עבודה - עובדים – הגנה על עובדים (חשיפת עבירות) - בית הדין לעבודה דחה בקשה למתן צו זמני, שימנע פיטורי עובד, משזה לא הוכיח טענותיו, לפיהן נפל פגם בפיטוריו, וכי סיועו בהגשת תלונת עמית נגד מעבידם של השניים, הוא שגרם לפיטורין.
בית הדין קבע:
(1) לא הוכח, לכאורה, שפיטורי המבקש נעשו בניגוד לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז 1997 (להלן החוק). סע' 2(א) לחוק אוסר על מעביד לפטר עובד, בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה. עם זאת, לא הוכיח המבקש, לכאורה, כי אכן מתקיים לגביו תנאי בסיסי זה, המקים לו את הגנת החוק. עדות המבקש נמסרה באופן כללי בלבד, מבלי שסיפק גרסה עובדתית מפורטת כלשהי באשר למעורבותו בתלונה נגד מנהל המחלקה, שהודיע לו על פיטוריו. כל שעשה המבקש לאחר פיטורי עמיתו לעבודה, היה לפנות בתלונה למבקר הפנים של המרכז האוניברסיטאי כנגד התנהלות מנהל המחלקה בדבר אי סדרים והעדר ניהול תקין במחלקה, בלא שהעיד על טיב התלונה, מועדה, מידת מעורבותו או אופי הסיוע שנתן. מכל זאת, לא עולה מהם אותם "כשלים" בהתנהלותו של מנהל המחלקה, שהביאו להעברתו מתפקידו, וגם, ובמיוחד, לא עולה היקף מעורבותו והשפעתו של המבקש על אותה החלטה, וכי פיטוריו נעשו על רקע אותה תלונה ובירור תוצאותיה. נכון לשלב דיוני זה, לא נפל פגם, לכאורה, בפיטורי המבקש, שיש בו כדי לאיין את הפיטורין. אלה אכן נעשו, לכאורה, על רקע מערכת יחסים עכורה בין המבקש ובין חבריו לעבודה, ולא על רקע מניעים זרים כלשהם. (2) גם בהליך הפיטורין לא נפל פגם: המבקש קיבל הזמנה לשימוע שצפוי היה להתקיים תוך פרק זמן סביר. כשביקש המבקש לדחות את תאריך השימוע התקבלה בקשתו. כשביקש את מכתבי התלונה נגדו עובר לשימוע קיבל אותם.
בשם המבקש: מרדכי לוין; בשם המשיב: איתמר נצר.
בית דין א.לעבודה ת"א
בשא 001265/10
בתיק עיקרי: עב 2407/10
בפני: השופטת ע. פוגל - נשיאה
נ.צ. - חגית פורת
נ.צ. - עליזה שור תאריך: 01/03/2010
בעניין: לאוניד זלמנוביץ'
ע"י ב"כ עו"ד מרדכי לוין המבקש
נ ג ד
המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון
ע"י ב"כ עו"ד איתמר נצר המשיב
החלטה
1.לפנינו בקשה למתן צו זמני המונע את פיטורי המבקש מעבודתו במשיב ומורה להותירו בעבודתו, משום שפיטוריו נעשו שלא כדין.
הרקע העובדתי
2.המבקש הועסק במשיב כמהנדס החל מיום 20.2.01.
מאז שנת 2004 עבד המבקש במחלקת מכטרוניקה במשיב.
מן ההליך שהתקיים לפנינו עלה כי המבקש עסק גם, לכאורה, בהוראת סטודנטים במשיב.
3.ביום 29.9.09 הודע למבקש במכתב מאת ראש מחלקת מכטרוניקה, פרופ' צבי שילר, על פיטוריו מעבודתו (המכתב צורף כנספח ד' לבקשה).
מכתב זה נשלח למבקש ביום האחרון לכהונתו של פרופ' שילר כמנהל המחלקה, לאחר שהמשיב החליט להעבירו מתפקידו כמנהל המחלקה.
פיטוריו אלה של המבקש לא נכנסו לתוקף, ולמעשה בוטלו ביום שלמחרת במכתבו של ירון חריטן, מנהל האגף למנהל ולמשאבי אנוש במשיב (נספח ה' לבקשה).
4.לאחר שהועבר פרופ' שילר מתפקידו, מילא את מקומו פרופ' שרגא שובל, אך הוא מילא תפקיד זה במשך שלושה שבועות בלבד. במהלך תקופה זו, ביקש פרופ' שובל מן המבקש להסכים לאמור במסמך בו הוגדרו תפקידיו במחלקה (מסמך "הגדרת תפקידי מהנדס האלקטרוניקה במחלקה להנדסת מכונות/מכטרוניקה" צורף כנספח ח' לבקשה), אך המבקש סירב לכך וביקש כי תנאי והגדרת תפקידו יעוגנו בחוזה עבודה כתוב.
5.לאחר שפרופ' שובל סיים תפקידו כראש מחלקת מכטרוניקה מונה לתפקיד פרופ' שמואל שחם, המכהן גם כדקן הפקולטה להנדסה במשיב.
