עונשין - פיצויים והוצאות – פיצויים לקורבן - ביהמ"ש חייב נתבע בתשלום פיצויים עונשיים בסך 500,000 ₪, במסגרת תביעה נגררת להרשעתו באינוס התובעת.
עובדות: הנתבע, שנאשם והורשע בעבירות אינוס, איומים והחזקת סכין שלא כדין, נידון, בין היתר, למאסר לתקופה של 7 שנים, מתוכן 5 שנים בפועל. התובעת טענה להשלכות קשות של העבירות שנעשו בה על מהלך חייה, נפשה, התנהגותה ועתידה. עם זאת, לא הביאה חוות דעת רפואית, אם של פסיכיאטר או של רופא אחר בדבר נכות רפואית בה לקתה עקב מעשי הנתבע.
בית המשפט קבע:
(1) ככלל, פיצוי עונשי יוצדק במקרים חמורים במיוחד או של פגיעה קשה בזכויות חוקתיות, ושיש בו כדי לחזק הרתעה יעילה בשעה שאין המשפט הפלילי חל, אם כי ייתכנו מקרים חריגים שבחריגים בהם ניתן יהיה לפסוק פיצויים עונשיים גם לאחר ענישה פלילית. (2) המקרה דנן, בו נעשה אינוס תוך שימוש בכוח ואיום בסכין, עשוי לבוא בגדר ה"חריגים שבחריגים", המצדיקים פסיקת פיצויים עונשיים. הבסיס העיוני לכך מצוי בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. (3) כבודה של התובעת נפגע קשות ע"י האינוס. ספק אם ניתן יהיה להשיבו לתובעת ע"י פסיקת פיצויים בראשי הנזק השונים, לרבות בראש הנזק הלא ממוני, שביכולתם להשיב במידת מה את המצב לקדמותו, אך עדיין המצב המושב בעקבות פיצויים כאלה הוא רחוק ביותר ממצבה של תובעת שנאנסה, כפי שהיה לפני מעשה האינוס. (4) פסיקת הפיצויים בדרך הרגילה, הכרוכה בבדיקה רפואית של התובעת גם ע"י רופא מטעם הנתבע, ובהעלאתה אל דוכן העדים לחזור להעיד ולספר את שעבר עליה, אינה פשוטה ויש עמה הצבת קושי ומחסום בפני התובעת. קרש ההצלה לתובעת מסוג זה היא התביעה הנגררת, המסתמכת על ההרשעה, ובה ניתן לפסוק פיצויים עבור הכאב והסבל, וכן פיצויים עונשיים, אף בלא העדת התובעת ובלא בדיקה שכזו. על כן ועל דרך הפשרה, פסק ביהמ"ש פיצויים בסך 500,000 ₪, שיתווספו לפיצויים בסך 50,000 ₪ שנפסקו בנלווה להליך הפלילי.
בשם התובעת: מישאל; בשם הנתבע: שאהין.
בית המשפט המחוזי בחיפה
ת"א 09-03-13552
בפני: השופט ש' ברלינר, סגן נשיא
התובעת: פלונית
נגד
הנתבע: פלוני
ב"כ התובעת: עו"ד גב' מישאל
ב"כ הנתבע: עו"ד שאהין
פסק דין
1.זוהי תביעה נגררת לפיצויים על נזקי הגוף שגרם הנתבע לתובעת, קורבן העבירות שעבר, כפי שיוחסו לו, ובהן הורשע, בפסק דינו החלוט של בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה בתיק פ"ח 308/06, מיום 20.12.07.
ערעור שהוגש לבית המשפט העליון על ידי הנתבע - נדחה (ע"פ 2241/08 מיום 24.12.08).
2.פרטי הפרשה מתוארים בכתב האישום, בהכרעת הדין ובגזר הדין של בית המשפט המחוזי לנוער. העבירות הן אינוס לפי סעיף 145(ב)(1) + 345(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - חוק העונשין, איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין וכן החזקת סכין שלא כדין, עבירה לפי ס' 186 לחוק העונשין.
בהליך הפלילי נדון הנתבע, בין היתר, למאסר לתקופה של 7 שנים, מתוכן 5 שנים בפועל.
3.הצדדים הסכימו כי אדון בתביעה ואכריע בה על דרך הפשרה.
4.התובעת טוענת להשלכות קשות של העבירות שנעשו בה על מהלך חייה, על נפשה, על התנהגותה ועל עתידה. יחד עם זה, לא הובאה מטעם התובעת חוות דעת רפואית, אם של פסיכיאטר או של רופא אחר בדבר נכות רפואית בה לקתה עקב מעשי הנתבע.
5.הנתבע חזר על גרסתו כי הוא חף מפשע. בא כוחו הוסיף וטען כי בהעדר חוות דעת רפואית כאמור אין לקבל כי יש לפסוק לתובעת פיצויים בסכום ניכר וכי אין להוסיף פיצויים על מה שנפסק בהליך הפלילי - סך של 50,000 ₪, שהנתבע עד היום לא שילם לתובעת, שכן הוא עדיין מרצה את עונשו וכלוא בבית הסוהר.
כמו כן, ניסה בא כוח הנתבע להראות כי התובעת חזרה למסלול חיים רגיל, היא משרתת בצבא, ועתידה לפניה.
6.באת כוח התובעת הסבירה עוד, כי על רקע עניין משפחתי מסוים נעשה מעשה האינוס כנקמה ובזדון וכי הדבר מצדיק פסיקת פיצויים מהותיים בראש הנזק של כאב וסבל, וכן כי יש להוסיף על כך פיצויים עונשיים.
7.באשר לפיצויים עונשיים, ראוי להפנות לפסיקת בית המשפט העליון, שלפיה מוכרים פיצויים אלה במשפטנו, אך אין לפוסקם במקרים שיסודם ברשלנות, אפילו רבתי (ע"א 1080/07 מיום 08.11.09, ע"א 2570/07 מיום 29.01.09).
אולם, כאשר מדובר בעבירות פליליות, יכול שבית המשפט יפסוק פיצויים אלה (רע"א 1497/06 מיום 10.09.06), ובמיוחד רע"א 9670/07 מיום 06.07.09.
8.בפרשה שברע"א 9670/07 דובר במעשה מגונה שנעשה בילדה בת 6 בשני אירועים שונים. בהעדר חוות דעת רפואית הקובעת נכות נפסק לתובעת, בראש הנזק הלא ממוני, סך של 100,000 ₪ והעתירה לפסיקת פיצויים עונשיים נדחתה.
בבית המשפט העליון נשארה פסיקה זו על כנה ונפסק "כי אם ככלל ייפסקו פיצויים עונשיים במקרים חריגים בלבד, במקרה שנגזר עונש בהליך פלילי מדובר יהיה בחריגים שבחריגים (חריגים עד שקשה לתת להם דוגמא, וייתכן שעסקינן במקרים בהם מסיבה כלשהי לא ניתן היה להשית ענישה פלילית מספקת)... . לפיכך, ככלל, פיצוי עונשי 'יוצדק במקרים חמורים במיוחד או של פגיעה קשה בזכויות חוקתיות, ושיש בו כדי לחזק הרתעה יעילה בשעה שאין המשפט הפלילי חל'...", אם כי "ייתכנו מקרים חריגים שבחריגים בהם ניתן יהיה לפסוק פיצויים עונשיים גם לאחר ענישה פלילית".
9.כאשר אני מנסה לשוות לנגד עיני את המקרה החריג שבחריג, המצדיק פיצויים עונשיים, אני רואה לנגד עיני את זה בו דנתי בת"א 209/05 פלונית נ' מזרחי מיום 01.05.08, בו דובר במעשה אינוס קבוצתי תוך התאכזרות רבה כלפי התובעת.
= 2 =
במקרה הנוכחי מדובר במקרה חמור מעט פחות אשר גם בו נעשה אינוס תוך שימוש בכוח ואיום בסכין. ככלל, סבורני כי הפרשה שעמדה לדיון שם ואפשר שגם הפרשה הנוכחית, שתיהן עשויות לבוא בגדר ה"חריגים שבחריגים", המצדיקים פסיקת פיצויים עונשיים. את הבסיס העיוני לכך הייתי מוצא בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
כבודה של התובעת נפגע קשות על ידי האינוס. כבוד זה, מסופקני אם ניתן יהיה להשיב לה על ידי פסיקת פיצויים בראשי הנזק השונים, לרבות בראש הנזק הלא ממוני, אשר ביכולתם להשיב במידת מה את המצב לקדמותו, אך עדיין המצב המושב בעקבות פיצויים כאלה הוא רחוק ביותר ממצבה של תובעת שנאנסה כפי שהיה לפני מעשה האינוס.
פסיקת הפיצויים בדרך הרגילה הכרוכה בבדיקה רפואית של התובעת, גם על ידי רופא מטעם הנתבע, ובהעלאתה אל דוכן העדים לחזור להעיד ולספר את אשר עבר עליה, אינה פשוטה ויש עימה הצבת קושי ומחסום בפני התובעת. קרש ההצלה לתובעת מסוג זה היא התביעה הנגררת, המסתמכת על ההרשעה ובה ניתן לפסוק פיצויים עבור הכאב והסבל וכן פיצויים עונשיים, אף בלא העדת התובעת ובלא בדיקה כאמור.
יחד עם זה, אינני קובע מסמרות בדבר, שכן הצדדים הסמיכו אותי לפסוק את הפיצויים במקרה דנן על דרך הפשרה.
10.על דרך הפשרה כאמור, נראה לי כי יהא זה הוגן וראוי לפסוק לתובעת פיצויים בסכום של 500,000 ₪. פיצויים אלו ייווספו לפיצויים שנפסקו בנלווה להליך הפלילי.
11.כמו כן ישלם הנתבע לתובעת את הוצאותיה בסכום כולל של 50,000 ₪.
ניתן היום, י"ב שבט תש"ע, 27/01/2010, בהעדר הצדדים.
