משפט חוקתי - זכויות הפרט – איסור אפליה במוצרים ובשירותים - בית משפט לתביעות קטנות קיבל תביעה לפיצויים בגין מניעת כניסת אורח למועדון בניגוד לחוק, בקובעו כי התובע הוכיח כי מנעו את כניסתו למועדון שעה שלא סרבו להכניס אחרים, ועל כן, הנטל עבר לנתבעת, להוכיח כי לא פעלה בניגוד לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים.
הנתבעת הוכיחה כי לא מנעה את הכניסה על רקע גזעני אך מאידך, לא סיפקה הסבר לסירובה זה. לפיכך, הנתבעת חויבה בפיצוי סמלי בסך של 1000 ש"ח.
לטענת התובע, הוא הגיע למועדון של הנתבעת 1 בנמל תל אביב ביחד עם חבר והמארחת איפשרה רק לחברו להיכנס למקום. לטענת התובע, מדובר בהפלייה על רקע גזעי ועל כן, עתר לפיצויים בגין עגמת הנפש שנגרמה לו. לטענת הנתבעים, מדובר בניסיון להכתים ולהכפיש את שמם הטוב, על מנת לסחוט מהם כספים שלא כדין. לטענתם, התובע לא הופלה בשל צבע עורו או מוצאו האתני, כטענתו, ולא הופלה בכלל.
בית המשפט קבע:
בהתאם לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א 2000, מי שמפעיל מקום ציבורי לא יפלה במתן הכניסה למקום הציבורי מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, ועוד. כמו כן, החוק קובעכי מעשה כאמור מהווה עוולה אזרחית, ובית המשפט רשאי לפסוק בשל עוולה לפי החוק פיצוי שלא יעלה על 50,000 ש"ח, בלא הוכחת נזק. עוד קובע החוק כי אם התובע הוכיח בהליך אזרחי כי הנתבע מנע כניסה למקום ציבורי לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מהעילות המנויות בחוק ולא סרב באותן נסיבות למי שאינו נמנה עם אותה קבוצה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות החוק כל עוד לא הוכיח אחרת.
במקרה זה, מרגע שהתובע הוכיח כי מנעו את כניסתו למועדון, ואילו לא סרבו להכניס אחרים הנטל להוכיח כי הסירוב להכניס את התובע לא נבע בשל אחת מהעילות הקבועות בחוק מוטל על הנתבעת. מצד אחד, הנתבעת לא נתנה הסבר מספק מדוע לא הוכנס התובע ומצד שני, הנתבעת הוכיחה כי העילה שבגללה הגיש התובע את תביעתו, קרי: מניעת כניסתו בשל מוצאו או צבע עורו לא מתקיימת. העובדה שהתובע "התקבל בזרועות פתוחות" בפעמים אחרות בהן ביקר במועדון, מלמדת שאין מדובר בסרוב להכניסו על רקע מוצאו או צבע עורו.
בנסיבות אלה, הנתבעת הוכיחה כי לא הפלתה את התובע על רקע גוון עורו, או על רקע תו המאפיין אותו באופן קבוע. עם זאת, היא לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח מדוע לא הכניסה אותו למועדון. אשר על כן, הנתבעת 1 חויבה לפצות את התובע באופן סמלי על כך שסרבה להכניס אותו למועדון ובנסיבות העניין הפיצוי הועמד על סך של 1,000 ש"ח.
הנתבעת חויבה בפיצוי סמלי של 1,000 ש"ח.
בשם הצדדים: לא צויין.
בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו
21 יולי 2010
ת"ק 34722-01-10
שלם נ' תל אביבה בר מסעדה ואח'
לפני כבוד השופטת מיכל ברק נבו
התובע: תומר שלם
נגד
הנתבעים 1. תל אביבה בר מסעדה
2. גולן עציוני
3. אלון עפרוני
4. דוד נוי
פסק דין
התביעה שלפני עניינה טענת הפליה שטוען התובע לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א - 2000 (להלן - החוק).
טענות התובע
1.לטענת התובע, הוא הגיע ביום 9.1.10 למועדון של הנתבעת 1, "תל אביבה", בנמל תל אביב, ביחד עם חבר בשם מר זיו יניצקי (להלן - זיו), לאחר שקיבל הזמנה דרך הרשת החברתית "פייסבוק", לאירוע של בחור (או בחורה) בשם "טל". התובע הגיע למקום בשעה 00:40. מחוץ למועדון לא היו אנשים שהמתינו בכניסה. הוא ניגש ביחד עם זיו לאזור שבו היתה המארחת, אשר פנתה מיד לזיו ואמרה לו: "אתה יכול להיכנס והוא לא". לטענת התובע, מאחר שהינו בן להורים שעלו ממרוקו ומעיראק, מדובר בהפליה על רקע זה. לדבריו, אנשים שהיו במקום, לרבות יח"צנים שהיו במקום, הופתעו מהתנהגותה הגזענית והמעליבה של המארחת. כאשר ניסו להתערב אמרה להם המארחת שזה לא יעזור להם, כי היא האחראית על המקום. במהלך 10 דקות נכנסו אנשים נוספים למקום, ללא רשימות, ללא תעודות זהות וללא הזמנה ב"sms" מהמארחים. בשלב כלשהו אחד היח"צנים לחש לתובע "תוריד את העגיל שלך באוזן ואני אדאג להכניס אותך". התובע אמר שהדבר לא מקובל עליו. בשלב הזה הוציא התובע את המכשיר הסלולרי שבידיו והחל להסריט את המתרחש. כאשר המארחת ראתה שהתובע מסריט, היא נכנסה לתוך המועדון. התובע נשאר במקום והמשיך לצלם ואנשים המשיכו להיכנס למועדון. בשלב כלשהו הפסיק התובע לצלם והמתין למארחת, על מנת לשאול אותה מדוע אינה מכניסה אותו למועדון. היא השיבה לו "כרגע הכניסה רק עם sms". בשלב זה עזב את המקום.
לטענת התובע, האירוע גרם לו עגמת נפש רבה והשפלה. אין ספק, טוען התובע, שהכניסה למקום נמנעה ממנו מעצם היותו "כהה עור", "ממוצא מזרחי", שכן החבר זיו, שאותו הסכימה המארחת להכניס, הוא ממוצא אשכנזי ובהיר עור. דבר זה מוכיח כי המקום הוא בעל אופי של "בעלי המעמד הגבוה, דבר שאסור על פי החוק", ועל כך מבוססת תביעת התובע.
התביעה הוגשה נגד המועדון ונגד שלושה מבעלי המניות של המקום, על סך של 31,200 ₪.
טענות הנתבעים
2.לטענת הנתבעים מדובר בניסיון להכתים ולהכפיש את שמם הטוב, על מנת לסחוט מהם כספים שלא כדין.
ראשית, אין מקום לתביעה האישית נגד הנתבעים 2-4 ואין כל עילה נגדם. מכתב התביעה לא עולה כל קשר ישיר בינם לבין נושא התביעה. יצוין, כי שלושת הנתבעים הללו הם רק חלק מבעלי המניות של הנתבעת 1, והתובע לא הסביר מדוע צרף דווקא אותם, ולא אחרים, כנתבעים.
שנית, התובע לא הופלה בשל צבע עורו או מוצאו האתני, כטענתו, ולא הופלה בכלל. לא ברור כיצד יכול התובע להעלות טענה זו, כאשר הוא בילה כדרך קבע במועדון הנתבעת 1, ואף התקבל שם "בזרועות פתוחות" - כפי שהוא עצמו טוען ברישא לכתב התביעה. לאור עובדה זו, לא ברור מדוע לא מצא התובע מקום לפנות אל בעלי המועדון, בעל פה או בכתב, לאחר קרות האירוע, על מנת לברר את הענין, כמתחייב, ובמקום זאת בחר לפנות ישירות לבית המשפט.
הנתבעים מאשרים כי פרסמו ברשתות החברתיות את האירוע, אך התובע הגיע למועדון כשלוש שעות לאחר פתיחת הדלתות. באותה שעה היה המקום מלא בהתאם לתנאי הרישיון של הנתבעת 1, ועל כן הוא נתבקש להמתין עד אשר יתפנה מקום. כניסת התובע בשלב זה לא סורבה, אלא עוכבה, עד אשר יתפנה מקום. כשהתברר לתובע כי עליו להמתין איבד את סבלנותו, החל לגדף את המארחת בוולגריות באמצעות מילים פוגעניות, ולכן היא נאלצה
= 2 =
להיכנס חזרה אל תוך המועדון. נוסף על כך, התובע שלף את מכשיר הטלפון שברשותו תוך צעקות ואיומים, על מנת להרתיע ולהפחיד את המארחת. בשלב זה, לאחר שבתחילה נתבקש התובע להמתין בסבלנות, והוא הגיב כפי שהגיב, סרבה המארחת להכניס את התובע, עד שיבין - למרות היותו מבלה במועדון כבדרך קבע - כי אינו יכול לפעול במועדון כבתוך שלו.
הנתבעים מכחישים את טענת התובע כי עשרות אנשים הוכנסו למועדון במקומו, אלא טענו כי המארחת הכניסה למקום מספר זעום של לקוחות, שהמתינו בסבלנות ובנימוס עד שהתפנה מקום. הנתבעים מכחישים את טענות התובע בנוגע לחילופי הדברים בין המארחת ליח"צנים. הנתבעים מכחישים כי התובע הופלה לרעה על רקע גזעני, ויטענו כי טענות התובע מקורן בניסיונו להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעים. הנתבעים מכחישים כי נגרם לתובע נזק כלשהו.
הדיון בבית המשפט
3.בדיון שלפני העידו התובע והעד מטעמו, זיו, שהגיע ביחד איתו למקום. בשם הנתבעים התייצבו הנתבעים 2-4, וכן מר שי בר און, מנהל הבוקר של הנתבעת 1. התובע הציג את הסרט שצילם במכשיר הסלולרי שלו במהלך הארוע. לא היתה מחלוקת, כי הסרט לא צולם החל מתחילת התקרית הנטענת. לטענת הנתבעים - החלק שבו התובע דיבר לא יפה אל המארחת והשתולל - לא צולם, אך לטענת התובע - אחרית הסרט מעידה כי לא היתה שום התלהמות מצידו, והמארחת, בשלבים שהסרט צולם, לא משמיעה כלפי התובע כל טענה על התנהגות קודמת פוגענית או בלתי ראויה. כאשר התובע שאל את המארחת מדוע היא לא מכניסה אותו, השיבה, במילה אחת: "sms". מכאן, כי אין בסיס לטענות הנתבעים שהסיבה שבגללה לא הסכימה המארחת להכניס את התובע בשלב השני היא התנהגותו הרעה בשלב הראשון, שלא הוסרט.
זיו, חברו של התובע שהיה עמו באירוע, העיד כי מיד עם הגיעם, אמרה לו המארחת שהוא יכול להיכנס, אך התובע - לא. כאשר שאלו למה ענתה להם שישלחו sms ליח"צן.
4.הנתבעים לא הביאו לעדות את העדה הרלוונטית היחידה, היא אותה מארחת - אנה - שמנעה מהתובע להיכנס למועדון. בהעדר עדותה, העדויות היחידות ממקום האירוע הן עדויות התובע, זיו והסרט שהוסרט החל משלב מסוים באותו ערב.
5.הוכח, כי עובר לאירוע נושא התביעה, התובע בילה מספר פעמים במועדון של הנתבעת 1. מתברר, כי גם לאחר האירוע נושא התביעה בילה התובע במועדון, ונכנס ללא קושי, למעט כאשר אותה מארחת מסוימת עמדה בפתח המועדון. במהלך הדיון טען התובע כי ככל הנראה אותה מארחת היא זו שמפלה על רקע גזעני, אך בד בבד ציין כי לא תבע את המארחת, שכן אין לו טענה כלפי הנציגה, אלא כלפי הנתבעת 1, שאותה נציגה מייצגת אותה.
המצב החוקי
6.בהתאם לחוק, מי שמפעיל מקום ציבורי לא יפלה במתן הכניסה למקום הציבורי מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, ועוד (סעיף 3(א) לחוק). עוד קובע החוק, בסעיף 5, כי מעשה בניגוד לסעיף 3 האמור, מהווה עוולה אזרחית, ובית המשפט רשאי לפסוק בשל עוולה לפי חוק זה פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪, בלא הוכחת נזק. כן קובע החוק כי אם הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה, כי הנתבע מנע כניסה למקום ציבורי לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מהעילות המנויות בסעיף 3, ולא סרב באותן נסיבות למי שאינו נמנה עם אותה קבוצה - חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת (סעיף 6(2) לחוק).
ממצאים ומסקנות במקרה דנן
7.לאחר ששמעתי את העדויות, ראיתי את הצדדים לתביעה ועיינתי בכל חומר הראיות שהוצג לפני, אלה ממצאי:
§ התובע בילה במועדון של הנתבעת הן לפני האירוע והן אחרי האירוע, והתקבל - כדבריו - "בזרועות פתוחות" (סעיף הפתיחה לכתב התביעה).
§ ביום האירוע נאמר לתובע כי אינו יכול להיכנס לאירוע ואילו לחברו, מר זיו יניצקי, נאמר כי הוא יכול להיכנס לאירוע (פרוטוקול הדיון, עמ' 2, שורה 15 בעדות התובע ועמ' 4, שורה 23, בעדותו של זיו). אנה, המארחת מטעם הנתבעת 1, שיכלה אולי להעיד על ההיפך, לא הובאה לעדות.
§ בשלב כלשהו החל התובע לצלם את האירוע, ובסרט, שהוקרן בדיון, ניתן לראות את הדברים הבאים: התובע אומר למארחת ולנוכחים כי הוא מסריט את האירוע; התובע אומר כי בכוונתו להגיש תביעה; אנשים נוספים ממשיכים ונכנסים למועדון שעה שהתובע נשאר בחוץ; איש לא נבדק שמית בכניסה למועדון ואין בדיקה של זהות הנכנסים; אין כל עדות לדיבור פוגעני מצד התובע כלפי המארחת, אלא אחד מהנוכחים קורא לה "אנה'לה", והתובע טוען שזה לא היה הוא; המארחת - למרות שהתובע שואל אותה מדוע אינה מכניסה אותו למועדון - מסתפקת במילה "sms", ואינה אומרת דבר לגבי התנהגות פוגענית קודמת מצד התובע.
= 3 =
§ הנתבעת, כאמור, לא זימנה לעדות את המארחת שהיתה במקום, אשר מבחינת הנתבעת היא העדה הרלוונטית העיקרית ואולי אף היחידה. עובדה זו פועלת לרעתה.
§ מתוך הסתכלות על התובע ועל הנתבעים עולה כי התובע אינו בעל "עור כהה" יותר מחלק מהנתבעים, שהם מבעלי המקום. אוסיף, כי לא ראיתי בחיצוניות של התובע דבר שיכול לבסס הפליה בשל צבע עורו או מוצאו, אפילו היה מי שביקש לא להכניס למועדון אנשים בעלי צבע עור כהה במיוחד.
8.לאור כל האמור, אני קובעת את המסקנות הבאות:
מרגע שהתובע הוכיח כי מנעו את כניסתו למועדון, ואילו לא סרבו להכניס אחרים (למשל את זיו), הנטל להוכיח כי הסירוב להכניס את התובע לא נבע בשל אחת מהעילות הקבועות בסעיף 3 - מוטל על הנתבעת.
מצד אחד, הנתבעת לא נתנה הסבר מספק מדוע לא הוכנס התובע, שכן ההסברים שנתנה (=עומס במקום, התלהמות של התובע, העדר הזמנה לתובע) - הופרכו: התברר כי אנשים המשיכו להכנס, גם אחרי שהתובע הגיע; בסרט לא רואים כל התלהמות של התובע וגם המארחת בסרט אינה מציינת כי היתה התנהגות בלתי ראויה קודמת; לא בדקו הזמנות או שמות בכניסה.