ביום 17.11.09 התקיימה פגישה בין המבקש, פרופ' שחם ופרופ' שובל, במהלכה הושמעו טענות נגד התנהגותו של המבקש. הפגישה, שכונתה "שימוע" סוכמה בפרוטוקול (נספח ט' לבקשה), אשר בסופו נאמר ע"י פרופ' שחם כי בהמשך תיקבע פגישה עם נציג מחלקת משאבי אנוש, על מנת לקדם את תהליך הפסקת העסקת המבקש במחלקה.
6.ביום 10.12.09 קיבל המבקש הזמנה לשימוע לקראת סיום העסקתו (נספח י' לבקשה). השימוע נקבע ליום 17.12.09.
לבקשתו, קיבל המבקש מהמשיב מסמכים הכוללים את פרוטוקול הפגישה מיום 17.11.09, וכן שני מכתבי תלונה שנכתבו נגדו ע"י פרופ' שילר וע"י דרור רובינשטיין, אחד העובדים במחלקה.
לבסוף, לאחר שביקש המבקש את דחיית מועד השימוע, נערך השימוע ביום 24.12.09 (פרוטוקול השימוע צורף כנספח י"ד לבקשה). בשימוע נטלו חלק מר חריטן, פרופ' שחם, וכן ד"ר ארז כהן, מזכיר אקדמי במשיב.
ביום 27.12.09 הודע למבקש במכתב (נספח ט"ו לבקשה) כי ועדת השימוע החליטה לסיים העסקתו "מן הנימוקים הכתובים במכתב ההזמנה לשימוע".
במכתב הפיטורים שנשלח למבקש ביום 28.12.09 (נספח ט"ז לבקשה), נאמר כי פיטורי המבקש ייכנסו לתוקף ביום 28.1.10.
7.ביום 17.1.10 הגיש המבקש בקשתו נשוא החלטה זו, לביטול פיטוריו.
במסגרת ההליך שהתקיים לפנינו שמענו את עדותו של המבקש, וכן את עדותם של שלושה עדים מטעם המשיב:
א.ירון חריטן, המשנה למנכ"ל המשיב ומנהל האגף למנהל ומשאבי אנוש של המשיב.
ב.פרופ' שמואל שחם, דקן הפקולטה להנדסה במשיב.
ג. פרופ' שרגא שובל, ראש מחלקת הנדסת תעשייה וניהול במשיב.
= 2 =
8.עם סיום שמיעת העדים, ניתנה הוראת בית הדין לפיה על הצדדים לסכם טיעוניהם בכתב.
לפי החלטת בית הדין, הרי שאם תינתן החלטתו בבקשה למתן צו זמני לאחר שייכנסו פיטורי המבקש לתוקף, תהא זו החלטה בצו עשה אשר לפי תוצאתה תחזיר את המצב לקדמותו.
יצוין, כי פיטורי המבקש אכן נכנסו לתוקף ביום 28.1.10.
טענות המבקש
9.המבקש טען כי פיטוריו נעשו בניגוד לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997 (להלן: "חוק הגנה על עובדים").
לפי טענת המבקש, בתחילת שנת 2009 פיטר פרופ' שילר את ד"ר ניר שוולב, שהיה מרצה במחלקת המכטרוניקה. לאחר פיטוריו, פנה ד"ר שוולב למבקר הפנים של המשיב בתלונה נגד התנהלותו של פרופ' שילר, ובדבר אי-סדרים והעדר ניהול תקין במחלקה.
בעקבות תלונה זו, בחן מבקר הפנים את התנהלותו של פרופ' שילר, והמבקש התבקש הן ע"י ד"ר שוולב והן ע"י המבקר, לסייע למבקר בבירור התלונה.
לטענת המבקש, הוא אכן סייע למבקר בחקירתו, והסיוע שנתן למבקר היה ידוע לפרופ' שילר.
לאחר שסיים המבקר חקירתו, הוא המליץ לסיים את מינויו של פרופ' שילר כראש המחלקה. משחלק פרופ' שילר על מסקנותיו, מונתה ועדת ביקורת חיצונית אשר אף היא המליצה להעביר את פרופ' שילר מתפקידו כמנהל המחלקה, ואת המלצותיה יישם המשיב בסופו של דבר.
10.המבקש טען כי בתגובה לסיועו למבקר בחקירתו נגד פרופ' שילר, החל פרופ' שילר להתנכל לו, עד אשר ביום 29.9.09 - יומו האחרון של פרופ' שילר כמנהל המחלקה - אף הגדיל עשות והודיע למבקש על פיטוריו לאלתר, ללא עריכת שימוע.
מכתב פיטורים זה, כאמור, בוטל בהחלטתו של מר חריטן.
11.המבקש טען כי פיטוריו הסופיים, אשר ההחלטה לגביהם התקבלה בסוף דצמבר 2009, נעשו אף הם על רקע התנכלותו של פרופ' שילר, ומכל מקום, לא נעשו מטעמים ענייניים כלשהם:
המבקש טען כי במשך כל שנות עבודתו במשיב מעולם לא נטענו נגדו טענות כלשהן, לא על רקע תפקודו המקצועי ולא על רקע יחסיו הבינאישיים עם חבריו לעבודה. טענות מעין אלה הועלו ע"י המשיב לראשונה בסמיכות זמנים לבירור התלונה נגד פרופ' שילר; ולמעשה, גם פרופ' שובל ופרופ' שחם שמילאו את תפקיד מנהל המחלקה לאחר העברתו של פרופ' שילר מן התפקיד, לא היו אלא "עושי דברו" של פרופ' שילר, והם היו נחושים בדעתם לפטרו מהעבודה ועל כן העלו נגדו טענות בדבר התנהגותו, יש מאין.
12.המבקש הכחיש מכל וכל את הטענות שהעלה המשיב עובר לפיטוריו באשר להתנהגותו הלקויה, לכאורה, וטען כי טענות אלה אשר היוו הסיבה לפיטוריו בסופו של יום, אינן אלא טענות סרק, כאשר הסיבה האמיתית לפיטוריו היא אותו סיוע שהגיש למבקר הפנים במשיב, בבירור תלונה נגד פרופ' שילר.
משכך, טען המבקש כי פיטוריו נעשו בניגוד לסעיף 2 לחוק הגנה על עובדים; כי הוא עמד בתנאי סעיף 3א לחוק, המעביר את נטל ההוכחה כי הפיטורים לא נעשו בניגוד לסעיף 2 אל כתפי המשיב; וכי המשיב לא עמד בנטל זה, קרי - לא הוכיח שפיטורי המבקש נבעו מצורך אמיתי וכנה, ולא בשל שיתוף הפעולה של המבקש עם מבקר הפנים, אשר הוביל להדחתו של פרופ' שילר מתפקידו.
לטענת המבקש, במצב דברים זה יש להורות על ביטול פיטוריו ועל המשך העסקתו במשיב, משום שזהו המקרה בו פסיקת פיצויים בלבד לא תהא צודקת.
13.המבקש טען כי פגם חמור נוסף שנפל בפיטוריו, נוגע לשימוע שנערך לו עובר לפיטורים: לטענת המבקש, מר חריטן גיבש דעתו על הפסקת עבודתו של המבקש עוד בטרם נערך לו השימוע, ואף הורה על השעייתו מהעבודה עד למועד השימוע.
בנוסף, טען המבקש כי גם פרופ' שילר אמר לסטודנטים שהמבקש לא ילמד אותם עוד, וזאת - יומיים לפני שנערך השימוע.
המבקש הוסיף וטען כי לפגמים אלה נוספו אי-הסבירות הקיצונית שבהחלטת המשיב, העובדה כי החלטתו היתה נגועה בשיקולים זרים ופסולים, כי הוא נהג בחוסר תום לב, עשה שימוש לרעה בפררוגטיבת המעסיק, ופיטר את המבקש לשם "סגירת חשבון" עימו.
14.לטענת המבקש, גם מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת ביטול פיטוריו ומתן צו לפיו ימשיך לעבוד במשיב: המבקש טען כי אישור פיטוריו על רקע שיתוף הפעולה שלו עם מבקר הפנים במשיב יאותת למשיב כי מדובר בדרך לגיטימית לסילוק עובד מעבודתו, וגם יבהיר לעובדי המשיב כי עדיף שלא יפעלו לתיקון המעוות במשיב, בכל הנוגע לטוהר המידות ולמנהל התקין בו.
בנוסף, טען המבקש כי פיטוריו, אשר נעשו בעיצומה של שנת לימודים אקדמית, גורמים לו לפגיעה קשה. לטענת המבקש, אות הקין שהוטבע על מצחו יקשה עליו במציאת עבודה בכלל, אך בפרט בעיתוי בו נעשו הפיטורים: מכיוון שעיסוקו המרכזי הוא בהוראה, ומקומות העבודה בשנת הלימודים האקדמית הנוכחית וגם הבאה מאויישים זה לא מכבר, כי אז כל נסיונותיו למצוא עבודה בשלב זה נדונו לכשלון מראש. על כן, ביקש המבקש ליתן משקל לנזק הממשי והכבד שייגרם לו אם לא יינתן הצו המבוקש, מבחינת יכולת
= 3 =
השתכרותו, בין היתר לאור היותו גרוש המגדל את בתו לבדו, כשמנגד - למשיב לא ייגרם כל נזק מהותרתו בתפקידו, לאור זה שהמשיב לא העלה כל טענות באשר לתפקודו המקצועי, ולאור העובדה שראשי המחלקות שביקשו לפטרו (פרופ' שילר ופרופ' שובל) כבר אינם מכהנים בתפקיד זה.
טענות המשיב
15.המשיב טען כי לא נפל כל פגם בפיטורי המבקש. לטענת המשיב, למבקש היתה מערכת יחסי אנוש עכורה הן עם הממונים עליו והן עם עמיתיו לעבודה, עד שלבסוף לא נותרה ברירה אלא לפטר את המבקש מעבודתו.
לטענת המשיב, הטענות נגד התנהגותו של המבקש לא עלו רק בסמיכות לפיטוריו: פרופ' שילר, שהיה הממונה על המבקש במשך שנים רבות, הביע את אי-שביעות רצונו ממנו במספר הזדמנויות, ובשנת 2007 אף החל במהלך שנועד להביא לפיטוריו, אולם הוא העדיף שלא לסיים את המהלך במועד זה.
בסופו של דבר, החליט פרופ' שילר להביא לפיטורי המבקש בימיו האחרונים כמנהל המחלקה, אולם מהלך זה בוטל לאור הנסיבות, והוחלט באותו שלב להמשיך לברר את סוגיית המשך העסקתו של המבקש במשיב. בירור זה הביא להחלטה המוצדקת על פיטורי המבקש, אשר הוצאה אל הפועל בהליך חף מפגמים, כך לטענת המשיב.
16.המשיב הכחיש כי פיטורי המבקש נעשו על רקע מעורבות כלשהי שלו בחקירה נגד פרופ' שילר.
לטענת המשיב, המבקש טען טענות כלליות בלבד בנוגע למעורבותו בדו"ח הביקורת, ולא פירט מה היתה השפעתו, אם בכלל, על מסקנות המבקר.
מכל מקום, המשיב הבהיר כי פרופ' שילר לא הואשם בביצוע עבירות כלשהן, וגם לא נמצא כל בסיס לפיטוריו מן המשיב, אלא התברר כי הוא עשה מעשים אשר כתוצאה מהם ראוי היה להעבירו מתפקידו כראש המחלקה, כפי שאכן נעשה.
בכך, טען המשיב, יש משום הוכחה דווקא להתנהלותו התקינה של המשיב, ומכל מקום, פיטורי המבקש לא באו על רקע זה, וגם לא נעשו ע"י פרופ' שילר או בהשפעתו.
17.המשיב הדגיש כי המבקש לא הסתדר עם הממונים עליו ועם עמיתיו לעבודה, נקלע לעימותים עימם, סירב לקבל מרות, ובכל אלה גרם לנזק למשיב, אשר בגינו הוחלט על פיטוריו.
לטענת המבקש, לא רק שאין כל טעם המצדיק ביטול פיטורי המבקש, אלא שגם אם יימצא כי נפל פגם בפיטורים, אין להורות על אכיפת יחסי העבודה וזאת על רקע מערכת היחסים העכורה בין המבקש לעמיתיו לעבודה.
המשיב המשיך וטען כי בשלב זה של הליך זמני, הותרתו של המבקש בעבודתו תגרום למשיב נזק עצום, אשר לא יהא בכוחו של ההליך העיקרי לתקן.
מן העבר השני של מאזן הנוחות, טען המשיב כי למבקש לא ייגרם כל נזק באם לא יינתן צו זמני נגד פיטוריו, שכן במסגרת ההליך העיקרי, ובמידה ויתקבלו כל טענותיו, יוכל בית הדין להורות על פיצויו באמצעות מתן סעדים כספיים.
דיון והכרעה
18.לאחר ששמענו את העדויות ושקלנו כל טיעוני הצדדים, החלטנו לדחות את הבקשה, משלא הוכח, בשלב דיוני זה, כי נפל פגם בפיטורי המבקש המאיין את הפיטורים, ומצדיק מתן צו לביטולם ולהותרת המבקש בעבודתו.
19.בראש ובראשונה, סבורים אנו כי לא הוכח, לכאורה, שפיטורי המבקש נעשו בניגוד לחוק הגנה על עובדים.
אכן, סעיף 2(א) לחוק אוסר על מעביד לפטר עובד בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו "או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור".
בסעיף 3 לחוק נקבעה סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לפסוק סעדים לטובת מי שנפגע בשל הפרת הוראות סעיף 2, ובהם, בין היתר, צו המבטל פיטורים. בסעיף 3א לחוק נקבע גם כי:
"בתובענה של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהיה חובת ההוכחה על הנתבע כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה על ידו או בסיועו כאמור באותו סעיף, ואם הוכיח העובד את כל אלה:
(1) כי המעביד פגע בענייני עבודתו או פיטר אותו...
(2) כי לא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בענייני עבודתו או לפטרו..."
20.ואולם, על אף כל אלה, לא הוכיח המבקש, לכאורה, כי אכן מתקיים לגביו התנאי הבסיסי המקים לו את הגנת החוק, והוא - הגשת תלונה נגד מעבידו או סיוע בהגשת תלונה כאמור.
עדות המבקש, בתצהירו, לעניין זה, נמסרה באופן כללי בלבד, ומבלי שהמבקש סיפק גרסה עובדתית מפורטת כלשהי באשר למעורבותו בתלונה נגד פרופ' שילר.
כל שהעיד המבקש הוא שד"ר שוולב פוטר ע"י פרופ' שילר, ולאחר פיטוריו פנה בתלונה למבקר הפנים של המשיב כנגד התנהלותו של פרופ' שילר, בדבר אי סדרים והיעדר ניהול תקין במחלקה. המבקש לא העיד מתי הוגשה התלונה ע"י ד"ר שוולב (למעט האמירה לפיה ד"ר שוולב פוטר "בראשית שנת 2009"), וגם לא העיד מה היה טיב התלונה, ובמה הואשם פרופ' שילר ע"י ד"ר שוולב.
בהמשך, העיד המבקש כי ד"ר שוולב ביקש ממנו לסייע בבירור תלונתו אצל המבקר, וכי לאחר מכן גם המבקר פנה אליו בבקשה לסיוע, ואולם גם כאן לא סיפק המבקש פרטים כלשהם באשר לטיב מעורבותו בעניין או לאופי הסיוע שהגיש למבקר: כך, המבקש לא העיד מדוע פנה, לכאורה, ד"ר שוולב דווקא אליו
= 4 =
בבקשה לסיוע, מה היו הפרטים שהתבקש למסור למבקר, מה היו הפרטים שמסר בפועל באשר להתנהלותו של פרופ' שילר, ובנוסף, הוא גם לא העיד מהם אותם אי-סדרים בהם נחשד פרופ' שילר, לכאורה.
המבקש העיד עוד כי דו"ח המבקר הצביע לבסוף על כשלים באופן ביצוע עבודתו של פרופ' שילר ואף המליץ לסיים מינויו, כפי שאירע בסופו של דבר בהחלטת ועדת הביקורת החיצונית שמונתה - אולם מעדותו הלקונית והתמציתית של המבקש לעניין זה לא עולה מהם אותם "כשלים" בהתנהלותו של פרופ' שילר שהביאו להעברתו מתפקידו כראש המחלקה (אך לא לסיום העסקתו במשיב), וגם - ובמיוחד - לא עולה היקף מעורבותו והשפעתו של המבקש על אותה החלטה.
21.אכן, החוק אוסר על פיטורי עובד רק בשל כך שסייע בהגשת תלונה נגד מעבידו - כפי שטען המבקש שעשה במקרה זה - כל עוד עשה כן העובד בתום לב, פעל ממניעים כשרים ועל סמך דיווח אמת, וכל עוד הגיש תלונה כנה ולא הגיש במודע תלונת שווא (ר' ע"ע 502/05 אסף גרטי נ' מדינת ישראל - משרד הפנים, מיום 25.7.06).
ואולם במקרה שלפנינו, המבקש אף לא הוכיח, לכאורה, את עצם הסיוע בהגשת התלונה, בו מדבר החוק.
הכרעה בפרשות שעניינן "חשיפת שחיתות" או חשיפת אי-סדרים מלווה בקושי אינהרנטי, לו מודע בית הדין ולו היה מודע גם המחוקק, אשר תיקן את החוק והוסיף לו את סעיף 3א בעניין היפוך נטל ההוכחה; ואולם מקום בו המבקש עצמו לא סיפק כל גרסה עובדתית בעדותו, באשר לאופי התלונה שלהגשתה סייע, באשר לנסיבות בהן נתבקש לסייע לד"ר שוולב ולמבקר, ובאשר לאופי הסיוע שהוא עצמו הגיש, קרי למעורבותו-שלו בתלונה שהוגשה נגד פרופ' שילר, כאשר לטענתו היא שהביאה לפיטוריו - כי אז לא ניתן לקבוע בשלב דיוני זה, ולו לכאורה, כי פיטורי המבקש נעשו על רקע אותה תלונה נגד פרופ' שילר, ותוצאות בירור התלונה.
22.יודגש, כי אף המשיב הודה שנמצאה עילה להעברת פרופ' שילר מתפקידו כמנהל מחלקת המכטרוניקה. ואולם, המבקש לא הרים את הנטל הראשוני והבסיסי המוטל עליו, להוכיח, לכאורה, כי הוא עצמו היה זה שסייע בהגשת תלונה נגד פרופ' שילר, מה היה אופי התלונה שהוגשה ומה היתה מעורבותו בהגשתה.
בנוסף, המבקש טען כי המשיב לא התיר לו לעיין בדו"ח חקירת מבקר הפנים נגד פרופ' שילר, ואולם אין בסוגיה זו כדי לשנות קביעתנו לעיל. שהרי, כפי שקבענו, המבקש עצמו לא הניח ולו ראשיתה של תשתית עובדתית בעדותו, לגבי אופי הסיוע שהגיש לד"ר שוולב ולמבקר הפנים בבירור התלונה נגד פרופ' שילר.
23.משקבענו כך, עלינו להכריע בטענותיו הנוספות של המבקש, לפיהן נעשו פיטוריו בחוסר תום לב, בחוסר סבירות קיצוני, על דרך של "סגירת חשבון", משיקולים זרים ופסולים, תוך שימוש לרעה בפררוגטיבת המעסיק ותוך שנפלו פגמים גם בהליך הפרודצורלי של הוצאת פיטוריו אל הפועל.
24.כאמור לעיל, המשיב טען כי ההחלטה על פיטורי המבקש התקבלה בתוך גדרי הפררוגטיבה הניהולית, על רקע מערכת יחסים עכורה של המבקש עם עמיתיו לעבודה וגם עם הממונים עליו בעבודתו, ולא על רקע שיקולים זרים או פסולים כלשהם.
עדי המשיב העידו על אותם קשיים ביחסי אנוש של המבקש, לכאורה, ועל אי-נכונותו הלכאורית לקבל את מרות הממונים עליו, וקיבלנו עדותם זו ברובה.
בנוסף, עיינו במכתבי התלונה אודות המבקש שהופקו בסמוך לפיטוריו ע"י פרופ' שילר וע"י דרור רובינשטיין - שלא העידו לפנינו במסגרת הליך זה. ממכתבים אלה ומעדויות עדי המשיב עלו גם תקריות בהן היה מעורב המבקש עם שני עובדים נוספים במשיב, שככל הנראה כבר אינם עובדים בו - מר רוזנטל וד"ר ברמן.
25.בשלב דיוני זה, ולאחר ששמענו את עדויותיהם של המבקש ושל עדי המשיב, מצאנו כי לא נפל פגם, לכאורה, בפיטורי המבקש, שיש בו כדי לאיין את הפיטורים, וכי הפיטורים אכן נעשו, לכאורה, על רקע מערכת יחסים עכורה בין המבקש ובין חבריו לעבודה, ולא על רקע מניעים זרים כלשהם.
לפי התרשמותנו, פוטר המבקש מעבודתו, בסופו של דבר, על רקע חיכוכים שאירעו בינו ובין חלק מעמיתיו לעבודה וכן על רקע התרשמות הממונים עליו כי המבקש מסרב לקבל מרותם, לכאורה.
אשר על כן, החליט המשיב - לאחר שנערך למבקש שימוע, בו נדון להלן - לפטר את המבקש מעבודתו, במסגרת הפררוגטיבה הנתונה לו לעשות כן.
26.עם זאת, ועל אף קביעתנו זו, שיש בה כדי להביא לדחיית בקשתו של המבקש, לא נוכל בכל זאת להתעלם ממספר קשיים שעלו מעדויות עדי המשיב, באשר לשיקולים שהביאו לפיטורי המבקש, ומצאנו לנכון להתייחס אליהם להלן:
בראש ובראשונה, כוונתנו לטענת עדי המשיב לפיה הממונים על המבקש התלוננו על התנהגותו לאורך כל שנות העסקתו. עם זאת, ועל אף שהמבקש הועסק ע"י המשיב במשך כ-9 שנים, לא הציג המשיב כל תיעוד לגבי תלונות שעלו בנוגע לתפקוד המבקש, עד בסמוך לפני שהוצאו פיטוריו אל הפועל.
אמנם, מצאנו תמיכה, לכאורה, בטענת המשיב כי פרופ' שילר לא היה שבע רצון מהמבקש וביקש לפטרו מספר פעמים בעבר, באי-מייל ששלח פרופ' שילר למר חריטן ביום 13.5.07 (צורף כנספח לתצהירו של מר חריטן) ובו נאמר כי מחליף פוטנציאלי של המבקש החליט לא לקבל על עצמו את משרתו, וכי פרופ' שילר ישלח את מכתב הפיטורים - אותו ככל הנראה התעתד לשלוח למבקש באותו מועד - ברגע שיימצא לו מחליף.
= 5 =
ואולם מעבר לתכתובת זו, אישר מר חריטן כי בתיקו האישי של המבקש אין עוד מסמכים המעידים על התנהלות או התנהגות לקויה שלו (עמ' 29 לפרוטוקול), וגם פרופ' שחם העיד כי ככל הנראה אין תיעוד של שיחות שקוימו עם המבקש בעבר בנוגע להתנהגותו או מכתבים שנשלחו אליו בנושא זה, לפני הפיטורים (עמ' 13 לפרוטוקול).
למרות כל אלה, הסתפקנו בשלב זה בעדויותיהם של פרופ' שחם ושל מר חריטן באשר לתלונות שעלו בנוגע לתפקודו של המבקש לאורך השנים, אף כי המשיב בחר שלא להעלותן על הכתב או לתייקן בתיקו האישי של המבקש; וגם בתימוכין שנמצאו לעדויות אלה באותו אי-מייל ששלח פרופ' שילר למר חריטן באשר לרצונו של פרופ' שילר לפטר את המבקש עוד במאי 2007, זמן רב לפני שסייע המבקש לבירור תלונה נגד פרופ' שילר, לטענתו.
27.שנית, בתצהיר עדותו הראשית העיד פרופ' שובל, מטעם המשיב, כי בשלושת השבועות בהם שימש כמנהל מחלקה, נתקל ב"אירועים חריגים" להם היה שותף המבקש - אירוע אחד בו הוזעק פרופ' שובל למעבדה כיוון שהמבקש ומר רוזנטול, מהנדס נוסף, "הולכים מכות", וכשהגיע פרופ' שובל למעבדה מצא את המבקש ואת מר רוזנטול בעיצומו של "ויכוח קולני"; ואירוע שני, הוא אירוע בו תמיר אילן, מהנדס המעבדה האחראי על המבקש, התלונן לפני פרופ' שובל כי המבקש אינו מוכן לקבל מרותו.
באשר לאירוע השני, פרופ' שובל אמנם העיד בחקירתו הנגדית שהמבקש אכן סירב להכפפתו למר אילן, אך הוא אישר גם שבשיחה עימו אמר המבקש שהוא מוכן למלא כל תפקיד במשיב (עמ' 23 לפרוטוקול).
באשר לאירוע הראשון, הרי שבחקירתו הנגדית העיד פרופ' שובל כי כשהגיע למעבדה אליה הוזעק בעקבות העימות בין המבקש ובין מר רוזנטול, המבקש כלל לא נכח במקום, ופרופ' שובל מצא במקום רק "סימנים של עימות מילולי קשה" (עמ' 24). פרופ' שובל, לפי עדותו, הסתפק בעדותו של מר רוזנטול לגבי כל שאירע, ובעדותו של תמיר אילן - אך לא זימן את המבקש לבירור לגבי מה אירע במעבדה (שם).
כשנשאל פרופ' שובל בהמשך חקירתו הנגדית לאילו "אירועים חריגים" נוספים נחשף במהלך שלושת השבועות בהם שימש כמנהל מחלקה, העלה פרופ' שובל דוגמא לאירוע אחד בלבד, בו המבקש ביקש ממנו "באופן בהול" לחתום על רכישת ציוד בשווי חריג של כ-10,000 ₪ (עמ' 25 לפרוטוקול). מעבר לכך שהמבקש הגיש מסמך לפיו הציוד שביקש להזמין היה בעלות של מחצית מהסכום האמור, לא מצאנו כל חריג באירוע שתיאר פרופ' שובל, ואף פרופ' שובל עצמו העיד, לבסוף, כי אירוע זה, בפני עצמו, לא הצדיק את פיטורי המבקש.
28.בנוסף לעדותו של פרופ' שובל בחקירתו הנגדית, במהלכה ניטל עוקצם של אירועים שיוחסו למבקש בתצהירו העדות הראשית שלו, הרי שפרט נוסף שנכלל במכתב התלונה של דרור רובינשטיין כלפי המבקש, הוכח כמוגזם אף הוא במהלך חקירתו הנגדית של פרופ' שחם: בעוד מר רובינשטיין פירט במכתב התלונה נגד המבקש גם טענה חמורה, לכאורה, כי סטודנטים התלוננו על יחס מזלזל של המבקש כלפיהם, העיד פרופ' שחם בחקירתו הנגדית כי כדקן הפקולטה הגיעו אליו מספר תלונות של סטודנטים על המבקש, אולם "לא היה שום דבר חריג שדרש טיפול מיוחד מבחינת הסטודנטים" (עמ' 14).
29.אם כך, התרשמנו כי חלק מן התלונות שהועלו נגד המבקש ע"י המשיב היו מוגזמות, לכאורה, ומצאנו לנכון להתייחס לכך לעיל.
עם זאת, נדגיש כי העדויות באשר לתלונות אחרות כלפי המבקש לא הופרכו, ולכאורה היוו הן שיקולים לגיטימיים ומספיקים לפיטוריו של המבקש.
30.שלישית, נבקש להתייחס גם לאקט הפיטורים בו נקט פרופ' שילר כלפי המבקש, ביומו האחרון כמנהל המחלקה. פיטורים אלה בוטלו, אמנם, למחרת היום בו נשלח המכתב למבקש, ואין להם כל נפקות בבירור בקשתו של המבקש לביטול פיטוריו הסופיים, ואולם המבקש טען כי יש בהם כדי להעיד על כך שפרופ' שילר היה נחוש בדעתו לפטרו ויהי מה, וכי הוא עומד גם מאחורי הליך הפיטורים הסופי שננקט נגד המבקש.
גם אנו התרשמנו כי מכתב הפיטורים שהוצא למבקש ע"י פרופ' שילר, ככל הנראה על דעת עצמו בלבד, היה בלתי ראוי. עם זאת, אין אנו סבורים שהוכח, לכאורה, קשר בין התנהלותו זו של פרופ' שילר ובין פיטוריו הסופיים של המבקש.
פרופ' שחם ניסה להציע הסבר להתנהלותו של פרופ' שילר, באומרו ש"...אני יודע שבמשך שנים הוא רצה לעשות את המהלך ולכן החליט שמאחר שהוא מסיים את תפקידו רצה לוודא שהמהלך מתבצע" (עמ' 15). ברי כי מדובר בהסבר שאינו מספק, ואולם, כאמור, מדובר באקט פיטורים שלא יצא אל הפועל, ומנגד פרופ' שחם הסביר באופן מספק, לכאורה, מדוע הוחלט בסופו של דבר על פיטוריו של המבקש בדצמבר 2009, והסתפקנו בהסבר זה.
פרופ' שחם גם הציע הסבר לתהייה מדוע הוחלט לפטר את המבקש באופן חריג, בעיצומה של שנת הלימודים האקדמית, וקיבלנו גם את הסברו זה: "לגבי המהלך שלי - אני פיטרתי אנשים בודדים, ופעם ראשונה שנאלצתי לפטר מהנדס במהלך סמסטר עם כל ההשלכות האקדמיות כי הבנתי שזאת טובת המערכת..." (עמ' 17).
31.אם כך, על אף שמצאנו קשיים בודדים בעדויות עדי המשיב, הרי שבשלב זה שוכנענו, לכאורה, כי פיטוריו של המבקש, במועד בו נעשו, אכן נעשו על רקע מערכת היחסים העכורה ששררה בינו ובין חלק מעמיתיו לעבודה, ולא מצאנו בסיס לטענה כי הפיטורים נבעו ממניעים זרים כלשהם.
32.בנוסף, מצאנו כי גם בהליך הפיטורים לא נפל כל פגם, לכאורה, על אף טענות המבקש בעניין זה.
= 6 =
כך, המבקש קיבל הזמנה לשימוע שצפוי היה להתקיים תוך פרק זמן סביר.
בהזמנה פורט כי בשימוע יידונו טענות בנוגע לסיבות בגינן נשקלת האפשרות לפטר את המבקש, ובכללן "התנהגות בלתי הולמת כלפי הרמ"ח הראשון, פרופ' שילר, במשך שנים, כלפי מ"מ הרמ"ח פרופ' שרגא שובל, חברי סגל אחרים בפקולטה, מהנדסים וסטודנטים".
לפי עדות המבקש עצמו (סעיף 1.40 לתצהירו) - כשביקש ממר חריטן את מכתבי התלונה נגדו עובר לשימוע, קיבל אותם.
כשביקש המבקש לדחות את תאריך השימוע - התקבלה בקשתו (עמ' 9 לפרוטוקול).
לא ייחסנו נפקות לכך שהמבקש התבקש ע"י מר חריטן שלא להתייצב לעבודה עד למועד השימוע, וגם טענת המבקש בחקירתו הנגדית כאילו לא יכול היה לומר את כל שיש בפיו במהלך השימוע בגלל קוצר זמן, לכאורה, לא הוכחה (עמ' 9). טענה זו גם עלתה לראשונה ע"י המבקש רק בחקירתו הנגדית.
גם לטענותיו של המבקש כאילו דינו נחרץ עוד בטרם נערך השימוע לא הונח כל בסיס ראייתי.
על כן, אנו קובעים, לכאורה, כי לא נפל פגם בהליך פיטורי המבקש.
33.לאור קביעותינו הלכאוריות לעיל, בדבר השיקולים הלגיטימיים אשר בגינם פוטר המבקש ובאשר לתקינות הליך הפיטורים, אנו קובעים כי פיטורי המבקש היו, לכאורה, כדין.
34.למעלה מן הדרוש, נציין כי גם לו היינו מוצאים, בשלב זה של דיון בבקשה לסעד זמני, כי נפלו פגמים בפיטורי המבקש, עדיין מצוות הפסיקה היא כי "דרך המלך בפיטורים שלא כדין איננה השבה לעבודה, אלא תשלום פיצויים" (ע"ע 109/08 מרכז החינוך העצמאי לתלמודי תורה נ' עובדיה בן נון, מיום 21.8.08).
אמנם, בנסיבות מתאימות וחריגות ניתן לאכוף יחסי עובד ומעביד, בהתחשב, בין היתר, בסוג הפגם שנפל בפיטורים, בהתנהלות המעסיק, בחלוף הזמן, בפררוגטיבה הניהולית ובטיב היחסים במקום העבודה, אולם גם אז, במסגרת דיון בסעד זמני תישאל השאלה אם לא ניתן לרפא את הפגמים שנפלו באמצעות פסיקת פיצויים כספיים במסגרת התובענה העיקרית.
35.לאור כל האמור לעיל, נדחית בקשת המבקש למתן צו זמני המורה על ביטול פיטוריו ועל השבתו לעבודתו.
36.הנתבעת תגיש כתב הגנה בהליך העיקרי תוך30 יום.
37.דיון מוקדם בתביעה יתקיים ביום 27.4.10 בשעה 13:00.
38.המבקש ישלם למשיבה סך 5,000 ₪ + מע"מ כהוצאות ההליך
ושכ"ט עו"ד תוך 30 יום.
ניתנה היום ג' באדר, תש"ע (17 בפברואר 2010) בהעדר הצדדים.
נ.צ. גב' עליזה שור נ.צ. גב' חגית פורת ע. פוגל, שופטת
נשיאת בית הדין האזורי לעבודה
תל אביב
