ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

תמש 29985-06-14 א.ב. נ' ה.ב. (ענייני משפחה - נצרת, ג'מילה ג'בארין כליפה) 09/01/2017

05/02/2017 13:29:41

רשות שימוש במקרקעין - בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעתו של אב לפינוי בנו וכלתו מדירה בבעלותו לאחר שהשניים התגרשו.

נקבע, כי התובע הוא הבעלים הרשום במקרקעין והוכח כי הוא בנה את הדירה טרם נישואי בנו, ובנסיבות אלו הכרה בזכות האישה כבעלת רשות בלתי הדירה למגורים תפגע באופן בלתי מידתי בזכות הקניין שלו ואף תגביר את המתיחות הגואה ותנציח את הסכסוך ללא קץ. לצד האמור, התנה בית המשפט את הפינוי בתשלום פיצוי לאישה בסך 30,000 ₪.

הנתבעים נישאו זה לזו בתחילת שנות התשעים. התובע הוא אביו של הבעל. בבעלות האב זכויות בקרקע עליה בנוי בניין בן שתי דירות: באחת התגורר הוא עצמו ובשנייה התגוררו הנתבעים עם ילדיהם. לימים התגלע סכסוך בין הנתבעים והבעל עזב את הבית. במקביל, נפתחו הליכים משפטיים בין בני הזוג בעניין מזונות והחזקת הקטינים וכן הליך גירושין בבית הדין השרעי בסיומו התגרשו זה מזו. הסכסוך בין בני הזוג "גלש" ככל נראה למשפחת הבעל ובתוך כך נתבקשו ונתקבלו מספר צווי הגנה שחלקם בין הצדדים בתיק זה. במקביל, הגיש התובע את התביעה דנן נגד הנתבעים, בנו וכלתו, במסגרתה עתר להורות על פינויים מהדירה בבעלותו. האישה מצדה, הגישה כתב הגנה בו טענה לזכותה במחצית הזכויות בדירה מכוח יחסי השיתוף בין בני הזוג ובהסתמך על טענות בדבר הבטחת הדירה כדירת מגורים לבני הזוג במעמד החתונה. לחילופין ביקשה האישה להתנות את הפינוי בפיצוי בגין ביטול הרישיון ובגין עבודות השקעה והשבחת הדירה. בהמשך הגישה האישה בשמה ובשם ילדיה הקטינים תביעה נגד הבעל ואביו בה עתרה לסעדים דומים.

בית המשפט קבע:

כב' השופטת ג' ג'בארין כליפה קבעה כי דין התביעה לסילוק יד להתקבל כפוף לחיוב בפיצוי. לאחר שמיעת עדויות הצדדים ועיון בחומר הרלבנטי קיבל בית המשפט את גרסת התובע כי הוא בנה את דירת המגורים מכספו לפי נישואי הנתבעים, על פני גרסת האישה כי הדירה נבנתה ע"י בעלה. נקבע, כי מדובר בגרסה סבירה, הגיונית ומקובלת, והתובע הותיר רושם כללי חיובי ומהימן וגרסתו לא התערערה בחקירה הנגדית.

עוד ציין בית המשפט כי גרסת התובע לא הופרכה בראיות נגדיות מטעם האישה, והיא לא הכחישה את גרסתו לעניין בניית הדירה מלפני הנישואין. צוין, כי אין ממש בטענתה כי בעלה בנה את הדירה, טענה שנטענה בחצי פה באופן סתמי ביותר ללא כל תימוכין ולא נטענה בכתב התביעה הכספית שהוגשה על ידה. בנוסף, האישה זנחה טענותיה בעניין זה בסיכומים ודי בכך כדי לדחות אותה. עוד ציין בית המשפט כי גרסת התובע עומדת גם במבחן ההיגיון והשכל הישר ומתיישבת עם מהלך טבעי שכיח אצל משפחות רבות במגזר הערבי במסגרתו הורים עוזרים לילדיהם, בעיקר זוגות צעירים שמקבלים ערב הנישואין רשות להתגורר ולהשתמש בנכס של אבי החתן. בנוסף, האיש עצמו בכתב ההגנה לתביעה הכספית מסר גרסה תומכת בעמדת אביו כאשר לשיטתו הוריו בנו את הדירה.

עוד דחה בית המשפט את טענת האישה כי במעמד החתונה התובע הבטיח לאביה המנוח כי הדירה היא דירת מגורים משותפת לה ולבעלה והיא לא הצליחה להוכיח גם את גרסתה בעניין עבודות ההשקעה וההשבחה הנטענות בדירה. בעניין זה ציינה השופטת כי האישה הותירה רושם בלתי מהימן לחלוטין, לא ידעה לתת גרסה מלאה סבירה ועקבית ובגרסתה דבקו פגמים, סתירות וחסרים רבים הן בשאלת טיב והיקף עבודות ההשקעה הנטענות והן בשאלת האמצעים למימון עבודות נטענות אלה. כמו כן, האישה העלתה גרסה עלומה וכללית לפיה אחיה עזרו לה כספית, אך זאת מבלי לנקוב בסכומים ובשמות שלהם. אשר על כן, האישה לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה המוטל עליה ולא הצליחה להניח תשתית ראייתית מספקת להוכחת תביעתה בעניין היקף עבודות ההשקעה והשבחה בדירה מושא התביעה בסכומים ועלויות מעל 400,000 ₪.

מכאן, נדרש בית המשפט לטיב זכויותיה של האישה בדירה. הוזכר, כי על פי הפסיקה לשם יצירת רישיון של שימוש במקרקעין אין צורך בהסכם מפורש ומספיקה התנהגותם של בעלי המקרקעין, שממנה ניתן להסיק שהסכימו בדיעבד והשלימו עם שימושו של אדם אחר ברכושם. העובדה שעבר זמן רב מאז תפס האדם את הקרקע, ושבמשך כל אותו זמן נמנע בעל הנכס מתגובה כלשהי למרות שידע על התפיסה, יכולה להעיד על הסכמתו וליצור רישיון מכללא שלא היה קיים מלכתחילה. ביטול רישיון במקרקעין והתנאים לכך נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ובהתחשב בשיקולי צדק.

מן הכלל אל הפרט, ציין בית המשפט כי אין מחלוקת שהתובע נתן לנתבעים רשות להשתמש ולהתגורר בדירת המגורים ולא יכולה להיות מחלוקת גם כי רשות זו נעשתה בהסכמה בעל פה או מכללא, ללא הסכם בכתב. עוד שוכנע בית המשפט כי הרשות שנתן התובע הייתה ללא קביעה או הסכמה מפורשת למועד סיום הרשות. באשר לשאלה האם מדובר ברשות בחינם או בתמורה, קיבל בית המשפט את גרסת התובע לפיה מדובר ברשות חינם שכן לא הובאה כל ראיה לתשלום דמי שימוש בגין הדירה והאישה לא הוכיחה קיום הסכמה בדבר תשלום תמורה בדרך של השקעות בדירה.

לעניין השאלה האם מדובר ברשות הדירה או בלתי הדירה, ציין בית המשפט כי רק במקרים נדירים ויוצאי דופן הכירו בתי המשפט ברישיון חינם ככזה שאינו הדיר ואילו המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים המצדיקים הכרה כאמור. צוין, כי התובע עמד בתוקף על גרסתו כי מדובר ברשות בלתי הדירה ומול זאת האישה לא הוכיחה כי הוא הבטיח או הסכים מפורשות לתת לה ולבעלה דאז רשות להשתמש או להתגורר לצמיתות בדירה וגרסתה בעניין זה הייתה גרסה כללית שאין לה כל תימוכין בראיות ובעדויות. החם מנגד הותיר רושם חיובי ואמין. בנסיבות אלה, הכרה בזכות האישה כזכות בלתי הדירה פוגעת באופן לא מידתי ולא צודק בזכות הקניין של התובע. עוד ציינה השופטת כי נוכח מערכת היחסים הקשה שבין הצדדים הכרה ברשות כבלתי הדירה אינה מעשית ואינה ריאלית ואף תגביר את המתיחות הגואה בין התובע לאישה, תביא לוויכוחים וחיכוכים תכופים ואף להנצחת הסכסוך ללא קץ.

לצד האמור, קבע בית המשפט כי בהתחשב במכלול הראיות ועדויות הצדדים, בציפייה ובמידת הסתמכות של האישה על רישיון המגורים ובנזק שייגרם לה עקב כך, יש להתנות את פינויה מהדירה בתשלום פיצוי כספי. הוזכר, כי במשך מעל 22 שנים רצופות התגוררה האישה בדירה יחד עם בעלה דאז, הביאו לעולם שישה ילדים משותפים, גידלו אותם בבית זה וקיימו חיי משפחה רגילים ומשק בית משותף תוך חלוקת תפקידים שגרתית. בנסיבות אלה, סבר בית המשפט כי ההגינות והציפייה להתנהגות בתום לב ביחסים בין בני משפחה מקימה אצל האישה ציפייה סבירה ולגיטימית ובצידה הסתמכות, כי היא בעלת זכות שימוש ומגורים בדירה.

סיכומם של דברים – התביעה התקבלה כפוף לחיוב התובע בפיצוי כספי לאישה בסך של 30,000 ₪.


בשם התובע: ויסאם לידאוי; בשם הנתבעים: הייתם שדאפנה, חרבג'י עמראן.


לפסק הדין המלא לחץ כאן

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים