משפחה - משמורת קטינים – סמכות שיפוט - בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על החלטה לפיה הפורום הנאות לדיון במשמורת קטין, אשר הגיע לישראל לצורך שהות מוגבלת ומסרב לחזור להוריו בארה"ב, הנו בית המשפט המוסמך בארה"ב.
נקבע כי עיקרון טובת הילד דורש שמקום בירורה של סוגית משמורת קטין ראוי שיהא מקום מגוריו הרגיל. בענייננו, לאור הזיקה המובהקת של הקטין לארה"ב שם נולד וגר כל חייו, וכן לאור עמדת המומחים, אין לקבל את הבקשה.
המבקש הינו קטין אזרח ארה"ב, אשר הגיע לישראל יחד עם אחיו הקטין לצורך שהות מוגבלת. האחים החליטו להישאר בישראל וסרבו לחזור לבית הוריהם שבניו ג'רסי. כמו כן, הוגשה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה שעניינה בקשה כי אחיהם למחצה של הקטינים יקבל לידיו את המשמורת עליהם. בית המשפט לענייני משפחה קבע, כי הפורום הנאות לדיון בתובענה הוא בית המשפט המוסמך בארצות הברית. בהתאם נקבע, כי אמם של הקטינים רשאית לקחתם עמה בחזרה לניו ג'רסי. משנדחה ערעור המבקש על ההחלטה הוגשה בקשה רשות הערעור דנן. לטענת המבקש, לא נשקלו מאפייניו הייחודיים של מקרהו המצדיקים את עריכת הדיון בישראל.לטענת המשיבים, הבקשה נעדרת כל בסיס עובדתי ומשפטי.
בית המשפט קבע:
עיקרון טובת הילד דורש שמקום בירורה של סוגית משמורת קטין ראוי שיהא מקום מגוריו הרגיל. זה הפורום המכיר טוב יותר את הילד, סביבתו, הרגלי חייו וצרכיו. חזקה היא כי בית המשפט השוכן במקום מגוריו של הקטין ייטיב לחוש את הרקע למקרה המובא בפניו ויהא מיומן יותר בבואו לסתת את סלע המחלוקת בין הצדדים.
בענייננו, מתנהל מאבק משפטי בין המבקש הקטין לבין הוריו. הקטין אינו רק נושא המחלוקת, אלא צד לה. ראוי לשקול את הנסיבות הקונקרטיות שהביאו את הקטין למקום שאינו מקום מגוריו הרגיל ואת משך שהייתו במקום. עם זאת, כבכל דיון בנושא, עדיין קיימת דומיננטיות לאינטרס טובת הילד.
הזיקה בין הקטין לבין מדינת ניו ג'רסי מובהקת מאחר והוא נולד שם והתגורר במקום כל חייו. מהעבר האחר, המבקש מתקרב לגיל 17 ושוהה בישראל תקופה של כשנה וחמישה חודשים. בבוא בית המשפט לשקול את טובת הילד נודעת חשיבות רבה לעמדת המומחים. כאן נעשתה עבודה יסודית והמסקנה האחת והיחידה היא שדווקא הישארותו של המבקש בארץ עלולה להזיק לו, חרף רצונו להישאר. יוצא אפוא, כי אם המבחן הקובע הוא שילוב בין הכללים הרגילים לבדיקת פורום נאות לבין עיקרון טובת הילד ,ניתן לומר ששניהם כאחד דוגלים בתוצאה לפיה אין להתערב בפסיקת בית המשפט קמא.
הבקשה למתן רשות ערעור נדחתה.
בשם המבקש: משה בראון, מירב מרקוביץ'; בשם המשיבים: יחזקאל אליהו, לאה אליאב, אביה גולדין.
בבית המשפט העליון
בע"מ 1043/10
בפני: כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופט נ' הנדל
המבקש: פלוני
נגד
המשיבים: 1. פלוני
2. פלוני
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים מיום 2.2.10 בע"מ 546/09 על ידי כבוד השופטים בן עמי, בזק-רפפורט ומינץ
תאריך הישיבה: ד' באדר התש"ע ( 18.2.10)
בשם המבקש: עו"ד משה בראון
עו"ד מירב מרקוביץ'
בשם המשיבים: עו"ד יחזקאל אליהו
עו"ד לאה אליאב
בשם המדינה: עו"ד אביה גולדין
פקידות סעד: גב' רות אייזנמן, גב' עדנה ברונשטיין
החלטה
השופט נ' הנדל:
1.מונחת בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"מ 546/09 (מפי השופטים ח' בן עמי, ת' בזק-רפפורט וד' מינץ), אשר דחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים בתמ"ש 21941/09 (מפי השופט מ' הכהן). בשתי הערכאות נפסק כי הפורום הנאות לדון בתביעת משמורת על המבקש הקטין הוא בניו-ג'רסי שבארה"ב ולא בארץ. משכך, הורה בית המשפט המחוזי על העברתו של המבקש לרשות אמו.
הרקע לבקשה
2.המבקש, אזרח ארה"ב יליד 1993, הגיע לישראל בחודש ספטמבר 2008 יחד עם אחיו הקטין, יליד 1995. הגם שהשהות בארץ תוכננה להיות מוגבלת לשלושה חודשים בלבד, החליטו האחים הקטינים להישאר בישראל וסרבו לחזור לבית הוריהם שבניו-ג'רסי. השניים התגוררו אצל אחיהם למחצה מנישואיו הראשונים של אביהם והשתלבו במסגרות ישיבתיות. בחודש פברואר 2009 ניתק באופן מוחלט הקשר בין הקטינים לבין משפחתם בניו-ג'רסי. משכשלו המאמצים להשיבם לבית הוריהם - ובכללם פנייה לרבנים בארץ ובחו"ל, לפסיכולוג ולשירותי הרווחה בארה"ב - הגיעה אמם לישראל בספטמבר 2009. הקטינים הגישו בתגובה בקשה למתן צו הגנה נגד האם על פי החוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א - 1991 וכן עתרו למתן צו שיעכב את יציאתם מהארץ. ברקע לבקשת הצווים ניצבו טענות הקטינים לקיומה של מסכת התעללויות מצד הוריהם. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט מ' הכהן) נעתר לבקשה וקבע במעמד צד אחד שעד לדיון בנוכחות שני הצדדים נאסר על האם ליצור קשר עם הקטינים ואף נאסרה יציאתם מהארץ. סמוך לכך, הוגשה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה שעניינה מינוי אחיהם למחצה של הקטינים כאפוטרופוס נוסף, כך שהלה יקבל לידיו את המשמורת עליהם.
לאחר בחינת הראיות, לרבות התסקירים מטעם פקידת הסעד, עיון בדיווחי יחידת הסיוע שיצרה קשר עם רשויות הרווחה בניו-ג'רסי ופגישה עם הקטינים - קבע בית המשפט לענייני משפחה כי הפורום הנאות לדיון בתובענה הוא בית המשפט המוסמך בארצות הברית. לפיכך, נמחקה התביעה למשמורת וכן צוין כי אמם של הקטינים, כפועל יוצא מהיותה האפוטרופוסית הטבעית לילדיה, רשאית לקחתם עמה בחזרה לניו-ג'רסי (פסקאות 51-52 לפסק הדין). בהחלטה מיום 16.12.09, המאוחרת לפסק הדין, עיכב בית המשפט לענייני משפחה את ביצוע פסק הדין בשישה ימים והורה למשטרת ישראל ולרשויות הרווחה לסייע לאם להבטיח את ביצועו. הובהר כי אומנם בית המשפט לענייני
= 2 =
משפחה לא הורה על החזרתם המיידית של הקטינים לניו-ג'רסי, אך שבכך אין למנוע ממנו להורות לגורמים האמורים להעניק לאם עזרה לשם ביצוע פסק הדין. על פסק דין זה וההחלטה המאוחרת הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר כאמור נדחה אף הוא. בית המשפט המחוזי אימץ את מסקנותיו של בית המשפט לענייני משפחה באשר לסוגית הפורום הנאות. זאת, לאור הקשר בין המבקש ואחיו הקטין לבין ניו-ג'רסי, המהווה מקום מגוריהם. ביחס לשאלת הסעד נקבע כי הצו המופנה למשטרת ישראל ולרשויות הרווחה, כמתואר לעיל, אינו חורג מהמסגרת הדיונית שהותוותה על ידי הצדדים להליך קמא. הודגש שהשבתם של הקטינים לארה"ב לא תסכל את יכולתם להעלות את עניינם לדיון שם. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור דנא. להשלמת התמונה יוסבר שאחיו הקטין של המבקש החליט, לאחר פסק דינו של בית המשפט המחוזי, לשוב לביתו בארה"ב ולכן ההליך שבפנינו מתייחס אך למבקש.
טענות הצדדים
3.המבקש תוקף את קביעותיהן של ערכאות קמא לפיהן בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בעניינו. לשיטתו, לא נשקלו מאפייניו הייחודיים של מקרהו המצדיקים את עריכת הדיון בישראל, דוגמת קיומם של פערי כוח בינו לבין הוריו. נטען בפנינו כי המבקש לא יוכל לנהל הליך נגד הוריו בניו-ג'רסי, בשונה מקיומו של הליך מסוג זה בישראל. הוטעם כי המבקש "כמעט בגיר" ושהמקור להתנגדותו הנחרצת לחזור לבית המשיבים נובע מחששו מפני אלימות והתנכלויות מצדם. להשקפת המבקש הוא אינו כלי שרת ביד אחרים, אלא בעל דין עצמאי וככזה יש ליתן משקל מוגבר לרצונו. יתרה מכך, התעלמות מרצונו מהווה לגישתו אף פגיעה בזכויותיו היסודיות ביותר, המוצאות ביטוי באמנה הבינלאומית לזכויות הילד ובחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עוד טוען המבקש כי הסעד שהוענק על ידי בית המשפט לענייני משפחה ניתן בחוסר סמכות, משלא הוגשה על ידי המשיבים תובענה בנושא.
לטענת המשיבים, נעדרת הבקשה כל בסיס עובדתי ומשפטי ומהווה למעשה "תוצאה של מסע הסתה פרוע וקשה". בדיון בפנינו הביעה האם נכונות לכך שהמבקש ישוב לחיק המשפחה ושרשויות הרווחה בארה"ב תוספנה להיות מעורבות במתרחש בבית. בא כוח המשיבים סמך ידיו על התסקירים שנערכו בעניינו של המבקש והדגיש כי הישארותו בארץ מהווה סיכון לשלומו. באשר לשאלת הסעד נטען כי לבית המשפט לענייני משפחה הייתה מוקנית סמכות מכוח סמכותו הטבועה ומכוח חוק בית המשפט לענייני משפחה והתקנות על פיו, המאפשרות לו לנהוג בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק. היועץ המשפטי לממשלה מאמץ אף הוא את פסק דינו של בית המשפט המחוזי וסבור כי לא מתעוררת שאלה בעלת חשיבות חוקתית-ציבורית-כללית, החורגת מעניינו האישי של המבקש ומצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".
דיון והכרעה
4.סיפור המעשה מכמיר לב. הממד האנושי בעניין עשוי אף להשפיע על ההחלטה אם להעניק רשות ערעור. במובן זה, מקובלת עליי עמדת בא כוח המבקש שככלל יש מקום רב יותר לשקול דיון נוסף בפני ערכאה זו עת עסקינן בסוגית משמורת קטינים או בהכרעה באשר לפורום הראוי לדון בה. אולם, אין משמעות הדבר כי בית משפט זה יקבל בקשה כגון דא בכל מקרה או אפילו כדבר שבשגרה. גם במצבים בהם הבקשה נדחית בסופו של דבר - בכל זאת יש לשקול את העניין בזהירות וברגישות המתבקשות. סיבה לדחיית בקשה למתן רשות ערעור בהליך שכזה עשויה להיות שבית המשפט העליון כבר אמר את דברו בסוגיה המשפטית הנדונה או שנסיבות המקרה נוטות בבירור לכיוון הכרעתו של בית המשפט המחוזי.
בא כוח המשיבים, הם הורי המבקש, הפנה את המותב לעניין פלונית (בע"מ 9769/09 פלונית נ' פלוני (20.1.10)), שם נדרש בית המשפט לקביעת הפורום הנאות לדון בסכסוך בין שני הורים בדבר במשמורת קטינים. כך קבעה השופטת א' פרוקצ'יה:
"בחירת הפורום הנאות לדון בענייני משמורת ילדים מושפע במישרין מהיבט טובת הילדים המשתלב בבחינת מירב הזיקות לפורום הנאות. ככלל, אין זה ראוי לדון בענייני משמורת ילד במנותק ממקום מגוריו, והרחק מסביבת חייו הטבעית. הדיון במשמורת במקום המגורים הרגיל של הילד משרת את טובתו, שכן שם יוכל בית המשפט לעמוד מקרוב על כל ההיבטים הקשורים בצרכיו, ברווחתו ובטובתו. במקום מושבו הרגיל מצויים העדים ואנשי המקצוע שיכולים לסייע לבית המשפט בקבלת החלטה ראויה בדבר המשמורת. שם ניתן לבחון את מאפייני אורח חייו של הילד, את צרכי חינוכו והתפתחותו, ולגבש הסדרי משמורת שיהיו גזורים על פי מידותיו, בהתחשב בשגרת חייו, לבל תופר מעבר למידה הראויה עקב הפירוד שחל בין הוריו. דיון בהליך משמורת במדינה זרה אינו מאפשר עמידה על כל מיגוון השיקולים הנדרשים לבחינת טובת הילד, ועשוי להחטיא את תכליתו המרכזית של הליך המשמורת - לדאוג לרווחתו של הקטין על רקע פירוק התא המשפחתי המחייב הכרעה בגורלו."
הגם שהנפסק רלוונטי לענייננו, נראה כי השוני במארג העובדתי בין עניין פלונית לבין ענייננו משפיע על נתיבי ההכרעה. בעניין פלונית התחולל המאבק המשפטי בין שני הורי הקטין. כאן, מתנהל ההליך בין המבקש הקטין לבין הוריו. תשתית זו מעוררת סוגיות נוספות ולכל הפחות משפיעה על המשקל שיש ליתן לשיקולים השונים שהותוו בעניין פלונית. במקרה זה, הקטין אינו רק נושא המחלוקת, אלא צד לה. הוא בן 16 שנה ו-9 חודשים. אין הוא
= 3 =
אפוטרופוס על עצמו. יש לשמוע את קולו ולא לקולו. ככל שיתקרב לגיל הבגרות, ילך קולו ויתחזק. ראוי לשקול את הנסיבות הקונקרטיות שהביאו את הקטין למקום שאינו מקום מגוריו הרגיל ואת משך שהייתו במקום. המשותף לסכסוך בין שני הורים לבין סכסוך בין קטין לבין הוריו ואף המשותף בין קטין בגיל 6 לבין קטין בגיל 16, אחד הוא - דומיננטיות אינטרס טובת הילד.
בעניין פלונית, הטעים בית המשפט העליון כי עיקרון טובת הילד דורש שמקום בירורה של סוגית משמורת קטין ראוי שיהא מקום מגוריו הרגיל. זה הפורום המכיר טוב יותר את הילד, סביבתו, הרגלי חייו וצרכיו. חזקה היא כי בית המשפט השוכן במקום מגוריו של הקטין ייטיב לחוש את הרקע למקרה המובא בפניו ויהא מיומן יותר בבואו לסתת את סלע המחלוקת בין הצדדים. זהו מבחן כללי. מה דינו של מקרה בו קיימים אותות מובהקים לכך שטובת הילד מתיישבת יותר עם מקום שאינו מקום מגוריו בסכסוך בין קטין המתקרב לגיל הבגרות לבין הוריו? האם נכון יהיה לעבור למבחן מניעת רעת הילד כפי שהוא מופיע בסעיף 13(ב) רישא לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים) התשנ"א-1991? סעיף זה קובע חריג לכלל של החזרת הקטין לארץ ממנה נחטף מקום ש"קיים חשש חמור שהחזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל".
שאלה זו חשובה, אך היא אינה נדרשת לצורך ההכרעה בתיק שבפנינו. זאת, מן הטעם כי בענייננו הזיקה בין הקטין לבין מדינת ניו-ג'רסי מובהקת. הוא נולד שם, התגורר במקום כל חייו - עד לביקורו בארץ - יחד עם הוריו ואחד-עשר אחיו. מהעבר האחר, המבקש מתקרב לגיל 17 ושוהה בישראל תקופה של כשנה וחמישה חודשים. מרכיבים אלה מצביעים על מורכבות ההכרעה. ברם, עמדת המומחים באשר לטובת המבקש מטה את הכף בבירור. כל המומחים שבדקו את המבקש במסגרת ההליך הגיעו למסקנה כי טובתו דורשת העברתו למדינת ניו-ג'רסי, שם תוסיף סוגית המשמורת להתברר תחת פיקוח שירותי הרווחה המקומיים. בהקשר זה יובאו דברי בית המשפט המחוזי: "לא למותר לציין כי לפי חוות דעתה של פקידת הסעד, כל עיכוב בהחזרת הקטינים לארצות הברית גורם להם לנזק שעשוי להיות בלתי הפיך". בבוא בית המשפט לשקול את טובת הילד נודעת חשיבות רבה לעמדת המומחים. כאן, נעשתה עבודה יסודית והמסקנה האחת והיחידה היא שדווקא הישארותו של המבקש בארץ עלולה להזיק לו, חרף רצונו להישאר. הבדיקה של גורמי הרווחה כללה יצירת קשר ישיר עם רשויות הרווחה בלייקווד ניו-ג'רסי וקבלת דו"ח בכתב. השירות אף פנה לאביו של המבקש. צוין כי המשפחה הנהיגה שיטות חינוך נוקשות, אך ניכר כי הוריו של המבקש השקיעו משך שנים בחינוכו ושהוא בעל יכולות גבוהות. בחוות הדעת של המומחים הושם דגש על כך שנוצר מעין חלון הזדמנויות לשקם את הקשר בין המבקש לבין הוריו. סגירת החלון האמור עלולה להביא להחמצת ההזדמנות לשיקום הקשר בשלב זה של חיי המבקש. תוצאה כזו במקרה הפרטני עלולה ליצור "סיכון נפשי גדול" למבקש. שתי הערכאות קמא נתנו משקל ממשי לאמור, כפי שהדין מחייב. נוסף על כך, לא הוצגה מסגרת חלופית ראויה למבקש בארץ. בראייה זו, המבקש הינו רק בן 16 ויש לדאוג לטובתו במובן הרחב על פי החלופות הקיימות.
יוצא, אפוא, כי אם המבחן הקובע הוא שילוב בין הכללים הרגילים לבדיקת פורום נאות (ראו למשל בג"ץ 8754/00 רון נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נו(2) 625 (2002)) לבין עיקרון טובת הילד - ניתן לומר ששניהם כאחד דוגלים בתוצאה לפיה אין להתערב בפסיקת בית המשפט המחוזי, שאישר כאמור את פסיקתו של בית המשפט לענייני משפחה. בהגיעי לתוצאה זו אינני מתעלם מכך שטובת הילד דורשת שהעניין ייבדק ויפוקח על ידי רשויות הרווחה והסעד בארה"ב. המלאכה תתבצע על ידי הגורמים האמונים על הנושא במדינת ניו-ג'רסי וחזקה עליהם שעקרון טובת הילד יעמוד לנגד עיניהם במלוא שיעור קומתו. יוער כי עיקרון טובת הילד הוא המנחה את ההכרעה בסוגית משמורת קטין בחוק ובפסיקה במדינת ניו ג'רסי (לעניין זה ראו למשל Matter of Baby M, 109 N.J. 396, 453 (1988).; וגם N.J.S.A 9:2(c)).
לנוכח תמימות הדעים בין השיקולים של פורום נאות לבין עיקרון טובת הילד, נכון יהא ליתן משקל לדבריו הבאים של בית המשפט המחוזי:
"אף שטובתו של הקטין לא להיות מטולטל ממדינה למדינה לצורך דיון בעניינו, הרי שאין מקום לעודד פעולה שלא כדין והישארות בישראל בניגוד להסכמת ההורים, האפוטרופסים והמשמורנים החוקיים, לצורך קביעת עובדות בשטח בשאלת הפורום הנאות".
5.סוף דבר, דעתי היא כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות. פסק הדין של בית המשפט המחוזי נותר על כנו, לרבות אימוץ קביעת בית המשפט לענייני משפחה בדבר המשמורת; הסמכת האם לחתום על כל מסמך שיידרש לשם הוצאת המבקש מהארץ; הנחיית רשויות הרווחה ומשטרת ישראל לסייע לאם בביצוע פסק הדין; הקביעה כי פקיד הסעד ימשיך לעדכן את רשויות הרווחה הרלוונטיות בלייקווד, ניו-ג'רסי בדבר הגעתה של האם לארה"ב; הטלת החובה על האם ליצור קשר עם שירותי הרווחה האמריקניים תוך 5 ימים ממועד הגעתה לארה"ב.
טרם סיום, נושא אחרון בעל חשיבות רבה. הדיון בפנינו כלל מפגש בין המותב לבין המבקש הקטין שלא בנוכחות הצדדים. התרשמנו, בין היתר, שמדובר בקטין אינטליגנטי ונחוש בדעתו. בדיון פרש בפנינו המבקש את רצונו העז להמשיך את לימודיו התורניים בישיבה. לדעתנו, מצוי העניין בנפשו. הוא מעוניין בחופש וחושש שמסגרת חייו תוגבל לד' אמות הבית, ומכאן החשיבות בקבלת בקשת הקטין. בהקשר זה יצוין כי הוריו של המבקש מנהיגים "חינוך ביתי" ("home schooling"). בהתחשב בכך שמהחומר עולה כי גם הוריו נמנים עם ציבור שומרי המצוות - בקשה זו של הקטין אינה אמורה לעורר כל קושי. משכך, שמיעה בקולו בנושא זה מהווה לדעתי מרכיב חשוב בפסיפס הצבת התנאים שיקלו על המעבר ויגדילו את סיכויי ההצלחה של כל הנוגעים בדבר. יידרש מאמץ מיוחד גם מצד הורי
= 4 =
המבקש על מנת לאחות את השברים. מאמץ זה, מטבעו, דורש פתיחות ונכונות לשנות התנהגות עד כדי מתן יחס אחר לבנם. מצאתי לנכון להביע את דעתי בנדון וחזקה על הגורמים המוסמכים בארה"ב שהעניין יישקל על ידם.
הייתי מציע איפוא לחבריי לדחות את הבקשה בכפוף לעיל ללא צו להוצאות.
השופט א' גרוניס:
אני מסכים.
השופט ח' מלצר:
אני מסכים.
לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל.
ניתנה היום, ט"ז באדר התש"ע (2.3.2010).
