משפחה - צוואה – תוקפה - ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל תביעה, והכיר בשתי צוואות שונות כמשלימות זו את זו, הגם שבשנייה, שנערכה בארה"ב, מצוין כי היא מבטלת צוואות קודמות, משנקבע כי כל אחת מהן חולשת על נכסים שבמדינות שונות, וכן לאור אופי הצוואות, האחת מפורטת ומנומקת ביותר, והשנייה סטנדרטית וכללית, שנקבע כי נעשתה משיקולי מס בלבד.
עובדות: 2 צוואות ערך המנוח. הצוואה הישראלית קדמה בחודשיים לזו האמריקאית, ובה הייתה התייחסות נרחבת, מפורטת ומנומקת ליורשיו, כולל הוראות בדבר יורש במקום יורש וכן הוראות בדבר יורש אחר יורש ליורשים מסוימים. בנוסף, צווה המנוח כי מנהל העיזבון רשאי יהיה להקדים תשלומים לאחותו הסיעודית, אם יראה צורך בכך לשיפור תנאי הדיור שלה, לרבות העברה למוסד. המנוח מינה בצוואתו הישראלית את אחיו, הנתבע, למנהל עיזבונו. הצוואה האמריקאית הייתה כללית, ובמיוחד בהשוואה לזו הישראלית.
טענת התובע, בין היתר: (1) כוונתו של המנוח הייתה לערוך שתי צוואות משלימות. הצוואה הישראלית מפורטת ביותר, וניכר ממנה כי המנוח השקיע מחשבה רבה ביותר באופן חלוקת עזבונו, ולא הייתה לו כל כוונה לבטלה. (2) המנוח, שלא הוריש דבר בצוואתו הישראלית לאחיו הנתבע אותו כה העריך, על אף שמינה אותו למנהל עיזבונו על פי הצוואה והעניק לו ייפוי כוח כללי התכוון להוריש לו את רכושו בארה"ב, ולצורך כך ערך את הצוואה האמריקאית. (3) הצוואה האמריקאית נערכה כשהמנוח היה כבר חלש, וחתם על נוסח סטנדרטי של צוואה כשמשיקולי מיסוי, ראה לנכון להכין צוואה נפרדת ביחס לנכסיו בארה"ב, שנוהג בה מס עיזבון. מסיבה זו, המנוח לא אזכר בה את צוואתו הישראלית, ולא מחק את הנוסח הרגיל הנאמר בצוואות, לפיו הוא מבטל צוואות קודמות. (4) בצוואה הישראלית מזכיר המנוח אך ורק את נכסיו בישראל, שוויץ ובריטניה, והדבר מלמד כי התכוון לערוך צוואה אחרת בארה"ב שתתייחס לרכושו שם, שכלל בית וכספים.
טענת הנתבע, בין היתר: לאור העובדה שהמנוח ביטל במפורש בצוואתו האמריקאית כל צוואה אחרת קודמת, הרי שיש לקיים רק את הצוואה האמריקאית. בצוואה האמריקאית נאמר במפורש כי היא מתייחסת לכל רכוש שהוא ולפיכך, היא חלה גם על הנכסים בישראל ובכל מקום אחר בעולם.
בית המשפט קבע:
(1) הצוואה הישראלית מציינת במפורש כי היא חלה על רכוש המצווה הנמצא בישראל, בבריטניה ובשוויץ. למנוח היו נכסים בארה"ב לרבות דירה וכספים. העובדה שהוא לא ציין אותם בצוואתו הישראלית, מלמדת כי התכוון לערוך שתי צוואות. האחת, שתתייחס לכל רכושו שמחוץ לארה"ב, והשנייה שתתייחס לרכושו שבארה"ב. צוואתו של המנוח מפורטת ומדויקת להפליא, ולא ייתכן כי הוא שכח והתעלם מרכושו בארה"ב. (2) הנתבע לא הביא כל נימוק מדוע המנוח שינה באופן כה קיצוני את דעתו בתוך 7 שבועות, ומדוע החליט לנשל את כל 11 הקרובים והנהנים שפירט בצוואה הישראלית. ההסבר היחיד המתקבל על הדעת הוא, שהמנוח אכן התכוון להשאיר בתוקף את צוואתו הישראלית, ולא לנשל אף אחד מהנהנים על פיה, והוא ערך את הצוואה האמריקאית ביחס לרכושו בארה"ב בלבד. (3) המנוח מינה את הנתבע למנהל עיזבונו עפ"י הצוואה הישראלית, לכן ברור שנתן בו אמון רב, ואין כל הסבר לנישולו בצוואה הישראלית, לבד מהעובדה שהמנוח התכוון לערוך צוואה משלימה ובמסגרתה להוריש לנתבע את רכושו שבארה"ב. (4) מהתנהלות הנתבע עובר להגשתו את הצוואה האמריקאית לקיום בארה"ב (עת ציין כי סכום הצוואה, שאינו עולה על 250,000$, אינו כולל את הנכסים בישראל), עולה כי אף הנתבע סבר שהצוואה האמריקאית מתייחסת רק לנכסים בארה"ב. (5) נדחית טענת הנתבע, לפיה המנוח קבע במפורש בצוואה האמריקאית, כי הוא מבטל כל צוואה קודמת, וכי צוואתו מתייחסת לכל רכושו: למרות קביעה ברורה ומפורשת זו בצוואה האמריקאית, כוונת המנוח לא הייתה לבטל את הצוואה הישראלית, והוא חתם על נוסח סטנדרטי שכלל הוראה זו. לא רק סעיף סטנדרטי זה נכלל בצוואה, אלא סעיפים רבים אחרים שלא היו רלוונטיים כלל למנוח. המנוח לא ראה בצוואה האמריקאית אלא אמצעי משפטי להעברת רכושו שבארה"ב לנתבע, ולא ראה בה כלי להעברת מסר ומורשת, כפי שהתייחס לצוואה הישראלית. לפיכך, המנוח לא הקפיד כלל בניסוחים ובפרטים הטכניים האמורים בצוואה האמריקאית, למרות שאף לדעת הנתבע היה קפדן ודקדקן. (6) בצוואה האמריקאית יש טעויות שונות, בכללן איות שגוי של שם הנתבע כמה מקומות שונים, סטאטוס אחייניתו של המנוח (שתוארה כחברתו). מצבו של המנוח לאחר שהגיע לארה"ב התדרדר, וסביר כי היה כבר היה חלש מידי כדי "לעמוד על קוצו של יוד" בצוואה האמריקאית, כפי שעשה ביחס לצוואה הישראלית. לפיכך, יש לפרש את כוונת המנוח בדבריו, בשורה הראשונה של הצוואה האמריקאית כי "צוואה זו מבטלת כל צוואות או נספחים שנעשו על ידי לפני כן", כמתייחסים לצוואות קודמת שערך המנוח בארה"ב, ככל שהוא ערך כאלו. כמו כן, יש לפרש את דברי המנוח בצוואה האמריקאית לפיה הצוואה מתייחסת לכל נכסיו, כמוסבים על כל נכסיו הנמצאים בארה"ב. (7) המנוח אכן ערך את הצוואה האמריקאית, ופיצל בינה לבין הצוואה הישראלית, משיקולי מיסוי. העובדה כי המנוח הקים קרן נאמנות יחד עם עריכת הצוואה האמריקאית, מלמדת כי כוונתו בעריכת הצוואה הייתה למנוע מיסוי בארה"ב על עיזבונו (שהרי בארה"ב קיים מס עיזבון). נראה שהיה זה השיקול הבלעדי לעריכת הצוואה האמריקאית, ולא בגלל שהמנוח שינה את דעתו באופן קיצוני מאז שערך את הצוואה הישראלית.
בשם התובע: אורי ויזנברג; בשם הנתבע: אבי סלומון.
בית משפט לענייני משפחה במחוז ת"א
ת"ע 07-110630
בפני: כב' השופט נפתלי שילה
התובע: א' ש'
ע"י עו"ד אורי ויזנברג
נגד
הנתבע: ר' ש'
ע"י עו"ד אבי סלומון
פסק דין
האם התכוון המנוח בצוואתו האחרונה לבטל את צוואתו הקודמת או שמא התכוון המנוח שצוואתו האחרונה תחול על נכסים בארה"ב בלבד ואילו צוואתו הקודמת תחול על נכסיו בישראל ובמדינות אחרות ויש לקיים את שתי הצוואות בהיותן משלימות זו את זו?
א.רקע עובדתי
1.ביום 9.12.05 ערך המנוח י' ש' ז"ל (להלן: "המנוח") צוואה נוטריונית (להלן: "הצוואה הישראלית") אצל עורך דינו, עו"ד ג'.
2.בצוואה הישראלית כתב המנוח בין היתר כדלקמן:
"1. הגדרות: בצוואה זו רכושי פירושו:
כל רכוש שישאר לי לאחר מותי, מכל סוג שהוא ובכל צורה שהיא, הן מקרקעין, לרבות הדירה שיש לי ברח' ב'.... ברח' ה'... וברח' פ'... ובכל מקום אחר, והן מיטלטלין, זכויות, כספים, ניירות ערך וכל נכס אחר, הן הנמצאים בישראל והן הנמצאים בממלכה המאוחדת (בריטניה) ובשוויץ...
4. תפקיד מנהל עזבוני יכלול בין היתר:
4.1 איסוף כל הכספים שיש לי, הן בישראל, הן בממלכה המאוחדת והן בשוויץ.
5. חלוקת רכושי:
הנני מצווה שכל רכושי יחולק במנות כדלהלן:
5.1 לבני מ' (בן י') ש' ת.ז. 025390543 תושב קנדה, 3/50.
5.2 לבתי י' ש', נושאת ת.ז. 2861880, תושבת קנדה, 3/50.
