בעובדה שהדברים פורסמו ברשת החברתית, לה חשופים מאות אלפי משתמשים בכל רגע נתון. נקבע כי בשקלול כל הנתונים האמורים, יש להעמיד גובה הפיצוי לתובעת על סך 15,000 ₪.

הנתבע יפצה את האם בסך של 15,000 ₪ וישלם לה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.


בשם הצדדים: לא צויין.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים