דיון פלילי - מעצר – עד תום ההליכים - ביהמ"ש הותיר את משליך הנעל על נשיאת ביהמ"ש העליון במעצר עד תום ההליכים לאור חומרת העבירה ומסוכנותו הרבה.
בית המשפט קבע:
(1) המשיב יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו לאור מסוכנותו הרבה. התנהגותו אלימה ופרועה, ומשולבת בזילות מוחלטת בחוק, בבתי המשפט ובהחלטותיהם. חומרת המעשים שביצע לכאורה היא רבה, והמסוכנות הנשקפת ממעשיו רב ממדית. (2) הטעמים למעצר המשיב על תום ההליכים: ראשית, פגע המשיב בכבוד הנשיאה בממד האישי. הוא השליך נעל בכוונה פוגענית לעבר פניה של הנשיאה, אישה נכבדה שכבר אינה צעירה, ופגיעה בה עלולה הייתה להיות הרת אסון. שנית, המשיב ביצע את המעשה נגד עיני גורמי האבטחה שהיו במקום, ותוך הפגנת זלזול בוטה בהם ובתפקידם. אין עליו מורא אנשי החוק, ונוכחותם אינה מהווה בעיניו גורם מרתיע. שלישית, הנסיבות מצביעות על תכנון מוקדם ועל כוונה שהתגבשה בלב המשיב מבעוד מועד לבצע את מעשיו במקום ובאופן בהם בוצעו. רביעית, לחובת הנאשם 11 הרשעות קודמות, וגם אם אכן חלקן מלפני שנים לא מעטות, יש בהיקפן ובמשקלן המצטבר כדי ללמד על אדם שמורא החוק ממנו והלאה. חמישית, להרשעתו האחרונה של המשיב חשיבות יתירה, משנקט באלימות כלפי עורך דינו בשנת 2006; ניתן לראות בפרשה זו כעין מבוא לאירוע החמור הנוכחי. בהקשר ההוא אף הודה שאין הוא סומך על עצמו בדבר יכולתו לרסן התנהגותו ולשלוט באורחותיו, ואף תקופת המאסר שריצה לא העמידה אותו על מקומו, וכן לא המאסר המותנה שנגזר עליו. (3) נדחית טענת ב"כ המשיב, כי זכות המחאה ממצה את מהות מעשיו: לא כל פעולת מחאה היא לגיטימית, ולא על כל פעולה ניתן לומר שלא נשקפת ממנה מסוכנות רק בשל כך שנועדה היא ל"מחאה".
(4) במקרה דנן, אין מקום לחלופת מעצר: המשיב השליך נעלו לעבר כבוד הנשיאה ופגע בה וברכושה, אך באותה עת השליך נעלו גם לעבר ביהמ"ש העליון ושלטון החוק, וניסה לפגוע גם בהם. השלכת הנעל כמוה כבעיטה, ומסוכנות המשיב חמורה ביותר ורב ממדית.
בשם המבקשת: אודליה זלצמן; בשם המשיב: יהל בן עובד, בועז ראובן.
בבית משפט השלום בירושלים
ב"ש 321/10
תפ 108/10
בפני: כב' השופט אלכסנדר רון
המבקשת: מדינת ישראל
נגד
המשיב: פנחס בן שבתאי כהן
נוכחים: ב"כ המבקשת - עו"ד אודליה זלצמן
ב"כ המשיב - עו"ד יהל בן עובד ועו"ד בועז ראובן
המשיב
החלטה
1.כללי
החלטה בבקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים, המתבססת על כתב אישום המייחס לו את תקיפת נשיאת בית המשפט העליון באמצעות נעל שהשליך לעברה ופגעה בפניה. על פי כתב האישום, נפצעה כבוד הנשיאה, נפלה ומשקפיה ניזוקו. המשיב אף כרך במעשיו הטחת עלבונות, שהיה בהם כדי להוסיף ולהחמיר את מעשיו ואת נזקם. העבירות שביצע לכאורה המשיב על פי כתב האישום: תקיפה שגרמה לחבלה של ממש, היזק בזדון וזילות בית המשפט.
2.ראיות לכאורה
ההגנה מאשרת את דבר קיומן של ראיות לכאורה.
3.עילת המעצר
במוקד עילת המעצר - מסוכנותו של המשיב. על הפרק משיב שכולו אומר אלימות פרועה וזילות מוחלטת בחוק, בבתי המשפט ובהחלטותיהם. חומרת המעשים שביצע לכאורה המשיב רבה, והמסוכנות הנשקפת ממעשיו, רב ממדית.