5.3 לג' ש' (בן אחי ר' ש') 4/50
5.4 למ' ש' (בן אחי ר' ש') 4/50
5.5 למ' (ש') ש' (בת אחי ר' ש') 4/50
5.6 לח' ש' (בת אחי ר' ש') 6/50
5.7 לא' ש' (בן אחי ש' ש') תושב לונדון, אנגליה 4/50
5.8 לר' ש' (בת אחי ש' ש') אזרחית בריטית 4/50
5.9 לל' ש' (בת אחי ש' ש') תושבת אנגליה 8/50
5.10 לאחותי ס' ש', תושבת בני ברק 9/50
5.11 יינתן למוסד וולנטרי מוכר.... 1/50"
3.כמו כן, בצוואה הישראלית קבע המנוח הוראות בדבר יורש במקום יורש וכן הוראות בדבר יורש אחר יורש ליורשים מסוימים. בנוסף, צווה המנוח כי מנהל העיזבון רשאי יהיה להקדים תשלומים לגב' ס' ש' "אם יראה צורך בכך לשיפור תנאי הדיור שלה, לרבות העברה למוסד".
4.המנוח אף מינה בצוואתו הישראלית את אחיו, ר' ש', שהוא הנתבע בהליך זה (להלן גם: " ר' ") למנהל עיזבונו ואף קבע כי אם ר' לא יוכל למלא תפקיד זה, ימונה תחתיו בנו ג' למנהל עיזבון.
5.את צוואתו הישראלית חתם המנוח במילים: "זאת צוואתי שאני עושה אותה לאחר מחשבה עמוקה ביודעי שזה רצוני בדעה צלולה והכרה מלאה".
= 2 =
6.ארבעה ימים לפני עריכת הצוואה, ביום 5.12.05, העניק המנוח לר' יפוי כח כללי לפעול בשמו.
7.המנוח, שהיה מתגורר לסירוגין בישראל ובארה"ב, ערך כעבור כחודשיים, ביום 17.2.06, בארה"ב, צוואה אחרת (להלן: "הצוואה האמריקאית").
8.בין היתר, כתב המנוח בצוואתו האמריקאית כי:
" אני י' ש', המתגורר במחוז ..., מדינת ... מצהיר ומודיע בזאת כי זוהי צוואתי האחרונה, וכי צוואה זו מבטלת כל צוואות או נספחים שנעשו על ידי לפני כן...
אני מוריש את כל חפציי האישיים ובעלי ערך, כולל תכשיטים, ביגוד, מכוניות וכל חפץ מוחשי אישי אחר כולל ריהוט ... לאחי ר' ש'....
כל שאר נכסי, בין אם מוחשיים, אישיים ומעורבים, יהיו אשר יהיו ובמקום אשר יהיו... יימסרו לאחי, ר' ש'...".
9.יציין כי במעמד עריכת הצוואה האמריקאית, חתם המנוח על מסמכי הקמת נאמנות ייפוי כח (פרוקסי) לטובת ר'.
10.סמוך לאחר עריכת הצוואה האמריקאית, חזר המנוח לישראל וביום 24.9.06 הוא נפטר בישראל, לאחר שבשנים האחרונות לחייו, הוא חלה במחלת ניוון שרירים סופנית, שגרמה לו לפגיעה ביכולת הדיבור והתנועה ( ALS).
11.ביום 16.10.06, הגיש בנו של ר', ג', לרשם לענייני ירושה, בקשה לקיום הצוואה הישראלית וכן בקשה למינוי אביו, ר', למנהל עיזבון המנוח. ר' חתם על הסכמה למינויו למנהל עיזבון.
12.לבקשה אף צורף יפוי כח של ר', המסמיך את עו"ד ג' לטפל בהגשת הבקשה לצו ירושה.
13.לאור הודעת האפוטרופוס הכללי כי יש להגיש את הבקשה לצו קיום צוואה ואת הבקשה למינוי מנהל עיזבון בנפרד, הגיש התובע (להלן: "א'") ולא ר', באמצעות עו"ד ג', ביום 26.3.07, בקשה חדשה לצו קיום צוואה.
14.בבקשה זו, ציין א' את דבר קיומה של הצוואה האמריקאית ובבקשה הוא טען כי:
"המנוח השאיר צוואה נוטריונית מיום 8.12.05 ... החלה על רכושו של המנוח בישראל, בממלכה המאוחדת (בריטניה) ושוויץ ולפי מיטב ידיעתי לא ביטל ואף לא השאיר צוואה אחרת הנוגדת צוואה זו... המנוח השאיר צוואה משלימה, בשפה האנגלית, שנחתמה בניו יורק בתאריך 7 פברואר 2006, לפי מיטב ידיעתי ואמונתי והכרתי בי' ש', ולפי יעוץ משפטי שקיבלתי - הצוואה מניו יורק הינה צוואה משלימה שחלה על רכושו של המנוח שלא מוזכר בצוואתו בישראל, דהיינו על רכושו מחוץ לישראל, שוויץ והממלכה המאוחדת".
15.ביום 17.4.08, הגיש ר' לרשם לענייני ירושה, בקשה לקיום הצוואה האמריקאית של המנוח, לאחר שצוואה זו כבר קוימה בארה"ב ביום 9.4.07.
16.בנוסף, הגישה אחיינית המנוח הגב' ר' ש', את צוואתו האמריקאית של המנוח לקיום באנגליה והצוואה קויימה באנגליה ביום 6.3.08.
ב.טענות הצדדים
1.א' טוען כי ברור לו, שכוונתו של המנוח היתה לערוך שתי צוואות משלימות. הצוואה הישראלית היא מפורטת ביותר וניכר ממנה כי המנוח השקיע מחשבה רבה ביותר באופן חלוקת עזבונו ולא היתה לו כל כוונה לבטלה.
2.א' הצהיר, כי שוחח עם עו"ד ג' ז"ל, אשר נפטר באופן פתאומי יום אחד בלבד לאחר שהגיש עבור א' את הבקשה המתוקנת לקיום הצוואה הישראלית, והוא אמר לו כי המנוח ישב במשרדו שעות רבות לצורך הכנת הצוואה הישראלית. עו"ד ג' סיפר לו, כי המנוח הגיע למשרדו עם פיסות נייר רבות שעליו הכין את חישוביו וניכר היה כי המנוח גיבש את רצונותיו מראש ונתן את דעתו על האופן שבו הוא רוצה להוריש את עזבונו באופן מעמיק ביותר.
3.לדבריו, חלוקת המנות בצוואה לקחה בחשבון את הקרבה שחש המנוח לכל אחד מהנהנים וכן את מצבו הכלכלי של כל אחד מהם.
4.לדעתו, המנוח, שלא הוריש דבר בצוואתו הישראלית לאחיו ר' שאותו כה העריך, על אף שמינה אותו למנהל עיזבונו על פי הצוואה והעניק לו ייפוי כח כללי, התכוון להוריש לו את רכושו בארה"ב ולצורך כך ערך את הצוואה האמריקאית.
= 3 =
5.לדברי א', הצוואה האמריקאית נערכה כשהמנוח היה כבר חלש, והוא חתם על נוסח סטנדרטי של צוואה כאשר משיקולי מיסוי, הוא ראה לנכון להכין צוואה נפרדת ביחס לנכסיו בארה"ב, שכידוע נוהג בה מס עיזבון. מסיבה זו, המנוח לא אזכר בה את צוואתו הישראלית ולא מחק את הנוסח הרגיל הנאמר בצוואות, לפיו הוא מבטל צוואות קודמות.
6.זאת ועוד: בצוואה הישראלית מזכיר המנוח אך ורק את נכסיו בישראל, שוויץ ובריטניה והדבר מלמד כי הוא התכוון לערוך צוואה אחרת בארה"ב שתתייחס לרכושו שם, שכלל בית וכספים.
7.בסיכומיו, מעלה א' לראשונה טענה חדשה לפיה יש לפסול את הצוואה האמריקאית היות ור' נטל חלק בעריכתה ועל פי סעיף 35 לחוק הירושה, הצוואה בטלה.
8.מנגד, ר' טוען, כי לאור העובדה שהמנוח ביטל במפורש בצוואתו האמריקאית כל צוואה אחרת קודמת, הרי שיש לקיים רק את הצוואה האמריקאית. לדבריו, בצוואה האמריקאית נאמר במפורש כי היא מתייחסת לכל רכוש שהוא ולפיכך, היא חלה גם על הנכסים בישראל ובכל מקום אחר בעולם.
9.לטענת ר', לו היה המנוח מתכוון כי הצוואה האמריקאית היא משלימה, הוא היה כותב זאת במפורש ולא ניתן ליתן פרשנות המבוססת על השערות המנוגדות לחלוטין לפרשנות הברורה והחד משמעית של לשון הצוואה האמריקאית. לדבריו: "מדובר בצוואה מאוחרת שלשונה ברור ומובן אשר קיבלה תוקף בשתי ארצות: אנגליה וארה"ב".
10.בסיכומיו, טוען לראשונה ר' כי יש לפרש את הצוואה הישראלית באופן זה שהמילים "ובכל מקום אחר" מתייחסים לנכסי הנדל"ן וההגבלה בדבר נכסים הנמצאים בישראל, בבריטניה ובשוויץ מתייחסת למיטלטלין וזכויות בלבד. לפיכך לטענתו, מאחר והמנוח התכוון כי ביחס לנדל"ן תחול הצוואה הישראלית על כל נכסי הנדל"ן שבעולם לרבות אלו שבארה"ב הרי ש"דין תיאוריה זו (בדבר הצוואות המשלימות - נ.ש.) להתמוטט כבר עתה שכן לשון הצוואה הראשונה ככל שהוא מתייחס לנכסי דלא ניידי חל על כל העולם לרבות ארה"ב".
11.בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 23.3.10 העידו התובע ואחותו וכן הנתבע. התובע הגיש את סיכומיו ביום 20.5.10 , הנתבע ביום 7.7.10 וסיכומי התשובה הוגשו ביום 12.7.10.
ג.דיון והכרעה
1.סעיף 54 (א) לחוק הירושה תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") קובע כי:
"מפרשים צוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, ובמידה שאינה משתמעת מתוכה - כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות".
