ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

עמש 6-10 פלונית נ' אלמונית (מחוזי - נצרת, יצחק כהן, נחמה מוניץ, שאהר אטרש) 10/07/2011

12/01/2012 13:52:01

אכיפת פסקי חוץ | פסק חוץ - בית המשפט קיבל ערעור על ההחלטה לאכוף פסק חוץ שניתן במסגרת הליך גירושיהם של הצדדים, בקובעו כי המשיבה לא עמדה בתנאי החוק לצורך אכיפתו של פסק חוץ הואיל והתצהיר שצרפה לבקשה להכרזת פסק החוץ כאכיף לקה בחסר.

הצדדים, בני זוג, העתיקו את מקום מגוריהם לארה"ב, מיד לאחר נישואיהם, כך שביתם הקטינה נולדה בארה"ב. לאחר מספר שנים, בשל קרע בין בני הזוג, המשיבה הגישה תביעה בבית הדין לענייני צוואות ומשפחה בארה"ב, במסגרתה ניתן פסק דין שקבע הסדרי הראיה ודמי המזונות. המשיבה שבה ארצה, יחד עם בתם המשותפת, ואחריה שב גם המערער.

המערער, הגיש תביעה בפני בית המשפט קמא, למשמורת משותפת על בתוף כאשר במסגרת תביעה זו, הצדדים הגיעו להסכמות בעניין הסדרי הראייה, להן ניתן תוקף של פסק דין. לאחר מכן, המשיבה הגישה תביעה לאכיפת פסק החוץ, שניתן בעניין המזונות והסדרי הראייה על ידי בית משפט בארה"ב. בית המשפט קמא קיבל את תביעתה של המשיבה והכריז על פסק החוץ כאכיף. נקבע כי ניתן לאכוף את פסק החוץ הואיל ונתקיימו בו כל התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ. עוד נקבע כי עצם ההתדיינות של אדם בפני בית המשפט במדינה מסוימת, די בו כדי להעניק סמכות לאותו בית משפט.

לטענת המערער, לא היה מקום לקביעה כי די בשתיקתו של בעל דין בכדי "לעקוף" את דרישת המחוקק להצגת אישורה של רשות מוסמכת על גבי פסק החוץ, באשר דרישה זו הינה קוגנטית. נטען כי לא היה מקום להכריז על פסק החוץ כאכיף, הואיל והסכמות הצדדים, שקיבלו תוקף של פסק דין, בעניין שינוי הסדרת "סדרי ראיית הקטינה", שינו הלכה למעשה את פסק החוץ ואת החיובים הקיימים שנקבעו בו.

לטענת המשיבה, היא תמכה את הבקשה לאכיפת פסק החוץ בתצהיר ובו מילאה במלואו אחר תנאי סעיף 3 לחוק על כל סעיפיו, ובכך הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה לעניין התנאי בסעיף 3 לחוק. עוד טענה כי תקנת הציבור וכללי הצדק הטבעי מחייבים את דחיית הערעור, מאחר ומדובר במזונות קטינה אשר תיוותר ללא מקור למזונותיה.

בית המשפט קבע:

בדין הישראלי נקבעה דרך ברורה לאכיפה בישראל של פסקי דין שניתנו על ידי ערכאות זרות. כך, במשפט הישראלי, דין זר הינו עובדה הדורשת הוכחה. בנוסף, הפסיקה קבעה כי התצהיר האמור בתקנה 354(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד 1984, חייב להתייחס לחוק הזר, קרי: לצטט את הסעיפים הרלוונטיים, ורצוי שיהיה נתמך על ידי חוות דעת או עדות מומחה לדין הזר, שתאשר את הדין הזר ואת פרשנותו, ובכך יוכח קיומם של התנאים בסעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ.

נקבע הן בפסיקה והן בספרות, שהתצהיר הנדרש על פי תקנה 354(2) לתקסד"א הינו מהותי ואין מקום להסתפק בטענה סתמית לפיה מתקיימים תנאי סעיף 3 לחוק. כך, על התצהיר להיות מפורט, להביא את לשון החוק של המדינה שפסק החוץ שלה נדרש לאכיפה, וחוות דעת מקצועית ביחס לדין הזר. במקרה דנן, צוין כי מעיון בתצהיר ניתן ללמוד שלא התקיימו דרישות החוק והפסיקה, וזאת הואיל והתצהיר שצרפה המשיבה לבקשה להכרזת פסק החוץ כאכיף לקה בחסר.

בנוסף, צוין כי בסעיף 8 לחוק אכיפת פסקי חוץ, נקבע שניתן לאכוף פסק חוץ זמני או צו ביניים בענייני מזונות, אף בטרם הפך לחלוט. עם זאת, עוד נקבע בסעיף כי בנוסף לכך צריך שיתקיימו שאר התנאים הקבועים בחוק. קרי, על פי סעיף 8 לחוק, לשם אכיפת פסק חוץ למזונות זמניים, צריך שיתקיימו יתר התנאים המפורטים בחוק, גם כאשר מדובר בפסק חוץ שטרם הפך חלוט, ובתוך כך, הדרישה להוכחת הדין הזר.

במקרה דנן, נקבע כי המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת התקיימותם של התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק, ועל כן על בית המשפט לבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא. עוד נקבע כי בית משפט קמא לא יכול היה להתעלם מכך שלא נתקיימו התנאים הקבועים בחוק אכיפת פסקי חוץ ובתקנות סדר הדין האזרחי, לשם ההכרזה על פסק החוץ כאכיף.

הערעור התקבל.


בשם המערערים: טל איטקין; בשם המשיבה: אורי פליישר.

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים 10 יולי 2011 עמ"ש 6-10 פלונית ואח' נ' אלמונית בפני כב' השופט יצחק כהן - אב"ד - סגן נשיא כב' השופטת נחמה מוניץ כב' השופט שאהר אטרש מערערים 1. פלונית 2. פלוני ע"י ב"כ עו"ד טל איטקין ואח' נגד משיבה אלמונית ע"י ב"כ עו"ד אורי פליישר פסק דין כב' השופטת נחמה מוניץ:

א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בטבריה (כב' ס. הנשיא השופטת אתי בוהדנה) מיום 20.12.09, באפ"ח 09-02-7965, במסגרתו נתקבלה תביעת המשיבה להכרזת פסק חוץ כאכיף, בהתאם לחוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק אכיפת פסקי חוץ" או "החוק").

ב. עיקרי העובדות:

הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 14.06.05, ותקופה קצרה לאחר מכן העתיקו את מקום מגוריהם לארה"ב. בתם י. (קטינה, ילידת 04.08.06), נולדה בארה"ב.

בחודש דצמבר 2008, התגרשו הצדדים. המשיבה הגישה תביעה בבית הדין לענייני צוואות ומשפחה במדינת מסצ'וסטס- ארה"ב, ניתן פסק דין אשר קבע הסדרי הראיה ודמי המזונות (להלן: "פסק החוץ").

המשיבה שבה ארצה, יחד עם בתם המשותפת- י., אחריה שב גם המערער.

המערער, הגיש תביעה בפני ביהמ"ש קמא, למשמורת משותפת על בתו (במסגרת תמ"ש 4930/08). וביום 17.03.09 הגיעו הצדדים להסכמות בעניין הסדרי הראייה, להן ניתן תוקף של פסק דין.

לאחר מכן, הגישה המשיבה תביעה לאכיפת פסק החוץ. ביהמ"ש קמא קיבל את תביעתה והכריז על פסק החוץ כאכיף.

ג. פסק הדין של בית המשפט קמא:

1. בית המשפט קבע בפסק דינו, כי ניתן לאכוף את פסק החוץ הואיל ונתקיימו בו כל התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ.

עוד נקבע, כי עצם ההתדיינות של אדם בפני בית המשפט במדינה מסויימת, די בו כדי להעניק סמכות לאותו בית משפט. לפיכך, הרי שבענין הנדון נתקיימה הסמכות אשר נדרשת בסעיף 3 (1) לחוק. כן קבע, כי הואיל ועל פי סעיף 8 לחוק, רשאי בית המשפט להורות על אכיפת פסק חוץ זמני או צו ביניים בענייני מזונות והואיל ובפנינו פסק חוץ העוסק במזונות קטינה הרי שנתקיימו גם תנאי סעיף 3(2) לחוק.

באשר לתנאים הקבועים בסעיף 3(3) קבע בית המשפט קמא, כי גם אלה מתקיימים הואיל ונשוא התובענה - פסק דין למזונות קטינה ניתן לאכיפה במערכת ההוצאה לפועל בישראל ואין בו כדי לסתור את תקנות הציבור.

2. בית המשפט קמא דחה את טענת המערער לפיה לא מתקיים התנאי הקבוע בסעיף 3(4) לחוק, בשל כך שחל שינוי מהותי בפסק החוץ, על פי הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין ביום 17/3/09, בדבר הסדר ביקורים וראיית הבת הקטינה. בית המשפט קבע, כי הסכמת הצדדים התייחסה אך ורק להסדרי הראיה ולא למזונות הקטינה, לכן לא נגרם כל שינוי בחיובים הקבועים בפסק החוץ.

3. בית המשפט קמא דחה טענת המערער לפיה המשיבה לא קיימה אחר תקנה 354(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות הסד"א") מאחר ולא הגישה את פסק החוץ כשהוא מאומת על ידי רשות מוסמכת מטעם המדינה הזרה. בית המשפט קמא קבע, כי המערער לא העלה כל הסתייגות ביחס לפסק החוץ כפי שצורף לתביעה, נהפוך הוא, המערער חזר על טענות המשיבה באשר לקביעותיו של פסק חוץ.

4. בית המשפט קמא דחה אף את טענת המערער לפיה תצהיר המשיבה אשר ניתן במסגרת התובענה אינו עומד בתנאי התקנה 354(2) לתקנות הסד"א, וקבע כי הואיל והמערער לא הגיש כתב תשובה העונה על דרישת תקנות 356-357 לתקנות הסד"א, ועל פי הפסיקה שניתנה בעניין זה (ע"א 2214/00 נובלי נ' משה קטן בע"מ, פד"י נד'(4) 403), ובשל כך שהמערער הסתפק בהגשת כתב תביעה לביטול פסק חוץ, ככתב הגנה בתיק הנדון, ובו אין זכר לטענתו זו מכח סעיף 3 לחוק, הרי שאין לו להלין אלא על עצמו.

מכאן הערעור שבפנינו.

ד. טענות המערער בתמצית:

1. שגה ביהמ"ש קמא שעה שהתייחס לכתב התביעה לביטול פסק חוץ שהגיש המערער, כאל טיעוניו של המערער כנגד פסק החוץ. ביהמ"ש קמא הבהיר לצדדים באופן מפורש בדיון שהתקיים בפניו (מיום 09.07.09), כי התנגדותו העניינית של המערער לפסק החוץ תפורט בסיכומיו שיוגשו אל ביהמ"ש 30 ימים לאחר שיוגשו טענות המשיבה.

2. לא היה מקום לקביעת ביהמ"ש קמא כי די בשתיקתו של בעל דין בכדי "לעקוף" את דרישת המחוקק (הקבועה בתקנה 354(1)), להצגת אישורה של רשות מוסמכת על גבי פסק החוץ, באשר דרישה זו הינה קוגנטית. עוד טען, כי ניתן להקיש לעניין זה, מהוראות תקנה 359 א' הדנה באישור פסק דין שניתן בארץ, לצורך אכיפתו במדינה זרה, דומה כי התנאים הדווקניים שם מעידים באופן ברור ביותר על היותו של תנאי זה מהותי, אשר בלעדיו אין.

3. ביהמ"ש קמא טעה משלא קיבל את טענת המערער לפיה המשיבה לא הוכיחה התקיימותם של התנאים המפורטים בסעיף 3 לחוק, ואף לא עמדה בתנאי תקנה 354(1), וכל שצרפה המשיבה לבקשתה לאכיפת פסק החוץ הינו תצהיר לאקוני, מבלי שציטטה את הדין הזר ומבלי שנשענה על חוו"ד מומחה, כדרישת הדין.

4. לא היה מקום להכריז על פסק החוץ כאכיף, הואיל והסכמות הצדדים, אשר קיבלו תוקף של פסק דין, בעניין שינוי הסדרת 'סדרי ראיית הקטינה', שינו הלכה למעשה את פסק החוץ ואת החיובים הקיימים שנקבעו בו. לפיכך, לא ניתן להכריז על פסק החוץ כאכיף, הואיל ואינו עומד בתנאי סעיף 3(4) לחוק אכיפת פסקי חוץ.

5. עוד נטען, כי המשיבה מתנהלת כמי שמבקש "לאחוז את החבל משני קצותיו", כאשר מחד נתנה הסכמתה לשינוי חלק מהותי מהחיובים הקיימים בפסק החוץ, ובאותה נשימה מבקשת מביהמ"ש לאכוף את חלקו האחר של פסק החוץ.

לפיכך מבקש המערער להורות על ביטול פסק דינו של ביהמ"ש קמא, ולקבוע כי לא ניתן להכריז על פסק החוץ כאכיף.

ה. תמצית טענות המשיבה:

1. המשיבה תומכת יתודותיה בפסק הדין של בית משפט קמא, אשר לטענתה מבוסס על ממצאים עובדתיים וככזה אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים כפי שנקבע על ידי הערכאה הדיונית.

2. המשיבה תמכה את הבקשה לאכיפת פסק החוץ בתצהיר ובו מילאה במלואו אחר תנאי סעיף 3 לחוק, על כל סעיפיו - מסעיף 3(1) - 3(4), ובכך הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, כפי שקבע בית משפט קמא, לעניין התנאי בסעיף 3 לחוק.

3. המערער לא סמך טענותיו על סעיף 6 לחוק "הגנה מפני אכיפה" ולא טען בתשובתו לתביעה לאכיפת פסק החוץ וכן לא בערעור, כי יש לו הגנה כלשהיא מפני אכיפתו בתנאים המנויים בסעיף 6 לחוק, וביניהם כי הפסק הושג במרמה ו/או לא ניתנה למערער אפשרות לטעון טיעוניו או להביא ראיותיו.

4. טענות המערער נדחו בבית משפט קמא, בשל כך שלא הגיש כתב תשובה לבקשת המשיבה לאכיפת פסק החוץ . אולם, טענותיו לא נדחו רק מטעם זה הואיל וכתב התביעה לביטול פסק החוץ שהגיש המערער נתקבל ככתב תשובה לבקשת המשיבה לאכיפה. עם זאת המערער לא טען בכתב תשובה זה דבר בעניין אי מילוי התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק, ומטעם זה נדחו טענותיו לפיהן המשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח כי פסק החוץ הינו בר אכיפה (סעיף 5.1.10 לפסק הדין).

5. עצם ההסכמות הדיוניות בדבר הגשת סיכומים לא נתנו בידי המערער הזדמנות להרחבת חזית שעה שמצוות החוק והתקנות היא כי עליו להגיש את תשובתו לבקשה. טענותיו כי סוכם אחרת אינן מוסכמות על המשיבה. הסיכום הדיוני היה רק ביחס לעצם הגשת הסיכומים.

6. בכתב תשובתו- שהינו כתב תביעתו לביטול פסק החוץ, הודה המערער בפסק החוץ וטען, רק לשינוי מהותי בו, לרבות המצב הכלכלי ששונה עם חזרת הצדדים לארץ. המערער לא כפר בתצהיר נגדי מטעמו, בהתקיימותם של תנאי סעיף 3 לחוק לרבות אי הוכחת הדין הזר.

7. תקנת הציבור וכללי הצדק הטבעי מחייבים את דחיית הערעור בשל כך שמדובר במזונות קטינה אשר תיוותר ללא מקור למזונותיה.

8. בית משפט קמא עשה שימוש בסמכות הנתונה לו לסטות מכללי סדר הדין, על פי סעיף 258 ב'(ג) לתקנות סד"א. לאור האמור לעיל, יש לדחות את הערעור.

ו. דיון והכרעה:

1. המתווה הנורמטיבי:

הדין הישראלי קובע דרך ברורה לאכיפה בישראל של פסקי דין אשר ניתנו על ידי ערכאות זרות. עקרונות האכיפה קבועים בחוק אכיפת פסקי חוץ, וסדרי הדין קבועים בפרק כ"ז לתקנות סדר הדין האזרחי.

סעיף 3 לחוק קובע את התנאים לאכיפת פסק חוץ:

"3. תנאים לאכיפה [תיקון: תשל"ה]

בית משפט בישראל רשאי להכריז פסק-חוץ כפסק אכיף אם מצא שנתקיימו בו תנאים אלה:

(1) הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתתו;

(2) הפסק אינו ניתן עוד לערעור;

(3) החיוב שבפסק ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל, ותכנו של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור;

(4) הפסק הוא בר-ביצוע במדינה בה הוא ניתן."

תקנה 354 לתקנות סדר הדין האזרחי מפרטת את המסמכים שיש לצרף לבקשה לאכיפת פסק חוץ, וזו לשונה:

"354. צירוף העתק פסק-החוץ ותצהיר

לבקשה יצורפו-

(1) העתק מפסק-החוץ שאישרה רשות מוסמכת של המדינה שבה ניתן;

(2) תצהיר לאישור העובדות המוכיחות את קיומם של כל אחד מהתנאים הנקובים בסעיף 3 לחוק."

2. במשפט הישראלי, דין זר הינו עובדה הדורשת הוכחה. הפסיקה קבעה כי התצהיר האמור בתקנה 354 (2) חייב להתייחס לחוק הזר - היינו, לצטט את הסעיפים הרלוונטיים, ורצוי שיהיה נתמך על ידי חוות דעת או עדות מומחה לדין הזר, שתאשר את הדין הזר ואת פרשנותו, ובכך יוכח קיומם של התנאים בסעיף 3, בעניין הנדון.

ראה לעניין זה ע"א 6796/97 - ברג יעקב ובניו (רהיטים) בע"מ נ' Berg east, פ"ד נד(1) 697 ,בעמ' 708, שם נקבע:

"צודקת המערערת בטענתה כי התצהיר הראשון שהוגש מטעם המשיבות איננו תצהיר מספק. אין הוא מפנה כלל להוראות הדין הזר וכל שנאמר בו אינו אלא חזרה על התנאים הקבועים בחוק.

תקנה 354 מחייבת את המבקש לאכוף פסק דין זר לצרף לבקשתו: ...

(2) תצהיר לאישור העובדות המוכיחות את קיומם של כל אחד מהתנאים הנקובים בסעיף 3 לחוק.

כדי לצאת ידי חובת התצהיר, מן הראוי היה כי העובדות הרלוונטיות לתנאי סעיף 3, לרבות הדין הזר שאף הוא עובדה הטעונה הוכחה, יפורטו אף הן בתצהיר (ראו: ספרה הנ"ל של ס' פסברג, בעמ' 26). אין להסתפק בטענה סתמית של המצהיר כי נתקיימו תנאי סעיף 3 לחוק." (ההדגשה אינה במקור).

וכן: "אכן נכון הדבר, כי הדרך המקובלת להוכחת תוכנו של דין זר בבית המשפט היא הגשת חוות-דעתו של מומחה לדין הזר;" (ע"פ 8019/96 - יגאל עמיר נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(4) 459 ,עמ' 471-472).ב

עוד נקבע לענייננו בע"מ (י-ם) 637/04 פלונית נ' פלוני, (לא פורסם, 27/7/06), כדלקמן:

"הוכחת הדין הזר בהליך אכיפה אינו עניין פרוצדורלי כי אם עניין שבמהות. על כן חורג הוא מתחומי סדרי הדין, והוא עצם מעצמותיו של הליך האכיפה. אין הליך אכיפה ללא הוכחת הדין הזר על ידי מומחה".

ובהמשך;

"בעניין נטלי ההוכחה צדק בית משפט קמא, בדבריו, בסעיף 12 לפסק דינו. בעניין זה נקבע כי, נקודת המוצא היא שחובת ההוכחה הראשונית להוכחת התקיימות תנאי סעיף 3 לחוק מוטלת על כתפי המבקש. באם צירף המבקש תצהיר כדין העומד בתנאים הנדרשים, עובר נטל ההוכחה, לסתירת התקיימות תנאי סעיף 3 לחוק, לכתפי המשיב- המתנגד".

ולסיום קבע ביהמ"ש;

"דין הערעור לשבט. בענייננו, לא רק זאת שבית משפט קמא נהג כדין, אלא - אם לא היה נוהג כך הרי שפסק דינו היה לוקה בחסר. כאמור, חובת הוכחת הדין הזר על ידי המבקש, קודמת לחובתו של המשיב לכפור בהתקיימות התנאים. רק לאחר שהמבקש מרים את הנטל המוטל לפתחו, מוטלת על בית המשפט החובה לבחון האם המשיב כפר בתנאים אלו, או לאו..."

(ההדגשות אינן במקור).

יפים עוד לעניין זה, דבריה של ס' פסברג, בספרה פסקים זרים במשפט הישראלי (1996):

"נראה כי המבקש צריך לשאת בנטל לא מבוטל לפני שתצהירו יצדיק את אכיפתו של פסק זר. ... המבקש צריך בכל זאת לנהוג לפי התקנות, ובמקרה זה אין הוא יכול להסתפק בידיעתו האישית לאימות העובדות המוכיחות את קיום התנאים לאכיפה. זאת, משום ששלושה מהתנאים בסעיף 3, לגביהם נדרש תצהיר, מתייחסים לדין זר: סמכות בית המשפט לפי דיני המדינה הזרה; סופיותו של פסק הדין; והיותו בר-ביצוע בביתו. שלא כתנאים מהמשפט הישראלי, אשר די בעובדות בלבד להוכיח את קיומם, נראה שכדי להוכיח את קיומו של תנאי המעוגן בדין זר - אשר נתפס בעצמו כעובדה במשפט הישראלי, צריך להוכיח גם את הדין הזר וגם את העובדות המוכיחות את קיומו של התנאי. על כן, התצהיר, שצריך לאשר את העובדות המוכיחות את קיומם של תנאים אלה, צריך לכלול הוכחה של הדין הזר הנוגע לעניין, וזאת יש להניח, בהתאם לכללים בדבר הוכחתו של דין זר. ... בקשה צריכה להידחות אם תצהירו של המבקש אינו שלם או אינו מספק, על אף שהמשיב אינו מגיב לבקשה." (שם בעמ' 26). (ההדגשות אינן במקור).

מכאן למדנו, כי הפסיקה והספרות כפי שהבאנו מעלה קבעה מפורשות, כי התצהיר הנדרש על פי תקנה 354(2) הינו מהותי ואין מקום להסתפק בטענה סתמית לפיה מתקיימים תנאי סעיף 3 לחוק. על התצהיר להיות מפורט, להביא את לשון החוק של המדינה שפסק החוץ שלה נדרש לאכיפה, וחוות דעת מקצועית ביחס לדין הזר. בענייננו, עיון בתצהיר מלמד על כך שלא התקיימו דרישות החוק והפסיקה הואיל והתצהיר שצרפה המשיבה לבקשה להכרזת פסק החוץ כאכיף לקה בחסר. המשיבה לא פירטה את הדין הזר, לא הביאה את לשון החוק של המדינה בה ניתן פסק הדין וכן לא צרפה חוו"ד מומחה להוכחת הדין הזר.

