עונשין - עבירות – רצח - בית המשפט גזר על הנאשם עדנאן יחיא פרחאן, שהורשע בשלושה מעשי רצח אכזריים, בהם של דנה בנט, עבירות אינוס בנסיבות מחמירות ובחטיפות לשם רצח, 102 שנות מאסר בפועל.
בית המשפט הביע את סלידתו ואת שאט הנפש ממעשיו של הנאשם, וקבע שיש להותירו מאחורי סורג ובריח למשך כל ימי חייו.
הנאשם הורשע בשלושה מעשי רצח, ביניהם, הרצח של דנה בנט ז"ל, אינוס בנסיבות מחמירות ובחטיפות לשם רצח.
לטענת המדינה, לנוכח חומרתם הרבה של העבירות בהן הורשע הנאשם, עובדת כפירתו במעשים המיוחסים לו, האכזריות הרבה שבוצעו, והסתרת העבירות על ידו במשך שנים, מצדיקה להטיל עליו עונשי מאסר עולם בגין כל אחד ממעשי הרצח במצטבר, ולהוסיף להם במצטבר גם את העונשים בגין שאר העבירות החמורות בהן הורשע.
הנאשם ביקש כי סעיף 300א לחוק העונשין, תשל"ז 1977, יוחל על המקרה שלו, בהתחשב במצבו הנפשי והשכלי, שלפי חוות דעת שהוגשו במהלך משפטו ומצביעות על העובדה שלא הבין את הפסול במעשיו.
בית המשפט קבע:
מדובר בנאשם סדיסט, שכל חוות הדעת בעניינו קבעו כי הינו מסוכן ביותר, מניפולטיבי, שאינו בוחל באמצעים כדי לרצוח ולפגוע בחפים מפשע. הנאשם הורשע בשלושה מעשי רצח אכזריים, כאשר שניים מהם בוצעו לאחר חטיפת קורבנותיו, התעללות קשה בהן, רצח בדם קר והתעללות בגופה. כמו כן, הנאשם הורשע במעשה אינוס בנסיבות מחמירות, כאשר אנס תחת איומי סכין. את הרצח השלישי ביצע בשותפו לתא המעצר בתחנת משטרה.
הנאשם כפר באישומים נגדו במהלך כל המשפט, לא הביע כל חרטה, ובמשך שנים הסתיר את העבירות שביצע.
בגין מעשה רצח יש להטיל עונש חובה של מאסר עולם, ובעניין זה אין מקום לטיעונים לעונש. באשר ליתר העבירות בהן הורשע, נקבע כי החומרה שבהם והנסיבות בהן בוצעו מצדיקות את הטלת העונשים החמורים בגינם.
טענת הנאשם לענישה מופחתת בשל מצבו הנפשי והשכלי מקוממת ומנוגדת לצדק הבסיסי, לאחר שנקבע מפורשות בהכרעת הדין, כי הנאשם היה מודע היטב למעשיו, והבין את חומרתם, ולא בכדי ניסה להסתירם במשך שנים. אף במשפט עצמו כפר באישומים נגדו. אם הנאשם היה סובר שיש מקום להגשת חוות דעת פסיכיאטרית או אחרת כנגד הקביעות המקצועיות בעניינו, היה טוען זאת במשפטו, ומשלא עשה כן, הדבר מצביע על מודעותו המלאה למעשיו החמורים והבזויים.
סעיף 300א(א) לחוק העונשין, קובע כי ענישה מופחתת תינתן מקום בו הנאשם, הנושא בנטל ההוכחה, מוכיח כי מתקיימים התנאים שבסעיף להפחתת הענישה. זאת לא הוכח בעניינו של הנאשם, אלא להפך מכך, לאור חומרתם הרבה של העבירות בהן הורשע. כמו כן, הסעיף מותיר שיקול דעת לבית המשפט להכריע האם המקרה שבפניו מצדיק ענישה מופחתת, ומקרה זה מצדיק ענישה הפוכה לחלוטין.
האינטרס הציבורי, מעשיו החמורים של הנאשם, התנהגותו והרצון להקל במעט על משפחות הקורבנות, מצדיקים את השמתו לכל ימי חייו מאחורי סורג ובריח, כך שיראה אור שמש רק מבעד לסורגי תאו, וזאת על מנת להדגיש מסר ברור לפיו הנוטל חיי אדם, יאבד את חירותו לעד.
על כן, נקבע כי יש לגזור את העונשים הקבועים בחוק, ברמתם החמורה ביותר, במצטבר, על מנת להבטיח שהנאשם ירצה את משך חייו בכלא.
על הנאשם נגזרו 3 מאסרי עולם ועוד 12 שנים מצטברים.
בשם המאשימה: איריס שירן, תומר שוורץ; בשם הנאשם: פתחי פוקרא, שלומי טדרי.
בית המשפט המחוזי בנצרת
תפ"ח 09-127
בפני: כב' סגן הנשיא, השופט תאופיק כתילי
כבוד השופט אשר קולה
כבוד השופט דני צרפתי
המאשימה: מדינת ישראל
נגד
הנאשם: עדואן יחיא פרחאן
נוכחים: מטעם המאשימה: עוה"ד איריס שירן ותומר שוורץ
מטעם הנאשם: עוה"ד פתחי פוקרא ושלומי טדרי
הנאשם: הובא [באמצעות הליווי]
גזר דין
1.הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות בביצוע שלושה מעשי רצח - עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), שני מעשי חטיפה לשם רצח - עבירה לפי סעיף 372 לחוק העונשין, מעשה חטיפה - עבירה לפי סעיף 369 לחוק העונשין ואינוס בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 345(ב)(2) לחוק.
עובדות האישומים השונים פורטו בהרחבה במסגרת הכרעת הדין.
בגזר הדין להלן נסקור אפוא, אך בתמצית, ולצורך גזר הדין את העובדות העיקריות נשוא האישומים.
2.האישום הראשון, מייחס לנאשם את חטיפתה ורציחתה של סילביה מולרובה ז"ל (להלן: "סילביה") תיירת מצ'יכיה, אותה אסף הנאשם למכוניתו, בסמוך לחוף דוגית אשר לחופי הכנרת, הסיע אותה בעל כורחה לאזור נחל צלמון וזאת לאחר שאסף למכוניתו את ילנה (עניינה הוכרע בגזר דין נפרד, בו נגזרו עליה 14 שנות מאסר).
בנחל צלמון, רצח הנאשם את סילביה, בדם קר ובחניקה, תוך שהוא מקדים למעשה הרצח, תקיפות וחבלות. לאחר ביצוע הרצח, הטביעו הנאשם וילנה את סילביה במימי נחל צלמון ואף הניחו עליה אבן (או אבנים) למניעת ציפת הגופה.
3.האישום השני מייחס לנאשם את חטיפת ורציחתה של דנה בנט ז"ל (להלן: "דנה"). על פי הכרעתנו בעובדות האישום השני, הגיע הנאשם ברכבו כשאיתו ילנה, לצומת רחובות בסמוך לאצטדיון בטבריה, פיתה, באמצעות ילנה, את דנה להיכנס לרכבו ובאמתלות שווא, לקחה עמו לאזור חקלאי בסמוך למושבה מגדל. שם, בדם קר ובידיים חשופות רצח את דנה בחניקה. קודם למעשה הרצח התעלל הנאשם בצורה קשה בדנה, הכה בה בפניה, בראשה ובכל חלקי גופה, ולאחר מכן כאמור, חנק אותם בדם קר. לאחר מעשה הרצח, הוסיף הנאשם להתעלל בגופת דנה, עד שסופו של דבר, הטמין את גופתה של דנה מתחת לגרוטאת רכב שהייתה במקום ואף שרף את גופתה.
4.בעובדות האישום השלישי קבענו, כי הנאשם רצח בחניקה ובדם קר את אהרון סימחוב ז"ל (להלן: "אהרון"), בהיותם יחדיו בתא המעצר במשטרת טבריה. גם למעשה הרציחה של אהרון קדם מעשה תקיפה של הנאשם כלפי המנוח.
5.באישום הרביעי קבענו, כי הנאשם אנס את ויקטוריה תוך איומי סכין. הנאשם גם חטף את ויקטוריה וגם זאת באיומי סכין, שעה שהכריח אותה לרדת עמו לרכבו. למזלה הטוב של ויקטוריה, הצליחה היא להימלט מאחיזתו של הנאשם, ובכך, ככל הנראה, גם ניצלו חייה.
6.כפי שפתחנו בהכרעת הדין בתיק זה, הרי שבעבירות מן הקשות שבקודקס הפלילי, הרשענו את הנאשם.
עבירת הרצח, הינה העבירה החמורה ביותר בספר החוקים, והמחוקק קבע בגינה, עונש של מאסר עולם חובה!
משכך, אין מקום למעשה לטיעונים לעונש בעניינו של הנאשם ובכל הקשור לעבירות הרצח. עם זאת, ביקשו הצדדים לטעון באשר לאופן ריצויים של מאסרי העולם שייגזרו על הנאשם וכן באשר לענישה הנוספת בגין העבירות הנוספות שיוחסו לנאשם, דהיינו, חטיפות לשם רצח, חטיפה ואינוס.
עוד ביקש ב"כ הנאשם לטעון לעניין ענישה מופחתת כקבוע בסעיף 300א'(א) לחוק.
טיעוני הצדדים
7.ב"כ המאשימה הפנו לחומרת מעשיו הנלוזים של הנאשם וביקשו לגזור עליו שלושה מאסרי עולם, אשר ירוצו במצטבר זה לזה, מאסר ממושך בגין מעשי האינוס והחטיפה.
הוסיפו וטענו לעניין זה ב"כ המאשימה, כי מדובר במעשים שונים זה מזה ולפיכך, הענישה המתבקשת והמחייבת בגינם הינה ענישה בגין כל מעשה ומעשה.
= 2 =
עוד טענו ב"כ המאשימה, כי נוכח הממצאים אשר נקבעו בהכרעת הדין, אין כל מקום לענישה מופחתת.
ב"כ המאשימה אף הפנתה לעברו הפלילי המכביד של הנאשם והגישה גיליון הרשעות קודמות.
8.ב"כ הנאשם פתחו וטענו, כי נוכח מצבו הנפשי של הנאשם וכפי שפורט לבית המשפט בחוות הדעת של הפסיכולוג עמנואל עמרמי (מ/7) הרי שהגם שנקבע, כי הנאשם כשיר לעמוד לדין הרי שחלות עליו הוראות סעיף 300א'(א)(1) לחוק העונשין כך, שעקב הליקוי השכלי שלו, הוא לא יכול היה להבין את אשר עשה, או את הפסול במעשיו, או להימנע מעשיית המעשה.
