ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין
כניסה לפדאור
 שם משתמש: סיסמא:
שכחתי סיסמא
 

* הגישה והשימוש במאגר הפדאור באינטרנט כפופה לתנאי השימוש

תא 2312-04 נעמי שטיינפלד נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (מחוזי - תל-אביב-יפו, אורי שהם) 12/12/2011

21/12/2011 13:48:57

פוליסת ביטוח | חוזה ביטוח | תביעה לתגמולי ביטוח | חבות חברת ביטוח - בית המשפט קיבל חלקית תביעה כנגד חברת הביטוח מנורה לשיפוי נזקי הצפה שהתרחשה בביתם של התובעים.

נקבע כי על חברת הביטוח לפצות את התובעים רק על עבודות השיקום ולא על עבודות הבנייה הנוספות שבוצעו לאחר ההצפה.

התובעים, רכשו מהנתבעת 1 פוליסת ביטוח, לביטוח כנגד כל הסיכונים לביטוח ביתם ותכולתו. במסגרת הפוליסה, מבנה הבית בוטח בגין נזק, ותכולת הבית בוטחה בגין נזק או אובדן. בזמן בו התובעים ובנותיהם היו בחופשה בחו"ל, נתגלה בבית נזק מים בשל התבקעות צינור מים בקומת הבית העליונה. כתוצאה מכך, זרמה כמות גדולה של מים בבית במשך מספר ימים, והבית כולו הוצף. עם התגלות אירוע ההצפה, הוזעק סוכן הביטוח של התובעים וזמן קצר לאחר מכן הוזעק השמאי מטעם הנתבעת 1.

לטענת התובעים, הבית, ביסודו נבנה בסטנדרט גבוה ומוקפד ביותר, ועם רכישת הבית הושקעו סכומי כסף בהשבחתו, בעיצובו ובאבזור ברמה הגבוהה ביותר. נטען כי לאחר אירוע ההצפה, בחינת מצבו החמור של הבית לא הותירה מקום רב לספק, שהוא אינו ראוי למגורים, אולם הנתבעת 1 התחמקה מהתחייבותה למצוא להם דיור חלופי, העונה על צרכיהם, ועיכבה את הטיפול במציאת הדיור החלופי. עוד נטען כי מלכתחילה ניסתה הנתבעת 1 להפחית את עלויות עבודות השיקום הנדרשות בבית, ולא היה בכוונתה האמיתית לפעול לכינון הבית ולשיקומו המיידי.

לטענת הנתבעת 1, הבית הינו בית יוקרתי ביחס לתנאי המגורים של הישראלי הממוצע, אולם אינו מפואר ויוקרתי ביחס לבתים פרטיים באותו אזור. סטנדרט הבנייה לא היה גבוה ומוקפד כנטען, אלא בינוני ברמתו. נטען כי אכן נגרמו נזקים כבדים כתוצאה מאירוע ההצפה, אולם את רובם ניתן היה לתקן ולשקם על דרך ניקוי, שיקום והחלפה, מקום שהדבר נדרש, אלא שהתובעים לא הסתפקו בהשבת המצב לקדמותו, אלא חפצו בבניית הבית מחדש, במנותק מכל הגיון ומתנאי הביטוח. עוד נטען כי התובעים סיכלו את רצונה של הנתבעת 1 ואת זכותה לפי תנאי הביטוח לשקם בעצמה את הנזקים, והם הגדילו במזיד את היקף הנזקים. בנוסף, נטען כי דין התובענה כלפי הנתבע 2 להידחות על הסף, בהעדר יריבות עימו ובהעדר עילה.

בית המשפט קבע:

הלכה פסוקה היא כי הנטל להוכחת פטור מן החבות הביטוחית מוטל על הטוען לכך. במקרה זה, לא הייתה מחלוקת לגבי התרחשות מקרה הביטוח, אלא שהנתבעת 1 טענה לקיומו של חריג שיש בו כדי לפטור אותה מחבותה,

צוין כי הוראת סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח נועדה, בין השאר, להרתיע את המבוטח מלמסור למבטח עובדות כוזבות, או להעלים ממנו עובדות מהותיות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות, בכוונת מרמה, וזאת באמצעות הסנקציה של פטור מוחלט של המבטח מחובתו. קרי, סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח נועד לסייע למבטחת להתמודד עם בעיית הסיכון המוסרי.

עוד צוין כי היסוד הראשון של הדיבור "בכוונת מרמה" הינו יסוד עובדתי של מסירת עובדות כוזבות על ידי המבוטח. היסוד השני, מודעות המבוטח לכזב בעובדות שנמסרו, אף הוא יסוד עובדתי כאשר הידיעה נבחנת על סמך מבחן סובייקטיבי, ואילו היסוד השלישי, לפיו יש להוכיח שהמבוטח התכוון לקבל מהמבטחת כספים במרמה, על יסוד העובדות הכוזבות. מאחר שמדובר בטענה לכוונת מרמה, הנטל המוטל על הנתבעת הינו גבוה ממאזן ההסתברות הרגיל הנדרש במשפט אזרחי, ומצריך הבאת ראיות בעלות משקל רב יותר. במקרה דנן, נקבע כי עבודות השיקום בבית, אשר בוצעו, הלכה למעשה, לא היוו השבת המצב לקדמותו, כאשר במסגרתן בוצעו עבודות בנייה חדשות, שאינן קשורות לשיקום נזקי אירוע ההצפה.

במקרה דנן, בוצעו שני סוגים של עבודות, עבודות לשיקום הבית מנזקי אירוע ההצפה, ועבודות בנייה חדשות. על כן, נקבע כי על התובעים מוטל הנטל לערוך אבחנה מפורשת ומדויקת בין שני סוגי העבודות, ולהציג את הדבר באופן ברור בפני בית המשפט. מאחר והתובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם, בית המשפט העדיף את הערכתו של המומחה מטעמו.

באשר לתביעה שהוגשה כנגד הנתבע 2, צוין כי לנושא משרה בחברה לא מוקנית חסינות מפני עוולות נזיקיות שביצע באופן אישי, רק משום שהינו משמש אורגן של החברה. עם זאת, נקבע כי על מנת שנושא משרה במבטחת יחויב באופן אישי בנזקם של המבוטחים, הגם שהחברה שבשליטתו היא זו שהתקשרה עמם, על המבוטחים להוכיח שנושא המשרה התרשל באופן אישי.

במקרה זה, נקבע כי סירובו של קבלן העבודות המוצע על ידי הנתבעת 1 לקבל לידיו את עבודות השיקום נבע בשל חששו מלחצי התובעים, ולא בשל דרישתם של הנתבעים להפחית מהצעתו. לפיכך, נקבע כי הנתבע 2 פעל בזדון או התרשל באופן אישי.

התביעה התקבלה חלקית כנגד הנתבעת 1.


בשם התובעים: גיא נוף, גל גוטמר; בשם הנתבעים: אלישע אטיאס, שרי בכר.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו 12.12.2011 ת"א 2312-04 שטיינפלד ואח' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א ואח' בפני כב' השופט אורי שהם 1. נעמי שטיינפלד 2. חורחה שטיינפלד ע"י ב"כ עוה"ד גיא נוף וטל גוטמר התובעים נגד 1.מנורה חברה לביטוח בע"מ 2.ארי בן ניסן קלמן ע"י ב"כ עוה"ד אלישע אטיאס שרי בכר הנתבעים פסק דין מהות התובענה

1. לפניי תביעה מטעם בני הזוג נעמי וחורחה שטיינפלד (להלן:"התובעים") לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזקי מים בסכום של 4,375,266 ₪, כנגד מנורה חברה לביטוח בע"מ, מבטחתם בפוליסת ביטוח דירה ותכולתה (להלן:"הנתבעת 1"), וכנגד ארי בן ניסן קלמן, מנכ"ל הנתבעת 1 (להלן:"הנתבע 2"), הן עלֿֿפי עילה חוזית והן על-פי עילה נזיקית.

יצויין, כי תיק זה אשר בטיפולה של כב' השופטת ציפורה ברון, והועבר לטיפולי בחודש נובמבר 2009, לצורך השלמת ההליך המשפטי, לאחר פרישתה של כב' השופטת ציפורה ברון מכס השיפוט.

רקע עובדתי

2. התובעים הינם הבעלים של בית מגורים פרטי, בעל 3 קומות, אשר ברח' המעפילים 7א' בהרצליה פיתוח (להלן:"הבית"), אותו רכשו ביום 15/11/00 בסכום של-1,225,000$.

ביום 17/01/01, רכשו התובעים מהנתבעת 1 פוליסת ביטוח "רימון 2000 לדירה", לביטוח כנגד כל הסיכונים לביטוח הדירה ותכולתה (להלן:"הפוליסה") לתקופה שעד ליום 30/04/01. ביום 30/04/01, רכשו התובעים מהנתבעת 1 אותה פוליסה לתקופה שמיום 30/04/01 ועד ליום 30/04/02. ביום 01/05/02, רכשו התובעים מהנתבעת 1 את הפוליסה לתקופה שמיום 01/05/02 ועד ליום 30/04/03.

במסגרת הפוליסה, בוטח מבנה הבית בגין נזק בסכום של 3,082,400 ₪, ותכולת הבית בוטחה בגין נזק או אובדן בסכום של 399,400 ₪.

ביום 16/04/03, יצאו התובעים ושתי בנותיהם הקטנות לחופשה משפחתית בחו"ל. ביום 21/04/03 נתגלה בבית נזק מים על ידי עובדת הניקיון של התובעים באותה עת, בשל התבקעות צינור מים בקומת הבית העליונה. כתוצאה מכך, זרמה כמות גדולה של מים בבית במשך מס' ימים, והבית כולו הוצף (להלן:"אירוע ההצפה" או "מקרה הביטוח"). עם התגלות ארוע ההצפה, הוזעק סוכן הביטוח של התובעים, מר צביקה ווינשטיין (להלן:"סוכן הביטוח"), על ידי אחותה של התובעת 1, וזמן קצר אח"כ הוזעק השמאי מטעם הנתבעת 1, מר ויקטור מגידיש (להלן:"השמאי מגידיש").

בסמוך לאירוע ההצפה, שכרה הנתבעת 1 שירותיה של חברת ארגמן על מנת שתחל בפעולות ניקוז וייבוש ראשוניות של הבית. כמו כן, החלו אנשי מקצוע מטעם הנתבעת 1, ביניהם, אחראי שמאים - מר משה גבע (להלן:"השמאי גבע"), השמאי מגידיש, ומהנדס אינג' יקי נחמן (להלן:"אינג' נחמן"), לבקר בבית לצורך בדיקה והערכה של היקף הנזקים בבית עקב ארוע ההצפה. ביום 05/05/03, ערך אינג' נחמן מפרט לביצוע עבודות שיקום הבית (להלן:"כתב הכמויות הראשון").

ביום 07/05/03, חתמו התובעים על הסכם שכירות לדירה חלופית בת 4 חדרים באזור מגוריהם, לתק' של 4 חודשים, מיום 15/05/03 עד ליום 15/09/03 (להלן:"הדירה החלופית"). דמי השכירות החודשיים עמדו על סך של 3,500$. הסכם השכירות הוארך עד לחודש מרץ 2004, כך שבפועל שהו התובעים בדירה החלופית למשך תקופה של 10 חודשים. בגין התקופה שבין 15/10/03 ועד ליום 15/01/04 שילמו התובעים 2,900$ עבור דמי שכירות חודשיים.

ביום 08/05/03, הגיעו לסיור בבית, השמאי גבע, השמאי מגידיש, אינג' נחמן ונציג חברת שיש קליניק (להלן:"שיש קליניק"), על מנת לבחון את סוגיית החלפת ריצוף השיש בבית. ביום 11/05/03, שב נציג שיש קליניק לבית על מנת לבודקו בשנית, וביום 13/05/03 נמסרה המלצתו, לפיה יש להחליף את אריחי השיש בבית. הנתבעת 1 פנתה למומחה שיש נוסף, ראובן עמרם (להלן:"מר עמרם"), אשר בדק את הבית ביום 15/05/03.

בשלב זה, מסרה הנתבעת 1 לתובעים תשלום בסכום של 100,000 ₪, באמצעות שתי המחאות ע"ס 50,000 ₪ כל אחת, בגין תשלום עבור עבודות ראשוניות והוצאות הדיור החלופי. ביום 08/05/03, נערכה חוות דעת ראשונית מטעם הנתבעת 1 באמצעות השמאי מגידיש, בהתאם לכתב הכמויות הראשון, לפיה העריך את הנזקים בסכום של 315,000 ₪.

התובעים, מצידם, שכרו את שירותיהם של מומחים מטעמם, ביניהם, השמאי דן שולמן (להלן:"השמאי שולמן"), מהנדס אינג' דני שגוב (להלן:"אינג' שגוב"), ומהנדס אבנר ברזילי (להלן:"המהנדס ברזילי"), שניהם מחברת C.D.F (ישראל) בע"מ (להלן:"CDF"). מומחים אלו ביקרו בבית ובדקוהו, על מנת להעריך את היקף העבודות הדרושות, וביום 18/05/03 נערך ע"י אינג' שגוב מפרט לביצוע עבודות שיקום הבית (להלן:"כתב הכמויות השני").

במקביל, ערכו אינג' שגוב והמהנדס ברזילי מכרז קבלנים לביצוע עבודות השיקום בבית בהתאם לכתב הכמויות השני. ביום 19/05/03 נערך סיור קבלנים, שלאחריו מסרו הקבלנים הצעות מחיר לביצוע העבודות, בהתאם לכתב הכמויות השני (להלן:"הצעות הקבלנים"). יצויין כי במסגרת מכרז הקבלנים השתתפו חברת קורל בע"מ, וחברת אלמוג 90. הצעות הקבלנים הוצגו בטבלת השוואה, אשר נערכה ע"י אינג' שגוב (להלן:"טבלת ההשוואה").

ביום 26/05/03 נערכה בבית פגישת עבודה בין אינג' נחמן לבין אינג' שגוב והמהנדס ברזילי, במסגרתה, העיר אינג' נחמן את הערותיו לגבי כתב הכמויות השני.

כמו כן, ביום 11/06/03 נערך ע"י אינג' נחמן מפרט נוסף וחדש לביצוע עבודות שיקום הבית (להלן:"כתב הכמויות השלישי"). בהמשך, נערכו התכתבויות, הידברויות ופגישות נוספות בין הצדדים, במסגרתן, נבדק הבית על ידי שני קבלני עבודה מטעם הנתבעת 1:

א. ביום 13/06/03, ביקרה בבית חברת אקספרס שיפוצים (להלן:"חברת אקספרס").

ב. ביום 16/07/03, ביקר בבית שלומי נחמיאס (להלן:"מר נחמיאס"). יצויין, כי טרם ביקורו של נחמיאס, נערכה פגישה, ביום 13/07/03, בין התובעים לבין הנתבע 2, אשר בסופה, הציע הנתבע 1 והמליץ לתובעים על מר נחמיאס כקבלן עבודה לביצוע עבודות השיקום בבית (אשר ביצע עבורו עבודות שיפוץ לשביעות רצונו).

חברת אקספרס ומר נחמיאס ביקרו בבית, ולאחר בדיקה מסרו הצעות מחיר לביצוע עבודות שיקום הבית, בהתאם לכתב הכמויות השלישי.

משלא הושגו הסכמות בין הצדדים, מסרה הנתבעת 1, ביום 04/08/04, המחאה ע"ס 368,375 ₪ לתובעים, בגין יתרת תגמולי הביטוח שאינם שנויים במחלוקת.

בסופו של דבר, בוצעו עבודות השיקום באמצעות קבלן שיפוצים בשם אסף לופו (להלן:"מר לופו"), עימו התקשרו התובעים, ושכרו את שירותיו לצורך ביצוע עבודות השיקום, בפיקוחה של CDF, בה עובדים אינג' שגוב והמהנדס בריזילי, בהתאם לכתב הכמויות השני, אשר הוכן, כאמור, על ידי אינג' שגוב.

יצויין, כי במהלך שמיעת הראיות בתיק, ביום 25/08/08, שילמה הנתבעת 1 לתובעים סכום נוסף בסך של 200,000 ₪, ובסה"כ שילמה הנתבעת לתובעים סכום של 668,375 ₪.

טענות התביעה בתמצית

3. התובעים טוענים, כי הבית, ביסודו, נבנה בסטנדרט גבוה ומוקפד ביותר, ועם רכישת הבית הושקעו סכומי כסף בהשבחתו, בעיצובו ובאבזורו ברמה הגבוהה ביותר. לדבריהם, כאשר שבו לבית הם נתקלו במראות החורבן וההרס שנגרם לבית עקב ארוע ההצפה.

לטענת התובעים, לאחר ארוע ההצפה, בחינת מצבו החמור של הבית לא הותירה מקום רב לספק, כי אין הוא ראוי למגורים, אולם הנתבעת 1 התחמקה מהתחייבותה למצוא להם דיור חלופי, העונה על צרכיהם, ועיכבה את הטיפול במציאת הדיור החלופי. לכן, נאלצו התובעים להתגורר בבית במשך ימים רבים, עד שמצאו בעצמם את הדירה החלופית. בנוסף, טענו התובעים, כי הדירה החלופית לא היוותה תחליף ראוי לביתם, והם נאלצו לוותר על איכות חייהם, ולהסתפק בדירה החלופית מחמת חוסר ברירה. לדברי התובעים, דמי השכירות הראויים לבית כגון ביתם, מסתכמים בסכום של 7,000$. כמו כן, טענו, כי הנתבעת 1 שילמה להם את דמי השכירות בגין הדירה החלופית לתקופה של 4 חודשים בלבד.

עוד נטען, כי מלכתחילה ניסתה הנתבעת 1 להפחית את עלויות עבודות השיקום הנדרשות בבית, ולא היה בכוונתה האמיתית לפעול לכינון הבית ולשיקומו המיידי. הדבר התבטא, בהתנהלותו של אינג' נחמן, בכתב הכמויות הראשון, ובהערכתו הנמוכה באופן קיצוני, אשר לא כללה אף את האפשרות להחלפת אריחי השיש, אלא הניחה שדי בליטושם בלבד. זאת, על אף שחוות הדעת מטעם שיש קליניק ומטעם מר עמרם קבעו כי יש להחליף את האריחים, משום שמדובר בכתמים שלא ניתנים להסרה. נוכח האמור לעיל, טענו התובעים, כי לא נותר בידם, אלא לשכור את שירותיהם של מומחים מטעמם.

לטענת התובעים, במסגרת הפגישה, שנערכה ביום 26/05/03, בין אינג' נחמן לבין מומחי התובעים, עברו הצדדים על הרכיבים בכתב הכמויות השני. לאחר שנערכו על גביו תיקונים וגריעות של סעיפים שונים ע"י אינג' נחמן, אישר הוא את כתב הכמויות השני המתוקן (להלן:"כתב הכמויות השני המתוקן") ואת הפצתו מחדש לקבלנים. ואולם, לטענת התובעים, כעבור זמן, חזרה בה הנתבעת 1, והודיעה כי היא אינה מוכנה לאשר את העבודות בהתאם לכתב הכמויות השני המתוקן, והציעה לשלם לתובעים סך של 670,000 ₪ (לטענת התובעים, סכום זה הוצע בע"פ ובתכתובת הוצע סך של כ-600,000 ₪). זאת, בהתבסס על הצעת המחיר של חברת אקספרס, אשר ניתנה מבלי שחברת אקספרס ביקרה בבית, והתרשמה מהיקף הנזקים, ובהיותה נמוכה בהרבה אף מההצעה הזולה ביותר, שנתקבלה מהצעות הקבלנים, אשר עמדה באותה עת על סך של 410,000$.

בהמשך, הודיעה הנתבעת 1 לתובעים, כי החליטה לבצע בעצמה את עבודות שיקום הבית באמצעות חברת אקספרס ובהתאם לכתב הכמויות השלישי. התובעים הביעו את הסכמתם, לביצוע עבודות שיקום הבית על ידי חברת אקספרס, אך דרשו כי העבודות תבוצענה בהתאם לכתב הכמויות השני המתוקן בלבד, משום שלדבריהם, גם כתב הכמויות השלישי היה בלתי ממצה, ולקה בצורה קשה בתוכנו, ברמת הפירוט שלו, ובקביעותיו באשר לעבודות השיקום הנדרשות בבית.

משלא הושגו הסכמות, נפגשו התובעים עם הנתבע 2, ובמסגרת הפגישה, קיבלו התובעים את הצעת הנתבע 2, לפיה מר נחמיאס יבצע את עבודות שיקום הבית. לגרסת התובעים, על אף שחלפו שבועיים, מעת ביקורו של מר נחמיאס בבית, לא הואילה הנתבעת 1 להעביר אליהם את הערכתו של מר נחמיאס. לפיכך הם פנו מיוזמתם למר נחמיאס, אשר הודיע להם, כי העביר את הערכתו לנתבע 2, כבר 3 ימים לאחר ביקורו בבית. עוד טענו התובעים, כי מר נחמיאס ציין בפניהם, כי כתב הכמויות השלישי, אינו הגיוני, לוקה בחסר ואינו כולל מחירי יסוד נכונים, ועפ"י הצעתו, עלות ביצוע שיקום הבית לא תפחת מסך של 212,400$. בנוסף, סיפר מר נחמיאס לתובעים כי נציגי הנתבעת 1 ובפרט הנתבע 2, הפעילו עליו לחץ כבד על מנת שיפחית את הערכתו.

לגרסת התובעים, לאחר שפנו שוב לנתבעת 1 לקבל את הצעת המחיר של מר נחמיאס, הודיע להם סוכן הביטוח, כי הנתבעת 1 שינתה חזית, וחזרה בה מהתחייבותה לבצע את העבודות בבית באמצעות מר נחמיאס, והציעה לשלם לתובעים פיצוי כולל בסך של 950,000 ₪. להצעה זו סירבו התובעים. עוד הוסיפו התובעים, כי ביום 04/08/04, העבירה להם הנתבעת 1 מכתב, לפיו הודיעה להם, כי התנהלותם גרמה למר נחמיאס לסרב לקבל על עצמו את ביצוע עבודות שיקום הבית.

בשלב זה, הבינו התובעים כי נפלו בפח, והולכו שולל על ידי הנתבעים, ומשכך נאלצו להתחיל בביצוע עבודות השיקום באופן עצמאי, באמצעות מר לופו ובפיקוחה של CDF, החברה בה עובדים אינג' שגוב והמהנדס ברזילי.

עוד טענו התובעים, כי הנתבעת 1, פעלה בחוסר תום לב כדי לגרור אותם בדרך ייסורים, ומנעה בעצמה את שיקום הבית, באופן אשר החמיר קשות את מצבו. הנתבעת 1 לא היססה לבדות ראיות, להונות ולרמות את התובעים מתוך מטרה כפולה, לכפות עליהם פשרה זולה, ולהכין ראיות "מוזמנות" בתיק, לאפשרות של מאבק משפטי. לטענתם, הנתבעת 1 מעולם לא התכוונה לשלם לתובעים את סכום הנזק הראוי עקב ארוע ההצפה, והפרה פעם אחר פעם, את ההסכמות אשר הושגו בין הצדדים לאחר קרות הנזק.

לדברי התובעים, הם זכאים לקבל את מלוא סכום נזקיהם על פי הוראות הפוליסה, ובנוסף, הם זכאים לפיצוי בגין הנזקים אשר נגרמו להם כתוצאה מהפרת הוראות הפוליסה על ידי הנתבעת 1, בהסתמך על סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973. לחלופין טענו התובעים, כי הנתבעת 1 התרשלה באופן בוטה וחמור, עת התחמקה משיפוי מיידי בגין נזקיהן ומביצוע העבודות שנדרשו בבית בהקדם, וכפועל יוצא מכך התעצם הנזק לבית.

לגרסת התובעים, החל מהרגע בו התערב הנתבע 2 באופן אישי בפרשה, נעשו המעשים החמורים בהנחייתו ובידיעתו האישית. הנתבע 2 ניצל את מצבם של התובעים, התחייב בפניהם אישית לדאוג לכינון ושיקום הבית, ויצר כלפיהם מצגי שווא, אשר הסבו להם נזקים כבדים. לכן קיימת לתובעים, לטענתם, עילת תביעה אישית נגדו, ויש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לבין הנתבע 2.

רכיבי הנזק אשר דרשו התובעים בכתב התביעה:

אובדן ימי עבודה בסך של 661,250 ₪.

עבודות שיקום הבית והשבת הבית לקדמותו, בסך של 2,210,178 ₪.

צמודי המבנה בסך של 459,326 ₪.

תכולת הבית בסך של 158,408 ₪.

הוצאות מימון המשכנתא אותה נאלצו התובעים ליטול לצורך מימון עבודות הבנייה, הכוללות את עלות נטילת המשכנתא בסך של 9,429 ₪, ועלות הריבית עד למועד הגשת התביעה בסך של 41,870 ₪.

אובדן רווחי הריבית כתוצאה מפדיון כספי החסכונות, אשר השקיעו התובעים לצורך שיקום הבית בסך של 27,000 ₪.

דמי שכירות ראויים בגין דיור חלופי בסכום של 7,000$ עבור חודש, ובסה"כ 74,666$, השווה ערך ל-350,930 ₪, עבור 10 חודשים ו-20 ימים. לחלופין דרשו התובעים את דמי השכירות ששילמו בפועל בסך של 136,738 ₪.

ריבית עונשית בגין אי תשלום דמי הנזק אשר אינם שנויים במחלוקת נכון ליום הגשת התביעה העבירה הנתבעת 1 לתובעים סך של 468,375 ₪. הנתבעת 1 הייתה חייבת לשלם סכום זה כקבוע בסעיף 27 לחוק חוזה ביטוח ומשלא עשתה כן, חייבת בתשלום ריבית כקבוע בסעיף 28א' לחוק חוזה ביטוח.

עלות המומחים אותם שכרו התובעים לשם ביצוע עבודות השיקום בסך של 191,383 ₪.

עוגמת נפש בסך של 250,000 ₪.

בסה"כ מסתכמת התביעה בסכום של 4,375,266 ₪.

טענות ההגנה בתמצית

4. לטענת הנתבעת 1, הבית הינו בית יוקרתי ביחס לתנאי המגורים של הישראלי הממוצע, ואולם אינו מפואר ויוקרתי ביחס לבתים פרטיים באותו אזור. סטנדרט הבנייה לא היה גבוה ומוקפד כנטען, כי אם בינוני ברמתו. הנתבעת 1 טענה, כי אכן נגרמו נזקים כבדים כתוצאה מארוע ההצפה, אולם את רובם ניתן היה לתקן ולשקם דרך ניקוי, שיקום והחלפה, מקום שהדבר נדרש, אלא שהתובעים לא הסתפקו בהשבת המצב לקדמותו, אלא חפצו בבניית הבית מחדש, במנותק מכל הגיון ומתנאי הביטוח. התובעים הם אלה, אשר קיבלו החלטה לבנות בית חדש, לבצע שיפורים מרחיקי לכת, ולהיכנס להוצאות מופרזות על חשבונה של הנתבעת 1, ללא קשר וללא יחס לנזקים שאירעו בפועל.

עוד נטען, כי התובעים הם אלה, אשר ניסו להתיש את הנתבעת 1 בשיחות ובמכתבים רבים, על מנת שתיכנע לתכתיביהם ותשלם להם את הסכומים המופרכים שדרשו. התובעים סיכלו את רצונה של הנתבעת 1 ואת זכותה לפי תנאי הביטוח לשקם בעצמה את הנזקים, והם הגדילו במזיד את היקף הנזקים. מהלכי התובעים, ובפרט של התובעת 1, היו מתוכננים ומחושבים מתחילת הדרך - ביצוע החלפה טוטאלית של כל פריט שניזוק בפריט חדש ויקר, ובכלל זה, ביצוע תיקונים והחלפת פריטים שכלל לא ניזוקו כתוצאה מארוע ההצפה.

לדברי הנתבעת 1, חובתם של התובעים, עפ"י הפוליסה, היתה לאפשר לנתבעת 1 לבצע את עבודות השיקום בבית. אולם למרות זאת, התובעים שכרו שירותי מומחים מטעמם, על מנת לטרפד כל אפשרות לשיקום הנזקים באמצעות נציגי הנתבעת 1, תוך הפרת תנאי הפוליסה. התובעים לא איפשרו, ולא הסכימו לביצוע עבודות השיקום, בהתאם לכתב הכמויות השלישי, אשר שיקף את מלוא העבודות הנדרשות לתיקון הנזקים שנגרמו בפועל.

לטענת הנתבעת 1, דרישת התובעים לתשלום עבור דיור חלופי הינה מוגזמת וחסרת כל בסיס בפוליסה. הסכום המגיע לתובעים בגין שכר הדירה הוא, לכל היותר, 3,500$ למשך שלושה חודשים, פרק הזמן בו ניתן היה לשקם את הבית, ובפועל שילמה הנתבעת 1 לתובעים עבור ארבעה חודשי שכירות. מעבר לכך, התקופה המירבית לתשלום פיצוי בגין שכ"ד עפ"י הפוליסה הינה למשך שישה חודשים מיום הארוע.

לדברי הנתבעת 1, היא אכן סברה, כי החלפת אריחי השיש מייקרת את עלות עבודות השיקום, ולכן ביקשה לבדוק האם ניתן להשיב את המצב לקדמותו תוך צמצום בעלויות, אולם משניתנה חוות דעת, לפיה ראוי לבצע החלפה של אריחי השיש, אושרה החלפתם.

הנתבעת 1 הוסיפה, כי טענת התובעים אודות כתב הכמויות השני המתוקן, הועלתה על ידם בחוסר תום לב, ואינה אלא מעשה הטעייה. אינג' נחמן מעולם לא הסכים לכתב הכמויות השני המתוקן ולא אישרו, אלא התנגד לו, והדגיש בפני התובעים ובפני המומחים מטעמם, כי מדובר בכתב כמויות מופרך, כאשר הדרישות על פיו מופרזות. מבחינת הנתבעת 1, המפרט הטכני היחיד שעמד על הפרק היה כתב הכמויות השלישי.

עוד טענה הנתבעת 1, כי עלויות השיקום, הכוללות את החלפת אריחי השיש, כפי שהוערכו ע"י אנשי המקצוע מטעמה, היו נמוכות מסך של 600,000 ₪. קבלני עבודה מטעם הנתבעת 1 הביעו נכונות לבצע את עבודות שיקום הבית תמורת סכומים נמוכים יותר, כפי שתומחרו ע"י אינג' נחמן בכתב הכמויות השלישי, על בסיס השבת המצב לקדמותו. באשר לחברת אקספרס, טענה הנתבעת 1, כי היא נאותה לבצע את מלוא עבודות שיקום הבית ללא דופי ועד תום, בהתאם לכתב הכמויות השלישי, אולם התובעים סירבו לאפשר את ביצוען על ידה.

לגרסת הנתבעת 1, המדיניות שנקטו התובעים היתה לכפות על הנתבעת 1 את ביצוע העבודות על פי חוות דעת המומחים מטעמם, ובאמצעות קבלנים שייבחרו על ידם. התובעים סירבו לביצוע העבודות בהתאם לכתב הכמויות השלישי, שכאמור הוכן על ידי אינג' נחמן, ומשכך טרפדו את זכותה של הנתבעת 1 לביצוע עבודות השיקום באמצעות בעלי מקצוע מטעמה, ולא אפשרו את ביצוען בפועל.

עוד נטען, כי דין התובענה כלפי הנתבע 2 להידחות על הסף, בהעדר יריבות עימו ובהעדר עילה. הפגישה בין הנתבע 2 לבין התובעים היוותה מהלך חריג, באשר אין הוא נוהג להתערב בטיפול בנזקים, וכל שניסה היה לסייע בידי התובעים. הנתבע 1 בעצמו לא הפעיל לחץ על מר נחמיאס להפחית את הצעתו, אלא כל שהיה הוא, שאנשי מחלקת התביעות בנתבעת 1 ניהלו עם מר נחמיאס מו"מ, עד אשר הושגה הסכמה לתשלום סכום מוסכם בגין עבודות שיקום הבית, הגם שהצעתו הייתה גבוהה מהערכתו של אינג' נחמן.

לגרסת הנתבעת 1, גם כאן, התובעים לא איפשרו לה לממש את האופצייה המוקנית לה לבצע את עבודות שיקום הבית באמצעות מר נחמיאס. לחצי התובעים, אשר הופעלו על מר נחמיאס, הם אשר גרמו לו לסרב לבצע את המלאכה, לאחר שהתברר לו כי התובעים לא יאפשרו את ביצועה על פי כתב הכמויות השלישי. לפיכך, ברור היה כי התובעים שוב סיכלו את זכותה של הנתבעת 1 לבצע את עבודות השיקום הנדרשות להשבת המצב לקדמותו, באמצעות מר נחמיאס.

בנסיבות אלו, ועל רקע הפערים הגבוהים, בחרה הנתבעת 1 לשלם את הסכום, שאיננו שנוי במחלוקת, בערכי שיפוי ללא מע"מ, עד אשר תוצגנה אסמכתאות לביצוע כינון, ובתנאי שהכינון יבוצע עפ"י תנאי הפוליסה.

הנתבעת 1 הכחישה את רכיבי הנזק הנדרשים ע"י התובעים, וטענה כי אינה חבה מאומה כלפי התובעים. עוד טענה הנתבעת 1, אמנם בחצי פה, כי דרישותיהם המוגזמות של התובעים, מביאות לתחולתו של סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 (להלן:"חוק חוזה ביטוח"), והתנהגותם הינה בגדר הפרת החובה להקטנת הנזקים, על פי סעיף 61(ב) לחוק חוזה ביטוח.

ראיות התובעים וחוות דעת המומחים מטעמם

5. מטעם התביעה העידו: התובעת 1, התובע 2, המהנדס ברזילי, השמאי שולמן, מר לופו, ואינג' שגוב.

כמו כן, הוגשה הוגשה חוות דעת מטעם השמאי שולמן, מיום 21/11/05:

חוות הדעת התבססה על כתב כמויות השני, ובחנה את ההוצאות שנגרמו בפועל לתובעים, בהסתמך על הקבלות שניתנו בגין ביצוע עבודות ו/או רכישת הפריטים השונים כמפורט להלן:

עבודות הריסה ופינוי: הערכה 176,257 ₪, הוצאה בפועל 97,188 ₪.

אינסטלציה סניטרית: הערכה 265,787 ₪, הוצאה בפועל 196,033 ₪.

שיקום מתקן שאיבת אבק: 11,900 ₪.

שיקום מתקני חשמל: הערכה 255,683 ₪, הוצאה בפועל 274,720 ₪.

עבודות טיח: הערכה 189,670, הוצאה בפועל 159,435 ₪.

עבודות ריצוף וחיפוי: הערכה 598,893 ₪, הוצאה בפועל 445,862 ₪.

עבודות חיפוי פרקט: הערכה 84,022 ₪, הוצאה בפועל 42,873 ₪.

עבודות צבע: הערכה 220,770 ₪, הוצאה בפועל 119,540 ₪.

עבודות אלומיניום: הערכה 145,252 ₪, הוצאה בפועל 211,937 ₪.

רכיבים מתועשים במבנה: הערכה 135,059 ₪, הוצאה בפועל 102,377 ₪.

עבודות שונות (לרבות ניקיון): הערכה 102,637 ₪, הוצאה בפועל 146,473 ₪.

צמודות מבנה: הערכה 459,010 ₪, הוצאה בפועל 392,948 ₪.

תכולה: 135,588 ₪, הוצאה בפועל 61,974 ₪.

שכר יועצים ומומחים: הערכה 202,921 ₪, הוצאה בפועל 149,323 ₪.

הוצאות שונות: דיור חלופי: הערכה 324,427 ₪, הוצאה בפועל 146,165 ₪.

הלוואה למימון: 219,380 ₪

עלות שימוש בהון עצמי: 160,000 ₪

הובלות ואחסון תכולה: הערכה 29,233 ₪, הוצאה בפועל 19,098

נוספות: 4235 ₪

סה"כ: הערכה 3,720,724 ₪, הוצאה בפועל 2,961,461 ₪

ראיות הנתבעים וחוות דעת המומחים מטעמם

6. מטעם ההגנה העידו:

הנתבע 2, הגב' בתיה לונדון - מנהלת מחלקת תביעות בנתבעת 1, הגב' מדלן ניסן - ראש מדור תביעות רכוש בנתבעת 1, השמאי גבע, סוכן הביטוח מר ויינשטיין, אינג' נחמן, והשמאי מגידיש.

כמו כן, העידו קבלני עבודות, אשר צירפו חוות דעת לתצהיריהם: מר נחמיאס, מר עמוס שדה - מנהל חברת אקספרס, מר משולם רחמים, מר עמוס אדרי - מנהל חברת אדר טיפול נזקים, מר אורי רוזנברג - מנהל חברת קורל בע"מ, ומר משה עמיר - מנהל חברת אלמוג 90.

בנוסף, הוגשו חוות דעת מומחים מטעם אינג' נחמן, השמאי מגידיש, מר עמנואל אורנבוך, רו"ח דוד פרקש וחוות דעת מטעם מיכאלה ועמירם אורן.

בשלב זה אפרט את מסקנות חוות הדעת מטעם אינג' נחמן והשמאי מגידיש.

חוות הדעת מטעם אינג' נחמן:

יצויין, כי הנתבעת 1 צרפה שלוש חוות דעת מטעמו. ביום 02/06/03, ערך אינג' נחמן טבלת הערכת מחיר לעבודות שיקום הבית. ביום 25/06/03, ערך אינג' נחמן חוות דעת מפורטת יותר המעריכה עלויות עבודות שיקום הבית. חוות הדעת השלישית מטעם אינג' נחמן, מיום 01/02/2006, מתייחסת לתצהירי התובעים ולחוות הדעת מטעמם.

מסקנות טבלת הערכת מחיר לעבודות שיקום מיום 02/06/03:

עבודות פירוק ופינוי: 38,930 ₪

עבודות יבוש נטרול וניקוי: 3,200 ₪

עבודות נגרות: 83,100 ₪

עבודות טיח וריצוף: 247,654 ₪

עבודות סיוד וצבע: 68,055 ₪

עבודות שונות גמר: 195,430 ₪

סה"כ 636,369, כולל מע"מ 750,915 ₪

מסקנות חוות הדעת מיום 25/06/03:

עבודות פירוק ופינוי: 29,265 ₪

עבודות ייבוש נטרול וניקוי: 3,200 ₪

עבודות נגרות: 77,900 ₪

עבודות טיח וריצוף כולל החלפת השיש ופרקט: 228,640 ₪

עבודות סיוד וצבע: 56,055 ₪

עבודות שונות גמר (כולל עבודות חשמל, תיקוני אלומיניום, מיזוג אויר) 102,630 ₪

סה"כ 497,690 ₪, כולל מע"מ 587,274 ₪.

חוות דעת מטעם השמאי מגידיש מיום 05/06/03, אשר העריך את הנזקים בערכי כינון:

עבודות פירוק והריסה, יבוש ופינוי: 38,309 ₪

עבודות נגרות: 91,922 ₪

עבודות טיח וריצוף: 269,795 ₪

עבודות סיוד וצבע: 66,145 ₪

עבודות גמר: 121,103 ₪

נזקים לתכולה: 5949 ₪

דיור חלופי 63,000 ₪

הוצאות העברת דירה 10,000 ₪

סה"כ 666,223 ₪

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט

7. טרם שהחל שלב שמיעת העדויות בתיק, הגישו הנתבעים בקשה למינוי מומחה מטעם בית משפט. כב' השופטת ציפורה ברון דחתה את הבקשה. בתום ישיבות ההוכחות בתיק, ולאחר שנשמעו עדויות הצדדים והמומחים מטעמם, הגישו הנתבעים בקשה חוזרת למינוי מומחה מטעם בית משפט. כב' השופטת ציפורה ברון, הסכימה הפעם, עם טענת הנתבעים, לפיה קיימות מחלוקות רבות בין המומחים השונים, וקבעה בהחלטה מיום 24/02/09, כי מינוי מומחה מטעם בית משפט יועיל לבית המשפט להכריע בסוגיות הניצבות בפניו, קרי, בשאלת היקף הנזק, היקפן של עבודות שיקום הבית והעלויות, ולהגיע להחלטה הצודקת.

ביום 25/08/09 מונה אינג' עמי בוך כמומחה מטעם בית המשפט בתחום ההנדסה האזרחית (להלן:"המומחה מטעם בית משפט").

המומחה מטעם בית משפט בחן את המסמכים, שהומצאו לו ע"י הצדדים, לרבות, תצהירים, חוות דעת, תמונות וחשבוניות. בנוסף, ביום 14/11/09, ביקר וסייר המומחה מטעם בית משפט בבית, ובמסגרת הביקור מסרה לו התובעת 1 את תכניות הבית לפני ארוע ההצפה ולאחר ביצוע עבודות השיקום.

לאחר שמומחה בית המשפט בדק את כלל החומר ושקל את היקף העלויות הריאלי, הוא ערך את חוות דעתו, ביום 19/01/10, אשר התייחסה לעבודות שיקום הבנייה בלבד, וקבע כדלקמן:

עבודות הריסה ובנוי, עפ"י מחירי הקבלן לופו שביצע את העבודה: 310,000 ₪

עבודות אינסטלציה: 50,000 ₪

עבודות טיח: 10,000 ₪

ריצוף חפוי ופרקט: 160,000 ₪

עבודות צבע: 100,000 ₪

מחיצות קלות: 20,000 ₪

תקרות תלויות: 70,000 ₪

נגרות צמודי מבנה: 170,000 ₪

עבודות אלומיניום, מיזוג אויר חשמל ומתח: 20,000 ₪

עבודות ניקיון: 15,000 ₪.

סה"כ 925,000 ₪

בתוספת טיפול הנדסי כאמור בחוות דעתו של השמאי שולמן בסך 70,000 ₪.

סה"כ כולל מע"מ 995,000 ₪.

הפלוגתאות בין הצדדים

8. במקרה שלפניי, אין מחלוקת בדבר קרות מקרה הביטוח, היינו, כי ארוע ההצפה נחשב ל"מקרה הביטוח" עפ"י סעיף 1 לפוליסה. כמו כן, העובדה כי בשל ארוע ההצפה נגרמו לבית נזקים - אינה שנויה במחלוקת.

הסוגייה הראשונה, העולה, בענייננו, היא האם יש להחיל את סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח ולפטור את הנתבעת 1 מתשלום תגמולי הביטוח עפ"י הפוליסה?

בשלב השני אבחן את מעמדו של המומחה מטעם בית משפט.

בשלב השלישי אדון במחלוקות העובדתיות העיקריות, הדורשות הכרעה, כמפורט להלן:

א. מה היה סטנדרט הבית טרם ארוע ההצפה?

ב. פעולות הנתבעת 1, מייד עם קרות ארוע ההצפה, למניעת התפשטות הנזק

ג. סוגיית החלפת השיש, ושכירת מומחים מטעם התובעים

ד. הסכמה על כתב הכמויות השני המתוקן

ה. התנהלות הנתבעת 1 באמצעות חברת אקספרס

ו. הסיבה בגינה מר נחמיאס לא ביצעו את עבודות השיקום

ז. האם העבודות אשר בוצעו בפועל, באמצעות מר לופו, היוו השבת המצב לקדמותו, או שמא בניית הבית מחדש?

לאחר מכן, אבחן את היקף הנזקים שנגרמו בפועל ושיעורם, תוך מתן דגש לחוות דעת המומחים מטעם הצדדים, ולחוות דעתו של המומחה מטעם בית משפט.

לסיום אדון בחבותו האישית של הנתבע 2

דיון והכרעה

9. תחולת סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח

הלכה פסוקה היא כי הנטל להוכחת פטור מן החבות הביטוחית מוטל על הטוען לכך, ויפים לענין זה דברי כב' הנשיא שמגר (כתוארו אז) ברע"א 3577/93 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' מוריאנו, פ"ד מח(4) 70, בעמ' 79-78 (להלן: "פס"ד מוריאנו"):

"ההלכה לגבי נטל הראיה בתביעות לתגמולי ביטוח עקב נזקי רכוש הוא כי על המבוטח להוכיח את התרחשות מקרה הביטוח. בכך עובר הנטל אל כתפי המבטח. עליו להראות כי מתקיים אחד הסייגים לפטור מהחבות החוזית המוטלת עליו מכוח הפוליסה".

כאמור, אין מחלוקת לגבי התרחשות מקרה הביטוח. הנתבעת 1 טוענת לקיומו של חריג שיש בו כדי לפטור אותה מחבותה, אפנה לדון בטענת הפטור של הנתבעת 1, ובשאלה האם עלה בידה להוכיחה.

לעמדת הנתבעת, מדובר בתביעה מנופחת בגין נזקים שלא נגרמו, ודרישה לתשלום כספים שאינם מגיעים, במטרה להוציא ממנה כספים במרמה. לפיכך, כך נטען, התביעה מקיימת את יסודות הכשלת בירור החבות, במובן סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, ועפ"י סעיף 24(ב) לחוק חוזה הביטוח.

סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח שכותרתו "מרמה בתביעת תגמולים" קובע:

"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23 (ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24 (ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה-פטור המבטח מחובתו".

סעיף 24 לחוק חוזה ביטוח, שכותרתו "הכשלה של בירור החבות" קובע בסעיף (ב) לאמור:

"(ב)עשה המבוטח או המוטב במתכוון דבר שהיה בו כדי למנוע מן המבטח את בירור חבותו או להכביד עליו, אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו נעשה אותו דבר".

במקרה דנן, סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח חל על מכלול הפעולות שנדרש המבוטח לבצע, לאחר התרחשותו של מקרה הביטוח (ש' ולר 'חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981', תשס"ה-2005, כרך ראשון בעמ' 542 (להלן:"ולר")).

הוראת סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח נועדה, בין השאר, להרתיע את המבוטח מלמסור למבטח עובדות כוזבות, או להעלים ממנו עובדות מהותיות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות, בכוונת מרמה, וזאת באמצעות הסנקציה של פטור מוחלט של המבטח מחובתו (רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נסרה (לא פורסם, ניתן ביום 19.5.1998). (להלן:"פס"ד נסרה")).

בבסיס סעיף 25 עומדת תפיסה שונה מזו העומדת ביסוד חוק חוזה הביטוח, היינו: בעוד שהמבטחת נתפסת, בדרך כלל, כצד החזק בעסקת הביטוח, ועל כן מרבית ההסדרים בחוק נועדו להגן על המבוטח מפני כוחה העדיף של המבטחת, הרי שישנם מצבים הדורשים התערבות לטובת המבטחת דווקא, כשהמובהק שבהם הוא מקום בו התרחש מקרה הביטוח (ירון אליאס, דיני ביטוח, כרך ראשון (2002) בעמ' 477 (להלן:"אליאס")).

לאחר קרות מקרה הביטוח, נהנה המבוטח מיתרון מידע על פני המבטחת.

יתרון זה "עשוי להתבטא בעצם הידיעה אם אכן התרחש הפסד, בהכרת נסיבות ההתרחשות שלו, בידיעת שיעור הנזק המדויק שנגרם לו מההפסד, ובעובדה שהוא לומד על התרחשות מקרה הביטוח לפני המבטחת. במקרים מסוימים עלול המבוטח לנסות להסתיר מידע מהמבטחת. הוא יכול לטעון שנגרם לו הפסד מהתרחשות מקרה ביטוח שעה שמקרה ביטוח לא אירע כלל; הוא יכול להפריז בשיעור הנזק שנגרם לו; הוא יכול למסור מידע כוזב בדבר נסיבות התרחשות ההפסד כך שמאורע שאיננו מבוטח ייחשב למבוטח והוא יכול לייחס נזקים שאירעו בעבר לאירוע המדובר... זוהי בעיית סיכון מוסרי" (ש' ולר "חובת הגילוי לאחר קרות מקרה הביטוח וחיוב מבוטחים בפיצויים עונשיים בגין מרמת ביטוח" עלי משפט א (2000) 277, 278).

סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח נועד, אפוא, לסייע למבטחת להתמודד עם בעיית הסיכון המוסרי האמורה. ההנחה היא שהסנקציה החמורה הקבועה בו - שלילה מוחלטת של זכות המבוטח לקבל תגמולי ביטוח במקרה בו תביעתו נגועה במרמה - תרתיע מפני מרמה או לפחות תהווה ענישה הולמת (ולר, בעמ' 542).

בפס"ד נסרה קבע בית המשפט העליון:

"סעיף 25 הנ"ל נועד (בין השאר) להרתיע את המבוטח מלמסור למבטח עובדות כוזבות, או להעלים ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות, בכוונת מרמה, כשהסנקציה להפטרו של המבטח היא פטור מוחלט מהחבות... סעיף 25 לחוק איננו כולל הגדרה של הדיבור 'בכוונת מרמה'. פרקליט המבקשת טען לפנינו כי דיבור זה כולל שלושה יסודות: א. מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות; ב. מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו; ג. כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות. יסודות אלה של 'כוונת המרמה' בסעיף 25 לחוק מקובלים עלינו".

הנה כי כן, היסוד הראשון של הדיבור "בכוונת מרמה" הינו יסוד עובדתי של מסירת עובדות כוזבות על ידי המבוטח. היסוד השני - מודעות המבוטח לכזב בעובדות שנמסרו, אף הוא יסוד עובדתי והידיעה תיבחן על סמך מבחן סובייקטיבי; ואילו היסוד השלישי, הוא המורכב ביותר, לפיו יש להוכיח שהמבוטח התכוון לקבל מהמבטחת כספים במרמה, על יסוד העובדות הכוזבות.

מאחר שמדובר בטענה לכוונת מרמה, הנטל המוטל על הנתבעת הינו גבוה ממאזן ההסתברות הרגיל הנדרש במשפט אזרחי, ומצריך הבאת ראיות בעלות משקל רב יותר. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט ריבלין ברע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח (לא פורסם, ניתן ביום, 12.4.11) (להלן: "פס"ד פלדמן").

"מאחר שמדובר בהטלת 'סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית' ומאחר שמדובר בתוצאה קשה ומרחיקת לכת - של שלילת תגמולי הביטוח מהמבוטח - דרושות ראיות כבדות משקל להוכחת כוונת המרמה" .

ולר כותב בספרו (בעמ' 554-553), כי קיים קושי לשרטט את קו הגבול בין הפרזה לגיטימית, בבחינת הצעת פתיחה במשא ומתן שייפתח עם המבטחת, לבין הפרזה הנגועה במרמה של ממש; וכי אמת המידה המתאימה לקביעת אופי ההפרזה היא היסוד הנפשי הנלווה להגשת התביעה למבטחת.

לאחר שבחנתי את נסיבות העניין, הגעתי למסקנה, כי לא הונחה בפניי תשתית ראייתית מספקת, המוכיחה כוונת מרמה ומסירת עובדות כוזבות ביודעין מצד התובעים; ולכל היותר, אפשר שמדובר בתביעה מופרזת. על כן אני סבור כי לא הוכחו יסודותיו של סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, וכי הנתבעת 1 לא הרימה את הנטל ולא הביאה ראיות כבדות משקל התומכות בטענת. אשר על כן הנני דוחה את הטענה.

10. מעמדה של חוות דעת המומחה מטעם בית משפט

התובעים טענו בסיכומיהם, כי יש לפסול את חוות דעתו של המומחה מטעם בית משפט, הואיל והיא פגומה מהיסוד, בהיותה מנותקת נסיבתית ומעשית ממקרה הביטוח, אשר אירע לפני שנים רבות, ולאחר שכבר שוקם הנזק. לטענתם, חוות הדעת כוללת שגיאות וטעויות, בהיותה מסתמכת על התצהירים וחוות הדעת של בעלי המקצוע מטעם הנתבעת 1 בלבד. עוד נטען, כי משביקשו לחקור את המומחה מטעם בית משפט על חוות דעתו, הודיע הלה כי לצורך חקירתו, עליו להיוועץ עם 14 מומחים נוספים, ודרש סכום של 87,000 ₪ נוספים, על מנת לעשות כן. בנסיבות אלה, ברור היה להם כי אין שום טעם בחקירתו.

הלכה היא, כי מומחה שמונה מטעם בית משפט הוא בבחינת זרועו הארוכה של בית המשפט בתחום מומחיותו. כמו כן, חזקה על המומחה מטעם בית משפט, כי הוא נוהג באופן מקצועי, בהגינות ובתום לב, ועושה את מלאכתו נאמנה (ראו: רע"א 5611/07 פישר-לינצקי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י (לא פורסם, ניתן ביום 21.10.2007). על כן, לא בנקל יורה בית המשפט על פסילת חוות דעת מומחה אשר מינה, ופסילתו תעשה רק במקרים נדירים בנסיבות חריגות, ומטעמים מהותיים וכבדי משקל, כאשר עלול להיגרם לאחד הצדדים עיוות דין מהמשך מינויו או כאשר המומחה פעל בהעדר תום לב (ראו לעניין זה, רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל לביטוח ואח' פ"ד נו(4) 673; ע"א 2129/06 פרץ נ' עיריית ירושלים-הוועדה המקומית לתכנון ובניה (לא פורסם, ניתן ביום 27.10.2009); ראו גם החלטתי בת.א. 1665/05(ת"א) עזבון המנוח עמר ישראל ז"ל, רחל ישראל, יעל (עדינה) ישראל ואח'נ'רונן ארליך, הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ, אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 21/09/2010).

נקודת המוצא היא, כי המומחה פעל בהגינות ובתום-לב ולא כל שגגה או תקלה שנפלו בחוות-הדעת תהוונה עילה לפסילתו (רע"א 2273/99 ויצמן נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 23.5.1999); רע"א 6116/97 שוחט נ' ציון חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 28.11.1997). זהירות מיוחדת מתחייבת, כאשר מדובר בבקשה לפסילת חוות דעת לאחר שזו כבר ניתנה, שכן ניתן להניח כי ויש בתוצאותיה של חוות הדעת כדי להשפיע על שיקוליו של בעל דין, המבקש את פסילתה (רע"א 4144/06 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' גרינשטיין (לא פורסם, ניתן ביום 03/07/06)).

בענייננו, לא מצאתי בטענת התובעים כל נימוק מהותי, בגינו יש לפסול את חוות דעתו של המומחה מטעם בית משפט, ומאחר שאין מדובר בנסיבות חריגות ומיוחדות, דין טענת התובעים להידחות.

יתרה מכך, התובעים ויתרו על חקירת המומחה ואף ויתרו על זכותם לשלוח לו שאלות הבהרה. נימוק התובעים לויתורם על חקירת המומחה מטעם בית משפט, איננו מניח את הדעת.

אין ספק כי הויתור על החקירה הנגדית של המומחה מהווה הסתכנות מרצון, ועצם הויתור על חקירה נגדית, משמעה שאין חולקים על האמור בתצהירו של העד, והדברים יפים גם לגבי וויתור על חקירת מומחה על חוות דעתו (ראו: י' קדמי על הראיות-הדין בראי הפסיקה, חלק שלישי, מהדורה שלישית מורחבת ומעודכנת, תשס"ד, בעמ' 1702-1709 והאסמכתאות המובאות שם).

יודגש, כי מעמדו של מומחה שמונה על ידי ביהמ"ש מעמד מיוחד הוא, וממצאיו יאומצו בדרך כלל על ידי ביהמ"ש הממנה, אלא אם כן, קיימת סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת, כגון ראיה לסתור, או אם נפלה שגיאה גסה בחוות דעת, עד כדי כך שביהמ"ש, החסר מומחיות במקצוע זה, ימצאה מופרכת. היינו, רק במקרים בהם ישנם נימוקים כבדי משקל, יתערב בית המשפט בחוות דעתו של עד מומחה, אשר מונה ע"י בית המשפט (ראו: בר"מ 5171/07, מנשה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה חולון, (לא פורסם, ניתן ביום 31/12/07).

יפים לעניין זה דברים, אשר כתב כב' השופט אלוני בע"א 293/88, חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (לא פורסם, ניתן ביום 23/04/1990, פסקה 4 לפסק הדין):

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת.

אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

על דרך השגרה, לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות המופיעות בחוות דעת מומחה מטעם בית משפט, אך בהיותו הפוסק האחרון, רשאי ואף חייב בית המשפט להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה, שכן עדות המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות, ולכן רשאי בית המשפט לסטות, במקרים מסוימים, באופן חלקי או מלא, ממסקנות המומחה. בית המשפט רשאי לסטות מחוות הדעת כאשר, למשל, עולה ממכלול הראיות, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על עובדות בלתי מהימנות (ראו: ע"א 2160/90, רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170; ע"א 8361/10, יוסף נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (2011); ע"א 1182/92, הועדה המקומית נ' ברעלי, פ"ד מט(1) 463; ע"א 974/91, עמיד חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' הועדה לתכנון ובניה זמורה, פ"ד נ(5) 104).

דברים אלו, יהיו נר לרגליי בהמשך פסק הדין.

11. המחלוקות העובדתיות

אקדים ואומר, כי נטל הראיה במשפט אזרחי מבוסס על מאזן ההסתברויות, במובן זה שעל התובע להראות כי גרסתו מסתברת יותר מגרסת הנתבע, ולו רק באחוז אחד (51%). היינו, על מנת להכריע במחלוקת עובדתית, על בית המשפט לשקול, עפ"י הראיות שבפניו, גרסתו של מי מהצדדים סבירה והגיונית יותר מהגרסה האחרת, ודי בכך כדי להכריע את הדין. אפנה בהקשר זה לדברי כב' השופטת שטרסברג-כהן בע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים "כרמל" חיפה פ"ד נג (4) 526 (פסקה 10 לפסק הדין), שם נקבע:

"הכלל הראייתי הבסיסי, הרווח במשפט האזרחי בשיטתנו המשפטית, כבשיטות משפט רבות אחרות, הוא, כי נטל ההוכחה רובץ על התובע ומידת ההוכחה היא עודף הסתברות, בבחינת הכלל עתיק היומין 'המוציא מחברו עליו הראיה'. על פי כלל זה, יזכה התובע בתביעתו אם ירים את נטל הוכחתה בשיעור העולה על ?50%. שאז, תוטל החבות או האחריות במלואה על הנתבע. לא עמד בכך, יפסיד את כל תביעתו. כלל זה הוא לכאורה יעיל, הוגן, רציונלי, אחיד וישים לכל משפט אזרחי".

א. מה היה סטנדרט הבית טרם ארוע ההצפה?

התובעת 1, העידה כי סטנדרט הבית, עובר למקרה הביטוח, היה גבוה ומפואר ביותר. מנגד, העיד השמאי מגידיש, בסעיף 61 לתצהירו, כי הבית היה מרשים, אך לא נבנה בסטנדרט בניה גבוה, על אף שבחוות הדעת הראשונית מטעמו, מיום 08/05/03 (נספח ב' לתצהיר התובע 1), צויין, כי "הבית בנוי בסטנדרטים גבוהים ביותר". כשנשאל השמאי על כך בחקירתו הנגדית, הוא השיב:

"אני אומר, על יסוד הידע האישי שלי כשאתה נכנס לבית ואתה רואה רצפת שיש מבריקה, זה נראה לך מפואר ויפה. לאחר מכן כשמגיע קבלן שיש ואומר לי שעבודות הגימור פה הן לא ברמה גבוהה אלא ברמה סטנדרטית הרבה יותר נמוכה, אז אתה מותר לך לחוות את הדעת גם אחרת. אתה לא יכול לבוא ולהגיד ברגע שאתה נכנס, הבית הזה נבנה בסטנדרט מפואר. מה זה מפואר, זה גם כל הענין שהוא יחסי..." (עמ' 1602 לפרוטוקול, שורות 21-14).

בהמשך העיד השמאי מגידיש: "אז מה שהיה, ב-08/05 כתבתי בסטנדרט גבוה מאד, בתצהיר שלי כשאני בא ואני כותב מה זה סטנדרט גבוה מאוד מאוד, זה לרמות הגימורים. הבית הזה לא נעשה ברמות הגימורים הגבוהות ביותר..."(עמ' 1610 לפרוטוקול, שורות 23-20)

בנוסף העידו מר נחמיאס ומר אורי רוזנברג, כי אמנם הבית היה מרשים, אך להבדיל מבתים אחרים בהרצליה פיתוח, הבית לא היה יוקרתי ומפואר ורמת איכות הבנייה והגימור היו נמוכים.

בעניין זה קבע המומחה מטעם בית משפט: "עפ"י הממצאים שהצטברו תוך כדי לימוד החומר, סטנדרד הדירה והציוד שבה לא היו גבוהים. הדבר מתבטא בצורה החיצונית הפשוטה של הבית ומראה הפנים (עפ"י התמונות). גם חוות דעת של קבלנים שנתנו תצהירים קובעות זאת...".

ממכלול העדויות, התרשמתי כי עובר למקרה הביטוח, דובר בבית חדש, בסטנדרט גבוה מהממוצע, אולם ביחס לבתים אחרים באותו אזור הוא לא היה יוקרתי ומפואר.

ב. פעולות הנתבעת 1, מייד עם קרות ארוע ההצפה, למניעת התפשטות הנזק

לטענת התובעים, מייד לאחר גילוי הנזק, נהגה הנתבעת 1 בצורה רשלנית, ולא פעלה כנדרש למניעת התפשטות הנזק.

מחקירתו הנגדית של אינג' נחמן עולה כי, מייד לאחר גילוי הנזק, כל שעשתה הנתבעת 1 היה לאוורר את הבית ולגרוף את המים (עמ' 1414 לפרוטוקול, שורות 20-15). בנוסף, שכרה הנתבעת 1 את שירותיה של חברת ארגמן, אלא שזו עוסקת בניקוי וייבוש שטיחים ולא בייבוש מבנים. על כך מעיד סוכן הביטוח:

"בעל מקצוע אחד זה מכון ארגמן שטיחים...בקשר לייבוש של השטיחים. מעבר לבעל המקצוע הזה לא זכור לי שאני הזמנתי בעלים" (עמ' 972 לפרוטוקול, שורות 5-3).

לפיכך, התרשמתי, כי הנתבעת 1 לא פעלה כראוי וכנדרש, מייד לאחר קרות מקרה הביטוח, לצורך שאיבת וייבוש המים בבית.

בעניין זה, העיד השמאי מגידיש כי ביום ארוע ההצפה, הוא ביקש להתחיל לטפל בנזק, אלא שנתקל בסירוב מוחלט מהתובעת 1 בשיחת טלפון לחו"ל:

"נאמר לי בפירוש אף אחד לא נכנס לבית עד שאני לא באה...בהתערבות של סוכן הביטוח שהיה במקום, הוא שוחח איתה, הוא שכנע אותה להכניס למקום את חברת ארגמן שתתחיל לטפל בנושא הייבוש של חלק מפרטי התכולה ושל השטיחים ולזה היא הסכימה..." (עמ' 1612 לפרוטוקול, שורות 27-21).

גם סוכן הביטוח העיד: "רצינו להכניס חברה שתשאב את המים והכל, ולא קבלנו אישור מבעלי הבית..."(עמ' 1005 לפרוטוקול, שורות 20-19)

אין בידי לקבל את גרסת הנתבעת 1, לפיה היא לא ביצעה את הפעולות הראשוניות הנדרשות, מאחר שהתובעים סרבו לכך. על הנתבעת 1 היה, לכל הפחות, לנסות, לפנות ו/או לשכור חברה מקצועית, מלבד חברת ארגמן, לצורך שאיבת המים וביצוע פעולות הייבוש הראשוניות, ומשלא עשתה כן, היא לא פעלה כנדרש למניעת התפשטות הנזק.

ג. סוגיית החלפת השיש ושכירת מומחים מטעם התובעים

כאמור, לטענת התובעים, הם שכרו מומחים מטעמם על רקע החשד, שכוונת הנתבעת 1 הייתה לשקם את השיש ולא להחליפו. עוד טענו, כי בשלב הראשון שכרו את המומחים לצורך הכנת כתב כמויות בלבד.

בענייננו, כתב הכמויות הראשון, התייחס לליטוש השיש; מר משולם רחמים העיד בתצהירו, כי ביום 05/05/03 ביקר בבית לצורך בדיקת השיש, וקבע שניתן לטפל בשיש מבלי להחליפו בחדש; ביום 13/05/03 מסר נציג חברת שיש קליניק את המלצתו, לפיה הכתמים שנמצאו אינם ניתנים להסרה (נספח יב' לתצהיר התובעת 1). על אף זאת, פנתה הנתבעת 1 למומחה שיש נוסף, מר עמרם, אשר ביקר בבית ביום 15/05/03, וביום 19/05/03 נמסרה המלצתו, אשר אינה קובעת ממצא חד משמעי (נספח יג' לתצהיר התובעת 1).

שילוב של כל הנתונים שהובאו לעיל, מובילים אותי למסקנה, לפיה בתחילת הדרך, חפצה הנתבעת 1 בשיקום השיש ולא בהחלפתו. עם זאת, לטעמי, לא זו הייתה הסיבה בגינה שכרו התובעים את המומחים מטעמם.

אינג' שגוב העיד, בחקירתו הנגדית, כי מלכתחילה המשימה הייתה לטפל בשיקום הבית, ולצורך כך, פנה השמאי שולמן לחברת CDF: "...השמאי שעבד מטעמו אני לא זוכר את שמו פשוט גם דיבר איתי ואמר תשמע קיבלנו עליכם המלצות טובות שאתם עושים עבודות פיקוח ומהנדסים, בואו תראו אם אתם מעוניינים לקחת על עצמכם את המשימה...לשקם את הבית מנזק המים" (עמ' 44 לפרוטוקול, שורות 26-19). לשאלת ב"כ הנתבעים: "האם שכה"ט שלכם הוא היה רק עבור עבודות הכנת כתב כמויות והפצה לקבלנים ועריכת טבלאות השוואה או שהוא היה עבור ליווי הפרויקט מההתחלה ועד הסוף?" השיב אינג' שגוב: "שכה"ט היה עבור ליווי הפרויקט...כולל עבודות פיקוח".

בהמשך חקירתו הנגדית של אינג' שגוב, התברר כי ביום 10/05/03, נחתם בין התובעת 1 לבין CDF הסכם הזמנה לליווי הנדסי וניהול פרויקט, אשר הוגש במעמד הדיון וסומן נ/1 (עמ' 49 לפרוטוקול, שורה 6).

לפיכך, נראה כי טרם נמסרה המלצת שיש קליניק, פנו התובעים לחברת CDF, ואף חתמו עימה על הסכם. לפיכך, אני מוצא לקבל את טענת הנתבעת 1, לפיה ללא קשר לסוגיית החלפת השיש, החליטו התובעים, כבר בתחילת הדרך, לפנות למומחים מטעמם, בכדי לבצע את עבודות שיקום הבית, מה גם שבסופו של דבר, אישרה הנתבעת 1 את החלפת השיש - ועל כך אין מחלוקת.

ד. הסכמה על כתב הכמויות השני המתוקן

לטענת התובעים, בסוף הפגישה, אשר נערכה ביום 26/05/03, הוסכם ואושר כתב הכמויות השני המתוקן על ידי אינג' נחמן, ולכן מייד אח"כ הוא הופץ מחדש לקבלנים, על מנת שאלו יתנו הצעות מעודכנות בהתאם לכתב הכמויות השני המתוקן.

אינג' נחמן ציין, בסעיפים 28 ו-29 לתצהירו, כי אמנם עבר על כתב הכמויות השני, ודרש עריכת תיקונים רבים, אלא שהלכה למעשה, לא נערכו התיקונים עליהם הוסכם בכתב הכמויות השני המתוקן. לדברי אינג' נחמן, בסעיף 83 לתצהירו, כתב הכמויות השני המתוקן לא שיקף את ההסכמות עימו והשינויים, עליהם סוכם, לא הוכנסו במסגרתו.

בנוסף העיד אינג' נחמן בסעיף 84 לתצהירו, כי בתום הפגישה, ביקש שיעבירו אליו לאישור את כתב הכמויות השני המתוקן, טרם הפצתו לקבלנים, אך הדבר לא נעשה בפועל. לכן נסע למשרדו של אינג' שגוב על מנת לקבל את טבלת השוואת הצעות המחיר המעודכנת (להלן:"טבלת ההשוואה המעודכנת", נספח ה2 לתצהירו של אינג' שגוב). לכשהגיע נמסרה לו, מחוץ למשרד, מעטפה, באמצעות בחורה, אשר דרשה ממנו לחתום כי קיבל את המעטפה בלבד. לטענתו, חתימה זו לא היוותה אישור והסכמה על כתב הכמויות השני המתוקן, אלא אישור לכך שקיבל את המעטפה.

כאשר נשאל על כך המהנדס ברזילי, במהלך חקירתו הנגדית, הוא השיב: "בזמן שהוא קיבל הוא חשש מאד לחתום, אמרנו לו קח תקרא ואחרי שהוא קרא הוא חתם...דני (אינג' שגוב) היה שם והוא קרא את זה בעיון רב...אם אני לא טועה הוא קיבל את זה במשרד..." (עמ' 231 לפרוטוקול שורות 22-12).

אלא שגרסה זו נסתרה במהלך חקירתו הנגדית של אינג' שגוב: "אז לא הייתי במשרד, אם הייתי במשרד הייתי מקבל אותו בשמחה, הוא לא נכנס. אם תגיע אלינו פעם למשרד תראה שאם לא יוצאים אליך אתה לא תמצא את הכניסה..."(עמ' 174 לפרוטוקול, שורה 5).

כמו כן, צירף אינג' נחמן לתצהירו את כתב הכמויות השני, ועליו הסימונים, שערך טרם הפגישה (נספח ד' לתצהירו), ופירט בתצהירו את הערותיו בפגישה.

אינג' נחמן השיב לשאלות ב"כ התובעים בחקירה הנגדית, כי בפגישה לא היו בפניו המדידות שלו (עמ' 1411 לפרוטוקול, שורה 9). לפיכך, כך לטענת התובעים, לא ייתכן, שאינג' נחמן התנגד לכתב הכמויות השני מבלי שהיו בפניו המידות והכמויות שלו. אין בידי לקבל טענה זו של התובעים, ואינני סבור שעל כך הם יכולים להאחז בגרסתם, לפיה אינג' נחמן לא יכול היה להתנגד למידות שבכתב הכמויות השני.

בענייננו, גרסתו של אינג' נחמן לא נסתרה בחקירה הנגדית, והוא אף לא נחקר, באופן ספציפי, בעניין זה, מלבד, כאמור, בנושא המדידות. כמו כן, התובעים לא הואילו לצרף לראיותיהם את כתב הכמויות השני המתוקן בגרסתו הראשונה, אשר התגבש במעמד הפגישה, אלא רק את "התוצר" שלו, כפי שהתברר במהלך חקירתה הנגדית של התובעת 1 (עמ' 820 לפרוטוקול, שורה 6).

די בכך, ומבלי להתעכב על העדויות הסותרות של אינג' שגוב והמהנדס ברזילי, בכדי להגיע למסקנה, כי התובעים לא עמדו בנטל השכנוע המוטל עליהם, ולא הצליחו להביא ראיות ממשיות ומבוססות דיין, אשר מצביעות על כך שאינג' נחמן אישר את כתב הכמויות השני המתוקן.

ה. התנהלות הנתבעת 1 באמצעות חברת אקספרס

לטענת התובעים, העובדה, כי חברת אקספרס העמידה הצעת מחיר טלפונית לשיקום הבית מבלי שטרחה לבקר בבית, מהווה התנהלות חמורה מצד הנתבעת 1, העולה כדי מעשה נוכלות. הנתבעת 1 טענה מנגד, כי לחברת אקספרס הועבר מפרט של עבודות, שאותן היא התבקשה לתמחר, ובכך אין כל פגם, בעיקר משהובטח לה כי כל עלות שתידרש לצורך השלמת השיקום ולא נכללה בהצעת המחיר, תשולם.

מר עמוס שדה נשאל בחקירתו הנגדית כיצד הגיש הצעת מחיר מבלי שבדק את הבית, והשיב: "יפה, קודם כל יש לי ניסיון, ולפעמים ניסיון הוא גם חשוב בתחום הזה, למרות שאני לא מהנדס ואני לא זואולוג ולא עשיתי את הבדיקות, והכל טוב ויפה, יש לי ניסיון. הייתי בעשרות אם לא מאות בתים שניזוקו, לא פחות ממה שניזוק הבית הזה. באף בית לא היה צורך גם כשניזוק, הרבה יותר קשה, לא היה צורך להחליף חלונות אלומיניום, לא היה צורך להחליף אסלות וברזים, לא היה צורך להחליף קרמיקות בקירות, דברים שנראים לי על פניו ללא בדיקה, וללא תואר מהנדס, נראה לי תמוה, מה לעשות? זכותי" (עמ' 1052 לפרוטוקול, שורות 24-16).

בהמשך הוא העיד: "אני כן מבקר במקום, אני כמעט ולא מגיש הצעות בלי להגיע למקום. למה שאני לא אגיע למקום" (עמ' 1068 לפרוטוקול, שורות 9-8).

זאת עוד, לשאלת ב"כ התובעים, האם מקובל לקבוע הסכם מסגרת עם מחירים, ותוך כדי ביצוע העבודה להוסיף הרחבות, ככל שהן נדרשות? ענה מר עמוס שדה: "זה מקובל לא רק בחברות ביטוח, זה מקובל בהרבה מקומות...תוך כדי עבודה קוראים למהנדס, הוא מגיע, הוא מצלם, הוא מאשר, מגישים על זה מחירים אם אין את אותם סעיפים בכתב הכמויות. ואם יש, אז מתבססים על אותם מחירי בסיס, וממשיכים הלאה" (עמ' 1078 לפרוטוקול, שורות 22-8).

ממכלול העדויות שבפניי, אני סבור, כי ייתכן שבנסיבות המקרה הספציפי, התנהלות הנתבעת 1, מהווה צעד מוטעה, אולם הוא אינו עולה כדי מעשה חמור, ובודאי שאין מדובר במעשה נוכלות, מה גם שבהמשך ביקר מר עמוס שדה בבית, ערך בדיקה, ועדכן את הצעתו.

מעבר לכך, אין בידי לקבל את טענת התובעים, לפיה, הפרה הנתבעת 1 את הוראות המפקח על הביטוח (ת/17), בכך שמסרה, לטענתם, הצעת פשרה צינית ובלתי הגיונית (בסכום של 670,000 ש"ח), לעומת יתר הצעות הקבלנים.

ו. הסיבה בגינה לא ביצע מר נחמיאס את עבודות השיקום

לטענת התובעים, הנתבעת 1 גרמה במכוון למר נחמיאס לסרב ליטול על עצמו את עבודות שיקום הבית, והפעילה עליו לחץ להעניק הנחה ולהעמיד את הצעתו על סכום של 150,000$. זאת, למרות שהוא סירב לבצע את עבודות שיקום הבית תמורת סכום זה. התובעים סומכים את טענתם, בין היתר, על תמלילי שיחות טלפון עם מר נחמיאס.

מר נחמיאס העיד בסעיף 7 לתצהירו, כי לאחר שביקר בבית פעמיים, מסר לנתבע 2 הצעת מחיר (נספחים א' ו-ב' לתצהירו), אשר הסתכמה בסכום של כ-180,000$ ביחס לכתב הכמויות השלישי, ותוספת של 32,000 ₪ נוספים. לבקשת אינג' נחמן, הסכים להעניק לנתבעת 1 הנחה בסכום של כ-10,000$ (סעיף 8 לתצהירו), ואף בהמשך הסכים להפחית את ההצעה עד כדי סכום של 150,000$ (סעיף 9 לתצהירו), שכן עדיין נותר בידו רווח קבלני מכובד. אלא שהוא העדיף להשתחרר מביצוע העבודות, לאור דרישותיהם הגבוהות של התובעים, אשר שיקפו בנייה מחדש של הבית, ללא קשר לכתב הכמויות השלישי, וכוונתם להציב עליו מפקחים, מטעמם. לדבריו, הוא צפה בעיות, קשיים וחילוקי דעות בעבודה, כך שהעדיף שלא לבצע את העבודה, וכדבריו "אני לא רציתי להכניס ראש נקי למיטה חולה..." (סעיף 10 לתצהירו).

במסגרת החקירה הנגדית, בעניין זה, לא נסתרה גרסתו של מר נחמיאס.

לשאלת ב"כ התובעים: "אבל אתה אומר שכבר בביקור הזה אתה גם הבנת שהולכים להכשיל אותך, להכשיל אותך בכל שעל וצעד, נכון?" השיב מר נחמיאס: "כן" (עמ' 1782, שורות 12-10).

בהמשך החקירה העיד מר נחמיאס: "כן, אבל אתה יודע, כשאומרים לך שיש לך מפקח והולכים איתך רגל ברגל וכל מיני כאלה דברים שאתה חייב, אז אמרתי אני, תשמע, עם אקדח על הרקה ככה, תעשה עבודה, אני לא יכול לעבוד ככה...אני לא יכול לעבוד בשיטה כזאת" (עמ' 1800 לפרוטוקול, שורות 26-23).

עוד העיד מר נחמיאס: "נכון, אני בהרגשה שלי, לא היו מאפשרים לי לעבוד...לפי המפרט אם אני הייתי הולך לעשות עבודה אך ורק לפי המפרט של מה שאני נתתי ליקי" (עמ' 1808 לפרוטוקול, שורות 26-24).

בנוסף הדגיש מר נחמיאס, כי הנתבע 2 לחץ עליו לקבל על עצמו את העבודה: "...אתה יודע, הוא לוחץ אותי מצד אחד, וזה, יש לי ידידות, יש לי סיממפטיה מאד גדולה אליו, בכל זאת, זה לקוח טוב שלי, לבד מזה נהיינו ידידים טובים המשפחה ולא רציתי, אתה יודע לאכזב אותו. והוא ביקש ממני עשרות פעמים, שלומי, עשה לי טובה תטפל בהם, תטפל בהם בכפפות של משי, קח את העבודה תעשה אותה" (עמ' 1803 לפרוטוקול, שורות22-17).

על יסוד האמור לעיל, אני מוצא לדחות את טענת התובעים.

לא שוכנעתי כי דרישת הנתבעת 1 להעניק לה הנחה, היא הסיבה בגינה סירב מר נחמיאס ליטול על עצמו את עבודות שיקום הבית. התרשמתי דווקא, כי מר נחמיאס סירב לקבל לידיו את ביצוע עבודות שיקום הבית בשל חששו מהתובעים, שכן להערכתו הם לא היו מאפשרים לו לבצע את עבודות שיקום הבית, בהתאם לכתב הכמויות השלישי.

ז. האם עבודות שיקום הבית, אשר בוצעו בפועל, באמצעות מר לופו, היוו השבת המצב לקדמותו, או שמא בניית הבית מחדש?

כאמור, עבודות השיקום בבית בוצעו באמצעות מר לופו. מר לופו מסר בתצהירו, כי ביקורו הראשון בבית נערך במסגרת סיור הקבלנים, בחודש מאי 2003. עם תום הסיור מסר הצעת מחיר, אך איש לא יצר עימו קשר (סעיפים 8 ו-9 לתצהירו).

לדברי מר לופו, בחודש אוגוסט 2003 ביקר שוב בבית, מיוזמתו, ומשראה כי טרם החלו בשיקומו, יצר קשר עם התובעת 1, ולאחר שהתנהל מו"מ בינהם, נחתם, ביום 10/08/03, בינו לבין התובעת 1 הסכם לביצוע העבודות, בהתאם לכתב הכמויות השני (סעיף 13 לתצהירו). העבודות נמשכו עד לחודש אפריל 2004 תחת פיקוחם של אינג' שגוב והמהנדס ברזילי, ובסופו של דבר שולם לו סכום של 922,188 ₪, בגין ביצוע עבודות השיקום בבית (סעיפים 17 ו-18 לתצהיר).

יובהר, כי הצעת המחיר של מר לופו, מיום 21/05/03, הוגשה לתיק, ביום 11/07/07, במסגרת תצהיר משלים מטעם אינג' שגוב, והיא עמדה על סכום של 330,955$. אינני רואה מקום לדון בשאלה מדוע הצעת המחיר מטעם מר לופו לא נכללה בטבלת ההשוואות. אני סבור כי יש להתמקד בשאלה העיקרית, המנוסחת, כאמור, בראש תת פרק זה.

במסגרת חקירתו הנגדית של אינג' שגוב, בעניין העבודות אשר בוצעו בבית, עלו בין היתר, הנתונים הבאים:

? המטבח בבית הוזז כמה מטרים לכיוון דרום (עמ' 58 לפרוטוקול, שורה 1), ובוצעה יציקת עמוד נוסף להרחבת המטבח (עמ' 118 לפרוטוקול, שורות 14-18).

? המרפסת בחדר ההורים הפכה לחלק מחדר הרחצה (עמ' 87 לפרוטוקול, שורה 23, עמ' 109 לפרוטוקול, שורות 8-6).

? האסלות הגלויות בבית הוחלפו באסלות סמויות (עמ' 87 לפרוטוקול, שורות 11-3).

? בוצעה הורדת קורה מעל החלונות (עמ' 89 לפרוטוקול, שורות 6-4), ויציקת קורה יורדת ועמוד בטון במרתף על מנת לבנות דק (מרפסת תלויה) (עמ' 126 לפרוטוקול, שורות 20-16).

? התווספו 19 חלונות ודלתות, אשר לא היו קיימים עובר לארוע ההצפה (עמ' 115 לפרוטוקול, שורה 9).

אף מסקנות המומחה מטעם בית משפט, בנושא זה קבעו:

"התברר ע"י השוואת תכניות מלפני ואחרי השיפוץ, כי נעשו שינויים מהותיים בדירה ע"י שנוי מיקום מחיצות, סידור אחר של חדרים, והוספת חדרי שרותים. הדבר גרר אחריו את הצורך לערוך שינויים גם במערכות החשמל, מיזוג אויר, שאיבת אבק חלונות ועוד." (עמ' 6 לחוות הדעת)

עוד קבע מומחה בית משפט בהמשך, כי:

"נמצאו הבדלים (המפורטים בטבלה שערך בעמ' 7 לחוות הדעת) רבים בין מבנה הדירה שלפני ההצפה ואחריה. ניתן להבין שפעולות רבות שנעשו לצורך שיקום הדירה כוללות 'תערובת' של נושאים שחלקם אינם קשורים להצפה. כך אפשר להבין את הצורך להעסיק אדריכלית שתציע רעיונות חדשים לעיצוב הדירה" (עמ' 8 לחוות דעת).

שילוב של כל הנתונים שפורטו לעיל, מובילים אותי למסקנה כי עבודות השיקום בבית, אשר בוצעו, הלכה למעשה, אינן מהוות השבת המצב לקדמותו, ובמסגרתן, בוצעו עבודות בנייה חדשות, שאינן קשורות לשיקום נזקי ארוע ההצפה.

12. היקף הנזקים ושיעורם

סעיף 1 לפוליסה קובע:

"המבטח יוכל, לפי שיקול דעתו, לבחור באחת או יותר מדרכי הפיצוי האלה:

א. תשלום ערך האובדן או הנזק

ב. תיקון הדירה או התכולה שאבדו או ניזוקו והבאתם למצב הדומה למצב ערב קרות האבדן או הנזק.

ג. החלפת התכולה או חלקים ממנה או החלפת חלקים בדירה בפריטים מאותו סוג ואיכות של אלו שאבדו או ניזוקו".

במקרה דנן, על הנתבעת 1 לפצות את התובעים בדרך של תשלום ערך האובדן או הנזק, אולם, לא די בכך כי התובעים יוכיחו את כי נגרם נזק, אלא עליהם להוכיח את שיעורו.

בפס"ד מוריאנו קבע בית המשפט העליון:

"...על המבוטח רובץ הנטל להראות שלושה אלו: ראשית, הסיכון אשר התממש הוא מן הסיכונים המכוסים על-ידי הפוליסה; שנית, הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזקים המכוסים בפוליסה; שלישית, הנזק שנגרם אירע, במישור הסיבתי, כתוצאה מהתממשות הסיכון המכוסה.

הוכחת שלושת האלמנטים הללו מוטלת על כתפי המבוטח...עליו להוכיח בראיות את שיעור הנזק..." (פסקה 8 לפסק הדין)

כלומר, אין די בהוכחת הנזק כשלעצמו, אלא שעל התובעים להוכיח אף את שיעור הנזק, אשר נגרם להם. לענין זה יפים גם דבריו של כבוד השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) עמ' 800, בעמ' 808, עליהם חזרו בתי המשפט חדשות לבקרים:

"נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר ענין אחרון זה לאומדנו של השופט".

בבחינת היקף הנזקים ושיעורם, אתייחס לחוות הדעת מטעם הצדדים, לחוות דעת מומחה בית המשפט - כל זאת בהתחשב בתשתית העובדתית אשר נקבעה על-ידי, כאמור בסעיף 11 לעיל לפסק הדין.

לא למותר לציין, כי בכל הנוגע לחוות הדעת מטעם השמאי שולמן, התייחסתי לעמודת ההוצאה בפועל בלבד, שכן לא ברור לי מדוע על הנתבעת 1 לשאת בסכומים גבוהים יותר מהסכומים אשר הוצאו בפועל, כפי שהוצגו בעמודת ההערכה?!

א. נזקי המבנה

התובעים דורשים סכום של 2,294,151 ₪ ברכיב זה, כפי שקבע השמאי שולמן מטעמם.

הנתבעת 1 הגישה מספר חוות דעת, כאשר ההערכה הגבוהה ביותר בגין רכיב זה, היא מטעם אינג' נחמן, בסכום של 750,915 ₪ כולל מע"מ, המפורטת בטבלת הערכת מחיר לעבודות שיקום מיום 02/06/03 (להלן:"טבלת ההערכה של אינג' נחמן", נספח לו' לתצהיר התובעת 1). יצויין, כי בסיכומיה מקבלת הנתבעת 1 את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אשר העריך את נזקי המבנה בסך של 925,000 ₪.

משקבעתי כי העבודות אשר בוצעו בבית, אינן בבחינת השבת המצב לקדמותו, אלא נעשו עבודות נוספות, שאינן קשורות לשיקום הנזקים כתוצאה ממקרה הביטוח, השאלה העולה היא האם חוות דעתו של השמאי שולמן, מתייחסת לעבודות שיקום הבית עקב אירוע ההצפה בלבד, או שמא היא כוללת בחובה גם את העבודות הנוספות? במילים אחרות, על התובעים להוכיח כי חוות הדעת מטעמם מתייחסת אך ורק לעלויות בגין עבודות שיקום הבית.

השמאי שולמן קבע בעמ' 8 לחוות דעת את הקביעות כדלקמן:

? סעיף 1: "ישנן הוצאות ניכרות שלא ניצפו במהלך תכנון העבודות, אשר הצורך בביצוען עלה עת הושלמו עבודות הפירוק, כדוגמת החלפת חלונות האלומיניום, חידוש תשתיות צנרת המים, תעלות מיזוג אויר, רכיבי החשמל וכו. הוצאת אלו נכללו בהערכתנו אשר תובא להלן".

? סעיף 3: "הוצאות בגין שיפורים שאינם תואמים את שהיה טרם אירוע הנזק, כדוגמת התקנת חלונות בלגים במקום חלונות האלומיניום בקומת הכניסה ובקומת המרתף. הוצאות אלו נגרעו מהערכתנו".

? סעיף 4: "הוצאות בגין תוספות שאינן תואמות כלל את שהיה טרם אירוע הנזק, כדוגמת חימום תת ריצפתי ובנית גשר ומעקה בחצר. הוצאות אלו לא נכללו כלל בהערכתנו ואף לא באו לידי ביטוי בהוצאות בפועל".

עפ"י קביעות אלו, ניתן להבין, שתי עובדות מהותיות:

האחת, כי חוות הדעת כללה את ההוצאות בגין שיפורים, שאינם קשורים לנזק, אלא שאלו נוכו מההערכה.

השנייה, כי חוות דעתו של השמאי שולמן לא כללה כלל את ההוצאות בגין תוספות, שאינן קשורות לנזק.

לכאורה, ההערכה בחוות דעתו של השמאי שולמן מתייחסת לעבודות שנעשו בגין נזקי המים עקב ארוע ההצפה בלבד, וכדבריו בתחתית עמ' 8: "כאמור, הערכתנו כולה מתייחסת לאומדן עלויות לביצוע עבודות להשבת הבית למצבו טרם אירוע פריצת המים".

בעניין זה, העיד השמאי שולמן, במסגרת החקירה הנגדית, כי ניכה את עלות הקמת חדר הרחצה בחדר ההורים (עמ' 515 לפרוטוקול, שורות 10-8), ובנוסף ניכה את עלות הקמת הדק (עמ' 516, שורות 6 ו-7), ואולם הוא לא הסביר היכן ניתן לכך ביטוי בחוות הדעת או מחוצה לה. השמאי שולמן התבקש, ע"י ב"כ הנתבעים וע"י כב' השופטת ציפורה ברון, להמציא הודעה בה ייתן ביטוי לגריעות ולניכויים, של העבודות והתוספות החדשות, מחוות הדעת (עמ' 516 לפרוטוקול, שורה 8), והוא התחייב לעשות כן. [כדבריו: "...אם אני אסתכל בניכויים שערכתי, אז אני אדע בדיוק מה ניכיתי ובגין מה. אז אני אמציא לך את זה" (עמ' 516 לפרוטוקול, שורות 24-27)]. בישיבה שלאחר מכן, המציא לב"כ הנתבעת 1 מסמך בו פירט, לכאורה, רשימה של עבודות שהוחרגו (עמ' 580 לפרוטוקול, שורות 17-15).