2.בע"א 1212/91 קרן ליבי נ' בינשטוק, פ"ד מח (3) 705 בעמ' 732, קבע כב' השופט חשין כי:
"עקרון יסוד הוא במשפט הצוואות - והוא ראשון לנעלה בין נעלים - כי "מצווה לקיים דברי המת".
3.הוסיף וקבע כב' השופט חשין בע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פ"ד מו (4) 330 בעמ' 334 כי:
"עיקר העיקרים - כוונת המצווה... נקודת המוצא למסענו חייבת להיות בכוונתו של המצווה, וברצונו להנחיל את עזבונו בדרך זו או אחרת לפלוני או לאלמוני. זה עיקר העיקרים והוא בריח התיכון בחיפושנו".
4. בפסק הדין המנחה ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי ואח' פ"ד נג (2) 817 (להלן: "פרשת טלמצ'יו") קבע הנשיא ברק בין היתר כי:
"במתח הפנימי שבין ה"גוף" (הטקסט של הצוואה) לבין הנשמה (אומד דעת המצווה), יש ליתן, בפרשנות הצוואה, משקל מיוחד ל"נשמה" (עמ' 822).
"על אומד דעתו של המצווה רשאי השופט ללמוד מכל מקור אמין. אין הוא מוגבל אך ללשון הצוואה" (עמ' 835).
5.אומר כבר בפתח הדברים ולאור עקרונות היסוד הנ"ל, כי אני מקבל את התביעה ואני סבור כי יש לקיים את שתי הצוואות, האמריקאית והישראלית, שהן צוואות המשלימות אחת את השנייה. לקמן אפרט את נימוקי:
6.הנימוק הראשון - הצוואה הישראלית מציינת במפורש כי היא חלה על רכוש המצווה הנמצא בישראל, בבריטניה
= 4 =
ובשוויץ. למנוח היו נכסים בארה"ב לרבות דירה וכספים. העובדה שהוא לא ציין אותם בצוואתו הישראלית, מלמדת כי הוא התכוון לערוך שתי צוואות. האחת, שתתייחס לכל רכושו שמחוץ לארה"ב והשנייה שתתייחס לרכושו שבארה"ב. צוואתו של המנוח מפורטת ומדויקת להפליא ולא ייתכן כי הוא שכח והתעלם מרכושו בארה"ב. טענת ר' כי המנוח טעה ובמקום ארה"ב כתב "שוויץ" אינה מתקבלת על הדעת. כל מי שקורא את הצוואה רואה כי היא נערכה באופן קפדני ביותר, בבחינת "מלאכת מחשבת", ולא ייתכן כי המנוח טעה טעות כה גסה.
7.הנימוק השני - אני מקבל את עדותה של האחיינית, הגב' ר' ש', אשר העידה כי היא יעצה למנוח לערוך שתי צוואות, האחת בישראל ביחס לרכושו בישראל והשנייה בארה"ב ביחס לרכושו בארה"ב. לדבריה, היא קיבלה עצה זו מעורך דינה ביחס לנכסיה שלה. כמו כן, היא העידה שייעצה למנוח להקים נאמנות. (סעיף 3.1 לתצהירה ועמ' 4 שורות 19-20 לפרוטוקול). המנוח אכן ערך שתי צוואות והקים נאמנות ביחס לנכסיו שבארה"ב יחד עם עריכת הצוואה האמריקאית, בדיוק כפי שהיא ייעצה לו.
8.הנימוק השלישי - ר' לא הביא כל נימוק מדוע המנוח שינה באופן כה קיצוני את דעתו בתוך שבעה שבועות. מדוע המנוח החליט לנשל את כל אחד עשר הקרובים והנהנים שהוא פירט בצוואה הישראלית? כאמור, עיון בצוואה הישראלית מלמד כי המנוח חשב רבות על אופן חלוקת עזבונו וקצב חלקים שונים לכל אחד מהנהנים. לא היה בידי הנתבע כל הסבר לשינוי הפתאומי והקיצוני בדעתו של המנוח. אדרבא, אין מחלוקת כי המנוח נשאר בקשר טוב עם כל אחד מהנהנים על פי הצוואה הישראלית, גם בעת שערך את הצוואה האמריקאית. הדבר תמוהה במיוחד ביחס לאחותו הגב' ס' ש', שהיא אישה חולה ומוגבלת והמנוח התייחס באופן מפורט אליה בצוואה ודאג כי היא תקבל סיוע רב יותר מיתר הנהנים, אם תצטרך אותו. גם לא מובן, מדוע המנוח הדיר את הגב' ר' ש' שעה שבצוואה האמריקאית הוא מינה אותה כמנהלת עיזבון חלופית, דבר המראה על האמון הרב שנתן בה ועל קירבתו אליה. ההסבר היחיד המתקבל על הדעת הוא שהמנוח אכן התכוון להשאיר בתוקף את צוואתו הישראלית ולא לנשל אף אחד מהנהנים על פיה והוא ערך את הצוואה האמריקאית ביחס לרכושו בארה"ב בלבד.
9.הנימוק הרביעי - ר' לא נתן כל הסבר לשאלה מדוע לדעתו, אחיו, שהיה קרוב אליו ביותר כל השנים, הדיר אותו לחלוטין מצוואתו הישראלית. משנשאל ר' ע"י בית המשפט בסיום חקירתו "אבל אתה אומר שאין תיאוריה של משלימות. אז למה המנוח לא הוריש לך שום דבר בצוואה בישראל? יש לך הסבר אם היית מקורב אליו? ר' ענה: "אין לי הסבר". הדברים מדברים בעד עצמם ומלמדים כי כוונת המנוח היתה להוריש לאחיו ר' שהוא כה אהב, את כל נכסיו בארה"ב ולכן הוא לא הוריש לו דבר מיתר נכסיו. יצויין כי המנוח מינה את ר' למנהל עיזבונו על פי הצוואה הישראלית ולכן ברור שהוא נתן בו אמון רב ואין כל הסבר לנישולו בצוואה הישראלית לבד מהעובדה שהמנוח התכוון לערוך צוואה משלימה ובמסגרתה להוריש לר' את רכושו שבארה"ב.
10.הנימוק החמישי - העובדה שר' חתם ביום 20.10.06 על בקשה לקיום הצוואה הישראלית, מלמדת כי גם הוא סבר ששתי הצוואות משלימות. ר' העיד כי נכח בעת שהמנוח חתם על הצוואה האמריקאית (עמ' 25 שורות 3-4). אם ר' היה באמת סבור שהצוואה האמריקאית ביטלה את הצוואה הישראלית, מדוע הוא חתם על הבקשה לקיום הצוואה הישראלית בישראל? איני מקבל את תירוצו בחקירתו הנגדית כי הוא הוחתם על הבקשה "ביום הראשון של השבעה" והוא לא ידע על מה שחתם (עמ' 21 שורות 11-13). התאריך בו חתם ר' על הבקשה היה כחודש לאחר פטירת המנוח ולא במהלך השבעה וטענה זו אינה נכונה.
11.הנימוק השישי - ר' יזם את הגשת הצוואה האמריקאית לקיום בארה"ב. בטופס הבקשה שם, שנחתמה ע"י הגב' ר' ש', צויין כי נכסי העיזבון לא עולים על סך של 250,000 דולר. משנשאל ר' בחקירתו האם נכון שסכום זה לא כולל את הנכסים בישראל, השיב ר' בחיוב (עמ' 26 שורות 24-25). אם אכן סבר ר' שהצוואה האמריקאית מתייחסת לכלל נכסי המנוח, מדוע הסכים ר' כי בבקשה יצוין רק שווי הנכסים בארה"ב? מהתנהלות זו של ר' עולה כי אף הוא סבר בשעתו, כי הצוואה האמריקאית מתייחסת אך ורק לנכסים בארה"ב.
12.הטענה המרכזית של ר' היא, כי המנוח קבע במפורש בצוואה האמריקאית כי הוא מבטל כל צוואה קודמת וכי צוואתו מתייחסת לכל רכושו. זאת, למרות שאף ר' הודה במכתב לא' מיום 8.10.08 כי המנוח התכוון לערוך בארה"ב צוואה משלימה לצוואתו הישראלית (מוצג נ/5). אני סבור כי למרות קביעה ברורה ומפורשת זו בצוואה האמריקאית, כוונת המנוח לא היתה לבטל את הצוואה הישראלית והוא חתם על נוסח סטנדרטי שכלל הוראה זו. עיון בצוואה האמריקאית מלמד כי לא רק סעיף סטנדרטי זה נכלל בצוואה אלא סעיפים רבים אחרים שלא היו רלוונטים כלל למנוח. לדוגמא: קיימת התייחסות לבעלות על מחצבים ובארות נפט, לקטינים, לאפשרות אימוץ ילד ועוד. יודגש כי אף ר' העיד כי המנוח היה "קפדן ודקדקן" (עמ' 25 שורות 9-10). נראה כי המנוח לא ראה בצוואה האמריקאית אלא אמצעי משפטי להעברת רכושו שבארה"ב לר' ולא ראה בה כלי להעברת מסר ומורשת, כפי שהתייחס לצוואה הישראלית. לפיכך, המנוח לא הקפיד כלל בניסוחים ובפרטים הטכניים האמורים בצוואה האמריקאית.
13.זאת ועוד: בצוואה האמריקאית יש טעויות שונות. למשל, האיות של השם ר' באנגלית שגוי כמה פעמים והאחיינית ר' ש' מתוארת כחברתו של המנוח. לא סביר בענייני, כי אם המנוח היה באותה עת בעל אותם "כוחות" כפי שהיה בעת שערך את צוואתו בישראל, הוא היה טועה טעות כה גסה בתיאור אחייניתו. עובדה זו מלמדת כי כנראה באותה עת, אכן מצבו התדרדר. למרות שא' לא צירף תיעוד רפואי אודות מצבו של המנוח בעת עריכת הצוואה האמריקאית והוא אף לא עתר למינוי מומחה רפואי מטעם בהמ"ש בסוגיא זו, אני מקבל את עדותה של הגב' ר' ש' (סעיף 3.4 לתצהירה) ושל א' (עמ' 18 שורות 5-14) כי מצבו של המנוח לאחר שהגיע לארה"ב התדרדר וסביר כי המנוח כבר היה חלש מידי על מנת "לעמוד על קוצו של יוד", בצוואה האמריקאית, כפי שעשה ביחס לצוואה הישראלית.
= 5 =
14.לפיכך, אני סבור כי יש לפרש את כוונת המנוח בדבריו, בשורה הראשונה של הצוואה האמריקאית כי "צוואה זו מבטלת כל צוואות או נספחים שנעשו על ידי לפני כן", כמתייחסים לצוואות קודמת שערך המנוח בארה"ב, ככל שהוא ערך כאלו. כמו כן, אני סבור כי יש לפרש את דברי המנוח בצוואה האמריקאית לפיה הצוואה מתייחסת לכל נכסיו, כמוסבים על כל נכסיו הנמצאים בארה"ב.
15.אני מקבל את דברי הגב' ר' ש' בתצהירה (סעיף 3.1) ודברי א' בעדותו (עמ' 14 שורה 12) שהמנוח ערך את הצוואה האמריקאית ופיצל בינה לבין הצוואה הישראלית, משיקולי מיסוי. ייתכן בהחלט, כי המנוח כלל לא סיפר לעורך הדין שערך עבורו את הצוואה האמריקאית כי הוא ערך צוואה משלימה בישראל. מסיבה זו, מובן מדוע לא ציין המנוח בצוואה האמריקאית, כי קיימים נכסים נוספים מחוץ לארה"ב. העובדה כי המנוח הקים קרן נאמנות יחד עם עריכת הצוואה האמריקאית, מלמדת כי כוונתו בעריכת הצוואה היתה למנוע מיסוי בארה"ב על עיזבונו, שהרי בארה"ב קיים מס עיזבון. זה היה כנראה השיקול הבלעדי לעריכת הצוואה האמריקאית ולא בגלל שהמנוח שינה את דעתו באופן קיצוני מאז שערך את הצוואה הישראלית.
16.סיכומו של דבר - לאור כל הנימוקים המפורטים לעיל ובהתחשב בנוסח הסטנדרטי לחלוטין של הצוואה האמריקאית - בניגוד מוחלט לדיוק ולפירוט בצוואה הישראלית - אני סבור כי יש לפרש את המשפט המתייחס לביטול הצוואות הקודמות כמתייחס אך ורק לצוואות שנערכו בארה"ב וכמו כן את המילים המתייחסות לכלל נכסיו, לנכסיו הנמצאים בארה"ב בלבד.
17.סימוכין לגישתי זו, ניתן למצוא בע"א 7210/06 עיזבון המנוח משה גרינברג ז"ל ואח' נ' מנחם גצל גרינברג, פ"ד נב (4) 49. במקרה זה, ערך המנוח שתי צוואות. בצוואה הראשונה העניק המנוח מספר נכסים לאשתו ואת יתרת רכושו צווה לבנו. בצוואתו השנייה, צווה המנוח לאשתו נכסים מועטים יותר והוא כתב כי הוא מבטל את צוואתו הקודמת. ואולם, המנוח לא קבע בצוואה השנייה כי בנו ירש את יתרת רכושו. לפיכך, עתרה האלמנה וביקשה כי יינתן צו ירושה ביחס ליתרת העיזבון שלא נזכר בצוואה השנייה. בית המשפט המחוזי דחה את תביעתה וקבע כי:
"יש להיעזר בצוואה הראשונה כמקור לפרשנות של הצוואה השנייה. בית המשפט קרא את שתי הצוואות "בנשימה אחת", על מנת לחלץ את רצונו האחרון של המנוח. מסקנתו היתה, כי יש לראות בצוואה השנייה שינוי וביטול חלקי של הצוואה הראשונה, רק עד כמה שהיא מסדירה זכויות כלכליות שהוקנו למערערת בצוואה הראשונה. בית המשפט סיכם את הכרעתו בסוגיה זו, בקובעו כי יש לקרוא את הצוואה השנייה כך שהיא קובעת את זכותה של המערערת, בעוד שזכויותיו של הבן נקבעו בצוואה הראשונה" (עמ' 56).
בית המשפט העליון דחה נימוק זה מסיבה טכנית הקשורה לעובדות המקרה שם, היות ולא עמדה בפני בית המשפט בקשה לקיום הצוואה הראשונה. ואולם, ניתן ליישם עקרון זה למקרה דנן, שבו הוגשה ע"י א' בקשה לקיום הצוואה הראשונה. כשם שבפסק הדין בעניין גרינברג , על אף שבצוואה השנייה נאמר במפורש כי היא מבטלת צוואה קודמת, פורשו מילים אלו כמתייחסות רק להוראות בצוואה הראשונה המתייחסות לזכויות האלמנה ולא לזכויות הבן, כך ניתן לפרש אף במקרה דנן, שההוראה בדבר ביטול צוואות קודמות מתייחסת רק לצוואות קודמות בארה"ב ולא לצוואה הישראלית.
18.כמו כן, ובהתאם לעקרונות שנקבעו בפרשת טלמצ'יו, ניתן לפרש כי כוונת המנוח בצוואתו האמריקאית כשהוא מדבר על כל נכסיו, היתה לנכסיו בארה"ב בלבד. בפרשה זו, קבע בית המשפט כי יש מקרים מיוחדים שבהם "הדין מאפשר מתן מובן לצוואה שערך המצווה או לביצועה הלכה למעשה, גם אם למובן זה או לביצוע זה אין קשר מילולי מינימלי עם לשון הצוואה" (עמ' 829 לפסק הדין). אני סבור כי נסיבות מקרה דנן, מתאימות ליישום עקרון זה.
19.למרות שהגב' ר' ש' - התומכת בעמדת א' - הגישה את הצוואה האמריקאית לקיום באנגליה, אני מקבל את טענת א' שלא נסתרה, לפיה הוא לא ידע על הליך זה (עמ' 16 שורות 22-30). ואולם, בכל מקרה, אין עובדה זו צריכה להשפיע על ההכרעה בהליך זה שעניינה התחקות אחר אומד דעתו של המנוח. אציין גם, כי מתוך המכתבים ששלח ר' לכמה מקרוביו, עולה כי הוא התכוון, לדבריו באופן וולנטרי בלבד, לקיים את רצון המנוח כפי שהיא באה לידי ביטוי בצוואה הישראלית. ייתכן כי עקב הצהרות אלו ומשיקולים טכניים אחרים, הוגשה הצוואה האמריקאית לקיום באנגליה.
20.אני אף סבור כי טענת ר' שנטענה לראשונה בסיכומיו, לפיה פרשנות הצוואה הישראלית היא שהמילים "הן הנמצאים בישראל והן הנמצאים בממלכה המאוחדת (בריטניה) ובשוויץ" מתייחסים רק לזכויות שאינן נדל"ן, אינה עולה בקנה אחד עם פשטות לשון הצוואה. ברור לחלוטין כי יש לקרוא מילים אלו כמתייחסות לכלל הזכויות הן דניידי והן דלא ניידי והמילים "הן הנמצאים" מתייחסות לכל הפריטים המאוזכרים לפני כן.
21.לא ראיתי מקום להתייחס לטענת א' שנטענה לראשונה בסיכומיו, לפיה יש לבטל את הצוואה האמריקאית על פי סעיף 35 לחוק מאחר ור' נטל חלק בעריכתה ונכח במעמד החתימה (עמ' 25 שורות 1-4). מאחר ועל הצוואה האמריקאית יש להחיל את הדין האמריקאי וא' לא הוכיח דין זה ולא הראה כי קיימת עילת פסלות מסוג זה בדין האמריקאי יש לדחות טענה זו כבר מסיבה זו.
= 6 =
22.יתר על כן, טענת התובע היא שמדובר בשתי צוואות משלימות והוא הצהיר שהוא רוצה לקיים את שתיהן יחדיו (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 24.3.08). כיצד אם כן יכול הוא לסתור את הודאתו ולטעון כיום כי הצוואה האמריקאית בטלה שעה שהוא עתר כבר בראשית הדיון לקיים אף אותה יחד עם הצוואה הישראלית?
23.אני אף נעתר לבקשתו של ר' למחיקת סעיף 7 מסיכומי התשובה של א' ומתעלם מטענתו כי יש לפסול את חוות הדעת ביחס לדין הזר שהוגשה ביחס לצוואה האמריקאית מאחר והמנוח לא היה תושב ניו יורק. מדובר בטענה שלא בא זכרה עד עתה והיה על התובע להעלותה בראשית ההליך ובטח שלא בסיכומי התשובה. הטענה בדבר תושבות המנוח בארה"ב היתה ידועה לתובע מראשית ההליך והוא אינו יכול להעלותה כיום. שתיקתו עד היום מלמדת שאף הוא סבור כי שאין כל פגם בצוואה זו והיא כשרה אף לפי הדין בישראל. מה גם שכאמור, עצם העלאת טענה זו סותרת את עמדתו העקבית של התובע כי יש לקיים את שתי הצוואות והן משלימות.
24. סיכומו של דבר: אני נותן בזאת צו לקיום הצוואה הישראלית מיום 8.12.05 שתחול על כלל עיזבון המנוח בישראל, באנגליה ובשוויץ וכן צו לקיום הצוואה האמריקאית מיום 17.2.06 ביחס לעיזבון המנוח בארה"ב ובשאר המדינות בעולם למעט אלו שחלה עליהם הצוואה הישראלית.
25.ר' ישלם לא' הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪ בתוספת מע"מ. זאת, בין היתר, בהתחשב בעובדה כי א' וכן העדה מטעמו, נאלצו להגיע מחו"ל לצורך הליך זה.
ניתן היום, ג' מנחם אב תש"ע, 14/07/2010, בהעדר הצדדים.