מצד שני, הנתבעת הוכיחה כי העילה שבגללה הגיש התובע את תביעתו, קרי: מניעת כניסתו בשל מוצאו או צבע עורו - לא מתקיימת. העובדה שהתובע "התקבל בזרועות פתוחות" בפעמים אחרות בהן ביקר במועדון, לפני ואחרי האירוע, מלמדת שאין מדובר בסרוב להכניסו על רקע מוצאו או צבע עורו, שהרי אלה לא השתנו בפעם הזו, יחסית לכל הפעמים שבהן נכנס למועדון. אם כך, לא ניתן לדבר על מדיניות של הנתבעת 1 או של מי מהנתבעים, שלא להכניס אנשים בעלי גוון עורו של התובע (ואזכיר - ממילא אין התובע בעל גוון עור כהה במיוחד).
בנסיבות אלה, הנתבעת הוכיחה כי לא הפלתה את התובע על רקע גוון עורו, או על רקע תו המאפיין אותו באופן קבוע, שכן בפעמים קודמות לאירוע, ובפעמים מאוחרות לאירוע, הכניסה אותו למועדון. עם זאת, היא לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח מדוע לא הכניסה אותו למועדון, וזאת בעיקר לאור העובדה שלא זימנה לעדות את המארחת שלא אפשרה לתובע להיכנס.
סיכום
9.לאור כל האמור, אני קובעת כי על הנתבעת 1 לפצות את התובע באופן סמלי על כך שסרבה להכניס אותו למועדון באותו ערב, למרות שהכניסה אותו למועדון בפעמים אחרות, מאחר שלא נתנה על כך כל הסבר מניח את הדעת. זאת, חרף העובדה כי לטעמי היא הוכיחה שהרקע לסירוב לא היה גזע או ארץ מוצא, כפי שטען התובע. בנסיבות הענין אני מעמידה את הפיצוי על כך של 1,000 ₪.
לסכום זה יתווספו החזר האגרה ששילם התובע, בסך 312 ₪, והוצאות משפט בסך 300 ₪, שישולמו אף הם לתובע על ידי הנתבעת 1.
10.מצאתי כי לא היה מקום לתבוע באופן אישי את הנתבעים 2-4, שהם חלק מבעלי המניות של הנתבעת 1. התובע לא הסביר מדוע בחר לתבוע דווקא אותם, באופן אישי, ולא בעלי מניות אחרים. הוא ציין כי הוא תבע אותם משום שהוא יודע שהם קשורים למקום, אך אין בכך הסבר מספיק. גם התובע ציין כי הם לא היו קשורים ספציפית לארוע. לפיכך, התביעה כנגד הנתבעים 2-4 נדחית, והתובע ישלם הוצאות לכל אחד מהם בסך 300 ₪, ובסך הכל 900 ₪.
11.במאמר מוסגר אציין שהנתבעת, מבלי להודות באחריות כלשהי, לצורך פשרה, כמחווה שירותית ומתוך רצון לשוב ולראות את התובע במועדון, הציעה לו פיצוי שכלל - בנוסף לפיצוי הכספי - גם שתיה על חשבונה, כשיגיע בפעם הבאה לבלות במועדון, וגם ויתור על הוצאות הנתבעים 2-4. בסך הכל - ההצעה היתה מביאה את התובע למצב טוב יותר (מבחינת הפיצוי) מזה שהוא נמצא בו אחרי פסק הדין, אך לצערי, התובע סירב. אני סבורה שהנתבעת נהגה בענין זה כראוי ובעיקר סברתי שהתובע יכול היה לראות בכך אות להיותו אורח רצוי במועדון, דבר שהוא - לטעמי - חשוב יותר מהכסף.
ניתן לבקש רשות לערער על פסק הדין, בתוך 15 יום, בבית המשפט המחוזי.
ניתן היום, י' אב תש"ע, 21/07/2010, בהעדר הצדדים.
1 מתוך 1
= 4 =