א.הממד האישי
הנדבך הראשון נלמד מפגיעת המשיב בכבוד הנשיאה בממד האישי. בתוך כך יצוין, שהושלכה הנעל בכוונה פוגענית לעבר פניה של הנשיאה, אישה נכבדה שכבר אינה צעירה, ופגיעה בה עלולה הייתה להיות הרת אסון.
ב.נסיבות ביצוע העבירה
מסוכנות המשיב נלמדת לא רק ממעשיו הנלוזים, אלא גם מהנסיבות בהן בוצעו, נגד עיני גורמי האבטחה שהיו במקום ותוך הפגנת זלזול בוטה בהם ובתפקידם. על כורחך, בנסיבות אלה ניתן לקבוע, שאין על המשיב מורא אנשי החוק, נוכחותם אינה מהווה, לדידו, גורם מרתיע, ומכאן ועד למסקנה שיש בכך כדי להוסיף ולהעצים את המסוכנות הנשקפת ממנו, קצרה הדרך.
ג.תכנון מוקדם
אם בכך לא די, מצביעות הנסיבות בהן הגיע המשיב לבית המשפט העליון על תכנון מוקדם ועל כוונה שהתגבשה בליבו מבעוד מועד לבצע את מעשיו במקום ובאופן בהם בוצעו. אף אם היה מדובר באירוע ספונטאני, ספק אם יכול היה בית המשפט להקל ראש בחומרת המעשים. אך האירוע, כאמור, לא היה ספונטאני כלל: נתן עליו המשיב את דעתו, ככל שניתן בכלל לכנות זאת כך, זמן רב קודם הביצוע, והתכנון המוקדם ניכר ממעשיו.
ד.עבר פלילי
בידוע, שיש בעברו של אדם כדי לתרום תרומה של ממש לדיון בשאלת מסוכנותו. לחובת הנאשם 11 הרשעות קודמות, וגם אם, אכן, חלקן מלפני שנים לא מעטות, יש בהיקפן ובמשקלן המצטבר כדי ללמד על אדם שמורא החוק ממנו והלאה. לא נמצא טעם לפרט את הרשעותיו הקודמות, ועם זאת, שימת לב שנכללות בהן עבירות כגון תקיפת שוטר,
= 2 =
העלבת עובד ציבור ועבירות אלימות נוספות המצביעות על אפיוניו הבעייתיים של המשיב.
ה.ההרשעה הקודמת
ואולם חשיבות יתירה נועדה לאחרונה שמבין הרשעותיו הקודמות, הקובעת פרשה לעצמה: אלימות בה נקט כלפי עורך דינו בשנת 2006, וצודקת ב"כ הנכדה מאד של המאשימה, שניתן לראות בפרשה זו כעין מבוא לאירוע החמור הנוכחי.
1.תחילה יוער, שגם באלימות כלפי עורך הדין, שייצג אותו עצמו, במקרה דנן בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה, כרוכה פגיעה במערכת המשפט, שהרי מהווה עורך הדין חלק אינטגרלי מההליך המשפטי.
2.ומכאן לדברים שאמר המשיב אגב הליכי המעצר בפרשה זו. אין טעם להביא את כל דבריו, ועם זאת, בחינת מעט המחזיק את המרובה, נמצא ליתן ביטוי למקצתם. יש בדברים כדי להצביע על האימפולסיביות וחוסר שיקול הדעת האופייני למשיב, ויודגש, לדבריו הוא: "אני פוחד מאוד מאד שאני אצא החוצה היום, ואני אמעד ואעשה מעשה ואני לא רוצה את זה, יש לי שני ילדים בבית שאני מטפל בהם. אני לא רוצה שהכל יקרוס..." [דברים שאמר המשיב ביום 26.4.06 בדיון שעסק בשאלת הארכת מעצרו]. נוכח דברים אלה, יהא מי שיסבור, שאין על הפרק אלא דברים, שכמוהם כהודאת בעל דין, שאין הוא סומך על עצמו בדבר יכולתו לרסן את התנהגותו. יום לאחר מכן, בדיון בו נמסר לו על כוונה לשחררו, הוסיף המשיב את הדברים הבאים: "תעשו מה שאתם רוצים, אני אמרתי כל מה שיש לי, אתם תיקחו את כל האחריות למה שיקרה, אני את הגלולה הזאת לא אבלע". ועתה אמור: אם, לעת ההיא, לפני כארבע שנים, לא נכון היה המשיב לסמוך על עצמו, מי לידנו יתקע שכעת הצטמצמה רמת המסוכנות הנשקפת ממנו?!. בשלביהם המתקדמים של הליכי המעצר גם חזר המשיב על דברים שנועדו להסיר כל ספק בדבר דעתו על שופטי ישראל: "אמרתי דבר אחד בבית המשפט, אמרתי את הרכוש השופט מרכוס גזל לי, את הכסף גזל לי, את הבריאות הוא גזל לי. הגעתי לקביים עם זה. הגעתי לעו"ד והוא צחק עלי... הראש שלי לא עובד..." [ב"ש 3584/06 מיום 7.5.06, עמ' 2 שורות 18 - 24 לפרוטוקול הדיון]. כל הסבר מיותר.
3.לסופו של יום, נגזר דינו של המשיב באותה פרשה ל- 49 ימי מאסר, כשתנאי לצידם. ברם, בתקופת המאסר, לא היה כדי להעמיד את המשיב על מקומו. במאסר המותנה שנגזר עליו, ושהינו, לכאורה, רלוונטי ובר הפעלה בעקבות פרשתנו, לא היה כדי להרתיעו.
בכל זאת, כאמור, לא היה כדי להעמיד את המשיב על חומרת מעשיו, והנה אנחנו כאן.
4.ולאחר כל זאת, אם עוד נותר למי הספק, שעניין לנו עם משיב שלהערכתו הוא, איבד זה לא כבר שליטה על אורחותיו, יבואו דבריו מחקירתו האחרונה, לפיהם: "לא שלטתי בעצמי, אני לא יודע איך זה קרה" הודעה מיום 27.1.10 בעמ' 4 שורה 89]. מדברים הדברים בעד עצמם, והדברים, דברים שאמר המשיב במו פיו.
ה.מחאה לגיטימית (??)
לטענת באי כוח המשיב, על בית המשפט להתייחס להתנהגותו כסוג של מחאה: "שמטרתה הייתה ליצור זעזוע של מערכת המשפט, שכך, לגישת המשיב, יוכל להשיג את תשומת ליבו של בית המשפט העליון לעוול שלטענתו נגרם לו... המחאה בוצעה, המטרה הושגה, ומשכך, אטען היום כי לא מתקיימת במשיב מסוכנות כלפי מושאים קונקרטיים ובוודאי לא כנגד הציבור בכללותו" [פרוטוקול הדיון עמוד 4 שורות 14 עד 18]. כשלעצמי, אינני מוכן כלל לקבל את הטענה שזכות המחאה ממצה את מהות מעשיו של המשיב. אך מעבר לכך, אפילו אהיה נכון לרגע קט לסבור, שעל הפרק, אכן, פעולת מחאה, ברי ופשוט, שלא כל פעולת מחאה היא לגיטימית, ולא על כל פעולה ניתן לומר שלא נשקפת ממנה מסוכנות רק בשל כך שנועדה היא ל"מחאה". כלל ועיקר: מחאה, אפילו היא לגיטימית, ובנסיבותיה הקונקרטיות של הפרשה דנן, על פני הדברים, לא כך המצב, אין בה כדי להכשיר כל מעשה, בוודאי לא מעשים שגלומים בהם אלימות פרועה וזילות בית המשפט.
4.חלופת מעצר
במצוות החוק נשקלה שאלת חלופת המעצר ונמצא לדחותה. באשר אין מקום לשחרר את המשיב לכל חלופת מעצר גם אין כל טעם להטריח בנושא את שירות המבחן.
5.לחיתומה של החלטה
המשיב השליך את נעלו לעבר כבוד הנשיאה ופגע בה וברכושה. אך באותה עת השליך המשיב את נעלו גם לעבר בית המשפט העליון ושלטון החוק וניסה לפגוע גם בהם. השלכת הנעל כמוה כבעיטה, ועל הפרק, אפוא, משיב שהורה היתר לעצמו לנסות ולבעוט בבית המשפט העליון, בשלטון החוק, וממילא במדינת ישראל ובאזרחיה. אין הדעת נותנת שיקל בית המשפט ראש בדבר. על בית המשפט לומר את דברו בקול צלול וחד משמעי, תוך קביעה שעילת המעצר ברורה על פני פניה. המסוכנות מהמשיב, חמורה ביותר ורב ממדית, ובנסיבות אלה אין מקום לכל חלופת מעצר.
6.סוף דבר - המשיב במעצר עד תם ההליכים.
= 3 =
ניתנה היום כ"ג בשבט, תש"ע (07/02/2010) במעמד הצדדים.