3. ביהמ"ש קמא קבע בעמ' 4 לפסק דינו, כדלקמן:

"לעניין סעיף 3(2): מאחר ועסקינן במזונות קטינה אין להתעלם מהוראת סעיף 8 לחוק לפיה בית משפט רשאי לאכוף פסק חוץ זמני או צו ביניים בענייני מזונות, אשר תואם דרישות אלה.

אין בעובדה שלא הוגשו ראיות של מומחים בעניינו לגבי הדין הזר, ולא הוכחו עיקרי אותו דין, בכדי לגרוע מהוראות סעיף זה".

סעיף 8 לחוק אכיפת פסקי חוץ קובע, כדלקמן:

"רשאי בית המשפט, אם ראה צידוק לכך בנסיבות הענין, לאכוף פסק-חוץ זמני או צו ביניים בעניני מזונות, אף כשהוא ניתן עוד לערעור, ובלבד שנתקיימו בו שאר התנאים האמורים בחוק זה". (ההדגשה אינה במקור).

אם כן סעיף 8 מלמדנו כי ניתן לאכוף פסק חוץ זמני או צו ביניים בענייני מזונות, אף בטרם הפך לחלוט. אולם, הסעיף עוד קובע מפורשות כי בנוסף לכך צריך שייתקיימו שאר התנאים הקבועים בחוק. אין ללמוד מסעיף 8 כי ניתן לוותר על הדרישה להוכחת הדין הזר. ההיפך הוא הנכון, סעיף 8 מלמדנו כי לשם אכיפת פסק חוץ למזונות זמניים צריך שייתקיימו יתר התנאים המפורטים בחוק, גם כאשר עסקינן בפסק חוץ שטרם הפך חלוט, ובתוך כך, הדרישה להוכחת הדין הזר.

כפי שהבאנו מעלה ראינו כי המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת התקיימותם של התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק. תצהירה שצורף לבקשה לאכיפה לקה בחסר, ואף לא פורטו בו העובדות המלמדות על הדין הזר. משכך, המסקנה המתחייבת היא שיש לבטל את פסק דינו של ביהמ"ש קמא. בית משפט קמא לא יכול היה להתעלם מכך שלא נתקיימו התנאים הקבועים בחוק אכיפת פסקי חוץ ובתקנות סדר הדין האזרחי, לשם ההכרזה על פסק החוץ כאכיף.

די באלה כדי לקבל את הערעור ולהורות על ביטול פסק דינו של ביהמ"ש קמא.

4. בבחינת למעלה מן הדרוש, ראינו צורך להתייחס לקביעתו של ביהמ"ש קמא בסעיף 5.1.10 לפסק דינו, לפיה:

"משלא הוגש כתב תשובה על ידי המשיב העונה על דרישת התקנות והפסיקה לעיל, והסתפק הוא בכתב התביעה לביטול פסק חוץ ששמש ככתב ההגנה בתיק זה, ומשאין בכתב הגנה כל אזכור לטענה של כפירה ו/או התנגדות מכוח סעיף 3 לחוק, אני דוחה את טענות המשיב".

נזכיר, כי מרבית טענות המערער נדחו בבית משפט קמא בשל העובדה שלא הוגש כתב תשובה מטעמו, כפי דרישת תקנה 356 לתקנות סדר הדין האזרחי, וכן מן הטעם שהמערער לא כפר או התנגד לטענות המשיבה באשר לקיום תנאי סעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ.

קביעתו זו של ביהמ"ש קמא אינה מתיישבת עם החלטתו מיום 09.07.09. עיון בעמ' 6- 7 לפרוטוקול הדיון מיום 09.07.09, מוביל למסקנה ברורה ולפיה, לא היה מקום לדחות את טענות המערער, אך מן הטעמים שפורטו בפסק דינו של ביהמ"ש קמא (ראה סעיפים 5.1.7- 5.1.10 בפסק הדין).

בישיבת יום 09.07.09, הבהיר ביהמ"ש קמא לצדדים מפורשות, כך, מפיה של עו"ד איטקין ב"כ הנתבע - המערער שבפנינו:

"בית המשפט מבהיר כי אין מושג של בקשה לביטול פסק חוץ, כי אם התנגדות לקיומו, מטעמים שיפורטו בסיכומי הטענות, והעולים בקנה אחד עם חוק אכיפת פסקי חוץ" (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 16- 17).

במהלך אותה ישיבה הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה: "מוסכם להתייחס לבקשה לביטול פסק חוץ כאל כתב הגנה. התובעת, תגיש טיעוניה בקשר לקיום התנאים בקשר לאכיפת פסק חוץ תוך 30 יום מהיום, הנתבע, יגיש תוך 30 יום מיום קבלת טיעוני התובעת. לתובעת זכות תשובה בתוך 10 ימים מיום קבלת סיכומי טענות התובע" (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 1- 3). הסכמה זו קיבלה תוקף של החלטה (עמ' 7 לפרוטוקול ש' 8). (ההדגשות אינן במקור).

לאור הסכמות אלה היה על ביהמ"ש קמא ליתן דעתו לטענות המערער שפורטו בתשובתו לבקשה לאכיפת פסק חוץ מיום 10.11.09, ביחס לקיום התנאים לאכיפת פסק החוץ, ולא לדחות אותן מן הטעם שהמערער לא התנגד או כפר בהתקיימות התנאים במסגרת כתב ההגנה.

נוסיף עוד, כי בשל כך שהתצהיר התומך בבקשה לאכיפה בו יש לפרט את קיומם של התנאים המפורטים בסעיף 3 לחוק הינו מהותי ולא פרוצדוראלי, הרי שלא די בכך שהצד שכנגד אינו כופר בקיומם אלא, על בית המשפט לבדוק ולבחון קיומם של תנאים מהותיים אלה, המהווים תנאי ראשוני לאישור פסק החוץ. ראה תמיכה לדברים אלה בדברי כב' השופט שפירא, בע"מ (י-ם) 637/04 פלונית נ' פלוני, המצוטט לעיל.

כאן המקום להדגיש, כי אף אם הייתה המשיבה מרימה את הנטל המוטל עליה בדבר התקיימותם של התנאים הקבועים בסעיף 3 לחוק אכיפת פסקי חוץ, היה הנטל עובר לכתפי המערער (בהתאם לתקנה 356), עדיין היה על ביהמ"ש להכריע בתובענה, תוך התייחסות לטענות המערער, בתשובתו לבקשה לאכיפת פסק חוץ מיום 10.11.09, כפי הסכמת הצדדים (בישיבת יום 09.07.09).

ז. לפיכך, ובמקובץ כל אשר קבענו מעלה, לא היה מקום להורות על אישור פסק החוץ כאכיף אלא היה מקום לדחות את הבקשה לאכיפה. המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת התנאים הקבועים בחוק ובפסיקה.

ח. התוצאה היא - דין הערעור להתקבל. פסק דינו של בית המשפט קמא מבוטל, אין מקום להכריז על פסק החוץ כאכיף, אלא הבקשה לאכיפתו נדחית בזו.

המשיבה תשא בהוצאות הערעור בסכום של 10,000 ₪.

נחמה מוניץ, שופטת

כב' השופט יצחק כהן - אב"ד - סגן נשיא:

מסכים.

יצחק כהן, שופט, ס.נשיא אב"ד כב' השופט - שאהר אטרש:

מסכים.

שאהר אטרש, שופט

הוחלט איפוא פה אחד כאמור בחוות דעת כב' השופטת מוניץ.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"א, 10/07/2011, בהעדר הצדדים.

י' כהן, שופט, ס.נשיא [אב"ד] נ' מוניץ, שופטת ש' אטרש, שופט

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים