ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

תמש 27271/01 ע.ש. נגד ש.ש. (ענייני משפחה - ירושלים, פיליפ מרכוס) 07/11/2011

05/02/2012 13:35:20

מזונות | הזכות למזונות | הזכות למזונות ילדים | מזונות ילדים | חובת האב במזונות | מזונות בן מרדן | מזונות ילד קטין - בית המשפט לענייני משפחה דחה תביעת אם למזונות ילדיה, וקיבל את עמדת האב, לפיה אין לחייב אותו בתשלום מזונות ילדיו המסרבים להיות עמו בקשר.

נקבע כי מאחר ולאם האמצעים לתמוך כלכלית בילדים, ומאחר ומדובר במרידה מוחלטת ובלתי מוצדקת, הרי שיש לשלול את מזונות הקטינים שבחרו לנתק קשר מהאב, רטרואקטיבית מהיום בו הגיעו למצוות.

הצדדים, בני זוג שנישאו ולהם שישה ילדים. בני הזוג נפרדו כאשר שתי הבנות הבכורות כבר הגיעו לבגרותן, ו האישה הגישה מספר תביעות לבית המשפט: תביעה רכושית, תביעת מזונות ותביעת משמורת. ההליכים בעניין המזונות נמשכו כעשור, כאשר רק כ 7 שנים לאחר הגשת התביעות על ידי האישה, היא הסכימה לקבל את גיטה מהגבר.

מאז שבני הזוג נפרדו ועד למתן פסק הדין דנן, ניתקו ילדיו קשר עימו מיד עם הגיעם לגיל מצוות, וזאת למעט בן הזקונים, שבמועד מתן פסק הדין היה בן 14 שנים, ושומר על קשר עם האב.

האב ביקש מבית המשפט לבטל את חיובו במזונות ילדיו הקטינים, וזאת לאור היותם מורדים על פי המשפט העברי.

בית המשפט קבע:

כב' השופט פ' מרכוס, סקר את פסיקת בתי המשפט בשנים האחרונות בעניין מזונות ילד מרדן. צוין כי מאז שנת 2009, אז ניתן פסק דין בעניין מזונותיהם של הקטינים דנן, ניתנו פסקי דין נוספים, שלהם השלכה על הסוגיה של בן מרדן. כך, בעמ"ש 513/09 שניתן ביום 14.4.10, כב' השופט ד' מינץ סקר באריכות את הדין העברי בהקשר זה, והגיע למסקנה, שעליה הוגש ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 3761/10). כב' השופט א' רובינשטיין, ציטט בפסק דינו את מסקנתו של כב' השופט ד' מינץ שלא בקלות בית משפט יורה על ביטול מזונות ילד בשל ניתוק מההורה המשלם, אך מאידך אב איננו "כספומט", ועל כן ילד שלאחר שהגיע לגיל מצוות, מסרב לקשר עם האב, אינו יכול לצפות מהאב לרווחה כלכלית. כב' השופט א' רובינשטיין קיבל את מסקנתו של כב' השופט ד' מינץ, וציין כי הדין האישי החל על ילד יהודי בישראל, כפי שהתקבל בפסיקת בתי המשפט בישראל, "גמיש" במידת מה, ואינו מטיל חיוב מוחלט מבלי לבחון גם את התנהלותם של כל המעורבים.

עוד צוין כי בפסק דינו של כב' השופט נ'י שילה בתמ"ש 59890/08 שניתן ביום 4.9.11, צוטטו העקרונות והשיקולים שיש לבחון אותם, כאשר ביטול מזונות יעשה במקרים קיצוניים ונדירים ויש לשקול תמיד חלופה מתונה יותר, כגון הקטנת המזונות. עוד צוין בפסק הדין כי יש לבחון את המקור לסרבנות הקשר האם זו נובעת מרצונו העצמאי של הילד או שקיימת אשמה של מי מההורים למצב.

בית המשפט ציין כי מסקירה של פסקי הדין הרבים שניתנו בערכאות המוסמכות, ובכלל זה בבית משפט העליון, בבתי הדין הרבניים הגדול והאזוריים, בבתי המשפט המחוזיים, ושל בבתי המשפט לענייני משפחה, הרי שככלל בתי המשפט ובתי הדין חדלו מלהכריז על ילד כמרדן עד הגיעו לבגרות מסוימת, וכמעט לא נמצאו פסקי דין המבטלים או המצמצמים את המזונות של ילדים מתחת לגיל בר/בת מצווה.

כך, הכרזת ילדים מורדים תלויה במספר מרכיבים, ואחד מהם הוא אם העדר הקשר עם אחד ההורים נגרם על ידי ההורה האחר. בחוות הדעת שניתנה לבית המשפט במקרה דנן, נקבע כי לבנות הבגירות תפקיד הורי, שאינו מתאים להן, כלפי האחים הקטינים יותר, כאשר הן חלק מקואליציה כמעט מוחלטת יחד עם האם בשלילת האב כדמות הורית. עוד צוין בחוות הדעת כי האם אינה מוכנה לראות את מצוקת האב, ולתרגם את התנהגותו במונחים שיאפשרו לילדים לקבל אותו כמות שהוא.

בנוסף, נקבע כי האם "אפשרה" לילדים להחליט אם ועד כמה הם יהיו בקשר עם האב, כאשר בהתנהגותה הזו, היא לא מילאה כלל ועיקר את תפקידה כהורה מתן הכוונה והדרכה לילדיה, תוך הפרדה בין רגשותיה הקשים כלפי האב לבין תפקידה ההורי. הפגיעה בקשר של הילדים עם האב נגרמה על ידי מעשי ומחדלי האם, וזאת מאחר והיא חוותה את העזיבה והפירוד כנטישתה. כך, גם הילדים למדו לחוות את "נטישת" האם כנטישתם, כפגיעה חמורה בהם, והם בחרו "פתרון" שהוא הרסני, קרי: ניתוק מהאב.

בית המשפט ציין כי הילדים הגדולים הצליחו להשפיע על כל אחד מהילדים הקטנים יותר, בזה אחר זה, וכאשר האם הועמדה מול אחריותה למצב זה, ועל הצורך לפנות לגורם מקצועי שיעזור לה באמת, היא בחרה לעצום את עיניה לדבר ודחתה את המלצותיהם של אלה שקיבלו תפקיד לעזור לילדים, כאילו מדובר בפגיעה אישית ובלתי מוצדקת בה.

במקרה דנן, נקבע כי בגלל עוצמת הרגשות של האם, ככל שהזמן חלף מאז הפירוד והגירושין, ילדים נוספים הצטרפו למחנה של האם בשלילתם של האב והימנעות מקשר עימו. בכל שיחותיו של כב' השופט מרכוס עם הילדים, הוא לא מצא טעמים רציונאליים של ממש המסבירים את הימנעותם מקיום קשר עם האב. מנגד, בן הזקונים שכבר הגיע לגיל מצוות, מבלה זמן רב אצל אביו, והקשר ביניהם ממשיך כנראה ללא מעידות או בעיות.

עוד צוין כי שאיפתו של בית המשפט, בכך שמשך את ההליכים במשך שנים כה רבות, הייתה לגרום למצב שעצם האיום על הקטנת מזונות יפעל בעיקר על האם ובאמצעותה על הילדים, כדי שישכילו ליצור מחדש קשר עם האב. כך, צוין כי לשם השגת הקשר בין האב לילדיו, בית המשפט לא חסך במאמצים, בהערות להורים ושימוש במבחר הרחב ביותר של גורמים, מגשרים, עובדת סוציאלית ופסיכולוג ועו"ד של יחידת הסיוע, הזמנת חוו"ד של מומחים מגורם רב תחומי, טיפול אצל פסיכולוג, שימוש במרכז הגישור העירוני ומינוי אפוטרופוס לדין.

לבסוף, צוין כי מדובר במקרה מובהק של הימנעות מקשר שנגרמה בבסיסה על ידי האם. עם זאת, בית המשפט נתן לילדים את כל ההזדמנויות האפשריות להבין את מצבם, ולשנות את דרכם. נקבע כי האפשרות להקטין את המזונות, ולא לשללם באופן מוחלט, אינו מתאים במקרה זה, ומאחר ולאם האמצעים לתמוך כלכלית בילדים גם בצרכים ההכרחיים, ומאחר ומדובר במרידה מוחלטת ובלתי מוצדקת, הרי שבית המשפט החליט לשלול את מזונות הקטינים שבחרו לנתק קשר מהאב, רטרואקטיבית מהיום בו הגיעו למצוות.

התביעה למזונות הילדים המרדנים נדחתה.


בשם התובעים: מאיר שכטר; בשם הנתבע: יעקב קצין.

1

בתי המשפט

בדלתיים סגורות בית המשפט לענייני משפחה בירושלים תמ"ש 27271/01 לפני כבוד השופט פיליפ מרכוס התובעים: 1. ע. ש. ת.ז. .... 2. נ. ש. (קטינה) ת.ז.... 3. י. ש. (קטין) ת.ז. ... 4. מ. ש. (קטינה) ת.ז. ... 5. א. ש. (קטין) ת.ז.... ע"י ב"כ עו"ד מאיר שכטר נגד הנתבע: ש. ש. ת.ז. ... ע"י ב"כ עו"ד יעקב קצין פסק דין ההליכים

1. א. פסק דין זה ניתן אחרי עשור של התדיינות בין הצדדים, והוא מהווה השלמת ההליכים בנוגע למזונותיהם של התובעים 2, 3, 4, ובפרט בשאלה אם יש להגדירם מרדנים עד כדי שלילת מזונותיהם או הקטנתם.

ב. התובעת מס' 1 (להלן גם - האם) והנתבע (להלן גם - האב) נישאו זל"ז ביום 1979 ..... מנישואין אלו נולדו להם שישה ילדים, שתי בנות שהיו בגירות בזמן פתיחת ההליכים, ר. וש. , וארבעה שהיו אז קטינים: נ., ילידת 1989 ... שבינתיים עברה את גיל 18; י., יליד 1992... אף הוא בגיר עכשיו; מ. ילידת 1996 ... ; וא., יליד 1997 ....

ג. התביעות בתמ"ש 27271/01 לעניין מזונותיהם של הילדים ובתמ"ש 27273/01 בעניין מתן חשבונות וחלוקת רכוש הוגשו על ידי התובעת (להלן - האשה או האם). כך גם תביעת המשמורת תמ"ש 27272/01.

2. א. ההתדיינות הייתה מסועפת ומסובכת, לאור היקף הרכוש של הצדדים והטענות שהועלו כל אחד נגד השני.

ב. בהליכי הרכוש, הצדדים הסכימו על הערכת שווי דירת המגורים שלהם וכן של מניות בחברה "ק.", ונקבע כי הדירה והמניות בחברה הן בני איזון, כמו גם כספים בחשבון בבנק הפועלים ובבנק אמריקאי הישראלי, הכספים רשומים על שם הנתבע בסניף ברקליס דיסקונט, כלל הכספים שנצברו על ידי הצדדים, רכב והתכולה של דירת המגורים.

ג. נקבעו פלוגתאות כדלהלן:

· האם יש לאפשר עריכת האיזון בשלב זה, טרם התגרשו הצדדים.

· האם דירת א. הינה נכס בר איזון.

· האם דירת ב. הינה נכס בר איזון.

· האם משרד ראיית החשבון של הנתבע, לרבות המוניטין שצבר הינם נכס בר איזון.

· האם יש לאזן את תכשיטי התובעת.

· האם יש לאזן את אוסף המדליות והמטבעות שאסף הנתבע.

· האם ישנם כספים בבנק דיסקונט שהינם בני איזון.

ד. ביום ז תשרי תשס"ה 22.9.04, בדיון שהתקיים בפני, נתתי להסכמות ולפלוגתאות אלה תוקף של החלטה.

פסק הדין משנת תשס"ט 2008

3. א. פסק הדין בענייני מזונות ורכוש ניתן ביום ט שבט תשס"ט 16.1.08. בשלב ההוא טרם התגרשו הצדדים.

ב. בפסק הדין נקבעו מזונותיהם של הילדים:

לבת נ. נקבעו מזונות בסך 4,800 ₪, מהם 3,000 ₪ צרכים הכרחיים וצרכים מדין צדקה 1,800 ₪;

עבור י. 4,350 ₪, מהם צרכים הכרחיים 2,650 ₪ וצרכים מדין צדקה 1,700 ₪;

עבור מ. 4,600 ₪, מהם צרכים הכרחיים 2,700 ₪ וצרכים מדין צדקה 1,900 ₪;

ועבור א. 3,550 ₪ מהם צרכים הכרחיים 2,450 ₪ וצרכים מדין צדקה 1,100 ₪.

ג. סכומים אלה משקפים את הקביעה כי המשפחה חיה ברמה גבוה למדי, וכי

"לאור מצבת הכנסותיהם ורכושם של הצדדים, הנני קובע, כי הצדדים ישאו במזונות הקטינים מדין צדקה ביחס של 80% (הנתבע) - 20% (התובעת)".

4. א. בפסק הדין האמור הקדשתי פרק לשאלה האם הילדים נ. ו-י. הינם ילדים מורדים.

ב. אין מחלוקת כי שתי הבנות של בני הזוג, ר. וש., אשר היו כאמור כבר בגירות בזמן פתיחת ההליכים בבית משפט, לא היו בקשר עם האב, וכי במהלך הדיונים, נ. חדלה להיות בקשר עם האב בשנת 2003, וי. בשנת 2005. כפי שיתואר בהמשך, גם מ. חדלה להיות בקשר עם האב בשנת 2007.

ג. וכך רשמתי בעניין הדין בשאלת מרדנות

"87.(א) חיובו של אב יהודי במזונות ילדיו הקטינים נעשה בהתאם להוראות המשפט העברי. לפיכך, אם עומדת לאב טענת פטור מקיום חיוב זה על פי המשפט העברי, על בית המשפט להכיר בה ולפוטרו מקיום החיוב.

(ב) אחת מטענות אב לפטור ממזונות ילדו הינה טענת מרדנות של הילד; המרדנות תיתכן בנסיבות שונות ומגוונות, ובין היתר עשויה לבוא לידי ביטוי בהימנעות מקיום הסדרי ראייה וביקורים.

(ג) בפסיקה נקבע, כי כאשר ילד הינו מורד, היינו: מסרב לקיים את פסיקת בית המשפט בדבר הסדרי ראייה, או בדבר המשמורת- ניתן לצמצם את חובת המזונות של אביו כלפיו, כולה או מקצתה ( ע"א 574/83 ח נ' ח, פ"ד לח( 3) 331 ; ע"א 86/84 ל נ' ל, פ"ד לח( 3) 315 ; ע"א 4322/90 א נ' א, פ"ד מו( 1) 289 ).

(ד) בע"א 425/68 מ נ'מ, פ"ד כג(1) 309 קבע בית המשפט העליון מספר כללים לעניין פטור אב ממזונות בנסיבות של בן מרדן:

· ראשית, מזונות קטין יכול ויישללו ממנו או יופחתו בנסיבות של מרידה רק במידה והקטין הינו מעל גיל 6. כאשר הקטין מתחת גיל 6 לא יישללו ממנו מזונותיו אפילו הופרו הוראות פסק הדין שקבע את משמורתו;

· שנית, לעניין זה אין נפקא מינה אם הסירוב למלא אחר פסק הדין מקורו באם או שהקטין עצמו מסרב לעשות כן;

· שלישית , פטור האב ממזונות ילדו אין פירושו כי דין הקטין לרעוב, באשר אינו מציית להחלטה בעניין פגישותיו עם אביו, אלא כי המחזיק בילד - הוא יפרנסו, ואין האב חייב להחזיר ההוצאות, לא כלפי הילד ולא כלפי המחזיק. היינו: פטור האב ממזונות הקטין תלוי בשאלה האם עקב שלילת המזונות יסבול הקטין ממחסור.

(ה) ודוק: הפסיקה הדגישה, שאל לו לעניין פרנסת הילד ומזונותיו להפוך לשוט כלפי הילד עצמו, ויש להיזהר שמא הפחתת המזונות תשיג דווקא את התוצאה ההפוכה, והיא העמקת הקרע בין הילד לאב. אין לשכוח, כך נקבע, כי לא הילד הוא שהרס את בית ההורים אלא הם עצמם שעשו זאת, וכי הניכור והמרירות מקורם בראש וראשונה באותו קרע שנוצר בין ההורים. לפיכך, אל להם להתפלא על השלכות הסכסוך על יחסו של הקטין, שגדל באווירה בלתי נורמאלית, יחס שהינו פועל ישיר של האכזבה ושל התסכול שנולדו באווירת סכסוך הגירושין, ואין הוא אמור לשלם את המחיר על ידי צמצום רווחת והכלכלית (ע"א 425/68 מ שלעיל; ע"א 1741/93 א נ' א , תק-על 94(2) 1748 ).

(ו) לפיכך, יש לנהוג ריסון וזהירות לפני שייקבע כי הקטין הינו מרדן, וכי ראוי להפחית מזונותיו; המדובר בסנקציה חמורה וחריפה ביותר, המהווה אמצעי קיצוני, שאין לנקוט בו אלא במקרים של מרדנות בעלת ביטויים בולטים, גסים ועולבים (ע"א 199/77 ח נ' ח, פ"ד לב(1) 458; ע"א 1 880/94 ק נ'ק פ"ד מט(1) 215).

(ז) כאמור, אפילו יוכרז, כי הילד הינו בגדר מרדן, וכי ראוי להפחית מזונותיו, גם אז אין להביאו לסף רעב ולהשאירו בחוסר כל. במקרה זה יוטל עול כלכלתו של הבן המרדן על מי שמחזיק בו, כל עוד מסוגל המחזיק לפרנסו. היה והמחזיק אינו מסוגל לפרנסו, על ההורה השני להשלים את מחסורו על פי דיני הצדקה, אם כי לא עד לאותה רמת חיים, אשר ההורה המחזיק חפץ לקבוע עבורו (ע"א 199/77 ח שלעיל; ע"א 574/83 ח שלעיל; ע"א 1741/93 א שלעיל).

(ח) כאמור לעיל, תביעת המשמורת בנוגע לילדים (תמ"ש 27272/01) טרם הוכרעה, אך במסגרת הדיונים בו נתקבלו חוות דעת ותסקירים, ונעשו ניסיונות רבים לגרום לשיפור הקשר בין האב לילדים, וגם לחידוש הקשר מקום שקשר זה נותק.

(ט) יצויין עוד כי הבנות הבגירות ניתקו קשר עם האב מזה זמן די רב.

(י) ברור היה כי האשה נפגעה קשות מעצם יצירת הקשרים בין הבעל עם מי שהוא מכנה פילגשו, וכי פגיעה זו והמרירות כתוצאה ממנה, הקרינו באופן ברור ומובהק על הילדים. דבר זה מסביר, באופן חלקי לפחות, את הניתוק שחל בין נ. וי. לבין האב.

(יא) משנתקבלו דוחות והשלמת חוות הדעת מאז הוגשו הסיכומים בתיקים שבנדון כעת, מן הראוי לאפשר לב"כ הצדדים להתייחס שוב לשאלת המרדנות - אם קיימת, ואם כן, מהם הגורמים לכך, ולכן אם יש לבטל או לצמצם את חיוב הנתבע במזונותיהם וממתי. כך יעשו בדיון שנקבע לעניין המשמורת, ביום כז' שבט תשס"ח 3/2/08 שעה 08:30.

(יב) אין בכך כדי לפגוע בתוקף ההכרעה דלעיל בעניין מזונות כל הילדים; האם תחויב להחזיר סכומים ששולמו וישולמו, אם אגיע למסקנה שיש להקטין או לבטל את החיוב, בהתאם להכרעה בנוגע בין היתר למועד תחילת המרדנות".

5. מאז מתן פסק דיני גם מ. חדלה להיות בקשר עם האב ורק א. נמצא איתו בקשר.

הדין החל

6. א. מאז מתן פסק הדין בהליכים כאמור, ניתנו פסקי דין נוספים, אשר להם השלכה על הסוגיה של בן מרדן.

ב. ברע"א 3761/10 פלוני נ' פלוניות (פורסם באתר נבו, ד אב תש"ע 15.7.10), התייחס כב' השופט רובינשטיין לסוגיה, בעקבות פס"ד שניתן בבית משפט המחוזי בירושלים בתיק עמ"ש פלונית נ' פלוני 513/09 (ניתן ביום 14.4.10, פורסם בנבו).

ג. בעמ"ש 513/09 האמור, סקר כב' השופט דוד מינץ באריכות את הדין העברי בהקשר זה, והגיע למסקנתו. בדיונו בערעור כתב כב' השופט רובינשטיין כך (סעיף ו בפסק דין ברע"א 3761/10)

"בית המשפט לענייני משפחה נדרש בענייננו לקביעתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בפרשה אחרת:

"לא בקלות מחליט בית המשפט לקבוע כי מזונות יבוטלו בגלל העדר קשר. הנטיה הטבעית היא לחשוב שילדים אינם אחראים להתנהגות הוריהם במהלך גירושין ולא לתוצאות הנגרמות כתוצאה מההליך הזה ובוודאי לא אמורים לשלם את המחיר על ידי צמצום רווחתם הכלכלית. מאידך, אב איננו 'כספומט' וכאשר ילדים בגילאים 14 - 15 מסרבים לכל קשר עם האב ולכל טיפול שמטרתו ליצור קשר ופועלים כלפי האב בעלבון והשפלה, אינם יכולים לצפות ממנו לרווחה כלכלי" (תמ"ש (תל אביב) 14652/97 א' ע' נ' א' ר' (קטין) [פורסם בנבו] - השופטת מילר).

לדעתי דברים אלה מתקבלים על הדעת ועל הלב, והשאלה היא היישום לכל מקרה לנסיבותיו. עמדתו של המשפט העברי - הדין האישי החל על ילד יהודי בישראל - כפי שהתקבלה בפסיקת בתי המשפט בישראל, "גמישה" במידת מה, ואינה מטילה חיוב מוחלט מבלי לבחון גם את התנהלותם של כל המעורבים. הבסיס הוא, וזאת יש להטעים בראש מילין, כי האחריות למזונות הקטינים היא הכלל, מצב אחר הוא חריג".

ד. לאחרונה ניתן פסק דינו של כבוד השופט נפתלי שילה בתמ"ש 59890/08 פלוני נ' אלמונית (לא פורסם, ניתן ביום ה אלול תשע"א 4.9.11). שם כבוד השופט שילה מתמצת את דברי כב' השופט מינץ בעמ"ש 513/09, ומצטט את העקרונות והשיקולים שיש לבחון אותם כך:

"6.א. ביטול מזונות יעשה במקרים קיצוניים ונדירים ויש לשקול תמיד חלופה מתונה יותר כגון הקטנת המזונות.

ב. האם סרבנות הקשר נובעת אך ורק מרצונו האמיתי והעצמאי של הילד או שקיימת אשמה מצד האב למצב זה או אשמה מצד האם.

ג. האם האב נקט בכל הפעולות והמאמצים הנדרשים לצורך חידוש הקשר לרבות בפן הכלכלי, כגון מימון הטיפול.

ד. האם ביטול המזונות עלול לגרום לסיכול הסיכוי לחידוש הקשר.

ה. מה תהיה השפעת ביטול המזונות על אפשרות קיומם הסביר של הקטינים".

ה. בסיום דבריו מצטט כבוד השופט שילה מדברי כב' השופט רובינשטיין ברע"א 3761/10

"בחתימת הדברים לא אוכל להימנע מלומר, כי התמונה העולה מהבקשה וצרופותיה קשה מאוד. מדובר במשפחה שניתן היה לכנותה "נורמטיבית"... ואין אלא לקוות כי סופה של הדרך המשפטית בשלב הנוכחי לא יביא לסופם של הניסיונות להשיב לב בנים על אבות... חרף המטענים הרגשיים הולכים ונצברים, טוב יעשו הנפשות הפועלות כולן אם יצליחו למצוא דרך להתגבר עליהם".

ו. כפי שיתואר להלן, אני מצטרף לדברים אלה שהם נכונים גם לענייננו, גם לגבי הילדים הקטינים וגם לגבי הילדים הבגירים.

7. א. מצידי, תהיתי אם יש לתחום את התוצאה של הכרזת ילד כמרדן בהתאם לגיל שלו.

ב. מסקירה של פסקי הדין הרבים למדי שניתנו בערכאות המוסמכות, ובכלל זה בבית משפט העליון, בבתי הדין הרבניים הגדול והאזוריים, בבתי המשפט המחוזיים בשבתו כערכאה ראשונה לפני הקמת בית משפט לענייני משפחה ומאז כערכאת ערעור, ושל בבתי המשפט לענייני משפחה, נראה שככלל חדלו בתי המשפט ובתי הדין מלהכריז על ילד כמרדן עד אשר יגיע לבגרות מסוימת, וכמעט לא נמצאו פסקי דין המבטלים או המצמצמים את המזונות של ילדים מתחת לגיל בר/בת מצווה.

ג. לדוגמא, בתמ"ש (תל אביב) 14652/97 של כב' השופט מילר, פסק הדין התייחס לילדים בגילאים 14, 15; בהליך שנדון ברע"א 3761/10 מדובר בבנות ילידות 1993 ו- 1995, ופסק הדין בבית משפט המחוזי ניתן כאשר היו בנות 17 ו- 15 לפי העניין; ובהליך בפני כב' השופט שילה בתמ"ש 59890/08, מדובר בתאומים שנולדו באוקטובר 1998 ופסק הדין אשר צמצם את מזונותיהם, ניתן בספטמבר 2011, כאשר היו כמעט בני 13 שנה.

ד. נראה שהדבר נעוץ במשפט העברי בלשון המשנה, אבות פרק ה משנה כ"ד:

"הוא [יהודה בן תימא פ.מ.] היה אומר... בן שלוש עשרה למצוות".

ה. בעניין מהות החיוב של מי שאינו בר מצווה ומי שאכן בר מצווה נאמר כך במנחת חינוך (נכתב על ידי רבי יוסף באב"ד, אב בית דין בטארנופול, מאה 19), סוף מצווה רס"ג:

"ונראה דמוכח מכאן דקטן לאו בר מצווה הוא, לא מטעם שאינו בר דעת למי מצווה, אלא שאינם מצווים כלל, ועיין בפתיחה בפרי מגדים אורח חיים חלק ב אות ג דעתו דעל לאו חייב הקטן אלא שאין בו דעה. אם כן שווה לגדול. ולמה לי קרא דאמור "ואמרת"? להזהיר גדולים על הקטן".

ו. משמעות הדברים, ישנה מחלוקת אם קטן מתחת לגיל בר/בת מצווה אינו מצווה כלל, וכי המצווה היא על ההורה מטעמי חינוך, או מאידך אם הוא חייב במצוות לא תעשה אך אין לו דעת, ומשום כך לא ניתן לכפות עליו קיום המצוות.

ז. יהיו הדברים אשר יהיו, אין מחלוקת שמי שאינו קטן, דהיינו, בן מעל גיל 13 ובת מעל 12 מחויבים בכל המצוות.

ח. גיל בר או בת מצווה משקף שלב חשוב בהתפתחות של ילד או ילדה, ומהווה הנקודה שממנה מחויבים הם במצוות באופן ישיר, כאשר לפני כן מחויבותם במצוות מוגדרת כמחויבות החלה על ההורים במסגרת חיובי החינוך שלהם.

ט. כמובן, אינני מתעלם מסעיף 16 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב- 1962

"הקטין חייב, תוך כיבוד אב ואם, לציית להוריו בכל עניין הנתון לאפוטרופסות".

נראה שסעיף זה חל על קטינים מכל הגילאים.

י. בענייננו הטענה היא של מרדנות, להבדיל מהטענה על פי סעיף 9 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) התשי"ט 1959, המסמיך את בית המשפט לפתור גם מחובת מזונות כולה או מקצתה מחמת התנהגות מחפירה מצד הזכאי לתשלום. כאן מדובר בחיוב מזונות על פי המשפט העברי, לפי סעיף 3 לחוק האמור, יש גם בעניין הגיל לשאוב את אמות המידה מהדין היהודי.

יא. מבחינת הגיבוש של האישיות ויכולת לבחור בין חלופות, ראוי להביא את המקרה של קטן שהתגייר בהיותו קטן. ועל פי התלמוד (בבלי כתובות דף יא עמ' א)

"אמר רב יוסף, הגדילו יכולין למחות".

רש"י שם מפרש

"יכולים למחות ולומר אי אפשנו להיות גרים וחוזרים לסורם...".

על פי הרמב"ם (משנה תורה, הלכות מלאכים פרק י הלכה ג)

"בן נח שנתגייר ומל וטבל ואחר כך רצה לחזור מאחר השם ולהיות גר תושב בלבד כשהיה מקודם, אין שומעים לו, אלא יהיה כישראל לכל דבר או יהרג, ואם היה הקטן כשהטבילוהו, יכול למחות בשעה שיגדיל ויהיה גר תושב בלבד, וכיוון שלא מיחה בשעתו שוב אינו מוחה אלא הרי הוא גר צדק".

בכך מביע הדין היהודי את מידת הבגרות, בגיל של בר או בת מצווה, הנחוצה כדי לבחור את הדרך בה ילך הילד, אשר גוייר בהיותו קטין, אם ימשיך להיות יהודי אם לאו.

יב. בעניין כיבוד אב ואם (שמות כ' יב', דברים ה' טו') מציין הרב שמשון רפאל הירש (גרמניה מאה ה- 19) (חורב, סעיף תפ"ז)

"בן שהגיע לגיל 13 ויום אחד ובת שהגיעה ל- 12 ביום אחד נושאים בעצמם באחריות מלאה על מעשיהם מבחינת מצוות לא תעשה ועשה. ואם איתרע מזלך ועליך להמרות פי אב ואם בנסיבות כאלה, כל שכן שעליך להיות בן צייתן בכל יתר העניינים, וכל שכן שעליך להיענות למשאלותיהם הקלות ביותר, למען יכירו שאינך ממרה את פיהם אלא במקום שעליך לשמוע לקול השם".

הרב הירש מתייחס לפסוק "איש אמו ואביו תראו ואת שבתותיי תשמורו" (ויקרא יט' ג'), וכך הוא רושם (שם)

"חייב אתה לכבד ולהוקיר את אמך ואביך ודבריהם, אבל יותר מזה - את השם ואת דברו".

מוסיף הרב הירש כך (שם):

"אפילו יהיו ההורים פושעים וחוטאים, ומעולם לא נמצאו ראויים לאהבתך ולהכרת טובתך, מעולם לא דאגו לך, אף על פי כן תתייחס אליהם בדרך ארץ וביראת כבוד. זכור כי השם יתברך הוא הדורש זאת ממך. ואם הזניחו חובתם כלפיך, אתה בכל זאת תמלא את חובתך כלפיהם, כי לא כתמורה עבור הטובות שגמלו לך מצווה השם לכבד ולהוקיר את ההורים, באופן שתוכל לנהל איתם חשבונות".

יג. מהאמור לעיל, רואים אנחנו את גבולות מצוות כיבוד אב ואם.

יד. ומה אם הורה מבקש מהבן או הבת לשנוא אדם אחר? כך מובאים הדברים בפניני הלכה של הרב אליעזר מלמד, חכם של דורנו, כרך א עמוד 20, פסק על שולחן ערוך (יורה דעה רמ, טז):

"אב שציווה את בנו שלא ידבר עם פלוני והבן רוצה להתפייס עמו מיד, אין לו לחוש לדעת אביו, והטעם הוא, שעל פי התורה אסור לשנוא שום יהודי ועל כן אסור לו לבן לשמוע בקול הוריו שמצווים אותו לעבור על מצוות "ואהבת לרעך כמוך".

טו. מכאן ניתן להסיק שאם הורה אחד אומר או עושה דברים, שמטרתם ניתוק קשר עם ההורה השני, בן או בת אשר הגיע/ה למצוות חייב/ת להמרות את פיו של אותו הורה, כי הוראת התורה, שעליו לכבד את ההורה השני, מחייבת אותו/ה, חייב הבן וחייבת הבת לבחור את מצוות התורה על פני הוראת ההורה.

טז. ניתן גם להסיק שבן או בת מתחת לגיל המצוות אין לפעול נגדם, לא בענישה ולא בדרך אחרת, אם הוא עובר עבירה. יחד עם זאת, כל מקרה צריך להידון לפי הנתונים שלו.

סרבנות קשר - סוגיה, מקורותיה, סכנותיה והטיפול המומלץ.

8. א. לעניינו, הכרזת ילדים מורדים תלויה במספר מרכיבים, ואחד מהם אם חוסר הקשר עם אחד ההורים נגרם על ידי ההורה האחר.

ב. לענייננו, טוען האב שהאם אכן גרמה לכך, אם לא בהוראה מפורשת כי אז בהתנהגותה הכללית, והאם טוענת שסרבנות הקשר נגרמו על ידי גורמים אחרים.

ג. לפני שנה וחצי השתתפתי בכנס בינלאומי של Association of Conciliation Courts and Family בדנוור שבארה"ב. נושא הכנס היה משפחות בקונפליקט גבוה וניכור הורי. הכנס, אשר התבסס באופן חלקי על המאמרים שברבעון Family Courts Review כרך 48 מספר 1 מינואר 2010, תאר את ההתפתחויות, גם במחקר ההתנהגותי, וגם באבחון יותר מדוקדק של התופעה של חוסר קשר בין ילד לבין הורה, וכן המלצות טיפוליות חדשניות. הדברים אוזכרו על ידי לראשונה בתמ"ש (י-ם) 20695/06 א.ש. נ' ד. ש. (לא פורסם, ניתן ביום 19.7.10). במאמרם של

Steven Friedlander & Marjorie Gans Walters: When a Child Rejects a Parent: Tailoring the Intervention to Fit the Problem

(שם בע' 98), הדגישו את הצורך באיתור גורמי סרבנות הקשר, ובנו רשימה של הסוגים השונים של סרבנות:

"Typology of Cases in which a Child Resists or Refuses

Contact With Parent

Alignment (Affinity and Alliance)

Alienation

Enmeshment

Enmeshment + Alienation

Enmeshment + Alienation + Estrangement

Enmeshment + Estrangement

Alienation + Estrangement

Estrangement

Neglect and/or Abuse by Rejected Parent.

Note: "Hybrid" Types are in italics

ובתרגום חופשי:

טיפולוגיות של מקרים שבהם ילד מתנגד או מסרב לקשר עם הורה

הזדהות (קרבה והתאחדות)

ניכור קלאסי

התרשתות

התרשתות + ניכור

התרשתות+ ניכור + התרחקות

התרשתות + התרחקות

ניכור + התרחקות

התרחקות

הזנחה ו/או התעללות על ידי ההורה הנדחה

הערה: טיפולוגיות היברידיות מסומנות באותיות מוטות".

המינוח השכיח - ניכור הורי - יוצא מתוך הנחה שבכל המקרים הורה אחד גורם לניכור של הילד כנגד ההורה השני. הנסיון והמחקר מלמדים כי לא תמיד יש מעשה מובהק, או כל מעשה, של הורה אחד, וכי הסיבות להעדר קשר רבים ומגוונים.

וכך ממשיכים המלומדים, ששניהם מומחים בתחום ונותנים חוות דעת בבתי המשפט במדינת קליפורניה, במאמרם:

"In our sample, uncomplicated or pure cases of alienation in which neither estrangement nor enmeshment were identified as playing a significant role, were relatively infrequent. The vast majority of cases referred, whether from the court or from the community, were hybrid cases in which some combination of alienation, estrangement and/or enmeshment were operative ".

ובתרגום חופשי:

"במדגם שלנו, מקרים לא מסובכים או טהורים של ניכור קלאסי, שבהם לא אובחנו התרחקות או התרשתות כגורמים משמעותיים, היו יחסית נדירים. הרוב המכריע של המקרים שהופנו, אם מבית המשפט ואם מהקהילה, היו מקרים היברידיים שבהם פעלו בשילוב ניכור קלאסי, התרחקות, ו/או התרשתות".

בקצה האחד של מגוון התנהגויות, Alignment הזדהות, שמוגדרת כעניין נורמטיבי מבחינה התפתחותית : במשפחה מסויימת ילד אחד עשוי להיות קשור יותר להורה אחד וילד אחר יהיה יותר קשור להורה האחר, וזאת בשל מגוון של סיבות כגון: מזג, מגדר, עניינים משותפים, הזדהות עם התכונות הפסיכולוגיות והפיזיות של ההורה, סגנון ההורות. ההזדהות של ילד עם הורה אחד אינו פוגם בהכרח ביחסים טובים ויפים עם ההורה האחר.

ניכור קלאסי, Alienation קיים כאשר הורה אחד אכן פועל וגורם נזק חמור לקשר עם ההורה האחר, אולם כאמור, מקרים מובהקים כאלה אינם שכיחים במיוחד. במרבית המקרים של ניכור אמיתי, יש הורה מנוכר שהוא בריא מבחינה נפשית ותפקודו ההורי תקין, ואצל ההורה המנכר יש עדות בדרך כלל של פסיכופתולוגיה - למחלת נפש או הפרעת אישיות. מדובר בשטיפת מח של הילד, הרס למערכת היחסים עם ההורה המנוכר, וזאת בהעדר כל עדות לתמוך באמונתו של ההורה המנכר שההורה המנוכר מהווה סכנה ממשית ו/או מתעלל בילד.

ישנה תופעה אחרת, שלעתים מצביעה על רצון לחבל ביחסים בין הורה לילד, שיכולה לנבא סרבנות קשר עתידית: Gatekeeping שמירת הסף שתואר בכנס בסדנא על ידי המלומדים & William G. Austin, James R. Flens

H.D. Kirkpatrick. במקרים אלה, הורה אחד עושה מניפולציות כדי לפגוע

בקשר עם ההורה האחר. דבר זה יכול לבוא לידי ביטוי בשימוש בכינויים לגנותו של ההורה השני, האשמתו בפעולות כנגד הילד וכנגד ההורה המנכר, הצגתו כבלתי ניתן לאמון וחבלה בהסדרי הקשר (בכנס ציגו מקרה שבו האם הודיעה לאב שהילדה לא תוכל להגיע לביקור, ביום היחיד שהאב יכל בגלל אילוצים אחרים לראות את הילדה, כי "הסכימו" האם והבת שבאותו יום יצאו לקנות לבת סוס פוני, אך באותו יום לא מצאו את הסוס המתאים, והמועד הבא ש"התאפשר" חיפוש הסוס נפל דווקא במועד הבא של ביקור האב.

Enmeshment, התרשתות, היא קשר חולני בין הורה לילד, המתאפיין בהעדר גבולות. ההורה אינו מאפשר, ביודעין או שלא ביודעין, את ההתפתחות הרגילה וההפרדות של הילד מההורה, כך שהילד הופך להיות מבוגר לפני זמנו, או ילד הורי, אשר כל דאגתו להורה המסויים. דוגמא לכך: "אבא גירש אותנו", "אבא אינו משלם לנו מזונות מספיק".

Estrangement, התנכרות, אף היא נורמטיבית. זאת תגובה בריאה של ילד למעשים או דיבורים שפגעו בו באופן מובהק וקשה. כאשר מדובר באלימות כלפי הורה או כלפי הילד, או התעללות פיזית או מינית כלפי הילד או כלפי ההורה, או הזנחה חמורה, הילד לעיתים יבחר לא לקיים כל קשר עם ההורה המבצע. מדובר בדרך כלל בהורה מנוכר הסובל ממחלת נפש, הפרעת אישיות, או התמכרות לסמים או לאלכוהול.

כאמור, ברוב המקרים יש שילוב של גורמים. לכל אחד מהמצבים האלה המומחים של המאמר מציעים דרכי טפול שונים.

ד. המלומד בנג'מין גרבר מתייחס להתרשתות במאמר שפורסם לאחרונה:

PARENTAL ALIENATION AND THE DYNAMICS OF THE ENMESHED PARENT-CHILD DYAD: ADULTIFICATION, PARENTIFICATION AND INFANTILIZATION Benjamin D. Garber 49 (2) Family Courts Review 322

להלן אצטט קטעים מתוך המאמר, אשר להם רלוונטיות להליך שבפני, תוך שהשמטתי את פרטי כותבי הקטעים שגרבר מצטט

"II. What is alienation?

…I use the word "alienation" to describe the convergence of relationship dynamics which together cause an individual to express unjustifiable and disproportionately negative reactions to a targeted individual" (p322)

"The development of interpersonal boundaries is a necessary and natural process emerging as the newborn's undifferentiated sense of self grows toward healthy adult autonomy…Role distinctions within healthy relationships emerge to reinforce and define interpersonal boundaries,…but can break down when stressed. This is often observed when poverty…, a parent's absence due, for example, to military deployment…,debilitating illness, or death…, create practical and emotional gaps within the reconfigured family system.

Caregiver character pathology…, co-parental conflict, and separation (regardless of the legal status of the adult relationship) and divorce are also commonly identified among the stressors that can compromise interfamilial roles and interpersonal boundaries … For example, "…when there is a loss of a parental figure due to divorce, children often fill the vacated role…". "[a] parent in marital conflict may be particularly prone to role reversal, which in turn adversely affects child development."

The breakdown of healthy intrafamilial and intergenerational boundaries is often associated with parent-child enmeshment…and "role reversal". To the extent that this phrase implies an exchange of roles within a family system…it fails to adequately capture the breadth or the destructive power of the dyadic dynamics that complement the development of parental alienation…Instead, the phrase role corruption is used here to describe three specific dynamics that can characterize the aligned parent-child dyad and are often associated with parental alienation.

II. Parentification.

Parentification is the term most commonly associated with role corruption in the context of divorce…

The parentifying adult enlists the child to fulfill his or her need to be cared for.. The adult's need may be ... in response to the parent's characterological needs and thus a facet of that parent's pathological dependency…

…[T]he failure of the adult relationship may increase the risk of parentification within the aligned dyad…

No matter what the enmeshed parent's pathology, personal, practical or cultural motivation(s), no matter whether the outcome is due to the parent's passive acceptance or active enlistment of the child in his or her new role, parentification is destructive. Role corruption, in general, and parentification, in particular, interferes with the child's development, peer relationships, and his or her ability to make and maintain a healthy relationship with his or her other parent...

In particular, when role corruption occurs in the context of adult conflict, separation or divorce, "...parentified children are doubly burdened because they not only witness parental conflict as a third party to marital discord but are also called upon to comfort parents concerning adult distress rather than their own".

"a parent child alliance that is fueled by anger at the spouse is a relationship that is serving a function for the parent rather than providing for the developmental needs of the child. Second' an alliance with one parent likely exists at the cost of a distant of conflictual relationship with the other parent, thus increasing the potential for stress in the child and the family system."

….

V. Remedies

…..

The relevant literature and direct experience together suggest three principles guiding assessment and intervention with aligned dyads, as follows:

Redirect the aligned parent's needs.

..one or both of two remedies may prove to serve the best interests of the parentified … child. The first emphasizes education and/or insight oriented psychotherapy designed to keep the children out of the middle of the adult conflict….The second remedy emphasizes helping the aligned parent to fulfill those same needs elsewhere so as to relieve the implied or inferred emotional burden on the child.

Re-establish the child's healthy role within the system

Individual child and parent child therapies can facilitate this healthy realignment, both by giving the opportunity to be a child in the therapeutic relationship….

Avoid blame

Realignment efforts within the enmeshed dyad must remain forward looking, optimistic and child-centered.

ה. ניתן לתמצת את המאמר כך:

· לפי הגדרת הכותב המלומד, ניכור הורי מוגדר כמצב שבו הדינאמיקה של מערכות היחסים גורמת לאחד האנשים להביע תגובות שליליות, ללא הצדקה וללא יחס סביר, כלפי אדם אחר.

· מדובר בשיבוש שנוצר בהתפתחות הבריאה של גבולות בינאישיות, כאשר הפרדה בין התפקידים של המעורבים במערכת יחסים הכרחית להתפתחות הילד לאדם בגיר בעל אוטונומיה.

· שיבוש הגבולות יכולה להתמוטט במצבים של לחץ - עוני, העדרות של הורה, מחלה או מוות, פתולוגיה אצל מי מההורים. קונפליקט ופרידות במסגרת גירושין מהווים אף הם גורמים לטשטוש גבולות, וכאשר נעדר אחד ההורים, ילדים עשויים למלא את החסר.

· דבר זה קשור היטב לתופעת ההתרשתות וחילופי תפקידים. מדובר בהשחתת תפקידים ובניית דינאמיקה דיאדית הרסנית.

· בין יתר הדינאמיקות ההרסניות - הפיכת תפקידים, כך שהילד ממלא תפקיד הורי כלפי ההורה. ההורה מגייס את הילד למלא את הצורך של ההורה לטיפול וטיפוח. הילד ההורי הופך להורה של ההורה שלו, והמחיר הוא בין היתר בחוסר יכולת הילד לתפקד בצורה נורמאלית כבני גילו. ההתהורות parentification- הרסנית לילד. השחתת התפקידים מפריעה להתפתחות הילד ובפרט ביכולתו ליצור מערכת יחסים תקינה עם ההורה האחר.

· הילד סובל מהצורך לנחם את ההורה במצב של מועקה של מבוגר, ולא המועקה שלו, והכעס המתפתח כלפי ההורה האחר משרת צרכים של מבוגר ולא של הילד.

· הטיפול המומלץ כולל הבנה כי המקור של הבעיתיות היא בטשטוש גבולות אצל אחד ההורים והשלכת הצרכים שלו על הילד, ולכן יש צורך בטיפול בהדרכה ו/או פסיכותרפיה המכוונת לתובנה של ההורה, כדי להציל את הילד ממעורבות בקונפליקט של המבוגרים, וכן הדרכת ההורה לקבל מענה לצרכים שלו ממקור אחר ולא מהילד.

המומחים והמטפלים

9. א. כפי שנראה להלן, זוהו מלכתחילה תופעות של סרבנות קשר, ולכן נעשה מאמץ להבין את מקורותיה ולטפל בהן, בתקווה לעצור את התהליך ואף לבטל אותו לכן נעזרו הצדדים בגורמים טיפוליים רבים למדי, זאת לפי הנחיותיי מפעם לפעם.

ב. הם נעזרו ביחידת הסיוע של ביהמ"ש; הם הופנו למתן חו"ד של ד"ר ז'אן פיזנטה וציוותו, במרכז גולדי קסל לגדילה והתפתחות (להלן - המכון או המרכז); הם הופנו לפסיכולוג קליני מר אבינעם תדמור; הם הופנו למרכז הגישור העירוני, כאשר מנהלתו הייתה הגב' פאני לורי; ומיניתי את עו"ד משה בראון כאפוטרופוס לילדים.

ג. כמו כן, לאחר מתן פסק הדין בענייני הרכוש והמזונות, ניהלתי דיוני הוכחות קצרים ואף שמעתי את עדויותיהן של הבנות נ. וש., ובמהלך הדיונים שוחחתי עם הילדים נ., י. , מ. וא..

יחידת הסיוע

10. להלן נוסח מכתב יחידת הסיוע מיום כט אדר א תשס"ג 3.3.03, החתום בידי הגב' רות ריכטר, עובדת סוציאלית, ומר אבנר שלזינגר, פסיכולוג קליני.

"בני הזוג הופנו אלינו על מנת לברר לאן פניהם.

היכרותנו עמם נמשכת תקופה ארוכה וכלל מפגשים רבים. לאחר שבזמנו הגיעו במסגרת בקשה ליישוב סכסוך.

מדובר בזוג פרוד מזה זמן רב אשר המחלוקות ביניהם נוגעות לכל מרכיבי הגירושין. (סדרי קשר בין האב לילדים, מזונות, חלוקת רכוש ועניין הגט עצמו). לא ניתן היה להגיע להסכמות זמניות או קבועות וכל אחד מחופר בעמדותיו. בגלל היקף המחלוקות ומורכבות הנושאים הכלכליים לא נראה כי גישור עכשיו יוכל לסייע לבני הזוג. מתוך ההיכרות הנרחבת שלנו עם ההורים אנו מתרשמים כי בעניין הילדים נחוצה התערבות טיפולית/ייעוצית יותר מאשר החלטה כפויה על משמורת והסדרי ראיה ועל כן אין מקום לזמן תסקיר אלא להציע המשך התערבות טיפולית אצלנו".

מרכז גולדי קסל

11. בעקבות החלטתי מיום כב אדר תשס"ד 15.3.04 נתקבל מכתב, הנושא תאריך ג ניסן תשס"ד 25.3.04, חתום בידי הגב' רותם נווה, עובדת סוציאלית וד"ר יורם שפירא, מנהל מרכז קסל,

"1. לשאלת כב' השופט בדבר ביקורי הילדים בשבתות בבית האב, הרי שהתייחסות נרחבת ומפורטת באשר לעניין זה ולעניינים אחרים תינתן בחוות הדעת המפורטת שתוגש לבית המשפט .

2. עם זאת באפשרותנו למסור את המלצותינו לעניין ביקורי השבת בשלב זה, כאשר כב' השופט מתבקש לקחת בחשבון שההערכה הכוללת והסופית טרם גובשה.

א. אנו ממליצים לערוך הבחנה בין הבת נ. לבין שלושת הילדים האחרים - י., מ.,וא..

ב. מאחר שסירוב הקשר של הבת, נ., הוא ממושך ומורכב יותר אנו ממליצים לא לחייב אותה בשלב זה לבקר בבית האב, מבלי שנערכה התערבות מקדימה לחידוש הקשר, אליה נתייחס בחוות הדעת המסכמת. כלומר לא לעשות משהו שונה מן המציאות העכשווית.

ג. התפתחה מציאות, כדברי כב' השופט, לפיה א. הינו היחיד שנשאר אצל האב כל השבת.

להערכתנו, מצב זה הינו בעייתי שכן בפועל "סוחב" על עצמו א. בן ה-6 את העול והמשקל העצום שיש לכך שמתוך כל ילדי המשפחה הוא היחידי ששוהה אצל אביו זמן ארוך. אנו מעריכים כי לעובדה זו השלכות על נפשו של הילד הקטן ואין ספק כי הוא נקרע בין הנאמנויות והמסרים השונים שהוא מקבל. הוא נותר כמייצג הבלעדי של הקשר עם האב.

עם זאת, לא ניתן במחי יד לשנות מציאות מורכבת וטעונה שהתפתחה, ועל כל המלצתנו בעניין ביקורי השבת היא כדלהלן:

להורות לשלושת הילדים לבקר את האב לזמן שעות ביקור ולא יותר. זאת על מנת למנוע מצב בו שהות ממושכת הופכת חוויה קשה של שעות עלול להיות יותר מזיק מאשר מיטיב בשלב זה.

השהות המשותפת צריכה להיות מעוגנת בפעילות או עשייה משותפת הנקבעת על ידי האב ונמסרת לילדים".

להלן אביא קטעים מתוך שתי חוות הדעת שנתקבלו מהמרכז, תוך שאני משלב הערותיי.

חוות הדעת הראשונה

12. א. חוות הדעת הראשונה של מרכז קסל נושא תאריך מאי 2004 ונתקבלה בבית המשפט ביום ה ניסן תשס"ד.

ב. בשלב זה נ. היתה בת 14 וחצי, י. בן 11 וחצי, מ. בת 8 וא. בן 6 וחצי.

13. א. להלן התייחסות לאם (עמ' 3)

"בפגישה הראשונה היתה במתח ונראתה מוצפת רגשית וחסרת שקט. היא דיברה על התסכול הרב שחשה מעצם העובדה ששאלת המסוגלות ההורית שלה עומדת למבחן ועל הקושי להעביר לי את עוצמות החוויות הקשות שעברה, ועדיין עוברת, בקשר עם בעלה ואבי ילדיה. כמו כן ע. חוותה את החלטת בית המשפט לפנות לאבחון במרכזנו כמניפולציה נוספת של בעלה וניסיון להמשיך ולפגוע בה, ולכן עמדתה הראשונית היתה חשדנית ומתגוננת יותר. כמו כן ע. חששה שדברים שיועלו בפגישותינו ישמשו מאוחר יותר כנגדה, או יצאו מהקשרם, וכפי הנראה נפגעה מכך כבר בעבר.

עם זאת, ניכר היה שלמרות עמדתה הראשונית המסוייגת ע. עשתה מאמצים לדבר בכנות ולהעביר את אשר על ליבה. כאשר ע. גוללה בפניי את יחסיה עם מר ש., בלטה מאוד המוצפות הרגשית שלה ותחושת הפגיעה וחוסר האונים אל מול הכוח שחשה שיש לבעלה עליה ועל הרשויות שמסביבה. יחסיה עם מר ש. מתוארים כיחסים קשים, רווי מתח ואלימות. גם אם לא מדובר באלימות פיזית ברורה כלפיה, הרי שבחוויה ע. מתארת שנים ארוכות של תחושת פחד, איום והשפלה, בדידות גדולה, תלות וחוסר אונים".

ובהמשך (עמ' 4)

"לאורך המפגשים ע. ניסתה להיזהר בדבריה על בעלה, פן תתפס כמסיתה וכמשחירה, אך למרות זאת מתוך הדברים התקבלה תמונה ברורה באשר לתחושותיה כלפי ש.. תחושות של כעס, פגיעה ונבגדות, וכן תחושות של חוסר אמון שרוחשת לו. הן ביחס שלו כלפיה וכלפי הילדים והן באשר למניעים שבעטיים פועל - רצון לנקמה ולפגיעה ולא הבנה אמיתית של צורכי הילדים או רצון לשקם את יחסיו עמם. עם זאת ע. הדגישה את החשיבות שמייחסת לקשר עם האב ולכך שתמכה בביקורי הילדים בביתו. לטענתה, הסיבות שבגללן מסרבים הילדים ללכת לאב קשורות ביחסו אליהם ולא בה, או במסרים שמעבירה אליהם.

מתוצאות המבחנים הפסיכולוגים עולה תמונה דומה להתרשמות מהמפגשים, לפיהם ע. מוצפת מאוד מבחינה רגשית, וכי למרות יכולות אינטלקטואליות מעל לממוצע, קיים מאבק רגשי פנימי וסוער. לעיתים יש עדויות לכך שהרגש גובר על הקוגניציה ובכך מפריע ומאיים עליה, עד כדי שיבושים בביקורת המציאות.

דמות הגבר נתפסת על ידה מחד כאובייקט לאידיאליזציה, מה שיכול להסביר את הקושי להתנתק מבעלה לאורך השנים, אך גם כמאיימת מאוד ובלתי מובנת. עם זאת קשה לקבוע האם דימוי זה נובע מפוטנציאל אלים אמיתי מצד בעלה, או מתפיסה פנימית עמוקה יותר הקשורה גם ביחסי אובייקט ראשוניים של ע.. עם זאת, מתוך המבחנים וגם הרושם במפגשים האישיים הוא, שע. מגלה היענות טובה לקשר במישור הפסיכולוגי. כמו כן היא מגלה מסוגלות טובה להתבוננות עצמית ולקבלת עזרה, כך שמומלץ לה מאוד להיעזר בטיפול אישי".

ב. בקטע שבכותרת "הקשר עם הילדים" (עמ' 5), נאמר כך:

"ע. הביעה דאגה למצב הילדים בקשר עם האב ולחוויות שהם עוברים בביקוריהם אצלו, אולם התקשתה לראות את המצוקה שלהם בתוך הסיטואציה המשותפת לה ולבעלה והירבתה לשבח את הצלחותיהם ואת תפקודיהם המרשימים באמת.

המצוקה הרגשית שלהם פחות בלטה בדבריה. יתכן שמתוך המוצפות הרגשית שלה היא מתקשה לראות גם את הקשיים הרגשיים של ילדיה.

ע. תיארה בפרטים ובאופן בהיר את התפתחותם של ילדיה מרגע הולדתם, אולם בשלב מסוים נראה כי נדחפו מהר מדי מלווי קרוב לעצמאות יתר.

בתוך הסיטואציה המשברית המשפחתית, אם מתוך כך שלע. לא עמדו כוחותיה להתמודדות בכל המישורים, אם מתוך הניסיון שלה שלא להיתפס כמחבלת בקשר של הילדים עם האב, נראה שהילדים פיתחו בעצמם סדרי ראיה משלהם, והאם לא מתערבת בעניין זה. לדוגמא: כאשר נשאלה מדוע י. הפסיק לישון בבית האב, לא ידעה לתת תשובה ואמרה שלא שאלה אותו.

בתצפית הורה ילד וגם במפגשים האישיים ניכר היה שקיים קשר קרוב וחם בין ע. לילדיה וכי היא מצליחה לראות כל אחד מהם בנפרד, והם מרגישים בטוח במחיצתה. עם זאת ברבדים העמוקים יותר עולה שאלה עד כמה ע. מרשה לעצמה או מחייבת את עצמה להתייצב מול ילדיה מתוך עמדה הורית סמכותית וחזקה".

ובהמשך: (שם)

"ע. מכחישה את העובדה שהיא מסיתה את ילדיה כנגד האב. גם אם אינה עושה זאת באופן מילולי, הרי בצורה לא מילולית מועבר מסר ברור של ציפיות האם כי יעדיפו אותה על פני האב".

ג. כאן ביטוי מובהק להתרשתות: אין צורך במסרים מילוליים ברורים. הילדים מבינים את נפש האם.

14. א. בחוות הדעת הראשונה, כך מתואר האב: (עמ' 6)

"ש. סיפר על כך שנמצא בקשר טיפול אצל פסיכולוג וכי למשפחה היו מספר ניסיונות טיפוליים לא מוצלחים. הוא תלה את האשם בכישלון ההתערבויות הטיפוליות בחוסר שיתוף הפעולה של אשתו ע.".

ב. בהמשך בקטע "ש. - פירוט ההתרשמות" (עמ' 7 - 6):

"מאחר ואין באפשרותנו לבדוק מה אכן הייתה המציאות (למרות קיומן של עדויות אצל הילדים על קשיים גדולים בקשר עם האב), יש באפשרותנו לקבוע כי ילדי המשפחה, ובעיקר הילדים הקטינים, נקלעים לתוך הפיצול הקשה שבו כל הורה עושה דמוניזציה של ההורה השני, משחיר את דמותו ומשליך עליו את כל הרוע.

חלק גדול מתוכן הפגישות עם ש. נסוב סביב תחושותיו הקשות כלפי ע. וההערכה שלו שהיא מחבלת בקשר שלו עם הילדים. בהקשר זה מתקשה ש. להבין כי בתוך הסיטואציה המשפחתית המורכבת הילדים צריכים לבנות לעצמם מציאות שבתוכה יוכלו לחיות. באופן טבעי הזדהותם תהיה עם הדמות העקבית, היציבה והבטוחה יותר עבורם. אין ספק כי דמות זו עבורם היא ע. והקשר שלהם איתה אינו נובע רק מהסתה נגדו, כפי שהוא תופס את הדברים. על ש., בשל כך, להישמר מאוד מבטויי עוינות כלפי אשתו באופן ישיר או מרומז.

מבחינתו של ש. אין לו חלק במצב בו יש כיבוד חלקי מאוד של הסכמי הראייה שנקבעו, והוא מתקשה לקחת אחריות על היחסים הבעייתיים בינו לבין הילדים.

עם זאת נראה שהוא מעוניין בתיקון היחסים על כל הילדים, כולל עם הבנות, אך הדרך שבה הוא פועל לא מביאה אותו לתוצאות בהן מעוניין. זאת מכיוון שמתוך תחושה של חוסר אונים ורצון לשלוט נוטה ש. לנקוט בצעדים שנתפסים ככוחניים ומאיימים (פניות אינטנסיביות לבית המשפט) כדרך לכפות על הילדים להיות אתו בקשר ובכך רק מרחיק אותם מעליו".

ג. יש מידה לא מבוטלת של צדק בעמדתו של ב"כ האב, ככל שהדבר קשור בביקורת על מרכז קסל. נראה שהמרכז לא הבין כי במצב בו ישנן הפרות של החלטות שיפוטיות מהסוג האמור בהליך זה, ולאור מערכות היחסים בין ההורים ובינם לבין הילדיהם, אין מנוס מפניה לבית המשפט כדי להביא לאכיפת החלטות, עוד נראה שיש פגם בכך שהמכון מבקר את האב על פעילותו במישור המשפטי, מבלי להציע דרך אחרת להביא לקיום ההחלטות השיפוטיות.

ד. על האב נאמר בהמשך: (שם)

"האשה בעולמה הפנימי נתפסת כעצובה מאוד ובלתי מובנת.

הדינמיקה הפנימית שמתוארת במבחנים מלמדת על כך שש. מנסה להשיג יעדים על ידי החלטות וצעדים שיש להם אפיון כוחני וחד צדדי. זה יכול להסביר למשל את הציפיה הלא מציאותית שלו, שהחלטה רשמית תוכל לגרום לכך שילדיו יתייחסו אליו טוב יותר.

אי לכך לא נראה שיש להגביל את זכותו לראות את ילדיו, או לשלול בצורה כלשהי את מסוגלותו ההורית. יש לסייע לו לפתח מנגנוני התמודדות יעילים והולמים יותר (על כך יורחב בפרק ההמלצות)".

15. א. כך מתאר המרכז את המפגש בין האב לילדים: (עמ' 8)

"למפגש המשותף בין הילדים וש. הגיעו שלושת הילדים הקטנים. מאחר שנ. אינה בקשר עם האב קרוב לשנה לא מצאתי לנכון לכפות עליה מפגש חד פעמי. השהייה המשותפת שלהם הייתה בסך הכל באווירה נעימה של משחק ביחד. הילדים נראו נינוחים ולא לחוצים. עם זאת ניכר היה שש. מתקשה להיענות לכולם ביחד ולתת מעצמו לכל אחד מהם. בפועל א. נשאר בצד ושיחק עם עצמו. ש. שיחק עם י. ומ. וגם בתוך המשחק המשולש בלט הרצון של ש. לרצות יותר את י., לפעמים על חשבונה של מ..

רק כאשר י. יצא מהחדר לפגישה אתי, יכול היה ש. להתפנות לראות גם את א. ומ., והוא ישב עם שניהם בשקט זמן ארוך יחסית תוך שהם משחקים ויוצרים יחד".

ב. אינני רואה פגם משמעותי בהתנהגותו של האב במישור זה; מדובר באב אשר רואה את ילדיו, כבר בשלב זה, רק לעיתים, ואין פלא שלא סיגל לעצמו דרכים מועילות יותר לערב את כל הילדים, עם הפרשי הגיל, כמקשה אחת.

16. א. בקטע בכותרת "הילדים" (עמ' 8) נאמר כך:

"המפגשים עם הילדים מעוררים דאגה באשר למצבם ומעידים על סבל רגשי רב. הדבר המדאיג יותר הוא שהם פיתחו, לכאורה, מנגנונים של ניתוק רגשי ואדישות ביחס לסיטואציה בה הם נמצאים. אין זה מעיד על כך שהם מנותקים רגשית, אך בהיותם רגישים וחשים חוסר ביטחון הם מגינים על עצמם. אצל כל אחד מהילדים הדבר מתבטא אחרת, אך משותפת לכולם ההרגשה הקשה והמצוקה והתחושה שהם צריכים להתמודד עם הדברים לבד.

בכל מה שקשור לסכסוך בין ההורים והילדים אינם מרגישים שיש להם כתובת הורית ברורה".

ב. לאור ממצאים אלה, היה צפוי שהמכון יציע הצעות ספציפיות בעניין הטיפול בילדים. כפי שנראה, לא הוצעו הצעות מתאימות.

17. א. על נ. נאמר כך: (עמ' 9)

"נ. נערה יפה, מדברת בצורה רהוטה מרשימה, אך לעתים נדמה שהבגרות שהיא מפגינה והתובנות אליהן הגיעה, מקורן גם בדיבור ממושך על הדברים עם אחיותיה הגדולות או עם אמה. במהלך המפגש בינינו נ. דיברה רק על אביה. על אמה דיברה כאשר שאלתי אך לא מיוזמתה. נ. חשה מאד פגועה מאביה. בחוויה שלה הוא זה שעזב אותה קודם ולא ניסה ליצור איתה קשר".

ב. רואים כאן את ההשפעה, ולא רק של האם, אלא גם של האחיות הגדולות.

ג. בהמשך:

"היא מדברת על כך שהיא יודעת שאמא מאוד אהבה את אבא, וששניהם נפגעו ממה שקרה, אולם היא מעדיפה לא להתערב בכך.

נראה שנ. מפעילה מנגנונים של הכחשה על מנת לא להרגיש בכאב הגדול שלה.

היא מדברת על החלטה להוציא את אביה מחייה, אך הדברים מורכבים הרבה יותר".

18. א. על י., אז בן 11 שנים, נאמר כך: (עמ' 10)

"התחושות שלו ביחס אליו הן הרבה יותר עמוקות, והוא מסוגל לומר שהוא כועס מאוד על אביו שעזב את הבית, שהסיבה שהוא ממעט בביקורים היא הרצון שלו להפחית את הכאב שמרגיש בכל מפגש כזה. כל מפגש עם האב משחזר עבורו את הפרידה והעזיבה של אביו את הבית.

י. לא בטוח שאביו מבין עד כמה קשה לו. כמו כן הוא לא חווה את אביו מתעקש עליו או נלחם על כך שישן אצלו בבית.

את האם הזכיר י. במשפט אחד שבו אמר שאמא לחצה עליו ללכת לביקורים. הוא כן חווה את המשפחה ובעיקר את האחיות הגדולות כמקור כוח ותמיכה".

ב. שוב רואים אותו דגם: הכחשת או הדחקת הכאב, על ידי ניתוק קשר עם האב, והשפעת האם והאחיות הגדולות; וכן שיקוף דמותו של האב ככוחני, ומאידך, שלא נלחם על הקשר עם הבן.

19. א. בזמן הבדיקה מ. היתה בת 7 שנים בלבד. עליה נאמר: (עמ' 10)

"מ. ילדה ורבלית מאוד, מדברת בשטף ובצורה ברורה וישירה. כבר בתחילת המפגש שלנו, עוד בטרם הספקתי לשאול אותה משהו, היא פתחה בסיפור על אביה ועל נעלי שבת שהוא לקח לה. הסיפור היה מבולבל ולא מובן, אך היה לי ברור שמ. מאוד רוצה שאבין שאבא מתנהג אליה בצורה לא טובה, והיא אף ציינה מספר פעמים בהן הרביץ לה.

(בשיחה שערכתי לאחר מכן עם האב הוא אמר לי שמ. אמרה לו שהיא תתלונן עליו בפני, והיה ברור שהיא משתמשת בי במניפולטיביות אל מול אביה, אולי בשל חוסר האונים שחשה כלפיו).

לאחר שתארה בפני מספר אירועים בהם חוותה את אביה כניצב נגדה ופוגע בה, היא יכלה לתאר גם רגעים נעימים יותר של משחקים ובילויים משותפים".

ב. מתיאור זה נראית ילדה קטנה שהוכנה היטב למפגש, והתוכן מדאיג ביותר.

ג. בהמשך:

"כמו כן היא סיפרה בצורה נוגעת ללב איך היא מרגישה שהיא צריכה לבחור בין אמא לבין אבא, ותיארה את הבלבול שלה. לטענתה היא מתגעגעת לאמא כאשר היא אצל אבא, ומתגעגעת לאבא כאשר היא אצל אמא.

מ. אמרה שכאשר היא הולכת לאבא היא מרגישה שהיא עוזבת את אמא לבד. מ. מספרת שמאז שנ. הפסיקה לבוא לביקורים יותר קשה לה כיוון שהיא מרגישה חשופה יותר לפגיעה גם מצד האחים שלה. בחוויה שלה אביה לא מגן עליה.

הדבר בלט גם במפגש עם האב והילדים שבו הייתה מעין "קואליציה" של האב עם י. כנגד מ.. אמנם כל זה קרה בהקשר של משחק אך נראה היה שהמשחק משקף דינמיקה מציאותית.

מ. גם זוכרת את התקופה שההורים חיו יחד. היא זוכרת מריבות וצעקות ביניהם וכן שראתה את אמה במצבי בכי".

ד. אין צורך להרבות מילים בנזק שכבר אז נגרם לילדה.

20. א. על א., אז בן 6, נאמר כך: (עמ' 11)

"א. היה חסר מנוחה גם במפגש המשותף עם האם וגם בפגישה אתי. הוא קם מהכיסא, נע באי נוחות וניכר היה שהוא במתח.

הדבר הראשון שא. אמר שהוא מאוד מבולבל. הוא השתמש במילה "סחרחורת" שיש לו, סחרחורת מזה שמשגעים אותו ומחליטים בשבילו. הוא סיפר שהוא אוהב ללכת לקניות עם אבא ושזה הבילוי העיקרי שלו כאשר הוא עם אביו.

גם א. הרגיש צורך לספר לי על כך שאביו כועס עליו ומרביץ לו לעתים, ונראה כשאשר הוא חש חלש, לא מובן וחסר אונים הוא "מתנפח - אני בריון ולא מפחד ממנו".

ההתרשמות שלי הייתה שא. מאוד מתקשה למצוא מקום שקט ובטוח בתוך המציאות המשפחתית המורכבת. הוא התעקש לדבר איתי מספר פעמים גם במהלך המפגש עם האם וגם במהלך המפגש עם האב. כאילו אומר בכך שהוא צריך מישהו שיהיה רק בשבילו. מצבו של א. מעורר דאגה, ואפשר להעריך שהוא נזקק מאוד לשני הוריו וסובל מהמתחים המשפחתיים ומחוסר היציבות בחייו".

ב. משמעות קטע זה - הזנחת הצרכים הרגשיים של הילד הזה.

21. א. על הבנות הבגירות, ר. וש., נאמר כך, בחוות דעת הראשונה נאמר: (עמ' 11- 12)

"מבלי להיכנס לניתוח אישיותן, אין ספק שהן גם בחורות צעירות והמשבר המשפחתי משפיע עליהן מאוד ועל עיצוב אישיותן.

מתוך השיחות אתן (שהתקיימו בנפרד) עולה פגיעות גדולה ותחושה קשה ביחס לאביהן.