לעניין זה ביקשו ב"כ הנאשם להפנות את הנאשם לקבלת חוות דעת ייחודית, כהגדרת ב"כ הנאשם, לבחינת התנאים הקבועים בסעיף 300א' לחוק.
ב"כ הנאשם הפנה לחוות דעתו של הפסיכולוג הקליני ע. עמרמי (מ/7) המהווה לטענתו, ראשית ראיה, המצדיקה כשלעצמה הפניה לקבלת חוות דעת נוספת, לעניין הענישה המופחתת.
ב"כ הנאשם הדגיש, כי העיתוי להעלאת הטענה ולבירורה ובפרט, השלמת חוות דעת הינו במסגרת הטיעונים לעונש.
לעניין זה הציג בפנינו ב"כ הנאשם ניר עמדה של אגוד הפסיכיאטריה בשיראל וכן מאמר שהופיע בחוברת הפרקליט.
9.לחלופין, טען ב"כ הנאשם, כי בדידן עונשי המאסר המצטברים צריכים להיות מרוצים באופן חופף זה לזה, וכך גם העונשים בגין העבירות האחרות, נשוא כתב האישום. הנימוק המרכזי לכך לטענתו, הו הענישה המופחתת אליה זכתה ילנה, הגם שלטענת ב"כ הנאשם היא הייתה שותפה פעילה למעשי הרצח ולטענתו, ללא מעורבותה, דנה וסילביה המנוחות, לא היו נרצחות.
10.נציין כי, ב"כ הנאשם הקדים וביקש מאיתנו לאחר השמעת הכרעת הדין לדחות את מועד הטיעונים לעונש על מנת להתכונן, בין השאר, לטיעון לעניין תחולתו של סעיף 300א(א) לחוק העונשין. דחינו בקשה זו ונתנו שהות ארוכה לב"כ הצדדים ללמוד את הכרעת הדין לגופה. את בקשות ב"כ הנאשם לדחיית מועד הטיעונים דחינו ועתה נפרט נימוקינו לכך.
נקדים ונאמר, כי בהחלטתנו זו, ראינו לנגד עינינו את האינטרס הציבורי ולפיו, עונשו של נאשם בעבירות כה חמורות, אשר למעשה, עונש של מאסר עולה חובה, נקבע בצידן, יינתן לאלתר. עשינו זאת גם משום האינטרס של משפחות הקרבנות המנוחים, אשר הגיעה העת, שיוכלו לחוש הקלת מה, עם הינתן גזר דינו של רוצח יקיריהם.
נתנו דעתנו לסבלם של הוריהם של דנה ז"ל ושל אמה ומשפחתה של סילביה כמו גם לסבלה של משפחת סימחוב, אשר ליוו את מהלך הדיונים וסברנו, כי יש לשים קץ, עד כמה שאפשר, לסבלן ולאפשר להם נחמה פורתא בגזירת עונשו של הרוצח השפל.
בנוסף ובהתייחס לגדרי הטיעון והדיון במסגרת סעיף 300א(א) בענייננו, נוכחנו כי אין כל הצדקה לדחיית דיון וכפי שיפורט.
דיון והכרעה
11.דין הטענה לענישה מופחתת בגין ההפרעה הנפשית או הליקוי בכושרו השכלי של הנאשם להידחות, כאשר גם וכפי שיפורט, ראינו טענה זו בנסיבות התיק דנן, כטענה מקוממת ומנוגדת לחוש הצדק הבסיסי.
לעניין מצבו והלך נפשו של הנאשם התייחסנו באריכות ובהקשרים הרלוונטיים במסגרת הכרעת הדין, בפרק הדן בטענה זו, ודחינו אותה בשתי ידיים.
נפנה אפוא שוב רק לכך שקבענו, באופן ברור וחד משמעי, כי מדובר בנאשם מתוחכם ומניפולטיבי, אשר אף בין כותלי בית החולים "שער מנשה" עשה מניפולציות שונות, על מנת שיקבע בעניינו, כי יש לו IQ57 (ראה עדותה של ד"ר שפר עמ' 691 שורה 5 עד עמ' 692 שורה להכרעת הדין).
עוד נפנה שוב לסיכום חוות דעתו של הפסיכולוג הקליני עמרמי (מ/7) וכדלהלן:
"התמונה המצטיירת מתוך חומר המבחנים מתאימה לאבחנה של הפרעת אישיות סוציאלית קשה ביותר עם מאפיינים ותכנים פרוורטיים וסאדו-מאזוכיסטיים. לא נמצאו הפרעות בחשיבה, מחשבות שווא סכיזופרניות או ביטויים טיפוסיים אחרים המאפיינים מצבים של מחלת נפש".
וכן לאמור בגוף חוות הדעת שם וכדלהלן;
"... עם זאת, אין סימנים של פיגור תפקודי או מוגבלות שכלית, כך שניתן להסיק כי ביצועיו הנמוכים במבחנים נובעים בעיקר מחוסר טיפות סביבתי ומהעדר הרגלים לימודיים.
בתחום החשיבה והתפיסה לא נצפו הפרעות בולטות בחשיבה. דפוסי החשיבה בדרך כלל סטריאוטיפיים וקונווציונאליים, ללא שיבושים, ללא הפרות כללי ההיגיון וללא ביטויים ביזאריים או סימנים פסיכוטיים. לגבי התפיסה ניתן לראות כי במצבים מובנים וברורים היא בדרך כלל סבירה".
משכך אפוא, טענתו של ב"כ הנאשם ולפיה יש בחוות דעתו של עמרמי, משום ראשית ראיה, המצדיקה מתן חוות דעת נוספת, נסתרת מתוכה, כאשר עמרמי שלל באופן חד משמעי, את הקביעה הנדרשת בהתאם לסעיף 300א' הנ"ל ולפיה, "הוגבלה יכולתו של הנאשם במידה ניכרת ..." (לעניין המידה הניכרת ראה לדוגמא בפסק הדין בעניין צאלח שיצוטט
= 3 =
להלן).
12.פסק הדין המנחה לעניין ענישה מופחתת כקבוע בסעיף 300א' לחוק, הינו ע"פ 2457/08 גלעד שמן נ' מדינת ישראל, 29.1.02. בנדון שם נקבעו שתי הלכות רלוונטיות לעניין שבפנינו. האחת, הנטל להוכחת התנאים המפורטים בסעיף 300א(א) לחוק, מוטל על הטוען זאת, קרי הנאשם. ומידת ההוכחה הנדרשת היא ברמה של מאזן ההסתברויות וכך נאמר שם;
"בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי נטל ההוכחה רובץ על הנאשם וכי מידת ההוכחה שעליו לעמוד בה כדי להרים את הנטל, היא ברמה של מאזן ההסתברויות, לאמור: לא די בכך שהנאשם מעלה ספק סביר באשר למצבו הנפשי, אלא עליו להוכיח ברמה של מאזן ההסתברויות (למעלה מ- 50%) כי הוא ממלא אחר התנאים הקבועים בסעיף 300א לענין מצבו הנפשי. עמדתו של בית המשפט המחוזי מוקבלת עלי. כך נקבע בפסק דין שיצא מלפני בית משפט זה לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בענייננו, לפיו על נאשם הטוען כי עניינו מצדיק הטלת עונש מופחת מכוח סעיף 300א, רובץ הנטל להוכיח כי נתקיימו התנאים הקבועים בו, וכי רמת ההוכחה היא של מאזן ההסתברויות (ע"פ 3243/95 צאלח נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(1) 796). הטעם לכך הוא שהשלב בו נדונה שאלת הפחתת העונש הוא שלב שלאחר הרשעתו של הנאשם ברצח שהעונש הקבוע בצדו הוא מאסר עולם. לנאשם המבקש מבית המשפט לחרוג מעונש החובה לקולא, לא עומדת עוד חזקת החפות ולפיכך לא חלים בשלב זה הכללים של נטל ההוכחה ומידת ההוכחה של הדין הפלילי המהותי" (שם בסעיף 9 לפסק הדין של השופטת ט. שטרסברג-כהן).
והשנייה, כי מדובר בסמכות שבשקול דעת, דהיינו גם בהינתן העובדות כקבוע בסעיף 300א(א) עדין מוקנה שקול הדעת לבית המשפט. האם לעשות שימוש בסמכותו זו, אם לאו, וכך נאמר בעניין זה שם;
"עמדתי היא, כי הסמכות המוענקת בסעיף 300א היא סמכות שבשיקול דעת, הן משום שמטעמים רבים וטובים שלא כאן המקום לפרטם, ענישה נתונה בדרך כללל שיקול דעתו של בית המשפט, אלא אם כן נקבע אחרת ואינני סבורה שנקבע אחרת בסעיף 300א. על פי אותו סעיף, משתרע שיקול הדעת הן על עצם האפשרות להפחית בעונש והן על מידת ההפחתה ההולמת את המקרה שבא בפני בית המשפט. משמע, גם בהתקיים אחת העילות המפורטות בסעיף, רשאי בית המשפט שלא לעשות שימוש בסמכות ההפחתה בעונש ולגזור על מי שהורשע ברצח, עונש של מאסר עולם. הדבר עולה הן מלשונו של הסעיף והן מתכליתו. סעיף 300א נוקט לשון של "על אף האמור בסעיף 300, ניתן להטיל עונש קל מהקבוע בו". הביטוי "ניתן" מצביע על רשות ולא חובה. לאמור: בית המשפט מוסמך אך לא רובצת עליו חובה להקל בעונשו של מי שבא בגדר הוראותיו של סעיף 300א לחוק. מסקנה זו אינה מתבקשת רק מהפרשנות הלשונית של הסעיף אלא היא עולה אף מתכליתו החקיקתית.
כאמור, ההסדר החקיקתי המגולם בסעיף 300א לחוק מהווה חריג לעונש החובה הקבוע בעבירת הרצח, ונועד לתת מענה למקרים בהם תחושת הצדק מצדיקה הטלת עונש מופחת. תכלית זו מחייבת מתן מרווח של שיקול דעת לבית המשפט בפניו בא המקרה. יש לזכור, כי האפשרות להטיל עונש מופחת אינה משנה את מהותה של עבירת הרצח בביצועה הורשע המבקש ליהנות מהוראותיו של סעיף 300א. לפיכך, ראוי כי תוסיף ותתקיים לצד אפשרות ההפחתה גם האפשרות להימנע מלהפחית בעונשו של מי שמתקיימים בו תנאיו של סעיף 300א, ולגזור עליו עונש של מאסר עולם (ע"פ 3112/94 אבו חסן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 422, 429).
עמידה בתנאיו של סעיף 300א מהווה תנאי הכרחי, אך לא מספיק, על מנת להטיל עונש קל ממאסר עולם על מי שקיפח חיי אדם והורשע ברצח. בנוסף לתנאי זה נדרש כי בית המשפט ישתכנע שכלל נסיבות המקרה אכן הולמות הפחתה בעונש.
13.בחנו כאמור לגופה את טענת הסנגורים לענישה מופחתת ולא מצאנו כל סיבה לענישה מופחתת במקרה זה, כשם שגם לא מצאנו כל סיבה לאפשר לנאשם הגשת חוות דעת נוספת בעינינו (נעיר לעניין זה, כי בכל הכבוד להסתמכות ב"כ הנאשם על נייר עמדה של אגוד הפסיכיאטריים, או על מאמר בה"פרקליט", הרי שאין מדובר בהלכה משפטית, שיש להידרש אליה!).
לעניין סעיף 300א' הנ"ל יפים דברים שנאמרו בע"פ 3243/95 צאלח דניאל נ' מדינת ישראל;
"... שכן, לא בא סעיף 300א אלא לאפשר לבית המשפט לחרוג מעונש החובה במקרים יוצאי דופן, בהם תחושת הצדק מחייבת שלא לגזור מאסר עולם על הרוצח, על אף שהוא רוצח, אם בשל מצבו הנפשי ואם בשל הנסיבות המנויות בסעיפים קטנים (ב) ו- (ג) של סעיף 300א.
מכאן יש ללמוד, כי ל"סעד מן הצדק" ראוי רוצח רק כאשר מידת הפגיעה הנפשית, בה הוא לוקה, עקב מצבו הרפואי-הפסיכיאטרי (הפרעה נפשית חמורה או ליקוי בכושרו השכלי), חסרה אך במעט מזו של בעל "חסר יכולת של ממש".
עניינו של סעיף 300א רק במידת העונש, ולא בהתקיימותו של סייג לאחריות פלילית. ולא זו בלבד, אלא שמדובר בו בחריגה מעונש החובה הקבוע בחוק. מכאן, שאין להחיל על סעיף זה
= 4 =
את כללי הנטלים של הדין הפלילי המהותי, שבבסיסם עומדת חזקת החפות של הנאשם. על הנאשם הטוען, כי נתקיימו התנאים שבסעיף 300א להפחתה בעונשו, להביא ראיותיו ולשכנע את בית המשפט בקיומם של התנאים, אם כי ברמת שכנוע של מאזן הסתברויות.
נכון אני להניח, כי המערער סבל בעת ביצוע הרצח מ"הפרעה נפשית חמורה", ומ"ליקוי בכושרו השכלי". אולם, כדי שייכנס לגדר סעיף 300א(א) לחוק העונשין היה על המערער להוכיח כי אותם פגמים הובילו להגבלת יכולתו במידה ניכרת להבין את מעשהו או את הפסול שבו, או להימנע מעשיית המעשה. סבורני, כי הגבלת יכולת במידה כזאת אינה עולה מחומר הראיות, אשר בהן היתה התייחסות מקיפה לנושא מצבו הנפשי של המערער. לפיכך גם איני מוצא מקום להעתר לבקשתו החלופית של בא כוח המערער להחזיר את התיק לבית המשפט קמא לצורך הבאת ראיות לעניין הפעלתו של סעיף 300א(א) לחוק העונשין".
בענייננו וכאמור, דנו באריכות בשאלת כשירותו הנפשית של הנאשם לרבות בהיבטים הרחבים שלה בתואם למגוון טענות ההגנה שעלו בעניין במסגרת הכרעת הדין ואף נשמעה עדותה של מומחית אחת והוגשה בהסכמה חוות דעתו של מומחה אחר. לו רצה הנאשם לסתור חוות דעת אלו, היה עליו להידרש לכך במהלך הדיון במשפטו, עובר להכרעת הדין.
ומכל מקום בטיעון שנשמע בפנינו היום, לא מצאנו כל היבט מהותי חדש, אשר לא הכרענו בו, במסגרת הכרעת הדין.
עוד ראה לעניין זה, ע"פ 156/02 פלוני נ' מדינת ישראל;
"מקבל אני את טענת המשיבה, כי דחייתן החד משמעית של הטענות בדבר מצבו הנפשי של המערער בעת ביצוע המעשה ובדבר הקשר בין מצבו הנפשי לבין ביצוע העבירה, כפי שנדחו, משליכה גם על שאלת העונש המופחת. בית המשפט קמא קבע כי המערער "היה שפוי בעת המעשה, לא סבל מכל מחלת נפש וידע להבחין בין טוב לרע" (ההחלטה הנוספת, בעמ' 220). כאמור, לא מצאתי מקום להתערב במסקנתו זו. לפיכך גם אין מקום לקבל את טענת ב"כ המערער לעונש מופחת".
יוער, לעניין זה, כי בעניין גלעד שמן הנ"ל, אמנם נוהלו לכאורה שני משפטים נפרדים, האחד שדן בהכרעת הדין והאחר שדן בגזר הדין, ובו נדונה שאלת הענישה המופחתת, אלא ששם, התיקון לחוק העונשין אשר החיל את סעיף 300א', נחקק בין מועד הכרעת הדין וגזר הדין המקורי בעניין גלעד שמן, לבין מועד הדיון בערעור שהוגש על הכרעת הדין (ראה לעניין זה סעיף 1 שם, לפסק דינה של כב' השופטת שטרסברג-כהן) מה שאין כן, כאמור, בנדון שבפנינו.
14.הנאשם שבפנינו כפר לחלוטין במעשי הרצח, האונס והחטיפה שיוחסו לו. די בכך כדי לקבוע שהנאשם מבין הבן היטב את הפסול שבמעשי רצח, שאם לא כן, מדוע הכחיש את עצם המעשים? מדוע העליל על אחרים (ילנה וחבריה, פריד סלימאן) כי הם רצחו את דנה, סילביה ואהרון (בהתאמה). מדוע ניסה בכל יכולתו להרחיק עצמו ממעשי רצח אלו, עד שסיפר סיפורי אלף לילה ולילה ממש (ראה פירוט הפרק הדן בגרסאות הנאשם, בהכרעת הדין) והעיקר, מדוע טרח הנאשם לומר בפנינו פעם אחר פעם, כי רצח זר לו, וכי לא יתכן כלל שהוא יבצע מעשי רצח שכאלה (ראה עמ' 573, 593 ועוד לפרוטוקול).
אין זאת אלא, כי הנאשם, יודע ידוע היטב ומבין היטב, את חומרת מעשיו ומשום כך, ניסה הוא בכל כוחו, להרחיק ממנו מעשים אלו, ניסיון שכאמור בהכרעת הדין לא צלח!
מעבר לצורך ומבלי לקבוע מסמרות, ראינו לקבוע בהמשך לאמור, כי על המבקש להבנות מההקלה המנויה בסעיף 300א'(א) הנ"ל, להתכבד ולהניח לכך תשתית במסגרת קו הגנתו. בנוסף, לדעתנו אף נכון לקבוע, כי מי המבקש לטעון לנסיבות מיוחדות, הבאות בגדר ההקלה של סעיף 300א'(א) לחוק שומה עליו לעשות כן, במהלך הדיון באשמתו ותוך הודאה בביצוע המעשים ולא לאחר שהוכרעה אשמתו.
עוד נוסיף וזהו עיקר, כי הפסול המוסרי שבמעשיו של הנאשם שולל ענישה מופחתת.
לעניין זה נבקש להפנות לדבריו של כבוד השופט גינת (כתוארו אז, בשבתו בבית המשפט המחוזי כאן) בעניין גלעד שמן וכדלהלן;
"סעיף 300א' לחוק העונשין נועד לאפשר הקלה בעונש במקרים שבהם הנאשם ביצע עבירה של רצח, אך הפסול המוסרי הדבק במעשהו אינו חמור כמו במקרה "רגיל" של נטילת חיי אדם. כך, למשל, במקום שבו הרוצח הינו קורבן להתעללות חמורה מצידו של הקורבן, והוא מבצע את הרצח על מנת להשתחרר מאימתו של הקורבן, ניתן להבין (אף אם לא להצדיק) את מעשהו של הרוצח, והפסול שדבק במעשיו אינו כה חמור. במקרה שכזה יש הצדקה להקלה בעונש (השווה, ע"פ 6353/94 בוחבוט נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3) 647). סעיף 300א לחוק העונשין נועד, אם כן, לאפשר הקלה בעונשו של רוצח אשר הפסול המוסרי הדבק במעשיו אינו חמור כמו הפסול המוסרי המיוחס בדרך כלל למי שעובר עבירה שכזו".
לדברים אלו ובכל הכבוד, מסכימים גם אנו.
= 5 =
עד לחקיקתו של סעיף 300א' לחוק, אכן העונש של עבירת הרצח, היה מאסר עולם ואין בילתו. סעיף 300א', בא לפטור אפוא את אותם מקרים חריגים, בהם יש הצדקה להקל בעונש, כאשר חוש הצדק זועק לכך ומחייב הפחתה.
עוד ראה לעניין זה ע"פ 5413/97 דימטרי זורבליוב נ' מדינת ישראל וכדלהלן;
"תכליתו של סעיף 300 של חוק העונשין, ועונש המאסר שקבע המחוקק לצדן של העבירות לפי סעי משנה (א), הייתה לבטא את קדושתם של החיים כערך עליון, ולהתריע באוזני הכל מי שיעבור על איסור זה של "לא תרצח", יצטרך לשלם על כך בשלילת חירותו לתמיד. סעיף 300א מבטא את הצורך לתת מענה למקרה החריג, כאשר גם אם אין מנוס מלהטביע על מצחו של העבריין את האות "הרוצח", אף שמעשה ההמתה ארע במצב של דחק קיצוני, עלולה גזירתו של מאסר עולם לנאשם מסוג זה, לטעת בלב תחושה של אי-צדק מסוים, ועל כן תר המחוקק אחר מוצא שיאפשר בנסיבות אלו לגזור עונש קל יותר מעונש החובה".
במקרים שבפנינו; הרוצח השפל כמו גם הרצח הנתעב של שלושה קורבנות חפים מפשע, תוך הסתרת העבירות לאורך שנים, מחייבים היפוכם של דברים ושוללים כל הקלה ואינם מאפשרים לנו להשית על הנאשם ענישה מופחתת. האינטרס של הקורבנות ומשפחותיהם לרבות סבלם וכאבם, כמו גם האינטרס הציבורי, מביאים לכך, כי שומה על בית המשפט למצות את מלוא חומר הדין עם הנאשם שבפנינו ולדחות כל ניסיון להקל עמו ולהשית עליו ענישה מופחתת.
15.קבענו אפוא לעיל שהנאשם אינו זכאי לענישה מופחתת בגין מעשי הרצח האכזרים שביצע, קבענו גם, כי הנאשם היה מודע היטב למעשיו ובחר בדם קר, ומתוך מודעות ומחשבה תחילה לבצע את מעשי הרצח והעבירות הנוספות בהם הורשע.
כאמור, מדובר בנאשם בעל קווי אישיות סדיסטיים שכל כוונתו לרצוח לשם רצח.
נאשם זה, הכרח וחובה להרחיק מהחברה עד סוף ימיו.
16.עבירת הרצח, לצערנו הינה עבירה עתיקת יומין. כבר בספר בראשית, הראשון לספרי התנ"ך, בסמוך לבריאת האדם הראשון אירע מעשה הרצח הראשון, וכך מתואר שם רצח זה "ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו ... ויאמר מה עשית קול דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה ועתה ארור אתה מן האדמה ... (בראשית ד', ח-יא').
17.הנאשם, חטף ורצח בדם קר את סילביה מולרובה, תיירת מצ'יכיה שבאה להתנדב בארץ הזאת. הנאשם אסף אותה לרכבו והוביל אותה במרמה וכפיה, לנחל צלמון, תוך שהוא מנצל את היותה שיכורה, ושם רצח אותה בדם קר! דמיה של סילביה, זועקים אלינו מן האדמה של נחל צלמון!
הנאשם הוסיף במעשיו הנפשעים, חטף ורצח את דנה בנט ז"ל, נערה צעירת ימים, בת הארץ הזאת אשר כל חטאה היה בכך, שפגשה באקראי, תוך כדי חזרתה מעבודתה, עם מפלצת אכזרית, ששמה לה למטרה לרצוח נשים צעירות.
הנאשם בפיתוי ובאמתלת שווא, גרם לדנה לעלות לרכבו ומשם הוביל אתה לוואדי חמאם, הסמוכה לאדמותיה של מגדל ושם רצח אותה בדם קר, תוך התעללות של ממש בגופתה! קול דמיה של דנה, זועקים אלינו מאדמתה של מגדל!
הנאשם לא אמר די וכמכונת הרג משוכללת, הוסיף ורצח בדם קר, את המנוח האומלל אהרון סימחוב, אשר אתרע גורלו להיות ברגעי חייו האחרונים, בתא מעצר אחד, יחד עם מפלצת האדם, עדוואן פרחאן.
הנאשם אנס באיומי סכין את ויקטוריה ואף חטף אותה ואף זאת באיומי סכין.
הנאשם, הפך גופה וכבודה של אותה ויקטוריה להפקר ולמרמס, תוך שהוא מנצל את העובדה שמדובר באישה שהחיים הביאו אותה לעסוק במה שעסקה.
18.הנאשם לא הסתפק בסדרת מעשי הרצח והפשע שעשה, אלא הוסיף פשע על פשע, וניסה לכסות פשעיו לאורך שנים ומשנתפס, פעל בדרך נלוזה לנסות ולהמנע מלתת את הדין על מעשיו תוך הטלת האשמות שווא, על אחרים. כך ברצח אהרון, מנסה הנאשם להפליל את פריד סלימאן, שאך כפסע היה בינו לבין האשמתו ברצח!
כך, מעליל הנאשם עלילות שווא, על ילנה (וזאת מבלי להמעיט כמובן מהחומרה הרבה שאנו מייחסים למעשיה וכפי שפרטנו בהכרעת הדין) וכך, מוסיף הנאשם מעליל עלילות, חדשות לבקרים על אנשים שונים, וכפי שפרטנו בהכרעת דינינו, וזאת ללא כל ביסוס.
גם במהלך עדותו בפנינו, במצח נחושה, הוסיף הנאשם להכחיש באופן גורף את מעשיו שלו, תוך הטלת האשמה על אחרים.
19.כאמור, הנאשם במשך שש שנים נוצר בלבו את הסוד הנורא והאפל של רצח סילביה, דנה ואהרון, תוך שהוא מתעלל ומשחק ברגשותיהם של בני משפחתם הקרובה של המנוחים ומוסיף יום יום ולילה לילה למנת סבלם ומונע מהם כל מנוח.
20.נחזור ונדגיש שוב, כי במהלך הדיון נכחו באולם, באופן רצוף כמעט, אמותיהן של סילביה ודנה ז"ל. אמהות, אשר במשך שש שנים ארוכות חייהן טולטלו מתהומות של ייאוש, לרגעי תקווה, שמא ובכל זאת, תמצאנה יקירותיהן, עד שתקוותן זו נכזבה. אמהות אלו ישבו באולמו של בית המשפט, ונאלצו לצפות ולשמוע תיאורים מזוויעים של התעללות בבנותיהן היקרות, התעללות שקשה להעלות על דעת שבן אנוש מסוגל לבצע. בפנינו אפוא, נאשם שהינו בחזקת מפלצת
= 6 =
אכזרית, שהתואר "מפלצת אדם", אולי אף מיטיב עמו.
21.במלאכת גזירת העונש ובוודאי בעבירות של רצח, שומה על בית המשפט ליתן לרוצח את הגמול המגיע לו, ואכן וכאמור, המחוקק קבע עונש של מאסר עולם ואין בלתו.
תכליתו של עונש זה הינו מתן ביטוי לערך הנעלה של קדושת חיי האדם, מתוך שיגור מסר ברור ותקיף ולפיו, הנוטל חייו של זולתו, אחת דינו - שלילת חירותו לעד.
22.שלושה מעשי רצח בפנינו, שלושה מעשים הנפרדים זה מזה, במקום, בזמן ובזהות הקורבנות. לכל אחד מהם קדם הליך של תכנון קפדני ומפורט.
בנסיבות אלו, הרי שאין כל מקום לטענת הסנגורים לפיה, יש לקבוע שכל מאסרי העולם ירוצו באופן חופף!
למבוקש, גם אין כל הצדקה מוסרית או אחרת. כבר נאמר במקורות היהדות, כי כל אדם הינו בחזקת עולם מלא וכך נאמר ברמב"ם, הלכות סנהדרין יב', ו' - "לפיכך נברא אדם יחידי בעולם, ללמדך שכל המאבד נפש אחת מן העולם מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא". דברים דומים וקדומים יותר, נאמרו ב"קוראן", בסורת אלמאידה פסוק 32 "... ולשם כך ציווינו על בני ישראל, כי מי שרוצח נפש או מי שנוטע שחיתות עלי אדמות, כאילו רצח עם שלם, ומי שהחייה נפש, כאילו החייה עם שלם". הנאשם, ביד אכזרית, קטע חייהם של שלושה בני אדם, של שלושה עולמות שלמים. נערה צעירה, שכל חייה היו לפניה - דנה ז"ל ואלו נקטעו באיבם על ידי רוצח מתועב, אישה צעירה בראשית דרכה, סילביה המנוחה, חייה נקטעו באיבם, וגבר צעיר, אהרון המנוח, שאף הוא, חייו נקטעו בעודם באיבם.
כל אחד מן המנוחים יכול היה להקים משפחה, ללדת ילדים, ולהקים אכן עולם מלא.
ברמב"ם (שם) על הפסוק "קול דמי אחיך זועקים אלי" - נאמר, "דמו ודם זרעותיו" ובאבות דרבי נתן נאמר כך - "כל המאבד נפש אחת מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא ... שכן מצינו בקין שהרג את הבל אחיו שנאמר "קול דמי אחיך, דם אחד שפך, דמים רבים נאמר?" אלא מלמד שדם בניו ובני בניו וכל תולדותיו עד סוף כל הדורות שעתידין לצאת ממנו, כולם היו עומדים וצועקים לפני הקדוש ברוך הוא, מכאן למדת שאדם אחד שקול כנגד מעשה בראשית כולו".
דמה ודם תולדותיה של סילביה, זועקים אלינו, דמה ודם תולדותיה של דנה, זועקים אלינו, דמו ודם תולדותיו של אהרון זועקים אלינו.
משכך, מן הראוי להשית על הנאשם שבפנינו שלושה מאסרי עולם מצטברים זה לזה, לבל ישוב ויראה אור שמש, מבעד לחלונות כלאו. לבל ישוב וידרוך עוד על האדמה אשר מחוץ לחומת כלאו! למען ידע הוא וידעו אחרים, כי חיי אדם אינם הפקר, כי מי המבצע מעשי רצח שפלים שכאלה, לא יינקה!
23.אנו דוחים מכל וכל את טענת הסנגור המלומד ולפיה, יש להקיש מעונשה של ילנה, על עונשו של הנאשם, או כי יש בעונש הקל שהוטל על ילנה כדי להוות נימוק לקביעה, כי העונשים ירוצו באופן חופף.
אין בטענה זו כל ממש. נפנה בנדון להכרעת הדין, שם נסקר בהרחבה חלקה של ילנה, כמו גם הסיבות שהביאו את בית המשפט שם לקצוב את עונשה כפי שקצב. משכך ונוכח המפורט שם, אין להקיש כלל מעניינה של ילנה, לעניינו של הנאשם.
24.על שלושה מאסרי העולם שבדעתנו להשית על הנאשם, יש להוסיף ולגזור עונשו גם בגין האונס האכזרי ומעשה החטיפה נשוא האישום הרביעי.
כאמור לעיל, לא מן הנמנע, כי אך בנס ניצלה ויקטוריה מגורל דומה לזה של דנה וסילביה, אלמלא תושייתה של ויקטוריה, יכול שהיה בפנינו מקרה רצח נוסף, חס ושלום!
מכל מקום, בגין חטיפתה של ויקטוריה ובעיקר בגין הפגיעה בכבודה ובגופה של ויקטוריה, יש להעניש את הנאשם שבפנינו, באופן נפרד אשר אותו ישא הוא במצטבר, וזאת למען ידע הוא וידעו אחרים, כי בגין מעשה נפשע שכזה, ראוי הנאשם לעונש נפרד, אשר ישקף חומרת מעשיו, ולמען תדע ויקטוריה, שגם בגין הפשעים שנעשו בה ובגופה קיבל הנאשם גמול הולם.
באשר לענישה בדבר עבירת האינוס נתנו דעתנו גם לעברו הפלילי המכביד של הנאשם בעבירות מין.
25.סוף דבר אפוא ובהינתן כל האמור, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים;
בגין מעשה החטיפה והרצח של סילביה המנוחה - מאסר עולם.
בגין מעשה החטיפה והרצח של דנה המנוחה - מאסר עולם.
בגין מעשה הרצח של אהרון סימחוב - מאסר עולם.
בגין מעשה האינוס והחטיפה של ויקטוריה - 12 שנות מאסר.
אנו קובעים, כי הנאשם ירצה את שלושת מאסרי העולם, במצטבר זה לזה, וכן ירוצה העונש של 12 שנות מאסר, במצטבר לשלושת מאסרי העולם והכל באופן מצטבר לכל עונש מאסר אחר, אותו מרצה הנאשם כיום.
זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.
ניתן והודע היום י' אב תש"ע, 21/07/2010 במעמד הנאשם, באי-כוחו וב"כ המאשימה.