בהמשך החקירה, נשאל השמאי שולמן בעניין האסלות הסמויות, ואישר כי לפני ארוע ההצפה, האסלות (או לשיטתו: "מיכלי הדחה") לא היו סמויות (עמ' 519, שורות 20-26). כמו כן, הוא אישר, כי עפ"י כתב הכמויות השני דובר במיכלי הדחה, מונו בלוק חיצוני (עמ' 521, שורות 9-1). ואולם, הוא לא נתן הסבר, המניח את הדעת, לשאלה מדוע החלפת האסלות הגלויות לסמויות נעשתה כתוצאה מארוע ההצפה.

כמו כן, נשאל השמאי שולמן בעניין הוספת חלונות האלומיניום, והסכים כי התווספו חלונות אלומיניום מעבר לשלושה חלונות, כפי שסוכם עם מר לופו (עמ' 629 לפרוטוקול, שורות 17-11). ואולם גם לכך, היינו, לשאלה, מדוע הוספת החלונות נעשתה כתוצאה מארוע ההצפה, לא נתן הסבר משביע רצון.

כאמור, בענייננו, בוצעו שני סוגים של עבודות, עבודות לשיקום הבית מנזקי ארוע ההצפה, ועבודות בנייה חדשות. במצב דברים שכזה, על התובעים מוטל הנטל לערוך אבחנה מפורשת ומדוייקת בין שני סוגי העבודות הנ"ל, ולהציג את הדבר, באופן ברור, בפני בית המשפט. ואולם, הן במסגרת חוות הדעת של השמאי שולמן, והן בחקירתו הנגדית, לא התברר לי היכן ניתן ביטוי לעלות השיפורים, שנעשו בבית וניכויים, והיכן ניתן ביטוי לעלות התוספות, שנעשו בבית. כשם שהשמאי שולמן דאג לתת ביטוי בחוות הדעת להוצאה בגין "החלונות הבלגיים" ולגרוע אותם, כך היה צריך לעשות לגבי יתר השיפורים והתוספות, תוך כדי הצגת חשבוניות ו/או קבלות בגינם. משלא עשה כך, אין בידי כלים מספיקים, על מנת להבחין, במסגרת חוות הדעת, מהן העלויות לשיקום הבית מנזקי ארוע ההצפה, ומהן עלויות הבנייה החדשות.

יתרה מכך, בחקירתו הנגדית של השמאי שולמן, הסתבר בנוסף, כי לא הוא אשר כתב את חוות הדעת, על אף שהוא חתום עליה, אלא גב' בשם גילה ומר ירון, העובדים במשרדו. על כן, לא היה ביכולתו להסביר את המחירים והסכומים, הנקובים בהערכה (עמ' 397 לפרוטוקול, שורות 22-16, עמ' 437, שורות 23-19).

לאור מכלול הראיות אשר הוצגו בפניי, לא שוכנעתי כי כלל הנזקים למבנה, הנטענים על ידי התובעים, והמבוססים על חוות הדעת מטעם השמאי שולמן, נגרמו עקב ארוע ההצפה, ולכן אין בידי לקבל את חוות דעתו של השמאי שולמן, בכל הקשור לנזקי המבנה. בנסיבות אלה, עדיפה בעיניי הערכתו של המומחה מטעם בית משפט, בשילוב טבלת ההערכה של אינג' נחמן, כמפורט להלן:

? עבודות הריסה ובינוי: 310,000 ₪ (כולל מע"מ), עפ"י חוות הדעת של מומחה בית המשפט (אשר התבססה על מחירי מר לופו).

? עבודות טיח, ריצוף חפוי ופרקט: 247,654 ₪, בתוספת 18% מע"מ 292,231 ₪, עפ"י טבלת ההערכה של אינג' נחמן.

? עבודות סיוד וצבע: 100,000 ₪ (כולל מע"מ), עפ"י חוות הדעת של מומחה בית המשפט.

? עבודות נגרות/צמודי מבנה: 170,000 ₪ (כולל מע"מ), עפ"י חוות הדעת של מומחה בית המשפט.

? עבודות ניקיון: 15,000 ₪ (כולל מע"מ) עפ"י חוות הדעת של מומחה בית המשפט.

? עבודות שונות גמר (כולל עבודות חשמל, אלומיניום ומיזוג אויר): 195,430 ₪, בתוספת 18% מע"מ 230,607 ₪, עפ"י טבלת ההערכה של אינג' נחמן.

? עבודות אינסטלציה: 50,000 ₪ (כולל מע"מ), עפ"י חוות הדעת של מומחה בית המשפט.

? תקרות ומחיצות גבס: 90,000 ₪ (כולל מע"מ), עפ"י חוות הדעת של מומחה בית המשפט.

אשר על כן, אני קובע, כי התובעים זכאים לפיצוי בגין נזקי מבנה וטיפול הנדסי בסכום כולל של 1,257,838 ₪ (כולל מע"מ).

ב. נזקי תכולה

התובעים עותרים לסכום של 61,974 ₪, כפי שקבע השמאי שולמן, בגין רכיב זה. לטענת הנתבעת 1, התובעים דרשו החלפה של מרבית פריטי התכולה והריהוט בבית, הגם שרובם כלל לא נפגעו, ואת חלקם של הפריטים שניזוקו, ניתן היה לתקן. לאחר בדיקות יסודיות, העריך השמאי מגידיש את נזקי התכולה בערכי כינון, בסכום של 34,217, במסגרת שלוש חוות דעת שניתנו על ידו. לחלופין, צרפה הנתבעת 1 לראיותיה חוות דעת של מר עמנואל אורנבוך - מומחה נגרות ובעל חנות רהיטים ומטבחים, מיום 30/07/03, המתייחסת לעלות רהיטי העץ שניזוקו בסכום של 18,314 ₪.

בתחילת חקירתו של השמאי שולמן, התברר, כי מי שעסק בהערכת התכולה, ומי שצילם את רוב התמונות היו עוזריו, מר שלמה ייגר (עמ' 383-381 לפרוטוקול), ומר ירון רומנו בפיקוחו שלו. בהמשך נשאל השמאי שולמן, לגבי ריכוז תכולה, אשר נערך בבית, ביום 15/07/03, ע"י מר שלמה יגר, והשיב: "לא יודע" (עמ' 404 לפרוטוקול, שורות 13-5).

המומחה מטעם בית משפט קבע באשר לסטנדרד התכולה:

בעקבות ביקורי בדירה אני מתרשם שסטנדרט הציוד שנרכש לאחר ההצפה גבוה מכפי שהיה קודם. כידוע, חברת הביטוח אמורה להחזיר את המצב לקדמותו ולא לשפר אותו."

לאור עמדתו זו של המומחה מטעם בית משפט, התומכת למעשה בטענת הנתבעת 1, ומבלי להידרש לחוות דעתו של מר עמנואל אורנבוך ומהימנותו בחקירה הנגדית, אני מוצא לקבל את חוות דעתו של השמאי מגידיש.

לפיכך, אני מחייב את הנתבעת 1 לפצות את התובעים בגין רכיב זה בסכום של 34,217₪ (כולל מע"מ)

ג. דיור חלופי כולל ארנונה

עפ"י סעיף 2(ב)(3) לפוליסה זכאים התובעים לשיפוי בגין תשלום שכר דירה מקובל עבור בית הדומה לזה המבוטח, לתקופה מירבית של שישה חודשים.

אין מחלוקת כי התובעים שכרו דירה חלופית למשך עשרה חודשים, וכי דמי השכירות החודשיים עמדו על סך של 3,500$. כמו כן, בתקופה של שלושה חודשים מתוך העשרה, שילמו התובעים סכום של 2,900 $, לחודש.

התובעים דורשים סכום של 136,738 ₪ בגין שכירת הדירה החלופית, ובנוסף סכום של 9427 ₪ בגין תשלומי ארנונה, כאמור בחוות דעתו של השמאי שולמן.

לטענת הנתבעת, לא יתכן כי זמן השיקום יתפרש על-פני תקופה העולה על ארבעה חודשים, ולפיכך היא מציעה פיצוי בסך של 63,000 ₪ בגין ארבעה חודשי שכירות, (3,500$X4, לפי שער של 4.5 ₪ לדולר).

לאחר שבחנתי את חומר הראיות ואת טיעוני הצדדים בהקשר זה, אני סבור כי על הנתבעת 1 לפצות את התובעים בגין תשלום שכר דירה לתקופה המירבית הקבועה בפוליסה, היינו, למשך שישה חודשים, בסכום חודשי של 3,500$, המסתכם, בסך הכל, ב- 94,500 ₪ (3,500X6, לפי שער של 4.5 ₪ לדולר), בתוספת ארנונה לתקופה של שישה חודשים בסך של 5656 ₪ (942.7 ₪ X 6).

לפיכך, אני מחייב את הנתבעת 1 לפצות את התובעים בגין רכיב זה בסכום של 100,156 ₪ (כולל מע"מ).

ד. הוצאות הובלה ואחסון

התובעים עותרים לפיצוי בגין רכיב זה בסכום של 19,098 ₪ כאמור בחוות דעתו של השמאי שולמן. הנתבעת טוענת לסכום של 10,000 ₪ בלבד, כפי שאישרה בשעתו. בעניין ההוצאה בגין ההובלה, אינני פוסל את האפשרות כי ההוצאה בפועל ברכיב זה קשורה במישרין לארוע ההצפה, קרי: אין נפקות לכך שבפועל בוצעו עבודות בנייה חדשות. בעניין ההוצאה בגין אחסון התכולה, ייתכן כי מאחר שבוצעו עבודות בנייה חדשות, זמן האחסון התארך.

לפיכך, אני מוצא לחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעים פיצוי בסך של 15,000 ₪ (כולל מע"מ) בגין רכיב זה.

ה. עלות שכ"ט מומחים

התובעים עותרים לסכום של 191,383 ₪ בגין פיקוח הנדסי (130,711 ₪) ובגין עלות אדריכלית (72,210 ₪), בהסתמך על חוות הדעת של השמאי שולמן.

סעיף 2(ב)(1) לפוליסה קובע כי תגמולי הביטוח יכללו "הוצאות בשל אדריכלים, שמאים, יועצים, מהדסים וקבלנים, והוצאות משפטיות שהוצאו לשם תיקונה, שיפוצה או בנייתה מחדש של הדירה או של חלק ממנה, בתנאי שניתנה מראש הסכמת המבטח בכתב לסוג ההוצאה האמורה ולסכומה".

לטענת הנתבעת 1, אין חולק, כי במקרה הנוכחי התובעים לא קיבלו אישור לשכירת המומחים, כנדרש בפוליסה, ולכן אין התובעים זכאים לשיפוי בגין הוצאה זו.

המומחה מטעם בית המשפט התייחס לרכיב זה במסגרת חוות דעתו, וקבע, כי עלות הפיצוי בגין הטיפול ההנדסי הוא בשיעור של 70,000 ₪, בהתבסס על חוות דעתו של שולמן. לגבי שכ"ט האדריכלית, המומחה מטעם בית המשפט לא התייחס לכך, אך קבע, כי: "אפשר להבין את הצורך להעסיק אדריכלית שתציע רעיונות חדשים לעיצוב הדירה".

אמנם, נכון הוא כי התובעים שכרו את המומחים, בשלב מקדמי, מיוזמתם וללא קבלת אישור המבטח, ועל כן, לכאורה, עליהם לשאת בעצמם בעלותו של מהלך זה, אך עם זאת, אני רואה, בנסיבות הספציפיות, לאמץ את קביעת המומחה מטעם בית המשפט, קרי: מחד גיסא, לחייב את הנתבעת 1 להשיב לתובעים את עלות הטיפול ההנדסי, ומאידך גיסא, לפטור את הנתבעת 1 מלשאת בעלות שכ"ט האדריכלית, שכן העסקתה נבעה מן הצורך לעיצוב הדירה מחדש.

לאור האמור לעיל, אני קובע שהתובעים זכאים לפיצוי בגין טיפול הנדסי בסכום של 70,000 ₪ (כולל מע"מ).

ו. אובדן ימי עבודה, אובדן רווחים מפדיון חסכונות והוצאות מימון משכנתא

התובעים דורשים בכתב התביעה סכום כולל של 661,250 ₪ בגין אובדן ימי עבודה והוצאות נלוות. לטענתם, הם נאלצו להשקיע שעות עבודה רבות, על מנת לסייע לביצוע עבודות השיקום. לדברי התובעת 1, היא השקיעה 880 שעות עבודה מזמנה לצורך שיקום הבית (4 שעות כל יום במשך 10 חודשים), כששעת עבודתה, כעו"ד המנהלת משרד עורכי דין, מגיעה לכדי עלות של 300$ בתוספת מע"מ, אך מטעמי זהירות היא העמידה את תעריף שעת העבודה על 150$. על כך יש להוסיף סך של 50,000 ₪ בגין הוצאות נלוות, וסכום של 11,102 ₪ בגין ימי חופשה, אותם נאלץ התובע 2 ליטול, על מנת לסייע בשיקום הבית.

התובעת 1 צירפה דוגמא להסכם התקשרות, דו"ח פירוט חיובים של לקוחות ואישור רו"ח מסינג (נספחים מב' ומג' לתצהיר) על המחזורים השנתיים במשרדה.

עוד דורשים התובעים סכום של 160,000 ₪ בגין הפסד רווחים, עקב שימוש בהון עצמי, וסכום של 219,380 ₪ בגין הוצאות של הלוואת משכנתא שנטלו למימון שיקום הבית, כאמור בחוות דעתו של השמאי שולמן.

לטענת הנתבעת 1 עסקינן בנזקים תוצאתיים, אשר אינם מכוסים במסגרת הפוליסה, אך למען הזהירות היא צירפה חוות דעת מומחה מטעם רו"ח דוד פרקש, מיום 20/02/06, אשר קבע כי מבדיקת היקף הכנסותיה של התובעת 1, גם בשנים בהן לא עסקה התובעת 1 בשיקום הבית, עולה כי מחזור הכנסותיה אינו מתקרב לסכום אותו דורשת. בנוסף, אין כל קשר בין התעריפים אשר נרשמו בדוחות חיובי השעות של הלקוחות לבין שכ"ט אותו גובה התובעת 1 בפועל. לשיטתו, התעריפים הרשומים בדוח פירוט חיובים לפי לקוחות, אותם צרפה התובעת, הינם שרירותיים, אינם סבירים ואינם משקפים את שכר הטרחה הריאלי. כמו כן, אישורו של רו"ח מסינג, אותו צרפה התובעת 1, אין בו כדי להוכיח את דרישותיה.

אכן, אחד מהסייגים לחבות הוא "נזק תוצאתי", כקבוע בסעיף 20 לפוליסה:

"המבטח לא יהיה אחראי בגין נזק תוצאתי כלשהו שיגרם למבוטח או למוטב כתוצאה מהסיכונים המכוסים על ידי הפוליסה, אלא אם כן נקבע אחרת בפוליסה זו"

בעניין זה נקבע בפסק דין מוריאנו:

"המושג 'נזק תוצאתי' (consequential loss) הוא מושג מושרש בדיני הביטוח. ההבחנה היא בין נזק אשר נגרם במישרין לנכס המבוטח עצמו בתאונה לבין נזק נגזר או נגרר אשר נגרם כתוצאה סיבתית עקב הנזק שנגרם לנכס המבוטח בתאונה. במילים אחרות - המדובר בנזק אשר נגרם לנכס עצמו בעת התאונה מול נזק אשר נגרם בעקבות אותו נזק; משמע, ב'נזק תוצאתי' הכוונה לחוליות המאוחרות יותר, שהן פועל יוצא בשרשרת הסיבתית של האירועים...

כאמור, נזק תוצאתי הוא נזק אשר נגרם כתוצאה סיבתית מהנזק הראשי.

בסיכומיהם, טענו התובעים כי זכותם לקבלת פיצוי בגין נזקים תוצאתיים שואבת את תוקפה מחוץ להוראות הפוליסה, נוכח זכותם לקבלת פיצוי, בגין הפרת חוזה הביטוח על ידי הנתבעת 1.

בפסק דין אשר ניתן ע"י כב' השופט עמית בת.א. 270/00 (חי') סקאי קלאב בע"מ נ' סוכניות פלתורס ביטוח בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 24.4.09, להלן:"פסק דין סקאי") נעשתה הבחנה בין נזק תוצאתי הנובע מהפרת חוזה הביטוח, לבין נזק של אובדן רווחים שהוא נזק תוצאתי שעשוי להיות לו כיסוי במסגרת הפוליסה.

"יש להבחין בין כיסוי לנזק תוצאתי במסגרת הפוליסה, לבין נזק תוצאתי כתוצאה מהפרה של הפוליסה. לדוגמה: בעל מפעל רוכש פוליסה המכסה את המפעל מפני נזקי שריפה וגם כיסוי מיוחד עבור אבדן הכנסות לתקופה של שנה. בעל המפעל יוצא מנקודת הנחה, כי חברת הביטוח תשלם במועד את תגמולי הביטוח, אך מאחר שרכישת מכונות חדשות והרכבתן ושיפוץ המפעל בעקבות השריפה עלול להתארך כשנה, יש צורך בכיסוי עבור אבדן הכנסות" (שם, בסעיף 46).

בפסק דין סקאי דובר במקרה בו נגרמו נזקים תוצאתיים עקב איחור בתשלום תגמולי הביטוח ע"י המבטחת. כב' השופט עמית ציין, כי הפסיקה הכירה בתחולה העקרונית של סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות") במקרה של אי תשלום תגמולי ביטוח במועד, ולפיו "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה" - ככלל, הדבר נכון גם לחוזה ביטוח, שהרי המבטח מתמחר את הפרמיה - ואת הסיכון הרובץ עליו אם יפר את חוזה הביטוח - על פי המצב הידוע לו בעת כריתת החוזה.

לאור האמור לעיל, על מנת לעגן את זכותם לפיצויים בגין נזקים תוצאתיים בשל הפרת הוראות הפוליסה חייבים התובעים להוכיח שלושה תנאים אלה: שיעור הנזק, הקשר הסיבתי לתוצאה הנזיקית, ושאלת הצפיות לגביה.

המלומד ולר עמד בספרו על מבחן הצפיות:

"כללית, כאשר מדובר בנכס נושא פירות שנגרם לו נזק ניכר, המבטחת צריכה לצפות שלמבוטח עלולים להיגרם נזקים נוספים עקב אי-תשלום תגמולי הביטוח כגון אבדן רווחים, אבדן הזדמנות עסקית, אבדן מוניטין וכיוצא באלה נזקים העלולים לנבוע מהפסקת פעילות פתאומית של עסק חי...הכלל הרצוי הוא שמבטחת המעכבת תשלום תגמולי ביטוח שלא כדין צריכה לצפות שלמבוטח ייגרם נזק כתוצאה מכך" (ולר בעמ' 609-610 וכן ראה בעמ' 611 טכסט להערת שוליים 33).

לאחר שבחנתי את הסוגייה הנוגעת לנזק התוצאתי, הגעתי למסקנה, כי הנתבעת 1 לא הפרה את הוראות הפוליסה, ולכל היותר, היא לא פעלה כראוי, ככל שהדבר נוגע לביצוע העבודות הראשוניות בבית, כפי שקבעתי לעיל, ועל כך היא תחויב בפיצוי בגין הנזק הלא ממוני (כפי שיובהר בהמשך). אך גם לו קבעתי כי הנתבעת 1 הפרה את הפוליסה, סבורני כי התובעים לא הניחו תשתית ראייתית מספקת, כדי לבסס תביעתם לפיצויים התוצאתיים, להם טענו, ולא הרימו את נטל השכנוע להוכחת התנאים המנויים בסעיף 10 לחוק התרופות.

לגבי אובדן שעות עבודה:

התובעים כשלו בהוכחת שיעור הנזק בגין אובדן שעות עבודה, שכן אין די בנתונים שצרפו, מבלי להתייחס לחוות דעתו של רו"ח פרקש, והיה עליהם להביא ראיות, על פיהן ניתן לבסס רכיב נזק זה. אמת הדבר, כי על התובעים רובץ נטל כבד. אף לו היו מצליחים להוכיח נזקיהם בהקשר זה, עדיין היו נדרשים להוכחת הסיבתיות והוכחת רכיב הצפיות, ומדובר במטלות קשות מנשוא, בפרט כשאין מדובר בנכס נושא פירות. יתרה מכך, אני מוצא לקבל את טענת הנתבעת 1 לפיה, מטבע הדברים, בכל מקרה בו מתרחש נזק מים המצריך שיקום בית, גם כאשר לא מתעוררת מחלוקת בין המבוטח לבין המבטחת, נדרש המבוטח להשקיע מזמנו לטיפול בשיקום ביתו.

לאור האמור, משלא הוכיחו התובעים את נזקיהם כדבעי, דין תביעתם לעניין זה להדחות.

הפסד רווחים עקב שימוש בהון עצמי והוצאות הלוואת משכנתא למימון שיקום הבית:

אני סבור גם כאן, כי לא הונחה תשתית ראייתית, ולא הוכחה זכותם של התובעים לפיצוי בגין נזקים תוצאתיים אלו. זאת, בעיקר בשים לב לעובדה כי במסגרת שיקום הבית, כללו התובעים גם בנייה חדשה. אף בעניין זה, לא נעשתה חלוקה ו/או אבחנה, בחוות דעתו של השמאי שולמן, בין ההוצאות שהוצאו בגין העבודות לשיקום הבית מנזקי ארוע ההצפה, לבין ההוצאות שהוצאו בגין עבודות הבנייה חדשות.

ז. ריבית עונשית

בכתב התביעה ובסיכומים טענו התובעים, כי הנתבעת 1 הפרה את הוראות סעיף 27 לחוק חוזה ביטוח, הקובע כי תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת ישולמו תוך 30 ימים. לטענתם, מאחר שהנתבעת 1 שילמה את תגמולי הביטוח, שאינם שנויים במחלוקת באיחור של שלושה וחצי חודשים, ואת הסכום הנוסף באיחור של ארבע וחצי שנים, על בית המשפט לעשות שימוש בסמכות הנתונה לו בסעיף 28א' לחוק חוזה ביטוח, ולפסוק פיצוי עונשי.

כב' השופט רובינשטיין, ברע"א 9670/07 פלונית נ' פלוני (לא פורסם, ניתן ביום 06/07/09), סיכם את ההלכה באשר לסוגיית הפיצויים העונשיים:

"הפסיקה הישראלית הכירה, כמעט מראשית דרכה, באפשרות לפסוק פיצויים עונשיים (בין היתר ראו ע"א 216/54 שניידר נ' גליק, פ"ד ט(2) 1331, 1335; ע"א 277/55 רבינוביץ נ' סלע בע"מ, פ"ד יב(2) 1261, 1277; לסקירה מקיפה ראו ע"א 140/00 עזבון אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486 פסקאות 80-73 - מפי השופט, כתארו אז, ריבלין). פיצויים אלה 'לא באו להשיב את מצבו של הניזוק לקדמותו. הם מעניקים לו פיצוי העולה על נזקו. הם נועדו לשקף את סלידתה של החברה מהתנהגותו של המזיק'... ברם, 'בית המשפט לא ייטה לפסוק פיצויים עונשיים במסגרת הליך אזרחי, אלא במקרים חריגים'... בעבר נדרשתי לטעמה של הגישה המצמצמת:

'הרציונל מאחורי הפיצויים העונשיים אינו 'ריפוי' או 'תיקון', כדרך המסורתית של דיני הנזיקין, אלא עונש והרתעה. רציונל זה אינו פשוט ואינו מובן מאליו במשפט האזרחי, אך יוצדק במקרים חמורים במיוחד...' (עניין עזבון מרציאנו, פסקה לד(1)).

ובמקום אחר: 'מטרתם של הפיצויים העונשיים היא להעניש את המזיק... ובמיוחד להרתיע את המזיק ואחרים... הם ניתנים ככלל בנסיבות חריגות'...". (פסקה כב' לפסק הדין).

כאמור, לשם הטלת סנקציה עונשית לפי סעיף 28א - יש להוכיח חוסר תום לב של המבטחת. מטרתו של סעיף 28א היא עונשית-הרתעתית, כסנקציה שנועדה להרתיע מבטחות מלהשהות חיוביהם שאינם שנויים במחלוקת, בחוסר בתום לב, והסמכות להטיל הסנקציה, לפי סעיף 28א, תיושם "באותם מקרים שחברת הביטוח עשתה שימוש בהליך המשפטי כאמצעי לעכב את התשלום ולהתיש את המבוטח" (ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' ישר, פד"י מט(2) 749, 777)

עוד על סעיף 28א ראה י. לוי "הטלת ריבית מיוחדת על מבטח" - ביטוח 66 (תשמ"ט) 49, שם גורס המחבר כי: "על מנת להראות כי המחלוקת הינה בתום לב, מספיק שהמבטח יציג טעם לסרובו לשלם את תגמולי הביטוח. הטעם יכול שיהיה מבוסס על טענה משפטית ויכול שיהיה מבוסס על עובדה...".

במקרה דנן, תגמולי הביטוח לא שולמו מחמת מחלוקת לגבי שיעורם, והתברר, כי עמדת הנתבעת 1 אינה מופרכת.

לא מצאתי כל הצדקה לקביעה כי המקרה שלפניי, על נסיבותיו הקונקרטיות, הוא אחד מאותם מקרים חריגים שבהם יפסוק בית המשפט פיצויים עונשיים כנגד הנתבעת 1, ולפיכך דין הטענות לעניין זה להדחות.

ח. עוגמת נפש

התובעים דורשים סכום של 250,000 ₪ בגין רכיב זה. בעניין זה, אני סבור כי לתובעים נגרמה מידת מה של עוגמת נפש, בהתחשב בעובדה כי הנתבעת 1 לא פעלה כראוי בכל הנוגע למניעת התפשטות הנזק מייד עם קרות ארוע ההצפה. כמו כן, ראוי להתחשב בכך, שעד למועד מציאת הדירה החלופית, נאלצו התובעים וילדיהם הקטנים לגור בבית הניזוק, על כל הכרוך בכך.

לפיכך אני מעריך את הפיצוי בגין עוגמת הנפש של התובעים בסכום של 50,000 ₪ (כולל מע"מ).

13. חבותו האישית של הנתבע 2

לטענת התובעים, החל משלב מסוים (ממועד הפגישה במשרדו, במסגרתה המליץ הנתבע 2 לתובעים כי מר נחמיאס יבצע את עבודות השיקום), נטל הנתבע 2 את הטיפול והשליטה בתיק לידיו, רימה אותם וייצר בפניהם מצג שווא. לדברי התובעים, כל התנהלותה החמורה והפסולה של הנתבעת 1 בוצעה בהנחייתו ובהוראתו הישירה של הנתבע 2, אשר לחץ על מר נחמיאס להפחית את מחיר שיקום הבית באופן מלאכותי, על מנת לבדות ראיות.

אין חולק כי לנושא משרה בחברה, לא מוקנית חסינות מפני עוולות נזיקיות שביצע באופן אישי, רק משום שהינו משמש אורגן של החברה. מקום שנושא משרה ביצע במו ידיו מעשה נזיקי, תבחנה פעולותיו כפעילותו של כל אדם פרטי אחר, והוא יחוייב בנזיקין, בהתאם לכללים הרגילים הקובעים את חבותו של כל אדם אחר (ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' סקיוריטי, פ"ד מח(5) 661; ע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66).

אלא, שעל מנת שנושא משרה במבטחת יחוב באופן אישי בנזקם של המבוטחים, הגם שהחברה שבשליטתו היא זו שהתקשרה עמם, על המבוטחים להוכיח כי נושא המשרה התרשל באופן אישי.

בענייננו, כבר קבעתי כי סירובו של מר נחמיאס לקבל לידיו את עבודות השיקום נבע בשל חששו מלחצי התובעים, ולא בשל דרישתם של הנתבעת 1 ו/או של הנתבע 2 להפחית מהצעתו. בנסיבות אלו, אינני סבור, כי הנתבע 2 פעל בזדון או התרשל באופן אישי.

לאחר בחינת כלל הראיות והטענות שהובאו בפניי, מסקנתי היא, כי אין להטיל על הנתבע 2 אחריות אישית, רק בשל העובדה שהוא שימש מנהלה של הנתבעת 1, שכן לא הוכח בפניי כי הוא ביצע מעשה כלשהו, שהוא בגדר עוולה בנזיקין, שבגינה יש להטיל עליו אחריות אישית.

בשולי פסק דין זה, אציין כי לא ראיתי מקום לדון בטענות נוספות שהועלו על-ידי הצדדים, לכאן ולכאן, בין משום שלא סברתי כי יש בהן כדי להביא לשינוי התוצאה אליה הגעתי, ובין משום שאין להן רלבנטיות לענייננו.

סוף דבר

14. לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

א. נזק למבנה: 1,257,838₪

ב. נזק לתכולה: 34,217₪

ג. עלות דיור חלופי: 100,156 ₪

ד. עלות הובלה ואחסון: 15,000₪

ה. שכ"ט מומחים: 70,000 ₪

ו. עוגמת נפש: 50,000 ₪,

סה"כ: 1,527,211 ₪ (כולל מע"מ) בניכוי סך של 668,375 ₪ בגין הסכומים ששולמו לתובעים על ידי הנתבעת 1, זה מכבר.

אשר על כן, הנתבעת 1 נדרשת לפצות את התובעים בסכום כולל של 858,836 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 23.9.2004, ועד למועד התשלום בפועל.

15. באשר להוצאות ושכ"ט עו"ד, הרי שנוכח העובדה כי התובעים זכו בפחות ממחצית תביעתם, ונראה כי סכום התביעה היה מופרז מלכתחילה, אני מחייב את הנתבעת 1 בהוצאות מופחתות בסכום של 120,000 ₪ (כולל שכ"ט עו"ד).

סכום ההוצאות ישולם תוך 30 יום ממועד מתן פסק דין זה, שאם לא כן הוא ישא בריבית והצמדה כדין, ממועד מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, ט"ז כסלו תשע"ב, 12/12/2011, בהעדר הצדדים.

הדפסשלח לחבר
בניית אתרים