הן מתארות שנים בהן שימשו כשליחות וכמעבירות מסרים לאם. הרגישו שהן אחראיות לשלמות המשפחה. הן חשבו שעליהן לדאוג לכך שאמא תקיים את מה שאבא אומר אחרת תתפרק המשפחה. הן זוכרות הרבה שיחות שהאב ערך איתן שהיו כנראה כלל לא מותאמות לגיל שלהן ועם תכנים קשים ומציפים. ש. מבטאת כעס גדול יותר מאשר ר.. לר. כפי הנראה זיכרונות טובים יותר מהקשר עם האב.

[ש. לא רואה מקום לפיוס אלא מביעה רצון למחוק את האב מחייה. ר. מוכנה לבחון את יחסו כלפי אחיה הקטנים, כיוון שלטענתה, מעשיו פוגעים בהם עד היום. בשונה מש. היא לא רואה בו אדם רע אלא אדם שלא יודע להיות אבא.

שתי האחיות מרגישות אחריות רבה כלפי אחיהם הקטנים, וחוות את האם כדמות תומכת, חמה ואכפתית.

ש. ור. מסכימות לגבי החשיבות שיש לאב בחיי הילדים, אך חוששות שהם נפגעים יותר מאשר יוצאים נשכרים מהקשר.

אני לא רואה בשלב זה מקום להמליץ על קשר קונקרטי בין האב לבנותיו הגדולות. יתכן מאוד שאם הן יראו שהקשר בין האחים שלהם לבין האב משתנה התייחסותן כלפיו תתרכך. להערכתי, שתיהן מודעות לנזק שנגרם גם להן מניתוק הקשר עם האב ומהבעיות במשפחה".

ב. מתוך חלק זה בחוות הדעת נראה בעליל שלבנות הבגירות תפקיד הורי, שאינו מתאים להן, כלפי האחים הקטינים יותר, וקואליציה כמעט מוחלטת עם האם בשלילת האב כדמות הורי.

22. א. על ההשפעה של האם בשלילת האב, מדובר כך בחוות הדעת הראשונה, בקטע "דיון" (עמ' 12- 13)

"ניסיונותיו לקבוע גבולות ומסגרת בביתו החדש מטורפדים פעם אחר פעם, מאחר וכאשר התנהגויותיו לא נראות לילדים, הם בורחים לאימם המקבלת אותם בזרועות פתוחות. האם משוכנעת כי מוקד הקושי הוא הבעיות של האב והעדר המסוגלות ההורית והזוגית שלו, ולכן כאשר הילדים מגיעים אליה בטענות שונות כלפי אביהם, היא מאוד מזדהה עימם, ומרגישה שתפקידה כאם הוא להגן עליהם מפני הדברים השליליים שהם נחשפים להם אצל אביהם. ע. מספרת שבתחילה ניסתה ללחוץ על הילדים לחזור לבית האב, אך עם הזמן הבינה שהם סובלים ופחות התעקשה על כך.

לאור זאת, באופן לא מודע, מעבירה ע. מסר לילדים על פיו יש דברים קשים מאוד שקורים אצל אבא.

חשוב לציין, כי למרות שייתכן שהיו מקרים בהם בעת מצוקה ש. הגיב כלפי הילדים באימפולסיביות ואף היכה אותם, לא נראה שמדובר במקרים רבים. גם מחומר המבחנים, גם מהפגישות עם ש. וגם מדברי שלושת הילדים לא עולה כי יש בהתנהגות עילה להרחיק ממנו את ילדיו.

עם זאת יש צורך לסייע לאב לפתח מנגנוני התמודדות יעילים יותר ביחסיו עם ילדיו. אין ספק שש. פעל לאורך השנים באופן שתרם רבות לתחושות הקשות שיש לילדיו כלפיו, וזאת ללא קשר להשפעה שיש גם לאם על הילדים.

תפקידו של ההורה הוא לשדר באופן ברור את הרצון שלו בקשר ולדעת במה מתאים לשתף את הילדים ובמה אין לערב אותם. ההתלבטות הזוגית והצורך של ש. להצדיק את החלטתו לצאת מהקשר או ליצור קשר אחר, לא יכולה להיות מוטלת על כתפי הילדים.

כמו כן, מדברי הילדים עולה כי הם לא חווים את האב מתעקש על הקשר אתם נראה שיש קשר בין הנכונות לויתור ולבין הפגיעות של ש. מיחסיו של ילדיו אליו.

נראה שפעמים רבות ש. קולט את הדחייה של הילדים נפגע, נסגר מתרחק ודוחה אותם בחזרה. כך נוצר מעגל דחייה ופגיעה שמזין את עצמו.

הדינמיקה הזאת בולטת מאוד בקשר עם נ.. אין ספק שלמרות שניתקה אותו את הקשר היא מאוד עסוקה ביחסים איתו. כנערה מתבגרת יש לה צורך בסיסי באהבה, בהכרה, בנפרדות שלה. כאשר היא מרגישה שהאב מזהה אותה עם האם היא נפגעת ומתרחקת, מרגישה שהוא לא רואה אותה כיישות נפרדת ולא רוצה בה בזכות עצמה.

ש. מתקשה להבין את השלכת ההתנהגויות שלו כלפי הילדים ושואב אותם לתוך הקונפליקט הזוגי. כמו כן נראה שפעמים רבות הוא נוטה לפרש לא נכון את ההתנהגויות שלהם כלפיו. התנהגויות רבות של הילדים, הנובעות מתוך מצוקה וחוסר אונים (ואז הם "מתנפחים ומתבריינים") מתפרשות על ידו כפגיעה או כניצול".

ב. מקטע זה נראה בעליל כי האם אינה מוכנה לראות את מצוקת האב, ולתרגם את התנהגותו, כפי שהיה מחוייב אם באמת רצתה בהמשך הקשר עם האב, במונחים שיאפשרו לילדים לקבל אותו כמות שהוא. אין בכך כדי להמעיט, כי הוא זה, בשגיאות האב - אך שגיאות הן, ולא התנהגות מכוונת.

ג. בנוגע לאם נאמר בדיון כך: (עמ' 13)

"באשר לע. הרי שגם לה תפקיד מכריע בדינמיקה שנוצרה.

אמנם לכאורה היא מאפשרת לילדים להגיע לביקורים ולבחור את משך הזמן שישהו אצל האב, אולם בפועל עובר מסר מאוד ברור שהייתה מעדיפה שיבחרו להישאר איתה. המסר הזה עלה משיחות עם כל הילדים.

הילדים חווים את האם כפגיעה, כקורבן, כמישהי שצריך לגונן עליה ולשמור עליה, ופעמים רבות הם מופעלים ממקומות רגשיים אלה ואינם חופשיים באמת להרגיש ולפעול בהתאם לרגשות ולרצונות שלהם.

הילדים מאוד מזדהים עם האם ושותפים לדינמיקה המשחירה את האב ורואה בו אדם רע ולא ראוי.

אין ספק כי ע. מאוד פגועה וזועמת על השנים הקשות שעברה, על הבגידה שחוותה, על הבושה ופירוק הנישואין.

לא לגמרי ברור לי מה עמדתה ביחס לנישואים היום, כיוון שבפועל היא עדיין מסרבת לתת גט. מהפגישות ומהמבחנים עלתה מוצפות גדולה של ע. שעוברת לילדים ולא מאפשרת להם נפרדות בריאה. הם "המיכל" של האם והיא נאחזת בהם כמקור כוח ושליטה.

כמו כן, במשך שנים ע. הקריבה רבות למען הנישואים והמשפחה תוך ויתור, עד כדי כמעט מחיקה, של עצמיותה, דרכה המקצועית, אורח חייה ועוד.

חשוב שע. תוכל לפתח ערוץ חיים חדש לעצמה. יש לה כישורים רבים וייטב לה לוותר על הפנטזיה שהמשפחה תשוב להיות כשהייתה, לשחרר את הילדים ממילוי הצרכים הרגשיים שלה ולבנות לעצמה חוויה של חיים מלאים ומספקים, בנפרד מהילדים ומש.. יש השקעה רגשית עצומה בש. ובהנצחת העבר על חשבון עתידה שלה ועתיד ילדיה".

ד. קטע זה מצביע על פתולוגיה חמורה אצל האם. חוות דעת זו נכתבה שנים אחדות לאחר הפרידה, ועוצמת זעמה ופגיעתה של האם לא השתנתה; ויש תמונה ברורה של התהורות -parentification, של כל ילדיה, שמזדהים באופן מוחלט, ושלא לטובתם, וללא כל רגש כלפי האב, עם הכאב של האם.

ה. כפי שיתואר להלן, גם בזמן עשיית חוות הדעת השניה, בשנת 2006, 2007, לא השתנה דבר: והגט ניתן לבסוף בשנת 2008, אולם בדיונים בשנת 2010 נראה עדיין אותו זעם ואותה פגיעות.

ו. הדבר בא לידי ביטוי מובהק בקטע זה בדיון שבחוות הדעת הראשונה (עמ' 14)

"הילדים - מוצאים את עצמם ב"עין הסערה", כאשר במצב שנוצר יש להם אפשרות, לכאורה, לבחור אם להיות אצל האב ולכמה זמן .

המצב הקיים מעמיד את הילדים בפני דילמה בלתי אפשרית ומייסרת, כאשר הם לכאורה צריכים לבחור שוב ושוב מי מבין הוריהם הוא הורה "טוב" יותר.

עם זאת, אין להתעלם מכך שהילדים, באופן גורף, מעוניינים להיות יותר זמן אצל אמם ודעתם צריכה להילקח בחשבון. כל זאת תוך התחשבות במורכבות המערך המשפחתי שהוצג לעיל.

אין ספק כי לילדים צורך ברור בשני הוריהם, שבסך הכל מתפקדים בצורה משביעת רצון. עם זאת ההורים לא מצליחים, בשל העוינות והפגיעות הקיימת ביניהם, ליצור ערוץ תקשורת הנוגע לילדים ושנקי מהמטענים הרגשיים שלהם. על כן, על מנת להמשיך לשמור עבור הילדים על נוכחותם המשמעותית של שני ההורים בחייהם, יש לערב פיקוח חיצוני על יישום סדרי הראייה וכן יש לקיים מפגשי ייעוץ והדרכה לשני ההורים באופן קבוע".

ז. כפי שיתואר להלן, נראה שלא מושם דגש חזק מספיק על חילופי התפקידים; האם "מאפשרת" לילדים להחליט אם ועד כמה יהיו בקשר עם האב, ואינה ממלאת כלל ועיקר את תפקידה כהורה - ליתן הכוונה והדרכה, ולהפריד בין רגשותיה הקשים כלפי האב לבין תפקידה ההורי.

23. א. אלה המסקנות שבחוות הדעת הראשונה:

"מסקנות:

1. שני ההורים בעלי מסוגלות הורית תקינה.

2. הימשכות המאבק המשפטי בעניין הגירושין שואב את הילדים תוך המאבק וגורם להם נזק רב. צעד של גירושין וסיום המאבק המשפטי היה תורם לבריאות הנפשית של הילדים ומפנה

3. את האנרגיות של ההורים מהשקעה במאבק ביניהם להשקעה בילדים ויציאה לאופקים חדשים. [כך מספור הסעיפים במקור פ.מ.]

4. המצב העכשווי, בו הילדים בוחרים כמה זמן ישהו אצל האב ואם יראו אותו או לא, מעמיד את הילדים בפני דילמה בלתי אפשרית, שמחיריה הרגשיים עלולים להיות ארוכי טווח.

5. יש לקחת בחשבון גם את רצון הילדים לשהות יותר זמן אצל אמם ולא לישון אצל האב.

6. השארתו של א. כמייצג הבלעדי של הקשר עם האב גורמת לו נזק רב.

7. על מנת לשמור על נוכחות תקינה ומשמעותית של שני ההורים בחיי ילדיהם יש לקיים מנגנון פיקוח, ייעוץ והדרכה הורית".

ב. הרושם הוא שהמרכז רואה בסיום ההליכים המשפטיים משום דבר אשר יביא לידי שיפור מצבם של הילדים., כפי שיתואר להלן, מדובר במקסם שווא, ככל היותר. שני ההורים עמדו על טענותיהם במישור הכלכלי בצורה לגיטימית. והתמשכות ההליכים היתה בהתאם, בהתחשב גם במצוקת הזמן של בית המשפט. וגם לאחר מתן פסק הדין בבית משפט זה, התמשכו ההליכים - וגם זאת באופן לגיטימי - בערכאות הערעור, ואף כי ניתן היה לסדר את הגט עוד בשנת 2001, האם הסכימה לקבל את גיטה רק לאחר 7 שנים של התדיינות.

24. להלן ההמלצות שבחוות הדעת הראשונה:

"המלצות:

1. לפעול לסיום את הליכי הגירושין בהקדם.

2. להעניק לאם משמורת קבועה על הילדים.

3. להשאיר את סדרי הראייה במהלך השבוע (יומיים בשבוע) עם האב כשהיו...

4. הילדים יבקרו את האב בכל שבת שלישית, אולם אין להתעקש על הלינה בבית, כיוון שהיא הפכה להיות מוקד למאבק ולמניפולציות. החשיבות היא בקיומו של קשר מיטיב ונעים בין האב לילדים, משך הזמן הוא פחות חשוב. בשלב הראשון הילדים יכולים לבקר את האב ביום שישי למספר שעות (3 שעות) וביום שבת למספר שעות (3-4 שעות) כשהילדים מחוייבים להגיע אל אביהם ועל האם לסייע באופן אמיתי ולהקפיד על הביקורים.

5. יש למנות גורם טיפולי חיצוני (כדוגמת פקידת סעד), אשר יפקח על סדרי הראייה ויוכל בהדרגה להרחיב את סדרי הראייה אצל האב.

6. לגבי חגים וחופשות יש להגיע לסיכום מראש לגבי חלוקה שוויונית אצל הגורם המפקח/ מלווה (חשוב שיהיה זה גורם טיפולי ולא גוף שיאפשר המשך התנצחות במישור המשפטי).

7. על האב לקבל ייעוץ/הדרכה הורית מגוף/אדם המומחה לכך, שילווה את ביקורי הילדים ואת הקשר איתם ויוכל לסייע לאב בצעדים לחידוש הקשר עם בתו נ. ובהמשך גם עם בנותיו הגדולות. מיקוד הטיפול בו נמצא האב כיום אינו עונה, כפי הנראה, על מטרות אלה.

8. על האם לפנות לטיפול פרטני כדי לסייע לה לעבד את החוויות הקשות בעברה, להתמודד עם הגירושין, לחזק את בטחונה ולבנות לעצמה חיים חדשים, בנפרד מהבעל והעיסוק בו ותוך מתן אפשרות אמיתית לילדים להמשיך להיות בקשר עם אביהם.

לרווחתם הנפשית של הילדים מוטב שההורים יפנו משאביהם לטיפול בילדים ולאיחוי הקרעים והשברים ולא למלחמות ביניהם, כאשר הילדים משמשים אמצעי לניגוח.

משיחות עם יחידת הסיוע עולה כי בעבר ניתנו מספר המלצות נכונות, שאם היו מקפידים על יישומן, ייתכן שהיו תורמות למצב עכשווי שונה ומועיל לכל הצדדים".

שאלות ההבהרה והתשובות

25. א. לאחר הגשת חוות הדעת הראשונה, הגיש ב"כ האב שאלות הבהרה. להלן חלק מהשאלות והתשובות.

ב.

"15. ש. האם במצב הקיים הגיוני לצפות כי האם תהיה "השוטרת" האחראית לשלוח את הילדים לאב?

"ת. הציפיה מהאם שהיא אכן תקיים את סעיפי ההסדרים עליהם יוחלט. עם זאת המלצנו על מינוי גורם טיפולי מפקח שייפקח על יישום סדרי הראיה".

ג.

"22. ש. האם כיום האם מוכנה ליתן אפשרות אמיתית לילדים להמשיך להיות בקשר עם אביהם, במלוא מובן של קשר אימתי בין ילדים לאב, או לאו?

ת. בפועל מאפשרת האם את ביקורי הילדים אצל האב, אך ככל שהסכסוך הבין הורי מתמשך, גם האם מתקשה להפריד את המערכת הזוגית מהמערכת ההורית והילדים חשים זאת כפי שנכתב בחוות הדעת".

ד.

"27. ש. איך ניתן להגן על הילדים מהמסר שמועבר אליהם על ידי האם כי "יעדיף אותה על פני האם.

28. איך ניתן להגן על הילדים מה"דמוניזציה" של האם את האב, מכך ש"משחירה את דמותו ומשליכ[ה} עליו את כל הרוע"?

30. איך ניתן להגן על ילדים מהמסר שע. מעבירה "לילדים על פיו יש דברים קשים מאוד שקורים אצל אבא?"

"27. הפנייה היא אל התובנה של ההורים והבנתם כי העוינות העצומה השוררת ביניהם עוברת לילדים ועליהם להיות מודעים לכך ולהימנע ממנה.

28. אנו מאמינים שליווי ההורים יכול לסייע להימנעות משימוש במסרים אלה. משיחות עם הילדים ובעיקר עם שלוש הבנות הגדולות עלה כי בשיחות רבות שלהן עם האב מתוארת האם באופן שלילי.

30. ראה תשובתנו בסעיף 27".

ה.

"32. האם אין "מנגנון ההכחשה" של האם מונע ממנה לראות שגם היא אחראית למצבם של הילדים? האם אין במנגנון זה למנוע ממנה להבין את מצבם הקשה של הילדים? האם אין במנגנון זה להוות קושי בלאפשר לילדים אפשרות אמיתית בקשר עם אביהם?

33. האם אין בדבריהם של הילדים שכאשר הולכים לאבא מרגישים שהם עוזבים את אימא לבד בכדי ללמד על המסר השלילי שמעבירה האם על האב והקשר איתו? האם אין במסרים כגון אלה בכדי למנוע מתן אפשרות של הילדים להמשיך קשר עם אביהם?

34. נא לתאר את הנזק שנגרם ויכול להיגרם לילדים מקשר לא תקין עם אביהם והמסרים שמועברים אליהם לגביו".

"ת. 32. במקום שיש מתח אינטנסיבי ועוינות בין ההורים יש לכך השפעה על הילדים והתייחסנו לכך בחוות הדעת. באחריות הזו נושאים שני ההורים.

33. הילדים נתונים בקונפליקט של נאמנויות ותחושת מי מהם שחש כי הוא עוזב את אימא לבד, אין היא מלמדת בהכרח על מסר שלילי שמועבר לאב אלא על הקושי של הילדים להתנהל בתוך הפיצול שנכפה עליהם.

34. קשר תקין עם האב חשוב לאיזון הנפשי וליצירת הזהות של הילדים, שהם ילדים לשני ההורים".

ו.

"35. האם המצב שהאם מעמידה עצמה כקרבן, ומבקשת שלא יעזבו אותה לבד, והמתואר בסוף עמ' 13 לחוות הדעת וראש עמ' 14 כדי להפוך את הילדים ל"ילד תלותי"? האם אין בהתנהגות האם בכדי לגרום לילדים להזדהות אם ההורה "הקורבן" על חשבון ההורה השני? האם אין זה נכון שתופעה זו מזיקה לילד? האם נכון שתופעה זו "גוזלת" את ילדותו של ילד, וגורמת לקשיים רגשיים ויכולתו של אותו ילד לקיים קשרים תקינים בעתיד?".

"ת.35. התייחסנו בחוות הדעת להשלכות הרגשיות וההתפתחותיות שיש להימשכות המצב הקיים, הכולל את שאני ההורים".

ז.

"ש.40. בנוגע לפסקה הרבעית לעמ' 4 לחוות הדעת: מהן ההשלכות שהאם "מוצפת מאוד מבחינה רגשית", ש"קיים מאבק רגשי פנימי וסוער" ש"הרגש גובר על הקוגנציה ובכך מפריע ומאיים עליה, עד שיבושים בביקורת המציאות"?".

ת. 40. אלה הם מצבים שמשפיעים על הפניות של האם לראות את צרכי הילדים ולפעול בהתאם, ולכן המלצנו על תמיכה וליווי טיפולי".

ח.

"ש. 53. האם הבנות הגדולות לא סיגלו לעצמן תפקידים הוריים ביחס לאחיהם הקטנים? האם אין בתפקודן ובקשר שלהן עם האחים הקטנים להפריע באפשרות לקשר אמיתי בין הילדים הקטינים לאביהם?".

ת.53. עקב האינטנסיביות והעוצמות המאפיינות את הסכסוך בין ההורים כל בני משפחה מעורבים בצורה זו או אחרת בקונפליקט. מעבר לכך גם לקשר הבעייתי בין האב לבין בנותיו השפעה על בני המשפחה האחרים ומורכבות זו תוארה בחוות הדעת".

מר אבינועם תדמור

26. א. בעקבות מסקנות חוות הדעת הראשונה, הצדדים פנו, לצורך הטיפול שהומלץ, למר אבינועם תדמור פסיכולוג קליני, בעל ניסיון רב ועשיר בתחום הטיפול במשפחות וילדיהם בזמני לחץ ופירוד. יצויין כי האם היא זו אשר הציעה את מר תדמור.

ב. להלן מכתב ששלח לבית המשפט ביום ג אייר תשס"ו 1.5.06

"הנדון: טיפול בילדי ע. וש. ש. מ. וא. תמ"ש 027272/01

מאז מוניתי על ידי כבודו כפסיכולוג מטפל הייתי בקשר טיפולי עם הילדים והוריהם עד היום. המצב כיום הוא שיש חילוקי דיעות בין ההורים לגבי הצורך בהמשך הטיפול. ע. מבקשת ממני לסיים את הטיפול שכרוך בהוצאות כספיות אותם משלמת מדמי מזונות זמניים ומסיבות נוספות שבגלל חסיון טיפולי לא אעלה אותם כאן. ש. מבקש ומעוניין בהמשך הטיפול.

מ. וא. מצויים בתווך והתנהגותם בטיפול מעידה על הקונפליקט בו הם נמצאים בגלל הגישות השונות. שני ההורים שיתפו אותי בקשיים ריגשיים והתנהגותיים של הילדים אצל ההורה אחר ואצלם.

מקצועית, הערכתי שהילדים זקוקים להמשך הטיפול וההורים להדרכה, אולם במצב הנוכחי אני מתקשה לעשות זאת, נראה לי שהדרך הטובה להמשיך ולעזור לילדים ולהורים בלי להכנס לקונפליקט ביניהם לאפשר לכל אחד מההורים להמשיך ולהיות בקשר טיפולי עם הילדים אצלי לפי רצונו ולפי הצורך שכל הורה ירגיש ויראה לנכון, כאשר כל הורה משלם באופן אישי עבור הטיפול בו ובילדיו, טיפול אותו הוא מבקש.

נראה לי שתהליך כזה, יאפשר לכל הורה בנפרד להעזר בי מתוך רצונו הוא ומבלי לחוש כפיה ולחץ חיצוני.

אודה לכבודו על התייחסות להצעתי זאת ועל מתן החלטה מכיוון שהטיפול במשפחה הינו תחת צו של בית משפט ואין באפשרותי לסיימו ללא החלטה מכבודו".

ג. בעקבות מכתב זה ניתנה החלטה התואמת את ההמלצות, אך הדבר לא נשא פרי. להלן מכתבו של מר תדמור מיום יא סיון תשס"ו 7.6.06

"אני כפסיכולוג מטפל עשיתי כמיטב יכולתי לעזור למשפחה במצב בו הם נמצאים, אולם בפועל נשאבו הילדים, שלא באשמתם, לתוך הקונפליקטים בין ההורים בכלל ובפרט לקונפליקט ביניהם על המשך הטיפול. קונפליקט הנאמנות של הילדים בטיפול התבטא בביטויי כעס, שנאה, האשמות, עוינות, תוקפנות ואלימות כלפי וכלפי מערכת בית המשפט. מצב זה לא איפשר המשך טיפול במתכונת הקיימת וחייב שינוי, אותו הצעתי במכתבי מ- 1.5.06 לכבודו, שינוי שלהערכתי ימנע את קונפליקט הנאמנות ויאפשר המשך טיפול".

ובהמשך:

"האם זקוקה להערכתי לטיפול/הדרכה בתחומים אישיים והוריים שונים שאת חלקם פרשתי בפניה, אך אני מקבל ומבין שמסיבות שונות (ולא דווקא אלו המציינות על ידה בסעיף 2) אינה רוצה שתהליך זה יעשה על ידי.

לא ניתן לקיים טיפול פסיכולוגי יעיל במצב הנוכחי ואני ממליץ לאם להיעזר באיש מקצוע שתיבחר לעצמה ושיהיה בקשר אך ורק איתה. עם זאת נראה לי שהמצב המשפחתי המורכב ובשלב זה, יחייב הסכמת בית המשפט למטפל שיבחר ושיהיה צורך בקשר בין מטפל באם ומטפל בילדים והאב, וכל זה לטובת הילדים והתייחסות לתכנים של הורות, חינוך ותיפקוד עם הילדים".

ד. ניתנה החלטה בנידון ביום כו סיון תשס"ו 22.6.06, ובעקבותיה נתקבל מכתבו של מר תדמור מיום כז תמוז תשס"ו 23.7.06

"בעקבות החלטתך מיום 22.6.2006 בנידון עדכן אותי מר ש. ש. לגבי הגורם המטפל בו - ד"ר פרלמוטר. הגברת ע. ש. שבאה לסגור את הנושאים הכספיים בינינו לפני מספר ימים סירבה לדבר עימי על ההחלטה של כבודו מיום 22.6.06 ולעדכן אותי מי הגורם המטפל בה. ביום ראשון 16.6.06 עדכן אותי מר ש. ש. על שני אירועים מדאיגים בהתאם להחלטתך מיום 22.6.06.

1. האם ע. ש. הורידה בשעווה את כל שיער בית השחי של י.

2. התפרצות זעם חסרת גבולות של א. כלפי הסבא והסבתא (הוריו של ש.) בביתם כאשר ש. לא היה שם.

הזמנתי את ש. לפגישה עם הילדים ב 1.7.06 בשעה 3:00 אחר הצהריים (א. לא מוכן לבוא לבד אלא רק בליווי אחותו מ.). הילדים העבירו לי מכתב שכתבו (מצורף בזאת צילום המכתב) הביעו התנגדות חריפה לשתוף פעולה עימי, הפגינו יחס עויין וזועם כלפי מלווה בקללות וביטויי נאצה ולאחר 15-20 דקות עזבו את הקליניקה והלכו לאימם איתה היו כל הזמן בקשר טלפוני מאז שעזבו את המקום. ש. ניסה לקרוא להם ולשכנעם לבוא, אולם לשווא.

התרשמותי המקצועית שהילדים נתונים להשפעה של אימם המתנגדת בכל תוקף לטיפול פסיכולוגי לילדיה ובפרט לטיפול אצלי. העוינות הקשה כלפי מטעם הילדים, דומה לעוינות של האם כלפי. ונראה לי שהשפעתה של עוינות האם על הילדים, חזקה יותר, משפיעה ומשמעותית מהרצון של האב וגישתו החיובית לטיפול .

במצב הנוכחי שבו אין האם משתפת פעולה עם החלטת בית המשפט לגבי הקשר עימי ודיוחים על מצב הילדים, עויינת את הטיפול הפסיכולוגי, אותי, את החלטות בית המשפט ולא מבינה את חשיבות הטיפול לה ולילדיה, אין אני רואה יכולת למלא את החלטת כבודו לגבי הטיפול בילדים. כל עוד לא יהיה שיתוף פעולה של האם עם החלטות בית המשפט בנושא הטיפול בילדיה - מרצון או דרך החלטות משפטיות שבית המשפט יכול להחליט עליהם ולהטילם - לא אוכל למלא את התפקיד שהוטל עלי על ידי כבודו. חושש אני שגם הפניה לטיפול לאיש מקצוע אחר תתיקל בסרבנות מצד האם והכשלתה.

האפשרויות העומדות על הפרק על מנת לאפשר טיפול במצב הנוכחי:

1. נקיטת הליכים משפטיים כלפי האם במידה ותמשיך שלא לשתף פעולה עם החלטות בית - משפט ולהסית את הילדים נגד טיפול פסיכולוגי.

2. בנוסף, במידה וההורים מעוניינים בכך, העברת הטיפול בילדים למטפל אחר אשר יבחר על ידי ההורים או ייקבע על ידי בית המשפט. (האב מוכן שד"ר פרלמוטר, אשר מטפל בו, והוא בעל נסיון וידע טיפולי בילדים יחליף אותי).

מכל מקום ברור שכל עוד האם תפעל באופן שיימנע טיפול בילדים לא ניתן לטפל בהם ועל בית - המשפט לפעול למניעת האם מפגיעה בטיפול בילדיה, לאור החשיבות של הטיפול בהם".

ה. להלן נוסח המכתב של הילדים מ. (אז בת 10 וחצי) וא. (אז בן 8 וחצי)

"לאבינועם (חרא .ס.כלב)

שלום, אנחנו ממש לא מעוניינים בך לא רוצים ליראותך, או לשמוע ממך או להיות איתך.

אנחנו רוצים שתעזוב אותנו לתמיד!

אתה ממש הרסתה לשנינו את החיים וגם את השנה. מקווים שתעזוב אותנו, בבקשה קח את זה ללב.

תודה רבה: ממ. וא.".

צורף גם פתקן קטן, עליו כתוב:

"לאבינועם -

דרך אגב הרסתה את החיים גם לאבא שלנו רק הוא לא מבחין בזה!

מ. וא.".

ו. המסקנה מהאמור חייבת להיות שהאם, אשר הציעה את מר תדמור כמטפל, נתקלה בשיחותיה עמו בהערות שלא היו לרוחה, ובפרט המלצה שלצורך חידוש/שיפור הקשר של הילדים עם האב האם צריכה לעבור תהליך טיפולי-ייעוצי. במקום להפנים את הדברים, ומבלי שיישמה את המלצותיו בדבר הטיפול בעצמה, היא שללה את מר תדמור כמטפל בילדים. שלילה זו גם נמסרה באופן ברור לילדים, אשר מתבטאים בצורה שאינה מתאימה לגיל, בחריפות ואפילו בגסות נגד מי שאמור לטפל בהם. מניין להם התובנה שמר תדמור גם הרס את החיים של א., אם לא מהאם והאחיות שעומדות לצידה?!

מרכז גולדי קסל: חוות דעת שניה

27. א. בעקבות כך הזמנתי חוות דעת מעודכנת ממרכז קסל. להלן קטעים מחוות הדעת השניה הנושאת תאריך אוגוסט 2007.

ב. בפתיח לחוות הדעת השניה נרשם כך: (עמ' 2)

"חוות דעת זו, שמטרתה להשלים ולעדכן את חוות הדעת שהמצאנו לפני כשלוש שנים לכב' בית המשפט, תנוסח הפעם בלשון כללית לאור התמונה שעלתה בפנינו וניטה פחות להיכנס לפירוט התרשמותנו מכל אחד מהצדדים. זאת כיוון שלהערכתנו שני ההורים (כל אחד מסיבותיו שלו) נושאים באחריות שווה לכך שלא חלה התקדמות משמעותית במהלך השנים, למרות הדיונים הרבים ומעורבותם של אנשי מקצוע שונים- מתחום המשפט ומתחום הטיפול (לעניין זה נתייחס בהמשך חוות הדעת).

במונח התקדמות משמעותית אנו מתכוונים לכך שהליך הגירושין טרם הסתיים, לא נקבע משמורת הורית קבועה והתהליך שבו הילדים מנתקים את קשריהם עם האב ממשיך לכל אורך הדרך.

כמו כן מעיון בחומר הדיונים והפרוטוקולים שהוצגו לפנינו מאז הגשת חוות הדעת במאי, 2004 למדנו, שתוכנה המפורט של חוות הדעת שימש את הצדדים ואת באי כוחם לצורך ליבוי הסכסוך בין הצדדים באופן שלא רק שלא תרם להתקדמות התהליך אלא אף גרם לנסיגה בו. כמו כן נוכחנו לדעת שפעמים רבות שימוש בציטוטים מתוך חוות הדעת לא תאם את הקונטקסט המקצועי שבו הוא נכתב ואת כוונתנו בעת כתיבתו".

ג. יש כאן חזרה על העמדה שסיום ההליכים המשפטיים יכול להביא ל"התקדמות", מבלי שאנשי המרכז מודעים לסיבות אי סיום ההליכים. לא היתה התייחסות ספציפית לשימוש לרעה בתוכן חוות הדעת הראשונה. אולם מומחה המגיש חוות דעת לבית המשפט חייב לדעת שהחומר שהוא מגיש מהווה ראיה כמו כל ראיה בבית המשפט, והשימוש שנעשה בו הוא לפי הכללים הנהוגים בבית המשפט. ואכן, יש בחוות דעת הראשונה דברים שליליים לגבי כל אחד מההורים, ובלתי נמנע הוא שהצדדים יציינו חומר המתאים לטענותיהם בפני בית המשפט. בית המשפט הוא אשר בוחן את ההקשר של כל דבר ודבר המוצג בפניו.

ד. בהמשך חוות הדעת השניה מופיע כך: (עמ' 3)

"בשיחות עם שני ההורים הם ממשיכים לדבוק בעמדה, כי להם אין אחריות למצב שנוצר וכי הם לא רואים שום בעיה באופן התנהלותם, הם הקורבנות ולא האשמים.

כמו כן הם ממשיכים להתבצר בעמדותיהם ומסרבים להתגמש באופן אמיתי לצורך קיום הסכסוך ביניהם, לפחות במישור הפורמאלי, ואינם ערים כלל לנזק ולסבל של ילדיהם מהמשכו של המאבק ביניהם".

ה. חובתי לציין, מתוך נסיון של מאות הליכים בעקבות פרידה בין בני זוג שלהם ילדים, שהמאבק לבדו אין לו כדי להזיק לילדים. רק עמדות ההורים, והתייחסות של כל אחד מהם להורה השני, מהוות הגורם שעלול לפגוע בילדים ולהזיק להם.

בענייננו מתברר כי לאם נעדרת תובנה למצב הפסיכולוגי שלה, והנצחת הרגשתה כקורבן וכמסכנה הוא זה אשר פוגע בילדים.

בהמשך חוות הדעת השניה: (עמ' 3)

"למרות שההורים פנו לאנשי מקצוע וטיפל (בהתאם להמלצותינו), הם לא השכילו למצוא איש מקצוע אחד שיהיה מקובל על שינהם. הפיצול הזה שרת את ההורים במאבקם הפרדוקסלי לא לסיים את הסכסוך ביניהם.

ניתן היה לראות זאת בקשר עם המגשרת פאני לורי (שנפסלה על ידי האב), בקשר עם הפסיכולוג אבינועם תדמור (שנפסל על ידי האם) ובקשר עם עורך הדין בראון (שאינו מוסכם על האם). אין בעמדה זו משום אמירה שלנו באשר לטיב עבודתם ומקצועיותם של אותם גורמים, אלא צורך להצביע על הערכתנו כי מעורבותם לא תרמה לקידום התהליך".

ו. כאן יש הודאה כי ההמלצות שבחוות הדעת הראשונה לא היו נתונות ליישום, וניתן היה לצפות שבחוות הדעת השניה תהיינה המלצות אחרות.

ז. אנשי המרכז חוזרים על הטענה בדבר סיבות המצוקה של הילדים (עמ' 5)

"אנו מרשים לעצמנו אף לומר, כי להערכתנו הסבל של הילדים כיום הוא רב יותר מעצם המשכו של הסכסוך בין הוריהם מאשר מעצם פרידת ההורים ועזיבת האב את הבית לפני מספר שנים. הילדים כולם רואים באמם, כמו אז כך גם עכשיו, דמות מיטיבה, שומרת ומגוננת, המהווה עבורם כתובת יציבה ועקבית. בהקשר זה האב ממשיך להחזיק בתפקיד האיש הרע, המפרק והמסכסך, שנוכחותו מפריעה להתנהלותם השקטה ומפרה את שלוותם. למרות הצעדים שננקטו אנו רואים כי תהליך ההינתקות של הילדים מהאב ממשיך להתרחש וכיום נשאר רק א. כמי שממשיך לבקר את אביו".

ח. בהמשך מסבירים אנשי המרכז את התהליכים שעוברים על הילדים והמביאים לדעתם למצב של ניתוק קשר עם האב:

"כמו כן נראה שלא במקרה תהליך ההתרחקות של ילדיו ממנו מתרחש בשלבי ההתבגרות שלהם, אז הצורך שלהם בנפרדות, שליטה וכוח הוא חזק יותר. מול צרכים אלא לא יודע האב להתנהל והוא ממשיך לנסות ולשלוט בהם, ללא הצלחה. למרות שסביר לקבל את טענותיו שהוא לא זה שמזכיר לילדים את הסכסוך עם האם, הילדים מרגישים את נוכחותו כבלתי נפרדת מהסכסוך, הם חווים אותו כאדם שחותר כל הזמן לכפות דברים, כאדם שמחפש להעביר להם מסרים ולא כדמות אבהית מיטיבה".

ט. על סמך המאמרים שהובאו לעיל ונסיון החיים, חסר מקטע זה הנזק שנגרם, דווקא על ידי העדר הנפרדות מהאם, וכן על ידי מצבה וממסריה.

י. בהמשך (שם)

"בהקשר לילדים אנו מעריכים, כי עמדתם הנחושה נגד הקשר עם האב, שהיא להערכתנו נחושה מדי לגילם, ללא קונפליקט, צער או כאב אמיתי, מקורה דווקא בכך שכל המאבק מתרחש במציאות החיצונית של חייהם.

כלומר כאשר מאבק וקונפליקט מתנהלים בחוץ - בין ההורים, בינם לבין אנשי המקצוע, בין הוריהם לבין מערכת המשפט - נחסך מהם הצורך להפוך את הקונפליקט לקונפליקט פנימי שלהם. הם עסוקים בהישרדות ובלחימה בכוחות חיצוניים ואינם פנויים לחשוב ולהרגיש את עצמם - מה באמת היו רוצים, מה כן אפשר לקבל מאביהם, למה כדאי או לא כדאי להמשיך בקשר באופן אמיתי ורגשי וכדומה.

אנו מעריכים שהנזק הרגשי בהקשר זה הוא אולי הגדול ביותר, כיוון שכעת נראים להם הדברים מאוד ברורים והם מנתחים את הסיטואציה באופן קר ולכאורה בוגר ובשל. יתכן שכשיתפנו לעסוק בכך בעתיד , בבגרותם, יהיה זה מאוחר מדי. גם אביהם מרגיש עייף ומותש , קרוב לייאוש, רק שהוא, להערכתנו, מנהל את המאבק הלא נכון.

האם נוטה להצטרף לעמדות הילדים וטועה לראות בעמדותיהם עמדות אמיתיות, בוגרות ובשלות. היא נמנעת מלעסוק באופן אמיתי בסבל שלהם (כי הם לא מראים והיא לא רוצה לראות). הימנעות זו משרתת את כל הצדדים המעורבים. כך אפשר להמשיך ולהיאבק אחד בשני, לא להתגרש, ולהנציח את הסכסוך ולא לסיימו, לא לקבוע החלטות סופיות ולחשוב שאף אחד לא נפגע מזה.

כמו ההורים כך גם הילדים "משתמשים" במעורבותם של אנשי מקצוע אחרים כדרך לא לעסוק בעצמם - לחשוב, להרגיש, לכאוב ולפעול בהתאם לרצונותיהם החופשיים".

יא. מתוך ניתוח זה מביאים אנשי המרכז את מסקנותיהם והמלצותיהם:

"מסקנות:

1. ההורים טרם סיימו את הליך הגירושין ביניהם. נראה שמעורבים בעניין זה גם שיקולים כלכליים משמעותיים.

2. ההורים אינם מכירים באחריותם למצב הקיים ולסבל שנגרם לילדיהם.

3. למרות מעורבותם של אנשי טיפול, לא הושגה התקדמות אמיתית במצבם של הילדים בקשר עם האב.

4. למרות מעורבותו של עו"ד מגשר וקביעת הסדרי ראייה פורמאליים, המגובים על ידי בית המשפט, תהליך ההתרחקות של הילדים מאביהם וניתוק הקשר עמו ממשיכים.

5. כיום רק א. שומר על קשר עם אביו. יתר הילדים מסרבים לקשר עמו.

6. במצב הנוכחי ולאור גילם של הילדים, לא ניתן לכפות עליהם לשמור על קשר עם אביהם. \

7. הילדים נראים מתפקדים ולא נראה כי שהותם בבית האם גורמת להם נזק מעבר למה שתואר לעיל, בהקשר של המאבק באב.

המלצות:

1. לסיים לאלתר את הסכם הגירושין. אין אנו יודעים אם יש באפשרותו של כבוד בית המשפט להטיל סנקציות בהקשר זה, אך בכל אופן היינו ממליצים להשמיע להם מילים קשות בדבר "אחריות הורית" ובין היתר אחריות משותפת לפגיעה בילדים באמצעות אי סיום סכסוך ביניהם. [אם יש היינו ממליצים להטיל את כל כובד המשקל על סוגיה זו.]

2. לקבוע משמורת קבועה לאם על הילדים הקטינים.

3. להשאיר את סדרי הראייה הנוכחיים.

4. לשקול להסיר כל מעורבות של גורמים חיצוניים בהליך התיווך בין ההורים על מנת להגביר את המעורבות והאחריות של ההורים ביחס לגורל ילדיהם.

5. על ההורים לקיים דיאלוג ביניהם ביחס לילדים - לקבל את ההחלטות באשר לביקורים חריגים (חגים וחופשות), כצעד בוגר שההורים ינקטו לפתרון הסכסוך ביניהם וכתחילתה של דרך לפתרון המאבק שלהם באביהם.

6. כל הורה נשאר הורה לילדיו כל עוד הוא והילדים בחיים, כל הורה מחוייב לדאוג לילדיו ולכבדם, כל ילד מחוייב לכבד את הוריו. חשוב להעביר מסר זה לכל המעורבים, ההורים והילדים, ושאמירה זו תבוא מכבוד בית המשפט".

יב. למעשה אין למכון המלצות טיפוליות חדשות. לא מצאתי במסקנות או בהמלצות כל דבר שיאפשר לבית המשפט לקדם את ההליך.

ההסדר בבית משפט המחוזי וסידור הגט

28. א. האם הגישה ערעור לבית משפט המחוזי, ולהלן החלקים הרלוונטים של הסכם שנעשה ביום טז אלול תשס"ח 16.9.09 במסגרת הליכי הערעור בבית משפט המחוזי בתיק ע"מ 118/08ו אשר קיבל תוקף של פסק דין בערעור

"הסכם לגירושין

1. הצדדים יתגרשו לאלתר.

2. האישה, בהסכמת הבעל תגיש בקשה לס"ג לבית הדין הרבני וזאת בתוך 7 ימים מהיום.

3. הצדדים יעשו כל פעולה ויופיעו בכל מועד לדיון לשם ס"ג בהתאם להנחיות בית הדין.

4. עם סידור הגט האשה מוותרת על כתובתה ותוספת כתובה.

5. לפנים משורת הדין ישלם הבעל לאישה סך של 250,000 ₪ (נומינאלי) וזאת מתמורת הבית (ומהתשלומים הראשונים שישולמו בגין המכירה) ברח' ח., ירושלים.

.........

10. מבוטל החוב בו חויבה האשה להשיב לבעל תשלומים והתשלומים ששולמו ביתר בגין מזונות האשה והילדים (16.1.08) לא יקוזזו. כמו כן לא יקוזזו תשלומי ארנונה ליום 31.12.08. ......

11. הבעל ישלם את כל סכום המוניטין הקבוע בפסק הדין על סך 200,000 ₪ וזאת עד ליום 31.12.08 ובלבד שסודר הגט עד מועד זה".

החלטה מיום כה אייר תשס"ט 19.5.09

29. א. לאור האמור בשתי חוות הדעת של מכון קסל, זו ממאי 2004, וזו מאוגוסט 2007, ניתן היה לצפות שמערכות היחסים בין האב לילדים, ומערכות היחסים בכלל, ישתפרו.

ב. עובדה היא שלא היה דבר כזה, וגם מאז, לא נוצר קשר בין האב לאף אחד מהילדים, למעט א., אשר לגביו הצליחו הצדדים, בעזרת יחידת הסיוע, להגיע להסדר בדבר חלוקת זמנו, באופן פחות או יותר שווה בין ההורים.

ג. וכך קבעתי בהחלטה מיום כה אייר תשס"ט 19.5.09:

"2. (א) ואכן תחילה הוגשה התביעה ע"י האם, ואילו האב בכתב הגנתו עותר כי הילדים יהיו במחיצתו, כאשר הוא "אינו מסכים כי הילדים יהיו במשמורת האם, זאת מאחר והיא מחבלת בקשר של הילדים עם האב, הן במחדלים והן במעשים".

(ב) אין מחלוקת כי בזמן הגשת התביעה, חלק מהילדים חדלו להיות בקשר עם האב, ונכון להיום, למרות פעולות נמרצות שנעשו ע"י בית המשפט, ובכלל זה קבלת תסקירים מפקידי סעד, מינוי אפוטרופוס לדין לילדים, וקבלת חוות דעת של מומחים, כעת רק א. נמצא בקשר עם האב.

3.(א) במקביל להתדיינות בעניין המשמורת, התנהלו הליכים מסועפים, הכוללים דיונים רבים בענייני רכוש ובעניין קביעת מזונותיהם של האישה ושל הילדים.

(ב) הליכים אלה כולם היו בצל נסיבות של המקרה: המשפחה, שמנהלת אורח חיים המכונה דתי, והילדים לומדים בבתי ספר דתיים; האב עזב את המשפחה, יש לו אישה אחרת שהוא חי עמה, פילגש, ונסיבות הפרידה בין ההורים היו קשות במיוחד לאם.

4.(א) במשך כל השנים מאז מתקיימת ההתדיינות בפניי, הקשיים של האם להתמודד עם פירוק המשפחה לא פחתו ואף התעצמו.

(ב) גם לאחר סיום ההליכים הרכושיים ובענייני המזונות בפס"ד שניתן ע"י בית משפט זה, וכן לאחר שהושג הסדר, המשנה במידה מסוימת את ההסדר שקבעתי, שאושר בבית המשפט המחוזי, ועד עצם היום, נראה שהאישה כואבת מאוד מאוד את נסיבות פירוק התא הזוגי.

(ג) ניתן היה לצפות שהאישה תלמד להתמודד עם המציאות, אך הדבר לא קרה.

5.(א) הכאב של האם והמרירות שלה נקלטו היטב אצל הילדים, וכל אחד לפי תורו הזדהה יותר ויותר עם האם. והדבר גרם לכך שכאשר הבנות בגירות שהעידו בפניי לקראת סיום ההליך, הן דיברו בצורה שאינה מותירה ספק בדבר הזדהותן המלאה עם האם, ותפיסתם את האב כאדם שלילי, וניתוק הקשר עם האב בעקבות כך.

(ב) מציאות זו קשה היא. הזדהות כזו אינה רצויה ואינה מתאימה, ופוגעת בילדים.

(ג) חלק חשוב בתפקיד הורה הוא ההפרדה, על מנת שכל ילד יראה את עצמו כאדם וכאינדיבידואל, ולא להיות קשור יתר על המידה לעובר על ההורה ורגשותיו. על ההורה למנוע כל הסממנים של תלות מופרזת בילדים.

6. (א) כמובן האב אינו פטור מהאחריות למצב שנוצר. הרושם הוא שהוא הצדיק לעצמו את מעשיו ולא חזה מראש, ולא ראה במשך הזמן מאז, את ההשפעה של מעשיו על הילדים.

(ב) הוא מצא לעצמו תירוצים והצדקות ממקורות שונים, ולאורך כל הדרך היה לו קושי רב לראות את חלקו בהתפרקות התא המשפחתי".

ד. אינני רואה מקום לשנות דבר מסקנותיי שם.

ה. בהמשך, ציטטתי קטעים מחוות הדעת של מרכז קסל מאוגוסט 2007, ואז כתבתי כך:

"8.(א) הצדדים הופנו לגב' פאני לורי, מרכז לגישור העירוני, והדבר לא הצליח.

(ב) בשלב מסוים היה מעורב מר אבינועם תדמור, פסיכולוג קליני, ולאחר מספר מפגשים האם חדלה לשתף עימו פעולה, זאת למרות שהיא זאת אשר הציעה שהוא יטפל בעניין.

(ג) גם מיניתי את עו"ד משה בראון, עו"ד מנוסה בעניינים של משפחות וילדים, כאפוטרופוס לדין, וגם הוא לא הצליח להביא לידי שינוי המצב, ובכלל זה, לעצירת תהליך ההתנתקות של הילדים מהאב.

9.(א) בשלב זה, רק א. בקשר עם האב.

(ב) בסיכומיו האב עותר להעברת המשמורת לידיו, ולו רק לפרק זמן מסוים, והאם מתנגדת לכך.

10.(א) האם טוענת וחוזרת וטוענת כי עושה הכל כי הילדים לא יתנתקו מהאב, אך כל מאמציה היו לשווא.

(ב) כאמור לעיל הילדים נוטים להזדהות מופרזת עם האם והכאב שלה, אשר אינם מתאימים להתמודדות של אנשים רגילים במצב של פירוק המשפחה.

(ג) במסגרת חובתה של האם , על פי סעיף 17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב - 1962 "לנהוג לטובת הקטין בדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות עניין" חובה היה עליה לטפל בעצמה ולעבד בצורה אדקווטית את אשר קרה במשפחה; וכן לדאוג לטיפול בילדים אשר מזדהים עימה, שלא לטובתם. היא לא עשתה כן.

11.(א) כל אחד מההורים רואה את השני כהורה שאינו פוגע באופן פיזי בילדים.

(ב) האם הסכימה ומסכימה לקשר משמעותי של הילדים עם האב.

(ג) משום כך, החלטתי לקבוע כי, באשר הילד א., ההורים יקבלו עליהם את האחריות לו, מבחינת הטיפול היום יומי בו, באופן שוויוני.

(ד) אני מדגיש כי לא מדובר במשמורת משותפת, כפי שמונח זה מובן בספרות. מדובר במשטר הנובע מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב - 1962 (סעיפים 14, 15, 18), וסעיף 3 לחוק שווי זכויות האיש והאישה, התשי"א - 1951: דהיינו אחריות משותפת ושווה של שני ההורים.

(ה) מאחר ושני ההורים מתגוררים בירושלים, לא נראה שיגרם כל נזק לא. אם הוא ישהה מחצית מהזמן אצל האב ומחצית מהזמן אצל האם, תוך חלוקת שבתות וחגים בהתאם.

(ו) לאור ניסיון העבר, יהיה צורך בהסכם שיתוף משוכלל ומפורט ביותר, אשר יביא בחשבון ככל הניתן את האירועים הצפויים, וגם ההסדרים הטכניים, תוך מתן פירוט מדוקדק ככל שניתן.

(ז) לאור זאת, הצדדים מופנים ליחידת הסיוע על מנת שתעזור להם בהליכי הגישור הניתנים שם, ואם הדבר מתאפשר, עו"ד הילה יפה תהיה מעורבת בעריכת ההסכם.

(ח) ההסכם ינוסח בזריזות המרבית, כאשר בשלב ראשון אני מורה כי החל מסיום חופשת שבועות תשס"ט, א. יהיה בימים א, ב, ג בשבוע אצל הא ב ובימים ד, ה, ו אצל האם, ושבתות לסירוגין אצלם.

(ט) המעברים יעשו בסיום יום לימודים, וההורה שעימו נמצא הילד, יהיה אחראי לדאוג שהילד יהיה בבי"ס מצויד כיאות בפתיחת הלימודים בימים בהם הילד נמצא אצלו.

(י) הקראתי באזני הצדדים וב"כ את פסק הדין, ולאחר מכן הזמנתי את א. לאולם המשפטים, והוא שמע את החלק העיקרי ככל שהדבר נוגע לו באופן ישיר.

12.(א) התיק לא יסגר בשלב זה; יהיה על הצדדים לדווח לאחר עשיית ההסכם, על מימושו, ואתן את דעתי, לפי בקשת מי מהצדדים, לחידוש הקשר של האב עם הילדים האחרים.

(ב) בנסיבות הענין אין צו להוצאות בשלב זה".

30. א. בעקבות ההחלטה האמורה, דיווחה יחידת הסיוע (הגב' רות ריכטר ועו"ד הילה יפה) ביום י תמוז תשס"ט 28.6.09 שהצדדים הגיעו להסכם כדלהלן:

"הואיל וההורים הופנו ליחידת הסיוע במהלך דיון שהתקיים בפני כב' ביהמ"ש ביום 19.5.09.

והואיל ובמפגשים משותפים שנערכו ביחידת הסיוע עם שני ההורים הם דנו בפסק הדין שניתן ביום 19.5.09 בעניין הסדרי הראיה והגיעו להסכמות הבאות מתוך התחשבות בטובתו וברצונו של הילד א.

1. מוסכם בין ההורים, כי ההסכמות הבאות יהיו תקפות עד להחלטה אחרת של ביהמ"ש. מוסכם עוד, כי ביום 14.10.09 יפגשו ההורים עם עובדות יחידת הסיוע במטרה לבחון מחדש את ההסדר ולקבל החלטות משותפות ביחס להמשך ההסדר.

2. הורים מסכימים שיש חשיבות רבה בהמשך קשר משמעותי בין כל אחד מן ההורים לבין א. ומתחייבים לעודד את הקשר.

3. להלן ההסדר החדש:

במשך השבוע: הילד יהיה באחריות האב ימים שני וחמישי מהבוקר ועד למחרת בבוקר.

בנוסף יהא הילד באחריות האב בכל שבוע ביום נוסף אשר יתואם בין האב לבין א., ללא לינה.

בסופי שבוע: א. יהיה באחריות האב בכל סופשבוע שני, החל מיום שישי חצי שעה לפני כניסת השבת ועד מוצ"ש שעה לאחר יציאת השבת לפי רבנו תם.

בחגים, חופשות ומועדי ישראל: א. ישהה עם כל אחד מן ההורים במחצית החגים, החופשות ומועדי ישראל לפי הסידור הקיים בין ההורים ובתאום מראש בין ההורים. בתקופת החופש הגדול ישהה א. עם כל אחד מן ההורים במחצית מן החופש הגדול, לפי ההסדר הקיים וכפי שיתואם בין ההורים.

4. מקובל על שני ההורים קיומו של קשר בין א. לבין אשתו של האב".

ב. לאחר מכן ביום כד תשרי תש"ע 12.10.09 דווחה יחידת הסיוע על החלפת סעיף 3 סיפא, כדלהלן:

"בנוסף יהיה א. באחריות האב בכל שבוע ביום נוסף אשר יתואם בין האב לבין א., ללא לינה".

הדיון ביום יח כסלו תשע"א 25.11.10

31. א. בדיון ביום יח כסלו תשע"א 25.11.10 התברר שאין שינוי, גם לאחר סידור הגט, במערכת היחסים בין ההורים. וכך באים הדברים לידי ביטוי בדברים אלה

"הנתבע: לשאלת ביהמ"ש אני אומר כי הקשר שלי עם א. מתנהל כשורה.

עו"ד שכטר: אכן כך, הילד חגג בר מצווה לאחרונה, גם בעליה לתורה וגם במסיבה האב השתתף וכך גם בני משפחה האחרים זאת בתיאום בין הצדדים.

עו"ד קצין: לא היה בדיוק שיתוף פעולה בין הצדדים.

התובעת: למה אתה מדבר לא נכון, אתה מקבל בשביל זה שכר (פניה לב"כ הנתבע). כבר 10 שנים זה נמשך. די (מתרגשת ובוכייה).

החלטה

הפעם הזו לא אנקוט בצעדים כדי לשמור על הסדר באולם ביהמ"ש, אך הצדדים מוזהרים כי ביהמ"ש חייב לעשות את מלאכתו, וכל מי שמפריע בעשייה זו עלול להיות מורחק מאולם המשפטים על כל המשתמע מכך.

פיליפ מרכוס, שופט

עו"ד קצין: עד היום עדיין ישנם פעולות בלתי פוסקות גם לגבי הקשר עם א. וכל מה שהיה קשור לחגיגת בר המצווה.

הנתבע: כל הילדים היו נוכחים בחגיגת הבר מצווה. לא יצא לי לשוחח עם אף אחד מהם.

התובעת: אכן זה המצב.

עו"ד שכטר: הילדים היו נוכחים, זאת הייתה הזדמנות של האב ליזום יצירת קשר עם הילדים, שום פעולה כזו לא נעשתה, נכון שהילדים לא פנו אליו, אבל אני חושב שאבא לא צריך לעשות חשבונות מול הילדים, אם הילדים נוכחים באירוע, לא היה נגרע מכבודו אם הוא היה נוקט פעולה.

החלטה

פתחתי את הדיון כאשר סברתי, ואני עדיין סבור שככל שהקשר של האב עם א. קשר תקין, ניתן אולי למנף את הקשר הזה לקשר עם הילדים האחרים. אינני מתייחס מעבר לכך לאירוע של הבר מצווה, אם כי שמורה לצדדים האפשרות להפנות שאלות בעניין זה במסגרת הדיון.

פיליפ מרכוס, שופט

עו"ד שכטר: העתירה של חברי היא להפחית מהמזונות, ברשותנו פס"ד, הנתבע צריך לפתוח בראיות כי הוא רוצה לשנות את הפס"ד.

עו"ד קצין: אני חולק על חברי, היה נושא נשאר פתוח וצריך להשלים את פס"ד בנושא הזה. מי שביקש להגיש ראיות נוספות זה דווקא חברי, לטעמנו צריך להשלים את פס"ד, כל הראיות בפני ביהמ"ש, אין מחלוקת שיש שינוי מהותי של הקשר בין האב לילדים, הראיות לפני ביהמ"ש היו סיכומים בעניין, פשוט בנקודה הזו לא ניתן פס"ד. אם חברי לא מתכוון להביא ראיות חדשות, גם אנחנו לא נביא ראיות.

עו"ד שכטר: אנחנו לא מעוניינים בדיונים נוספים, נגיש סיכומים בכתב וביהמ"ש יתן את החלטתו.

החלטה

הפניתי את ב"כ הצדדים להחלטה שנתתי לא מכבר ובה הבאתי נתונים ממחקרים אחרונים בנוגע לילדים אשר נמנעים מקשר עם הורה, הסיבות השונות לכך והפתרונות האפשריים.

.....

פיליפ מרכוס, שופט".

הסיכומים

32. א. בסיכומים הקצרים שקיבלתי מאת ב"כ האם, הוא חזר למעשה על הטענות שהושמעו מצד מרשתו במשך כל ההליכים.

ב. לדעתו פסק הדין הנוכחי צריך להתייחס רק לשאלות המזונות של הבת מ.; ושל י., באופן חלקי, כי בינתיים מלאו לו 18 שנה והוא לומד בישיבת הסדר.

ג. אין מקום, לדעתו, לפסוק רטרואקטיבית, והוא מביא פסיקה בעניין.

ד. הטעם שלא יופחתו מזונות אחורנית, כי הדבר עלול ליצור מחסור במשפחה והטלת עומס על האם "שקשה לעמוד בו ולכן אין זה סביר שכך יעשה".

ה. הוא מתייחס גם לפסיקה הקובעת שאם יווצר כתוצאה מהקטנת המזונות או ביטולם מחסור, זו היא סיבה להמנע מכך.

33. א. אין בידי לקבל את הטענה בדבר מצוקה שתגרם לילדים ולהרעבתם ולהענשתם, כפי שהאם וב"כ מתבטאים.

ב. במסגרת פסק הדין של בית משפט זה ותיקונים שנעשו בהסכם שאושר בבית משפט המחוזי, האם בעלת נכסים ורכוש וכספים רבים ויקרים, ואם אגיע למסקנה שיש לצמצם את המזונות או לבטלם לגבי מי מהילדים, הדבר בוודאי ישפיע לרעה על מצבה הכלכלי של האם, אך יהיו בידיה די והותר לספק את כל צורכי הילדים.

34. א. סבור ב"כ האם כי מתוך החומר שהובא בעניין סוגי הסיבות להימנעות מקשר של ילד עם הורה, הדגש צריך להיות על טיפול ועל הסתכלות לעתיד.

ב. אכן מבחינה טיפולית (והמאמרים נכתבו על ידי אנשי טיפול), כאמור, הדבר נכון. אך הסוגיה בפני היא אבחון הסיבות להימנעות מקשר והשלכות הסיבות לכך על השאלה האם יש לכנות מי מהילדים מרדן, ואם כן, האם יש להקטין או לבטל את חיוב האב במזונותיו.

ג. גם אינני סבור שיש להימנע מהחלטה כזו, שתוקפה יהיה מיום מתן פסק הדין המקורי או אפילו ממועד קודם לכן. הרי המועד בו נקבעה המרידה הוא היום שממנו, עקרונית, בית משפט מוסמך לפטור את האב באופן מלא או חלקי, מחובת תשלום המזונות לאותו בן או בת.

35. ב"כ האב בסיכומים מצביע על הליקויים, לדעתו, בחוות הדעת של מרכז קסל, ואכן בית המשפט מוסמך שלא לקבל את כל תוכן חוות הדעת: ראה תמ"ש 6501/98 א.א.מ. נ' א.א. (מיום 19.9.03, פורסם בנבו). ראה גם ע.מ. 27/06 פלוני נ' פלונית תק-על 2006 (2) 1055 (2006).

המסקנות

36. א. מתוך כל החומר שבפניי, הגעתי למסקנה ברורה כי הפגיעה בקשר של הילדים עם האב נגרמה על ידי מעשי ומחדלי האם, זאת כאשר אינני מתעלם מהשפעת נסיבות עזיבת האב ופירוק המשפחה.

ב. אולם האירועים של קריסת המשפחה והפירוד בין ההורים היו לפני למעלה מ- 10 שנים.

ג. אינני שותף לעמדה שיש לבטל את חוות הדעת של מרכז קסל באופן כליל, כפי שטוען ב"כ האב בסיכומיו: הוא בעצמו מאמץ קטעים מחוות הדעת, ואתייחס בהמשך למשקל שיש לחוות הדעת מרכז קסל לעומת הדברים שנאמרו על ידי הפסיכולוג תדמור ועו"ד בראון.

ד. נראה בעליל, והדבר בא לידי ביטוי בהערותיי לגבי האם במשך כל ההליכים, כי האם חווה את העזיבה והפירוד כנטישתה, והדבר בא לידי ביטוי בכך שהיא נמנעה, למשך שבע שנים ויותר מתחילת ההליכים, להסכים לקבלת הגט, למרות כל טענותיה בדבר בגידתו של האיש והיותו בעל ואב בלתי ראוי.

ה. כאמור, היא לא טיפלה בעצמה כדי לעבד את העניינים האלה.

ו. אלא מתוך דברי הילדים כולם, ובעיקר עדויותיהן בפניי של נ. וש., הילדים למדו לחוות את נטישתו של האב את האם כנטישתם, כפגיעה חמורה בהם, והם בחרו, כל אחד לפי תורו, כאשר הגיעו לגיל שמאפשר להם לעשות כן, "פתרון", שהוא הרסני, דהיינו ניתוק מהאב.

ז. אין צורך להרבות מילים בחשיבותם של שני ההורים להתפתחות התקינה של הילדים, אלא במקרים של התעללות נפשית או פיזית חמורים, כי אז ההימנעות מקשר מבוססת על התנכרות estrangement.

ח. בענייננו, לא הגיעו בפניי טענות מבוססות, וגם בפני המומחים לא הגיעו טענות מבוססות, בדבר התעללות מסוג זה מצד האב, אף כי לא תמיד ידע להכיל את עמדותיהם הקשים של הילדים.

37. א. אין מנוס מהמסקנה שהימנעות מקשר היא בנויה על היתרשתות enmeshment, דהיינו שאיבתם של הילדים על ידי האם, במודע או לא במודע, בהרגשת הקורבנות שלה, ובתרגום פירוק המשפחה כאילו מדובר בפעולות שנעשו ביודעין ובכוונה נגד הילדים על ידי האב.

ב. המציאות, כפי שבאה לידי ביטוי בעיקר מדבריי המומחים, היא שאין הדבר כן, אך בהשפעת האם (וכאמור בדברי המומחים, האחיות הגדולות, אשר להן השפעה גדולה על האחים הקטנים יותר), הילדים הרגישו ועדיין מרגישים הזדהות מוחלטת עם הרגשות האם, ואינם מסוגלים לראות את הפגם שיש בעמדה זו. הילדים הגדולים הצליחו להשפיע על כל אחד מהילדים הקטנים יותר, בזה אחר זה. כאשר האם הועמדה מול אחריותה למצב זה, ועל הצורך שהיא תפנה לגורם מקצועי אשר יעזור לה באמת (ומקובל עלי שהיא אכן פנתה לגורמים אלה ואחרים, אך גורמים אלה לא ידעו לעזור לה בסוגיית ההורות הלקויה, ככל שמדובר בקשר הילדים עם האב), היא עצמה את עיניה לדבר ודחתה את המלצותיהם של אלה שקבלו תפקיד לעזור לילדים, כאילו מדובר בפגיעה אישית בלתי מוצדקת בה.

ג. הבנות הגדולות טענו לדוגמא, שבגלל האב הן נאלצות יחד עם האם לעזוב את דירת המגורים, ושהאב פינה אותן. דבר זה עומד בסתירה מוחלטת למציאות - האם היא זו אשר הגישה תביעה לפירוק שיתוף בדירה.

ד. ראוי לציין כי נ. הפסיקה להיות בקשר עם האב כאשר הייתה בת 13- 14, י. בשנת 2005 כאשר היה בן ½ 12, 13 ומ. כאשר הייתה בת 11 בשנת 2007.

ה. לו הייתה האם משכילה לקבל טיפול כדי לאפשר לה לעבד את האובדן, כפי שהיא חווה אותו, ואת רגשות השנאה כלפי האב, התהליך היה צריך להיות דווקא בכיוון ההפוך: הילדים, ובמיוחד הבגירים יותר, היו רואים שהמצב אליו נקלעו מבוסס על התובנות הבלתי נכונות של האם, ולא על המצב האמיתי, שהוא של כישלון הנישואין באשמת שני ההורים, ולא של אחד מהם בלבד.

ו. מלומדים רבים שמטפלים במקרים של הימנעות מקשר מתארים שיפור המצב, ויצירת קשר מחדש בשלבי הבגרות המוקדמים למדי, בעיקר לאחר גיל 18 ובתחילת שנות ה- 20 לילדים.

ז. במקרה דנן, כאמור, בגלל עוצמת הרגשות של האם המקרה הוא הפוך, וככל שהזמן חלף מאז הפירוד והגירושין, ילדים נוספים הצטרפו למחנה של האם בשלילתם של האב והימנעות מקשר עימו.

ח. בכל שיחותיי עם הילדים לא מצאתי טעמים רציונליים של ממש המסבירים הימנעות של קשר.

ט. ואם האב היה כל כך רע, כפי שהוא מתואר (מבלי שניתן פירוט כאמור), לא ניתן להבין מדוע ההסדר עם א., אשר כבר הגיע לגיל מצוות, והוא עוד מעט בן 14, לפיו הוא מבלה זמן רב אצל אביו, ממשיך כנראה ללא מעידות או בעיות.

38. א. אני ער כמובן לעמדה שבאה לידי ביטוי בפסקי דין רבים, שמתן פטור, אפילו חלקי, מתשלום מזונות לא יקרב את הילד לאביו.

ב. אין ספק שהאב מודע למצב הזה, ולא בכדי נמשכו ההליכים דווקא בעניין הפטור ממזונות כל כך הרבה שנים, כי שאיפתי הייתה לגרום למצב שעצם האיום על הקטנת מזונות יפעל בעיקר על האם ובאמצעותה על הילדים, כדי שהם ישכילו ליצור מחדש קשר עם האב.

ג. ביהמ"ש לא חסך במאמצים, גם בהערות להורים וגם תוך שימוש במבחר הרחב ביותר של גורמים, מגשרים, עובדת סוציאלית ופסיכולוג ועו"ד של יחידת הסיוע, הזמנת חו"ד של מומחים מגורם רב תחומי, טיפול אצל פסיכולוג, שימוש במרכז הגישור העירוני ומינוי אפוטרופוס לדין (ומר תדמור ועו"ד בראון לא זכו לשיתוף פעולה של האם, כאשר האב לא שיתף פעולה עם מרכז הגישור, אחרי שלב מסוים).

ד. מדובר, אפוא, במקרה מובהק של הימנעות מקשר שנגרמת בבסיסה על ידי האם, אולם הילדים קיבלו כל ההזדמנויות האפשריות להבין את מצבם, ולשנות את דרכם.

ה. מדובר כאמור במקרה מובהק, והאפשרות להקטין את המזונות, ולא לשללם באופן מוחלט, אינו מתאים. כאמור, לאם האמצעים לתמוך כלכלית בילדים גם בצרכים ההכרחיים, ומדובר במרידה מוחלטת ובלתי מוצדקת.

39. א. התוצאה היא שאני נעתר לבקשתו של האב ומורה על הפסקת תשלום מזונות עבור הילדים.

ב. בסיכומיו, מבקש ב"כ האב להפסקה: לנ. משנת 2003, לי. משנת 2005, למ. משנת 2007.

ג. בהתחשב באמור לעיל, אינני נוטה לבטל מזונות עד גיל בר/בת מצווה; ואקל על הילדים נ. וי. שהפסקת המזונות תהיה:

לנ.: החל מיום ז טבת תשס"ד ... 2004... .

לי.: החל מיום .... 2006.... .

למ. הולדתה ה- 12: ... 2008 ... .

ד. הסכומים ששולמו עבור מזונות הילדים האלה עבור התקופות לאחר המועדים האמורים יושבו לאב, וזאת ב- 6 תשלומים חודשיים שווים, החל מיום ה כסלו תשע"ב 1.12.11.

ה. האם תשלם הוצאות האב בגין חלק זה בהליך בסך של 7,500 ₪ כולל שכר טרחת עורך דין.

ו. המזכירות תשלח העתק פסק דין זה לב"כ הצדדים וכן לעו"ד בראון, למרכז קסל, לפסיכולוג מר תדמור וליחידת הסיוע של בית המשפט.

ניתן היום, י חשון תשע"ב, 07/11/2011, בהעדר הצדדים.

פיליפ מרכוס, שופט

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים