עונשין - עבירות – תקיפה - בית המשפט גזר עונשי מאסר בפועל על ארבעת המעורבים בפרשת תקיפת אנשי התקשורת שנשלחו ביוזמתו של דודו טופז, וביחס למרביתם כיבד את הסדרי הטיעון שהושגו עימם.
המדובר בפרשת תקיפתם של אנשי התקשורת אבי ניר, שירה מרגלית וסוכנו לשעבר של דודו טופז, בועז בן ציון, אשר הותקפו ע"י הנאשמים בהוראת טופז ובתיווכו של הנאשם 2, דניאל זנקו. עם כולם הושגו עסקאות טיעון, וביהמ"ש נדרש להן בגזר הדין.
בית המשפט קבע:
על דניאל זנקו, שנאשם כמי שתיווך בין טופז לתוקפים, והואשם בקשירת קשר לביצוע פשע ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, נגזרו 36 חודשי מאסר בפועל, בתוספת 18 חודשים על תנאי למשך 3 שנים, בגין קשירת הקשר והזמנת התקיפות לבקשת טופז.
על הנאשם עואמי, שנאשם במעורבות בתקיפת אבי ניר, נגזרו שנתיים מאסר בפועל + 15 חודשים על תנאי לשלוש שנים אם יעבור עבירת תקיפה נוספת במהלך תקופה זו.
על חיאדרה, אשר נטל חלק משמעותי בתקיפה, ולו הרשעות תקיפה קודמות, נגזרו שלוש שנים בפועל + 18 חודשים על תנאי, וכן הופעל עונש על תנאי נוסף שהיה תלוי נגדו של 30 חודשי מאסר בפועל, ונקבע כי מחצית מהחודשים על תנאי ירוצו במצטבר לעונש בתיק זה, ומחצית בחפיפה.
בית המשפט התייחס להסדרי הטיעון עם הנאשמים, וקבע כי במרבית המקרים נוטה בית המשפט שלא להתערב בהם, למעט במקרים בהם קיימת הצדקה להחמיר עם האשמים כאשר מעשיהם היו חמורים במיוחד. במקרה זה, נקבע כי ההסדרים היו ראויים וסבירים ביחס לראיות שנאספו אודות הנאשמים.
בשם המאשימה: בן זאב; בשם הנאשמים: כהן, כנאענה, פלוס, עין צבי.
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
ת"פ 09-4127
ת"פ 4128/09
בפני: כב' השופט חאלד כבוב
המאשימה: מדינת ישראל - פרקליטות מחוז ת"א - פלילי
ע"י ב"כ עו"ד בן זאב
נגד
הנאשמים: 2. דניאל זנקו
ע"י ב"כ עו"ד כהן
4. איימן זבידאת
ע"י ב"כ עו"ד כנאענה
5. נועם עואמי
ע"י ב"כ עו"ד פלוס
6. סלימאן חיאדרה
ע"י ב"כ עו"ד עין צבי
גזר דין
נאשמים 2, 4, 5 , 6
1.הדיון שבשני התיקים אוחד על פי בקשת הצדדים, ועל כן גזר הדין ניתן במאוחד לגבי הנאשמים 2, 4, 5 ו 6 .
הנאשמים הורשעו על סמך הודאתם, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע העבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן, הסדר שהוצג בפני בית המשפט ביום 14.12.09, מועד שנקבע לצורך שמיעת הראיות בתיק, אך בטרם הספקתי לשמוע ולו עד תביעה אחד, הודיעו הצדדים לבית המשפט על הסדר טיעון כאמור במסגרתו הוגשו לבית המשפט כתב אישום מתוקן והסכם להסדר טיעון.
הנאשמים נותנים את הדין על חלקם בפרשה שבמרכזה עמד דודו טופז ז"ל, שככל הנראה יצא למסע נקמה במתלוננים בתיק, כאשר הוא מגייס את הנאשמים לצורך הוצאה לפועל תכנית שרקם לפגוע במתלוננים, רובם ככולם אנשים הממלאים תפקידים בכירים בתקשורת ובתעשיית הבידור והעיתונות בישראל, על רקע של טרוניות שהיו לטופז כלפי אנשים אלה.
לציין, שהרוח החיה מאחורי כל הפרשה, דודו טופז, שם קץ לחייו ביום 20.8.09, לאחר הגשת כתב האישום כנגדו, כאשר אין מחלוקת בין הצדדים שהוא היווה את הציר המרכזי שסביבו נסבה כל הפרשה נשוא כתב האישום, ומכאן שהפרשה באה לסיומה עם הודאת כל הנאשמים במיוחס להם בכתב האישום, אך יש לזכור שכל אחד ואחד מהנאשמים טען למעורבות שולית ולא מרכזית תוך הפניית האצבע המאשימה כלפי טופז ז"ל - כמי שהגה ויזם את המהלכים, כמי שהיה בעל הענין והרצון לפגוע במתלוננים, כמי שקשר את כל המעורבים בפרשה, כמי ששילם לכל אחד ואחד מהמעורבים סכומי כסף שונים על מנת להניעו לבצע חלקו במזימה וכמי שהיה בעל אינטרס היחידי לפגוע במתלוננים על רקע של היכרות אישית עמם, ויותר נכון על רקע של טינה שפיתח כלפיהם.
האישום כנגד נאשם 5 נועם עואמי
2. האישום הראשון מיוחס לנאשם 5 נועם עואמי, שפעל ביחד עם דודו טופז לפגוע במתלונן אבי ניר (להלן: "ניר") שהוא מנכ"ל חב' קשת, כאשר כתב האישום המקורי ייחס לנאשם 5 עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, בעוד שכתב האישום המתוקן ייחס לו עבירה של סיוע לחבלה בכוונה מחמירה, כל זאת כאשר לפי המפורט בכתב האישום פנה טופז ז"ל לאופיר סספורטס וקשר עימו קשר לאתר אנשים "שישברו לניר את הגוף" באופן שזה יזדקק לאשפוז בבית חולים, הכל תמורת תשלום כספי. טופז מסר לסספורטס את כתובת מגוריו וסוכם על תמורה של 20,000 ₪ בגין מעשה התקיפה, אותו סספורטס פנה לאחר, שזהותו אינה ידועה, האחר פנה לנאשם 5 ולתוקף נוסף שזהותו גם היא אינה ידועה, וסוכם עם האחר אודות תקיפת ניר באופן שתגרם לו חבלה חמורה.
ביום האירוע, בשעת ערב, המתינו הנאשם 5 והאחר לניר בסמוך לגינה ציבורית שליד ביתו, ומשיצא זה עם כלבו לטיול בגינה ובעודו משוחח בטלפון נייד, ניגשו אליו השניים
ולאחר שהאחר ווידא את זהותו, תקף אותו בכך שחבט בגופו בכח באמצעות אלה ובעט בו, כאשר הנאשם 5 נוכח במקום והשניים נמלטו מהמקום תוך שמותירים אותו חבול ומדמם.
לניר נגרמו חבלות חמורות, שבר בעצמו האף, חתכים בפנים ובמצח, שבר בצלע, שבר בזיז רוחבי של חוליית גב, שבר פתוח עם חבלה בגיד יד ימין כאשר כף יד שמאל וברך שמאל הושמו בגבס.
= 2 =
האישום כנגד הנאשם 2 דניאל זנקו
3. לנאשם זה מיוחסים אישומים שלישי, חמישי ושישי.
לפי האישום השלישי, הוא עבר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ותקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, כל זאת בנוגע לאירוע תקיפה של בועז בן ציון, כאשר לפי המפורט בכתב האישום, קשר טופז עם הנאשם קשר לאיתור אנשים המתאימים שיתקפו את בן ציון ויתנו לו מספר סטירות, תמורת סך של 12,000 ש"ח, כאשר טופז מסר לנאשם תיאור כללי של בן ציון ואף נסע עמו לביתו, הצביע על מכוניתו של זה, והנאשם איתר את איברהים עזאם, מסר לו את כתובתו של בן ציון ושילם לו סך של 6,000 ₪ עבור התקיפה, וביום 18.1.09 הגיעו התוקפים שתקפו את בן ציון דרך חלון רכבו, אחד מהם הלם באגרופיו בצווארו של בן ציון, השני הלם באגרוף בפניו תוך שאלה מאיימים עליו, וזה סבל מנפיחות בראשו והמטומות בפניו.
לפי המפורט באישום החמישי, הנאשם קשר קשר ביחד עם טופז ז"ל וביחד עם נאשם 3 (רומן אלייב, שדינו כבר נגזר), לביצוע פשע, כאשר טופז הביע חוסר שביעות רצון מעוצמת
המהלומות שהוטחו בבן ציון, וביקש הפעם מהנאשם לתקוף את בן ציון באופן חמור יותר,
הנאשם 2 פנה פעם נוספת לאיברהים ששלח אחרים לתקוף את בן ציון, וביום 22.4.09 משהגיעו התוקפים לביתו של בן ציון, נעצרו על ידי המשטרה לאחר שנוכחותם עוררה חשד, ובכך סוכלה תקיפתו של בן ציון.
טופז ז"ל העביר לנאשם סך של 20,000 ₪ מהם 10,000 ש"ח לתוקפים ו-10,000 ש"ח למימון שכ"ט עו"ד לייצוגם של אלה בהליך המעצר.
לפי המפורט באישום השישי המיוחס לטופז, לנאשם ולאיימן זבידאת, הוא הנאשם מס' 4 בתיק, קשרו אלה קשר לבצע פשע ולחבול בכוונה מחמירה בשירה מרגלית (להלן: "מרגלית") שהיתה סגנית מנהל חב' 'רשת', כאשר טופז ז"ל פנה לנאשם וסיפר לו על רצונו לפגוע באשה תמורת 30,000 ₪ שישלם טופז לנאשם וזה ידאג שזו תותקף ותגרם לה חבלה חמורה.
במסגרת הקשר מסר טופז לנאשם פתק ובו כתובתה של מרגלית וכן תיאורה של זו, הנאשם העביר את הפרטים לנאשם 6, סלימאן חיאדרה, והורה לו להגיע אליה ולתת לה שתי סטירות, הנאשם הגיע ביחד עם חיאדרה לסביבת ביתה של מרגלית בשכונת צהלה, חיאדרה פנה לנאשם 4 וביקש ממנו לארגן מכונית להסעתו לכתובת, וביום 20.5.09 בשעה 19.50 הגיעו הנאשם 4 ונאשם 6 לקרבת ביתה של מרגלית כאשר נאשם 4 נוהג במכונית, המתינו לה במקום עד אשר זו הגיעה שהיא מלווה בבנה יליד שנת 2002, הנאשם 6 יצא מהמכונית, פנה למרגלית באמרו 'סליחה', ומשהישירה זו את מבטה אליו, תקף אותה שלא כדין באגרופים בפניה בכוונה לגרום לה חבלה חמורה (כתב האישום תוקן באופן שמדובר בשני אגרופים שחבט הנאשם 6 בפניה של מרגלית), מרגלית התמוטטה בכניסה לבית, למקום הגיע בן זוגה אילן שילוח, ושהבחין נאשם 4 בזה, נמלט מהמקום במכונית, בעוד שחיאדרה נמלט מן המקום רגלית ושילוח דלק אחריו, בשלב מסוים התקרב שילוח לחיאדרה, חיאדרה התקרב לחלון רכבו של שילוח, תקף אותו בכך שריסס לעבר פניו גז פלפל שהיה ברשותו ונמלט מהמקום.
למרגלית נגרמו שבר באף, שבר בארובת העין, המטומות בפנים, נפיחות ושפשופים בלחי שמאל ובשפה השמאלית, אושפזה בבית חולים, נותחה בעינה ונזקקה לטיפול רפואי ממושך.
טופז שילם לנאשם 2 סך של 30,000 ₪, מסכום זה עביר הנאשם לחיאדרה 15,000 ₪, וזה העביר לזבידאת (נאשם 4) 2,500 ש"ח תמורת השימוש ברכב כאמצעי לביצוע פשע.
הנאשם הורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וחבלה בכוונה מחמירה .
זבידאת (הנאשם 4) הורשע במתן אמצעים לביצוע פשע, בעוד שחיאדרה (נאשם 6) הורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה סתם .
הסדר הטיעון
4.ביום 14.12.09 הוגש לבית המשפט הסכם להסדר טיעון חתום על ידי פרקליטת המחוז ועו"ד בן זאב מטעם המאשימה, בעוד שכל ארבעת הנאשמים חתמו על ההסכם להסדר טיעון וכך גם באי כוחם של אלה.
בין הצדדים הוסכם על הגשת תסקירי שירות מבחן מטעם ההגנה, ועל הצהרות נפגעי עבירה מטעם המאשימה.
לגבי הנאשמים 2 ו-6 הצהירו הצדדים שאין הסדר לענין העונש והם יטענו באופן חופשי.
לגבי הנאשם 4 איימן זבידאת, הצדדים עתרו במשותף להטלת 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות בכפוף לחוו"ד הממונה וכן מאסר על תנאי, פיצוי כספי וקנס וכן הוסכם בין הצדדים שימי המעצר מיום 31.5.09 ועד 16.7.09 לא ינוכו.
באשר לנאשם 5 נועם עואמי, הצדדים עתרו במשותף להטלת עונש מאסר של שנתיים בפועל ומאסר על תנאי.
לגבי נאשם זה טענה התביעה לריצוי במצטבר למאסר אותו מרצה הנאשם, בעוד שההגנה טענה לריצוי בחופף.
תסקירי שירות המבחן
5.על פי המוסכם בין הצדדים, הוריתי לשירות המבחן להגיש תסקירים לגבי הנאשמים 2 ו-6, אך בשלב מאוחר יותר עתר הנאשם 6 לביטול הבקשה לתסקיר שירות מבחן, כל זאת מטעמים שלא פורטו בפני בית המשפט.
הואיל ומדובר בויתור של הנאשם על 'זכות' שניתנה לו במסגרת הסדר טיעון, והואיל והבקשה הוגשה על ידי הנאשם מפורשות, זאת לאחר שהתייעץ עם בא כוחו, נעתרתי לבקשה והוריתי על ביטול ההחלטה באשר לתסקיר לגבי הנאשם 6.
= 3 =
לגבי הנאשם 4, הוריתי על קבלת חוו"ד הממונה על עבודות השירות הואיל ומדובר בהסדר של מאסר לריצוי בעבודות שירות ולבית המשפט הוגשה חוות דעת חיובית מהממונה, לא היה מקום מלכתחילה להורות על קבלת תסקיר.
באשר לנאשם 5, סברתי שלגביו היה ראוי שיוגש תסקיר, אך במסגרת הסדר הטיעון לא עתר הנאשם לקבלת תסקיר, ואף שלבית משפט אחר הוגש תסקיר אודות הנאשם בשנה האחרונה, תסקיר שניתן היה לעשות בו שימוש גם בהליך הנוכחי, ולכל הפחות היה יכול תסקיר זה לסייע בידי שירות מבחן בהכנת תסקיר לתיק הנוכחי, הרי נוכח עתירת והסכמת
הצדדים נמנעתי ממתן הוראה לשירות המבחן אודות הנאשם, אף שסברתי ועודני סבור שראוי היה שבפני בית המשפט תונח תמונה מפורטת וכוללת באשר לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, בייחוד כאשר מדובר במאסר בפועל לתקופה לא קצרה לגבי נאשם שזהו מאסרו הראשון.
באשר לנאשם 2, הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן שממנו ניתן ללמוד על תפקוד תקין הן במישור האישי והן במישור התעסוקתי, על התפתחות תקינה במשפחה דואגת וחמה, שירות צבאי מלא, עבודה באבטחה במקומות שונים משך שנים ובשיווק מערכות מים, נישואין וגירושין בהסכמה וללא בעיות מיוחדות, ניהול מערכת יחסים יציבה בשנים האחרונות, מעורבות באירוע בעל גוון פלילי שהסתיים בשל"צ ללא הרשעה.
בפני שירות המבחן תיאר הנאשם היכרות קרובה עם טופז, שהיה שכנו בבנין המגורים, קשר קרוב, הערצה ותחושת גאווה על עצם ההיכרות, רצון תמידי למלא אחר כל מאוויו של טופז, מעורבות בפלילים כפועל יוצא של הגררות אחרי בקשות של טופז וקושי של הנאשם לסרב לכל בקשה שהוצגה לו, ואישיות פאסיבית.
שירות המבחן התרשם מחוסר אמינות בדיווחיו של הנאשם, מתוך חשש להשלכות ולהשפעות של אמירות אלה על מצבו המשפטי, וגם כשביטא חרטה ובושה, לא היה משכנע. עוד התרשם שירות המבחן שהנאשם אינו מסוגל לקחת אחריות מלאה בביצוע העבירות ולהתייחס לאלימות בה נקט ולתוצאות הקשות של המעשים, ועל כן העריך שהוא אינו יכול להעזר בגורם טיפולי, ועל כן נמנע מכל המלצה אודותיו.
הצהרת נפגע עבירה של אבי ניר ושירה מרגלית, העתק מתעודות רפואיות של אלה בעקבות מעשה התקיפה, צילומים מהשטח, ולוח צילומים ובו 4 תמונות של הגב' שירה מרגלית בבית חולים איכילוב ביום התקיפה (ניתן צו האוסר פרסום תמונות אלה, שסומנו על ידי במ/10).
6.עיינתי בעשרות העמודים מתיקו הרפואי של המתלונן אבי ניר, החל מסיכום אשפוז מבית חולים איכילוב, שם הוא התקבל למחלקה ביום 24.11.08 ושוחרר ממנה ביום 27.11.09 כאשר בתיק מספר תעודות של סיכום אשפוז במחלקות שונות, עיינתי בבדיקות הרפואיות, הצילומים, בדיקות ה-C.T, מעבדות ומחלקות שונות, אישורים ממכון הפיזיותרפיה, מרפאה אורטופדית, מרפאה כירורגיה פלסטיק, הכל כמפורט בקלסר שהוגש וסומן על ידי ת/2.
מהצהרת נפגע עבירה עולה כי תיאור מעשה התקיפה הינו 'עשיר' הרבה יותר מזה שמפורט בכתב האישום, מר ניר מתאר את פניית שני הגברתנים אליו לבירור זהותו, ומיד לאחר מכן חבטות שחטף בכל חלקי גופו בעוצמה רבה באלה, בעיטות שבעטו בו, אירוע שנמשך כנצח בעיניו כאשר המכות כוונו לראשו והוא נאלץ להגן על ראשו באמצעות ידיו ובירכו, מכות שנפסקו רק לאחר התערבות של אחד השכנים שפתח בצעקות לעבר התוקפים, תוך הותרתו מדמם, משם נלקח באופן מיידי לטיפול בבית חולים לצורך עצירת הדימום בראשו.
המתלונן מוסיף ומציין כי עד היום הוא סובל מפגיעות אלה, עדיין זקוק לניתוח באף, סובל מכאבים בגבו ובבירכו, מתקשה בתנועות אצבעות יד ימין, חש בכאבי ראש, נגרם לו קושי נפשי, בנותיו סבלו מחרדה עקב מצבו הקשה, חלה פגיעה בתפקודו היומי מאז האירוע, נקבעו לו אחוזי נכות בשיעור של 27% בתחום האורטופדי, 27% בתחום אף אוזן גרון, 20% כתוצאה מפוסט טראומה, ו-1% בתחום הנוירולוגיה, כך שסך כל הנכות הרפואית המשוקללת עומדת על 62%.
מר ניר צירף להצהרת נפגע עבירה את חווה"ד של המומחים התומכות בגירסתו זו.
עיינתי גם כאמור בהצהרת נפגעת עבירה של הגב' שירה מרגלית, שתיארה את אירוע התקיפה באמצעות אגרופים בפניה ביום האירוע בשעת ערב משהגיעה לביתה ביחד עם בנה הקטין, כאשר התקיפה אירעה בכניסה לבית ובנה הקטין נמלט לתוך הבית בזעקות ובכי, בהמשך איבוד הכרה והתעוררות בחלוף מספר דקות, פירוט החבלה שנגרמה לה בפניה, שטפי הדם, הנפיחות בעיניים, השפשופים בפנים, שבר באף ובארובת העין, אשפוז בבית חולים והתוצאות הקשות של מעשה הפגיעה שחייבו התערבות כירורגית לשחזור רצפת ארובת העין, העובדה שנדרשה לה תקופת החלמה של 3 חודשים בהם שהתה בביתה, הצורך בקבלת עזרה בתחום הנפשי לצורך התגברות על פחדים שתקפו אותה, הטראומה שחווה בנה הקטין, השינוי בהתנהגותו של זה, הקשיים בשינה, הקושי שלו לחזור ללימודים בבי"ס, הטיפול הפסיכולוגי שזה נזקק לו, העובדה שגם בן זוגה הותקף על ידי התוקפים באמצעות גז פלפל שרוסס על פניו, העובדה שכל תפקוד בני המשפחה נפגע עקב וכתוצאה ממעשה התקיפה.
עיינתי גם בסיכומי המחלה שצורפו, התרשמתי בעיקר מהתמונות שצורפו לתצהיר.
מדובר בתמונות קשות לצפיה, המתעדות אירוע של אלימות ברוטאלית ואכזרית ביותר שננקטה כלפי המתלוננת, על לא
= 4 =
עוול בכפה וללא כל היכרות עם התוקפים כאשר אלה מפליאים בה את מכותיהם, והכוונה לנאשם 6 שהגיע למקום במכוניתו של נאשם 4.
מתקשה אני לראות כיצד זה שני אגרופים בלבד גרמו לנזק שעיוות את פניה של הגב' מרגלית, שהרי כתב האישום המתוקן מייחס לנאשם 6 שתי מכות אגרוף בפניה של המתלוננת, אך עיון בשלל התמונות מלמד על נפיחות בשתי עיניה של המתלוננת, שהיא תולדה של מכות קשות שספגה בחלק זה של הפנים, נפיחות גדולה באזור השפתיים, שבר ודימום באף, שריטות לאורך צד ימין של הפנים, כך שסימנים אלה מתיישבים יותר עם האמור בהצהרת הנפגע בדבר תקיפה קשה יותר מזו המתוארת בכתב האישום המתוקן, אך יחד עם זאת בית המשפט כאמור מוגבל בעובדות כתב האישום כפי שהובאו על ידי המאשימה ובהן הודה הנאשם.
יחד עם זאת, אינני יכול להתעלם מחומרת הפגיעה הנראית לעין באופן בולט ביותר מתמונות אלה.
הנימוקים להסדר הטיעון
7.ב"כ הצדדים ניסו לשכנע את בית המשפט לכבד את הסדר הטיעון בנוגע לאותם נאשמים שהסדר הטיעון כלל המלצה משותפת להטלת עונש מוסכם, הכוונה לנאשמים 4 ו-5.
א. באשר לנאשם 4, הצדדים טענו בפני, והדברים לא נסתרו בשום ראיה שהוצגה לבית המשפט, שחלקו של זה היה מוגבל מאד והוא הסתכם בכך שהוא הסכים לספק שירותי נהיגה לנאשם 6 שהיה בסוד העניינים של מעשה התקיפה, כאשר הנאשם 6 הוא שביצע הלכה למעשה את מעשה התקיפה של המתלוננת שירה מרגלית, בעוד שהנאשם 4 יושב ברכב ונמלט מהמקום מיד לאחר הגעתו של אילן שולח, בן זוגה של הגב' מרגלית.
הסדר הטיעון שהוצג לפני בית המשפט כלל הפנייתו לממונה על עבודות השירות הואיל והצדדים עתרו במשותף ל 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות, כל זאת בנוסף לכארבעים ושבעה ימים בהם היה נתון הנאשם במעצר , ותקופה זו לא תנוכה מעונש המאסר.
גם ב"כ המאשימה וגם ב"כ הנאשם הציגו בפני בית המשפט את הסדר הטיעון, שאינו מקל עם הנאשם ביחס לעונשים שהוטלו על מעורבים אחרים, כאשר אין ספק שחלקו של נאשם זה הוא הפחות חמור מכל המעורבים האחרים בפרשה.
ב"כ הנאשם הוסיף וציין שצירוף 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות לאותם 47 ימים שהנאשם היה נתון במעצר מאחורי סורג ובריח וחודשים רבים בהם הוא משוחרר בתנאים מגבילים, מביא לתוצאה ענישתית חמורה מזו שהוטלה על מעורבים אחרים בפרשה, על אף שאין מחלוקת שחלקו חמור פחות מחלקם של אלה, ועל כן עתר לכבד את הסדר הטיעון.
עו"ד בן זאב ציינה בפני בית המשפט את העובדה שמחומר הראיות עולה שהנאשם לא ידע מה עומד להתרחש בזירה וכלפי מי הולך להתבצע מעשה עבירה, קיבל שכר של 2,500 ₪, מדובר בבחור צעיר בן 22, אין לו הרשעות קודמות, סיים 12 שנות לימוד.
גם ב"כ הנאשם ביקש לכבד את ההסדר, הוסיף שהנאשם לא היה בסוד הקשר, לא ידע את הפרטים, לא ידע את מי הולכים לתקוף, ציין שהשותפים האחרים לקשר נדונו האחד ל-7 חודשים מאסר, ואחרים ל-9 חודשי מאסר.
אציין כבר בשלב זה שהסדר הטיעון שהוצג בעניינו של הנאשם 4 הוא הסדר סביר וראוי, הן ביחס לחלקו בכתב האישום (עבירה של מתן אמצעים) והן ביחס למידת מעורבותו בפרשה, ובעיקר ביחס לעונש שהוטל על מעורבים אחרים בפרשה, כך שהעונש שעליו המליצו הצדדים אינו חורג מרמת הענישה המקובלת, בשים לב לעובדה שמדובר בבחור צעיר, נעדר הרשעות קודמות, שנותן את הדין לראשונה בחייו בגין מעורבותו החלקית כמפורט לעיל.
ב.באשר לנאשם 6, אין לגבי נאשם זה הסדר מוסכם.
עו"ד בן זאב הצהירה בהגינותה הרבה שהואיל וחלק מהנאשמים, כמו הנאשם הזה, הודה במיוחס לו בעת שנחקר במשטרה, ולרשויות התביעה לא היה קושי ראייתי, הרי לגבי הנאשם 'הטיעון הוא פתוח'.
עוד טענה עו"ד בן זאב שהסדרי הטיעון בתיק הינם פועל יוצא של קושי ראייתי שניצב בפני המאשימה ועל כן היכן שהיה לה קושי שכזה, הגיעו הצדדים להסדר הכולל ענישה מוסכמת, בעוד שהיכן שלא היה למאשימה קושי, היא העדיפה שלא להגיע להסדר שכזה.
עו"ד בן זאב טענה שהנאשם הוא בגדר שכיר חרב שמילא הוראות בלי לסטות מהן, מיוחסים לו מעשי תקיפה של שירה מרגלית, אילן שילוח וקשירת קשר, לנאשם הרשעות קודמות, לחובתו עבר עשיר הכולל 8 רישומים פליליים, מאסר על תנאי חב הפעלה בן 7 חודשים, ריצה עונש של 8 חודשי מאסר.
מדובר אמנם בבחור צעיר בן 33, שחי בתל אביב ב-10 שנים האחרונות, תלוש ממשפחתו, שעבד
כמאבטח במועדונים, שאין הרבה נקודות זכות לטובתו למעט הודאתו, ביצע את העבירה באכזריות, מבלי ליתן את הדעת לעובדה שהתקיפה בוצעה בביתה מבצרה של הגב' מרגלית, ליד בנה בן ה-7, בהמשך תקף את בן זוגה כאשר בני המשפחה צופים במעשה התקיפה, ציינה את העובדה שמדובר בתצפיות ומעקבים שביצע הנאשם עובר ליום התקיפה, הדגישה את התוצאות החמורות של מעשה התקיפה.
עוד הוסיפה התובעת שמדובר במעשה עבירה שעבר הנאשם תמורת בצע כסף, סכום נכבד של 15,000 ₪, ועל כן עתרה היא להטלת עונש מאסר משמעותי עליו, הפעלת עונש המאסר על תנאי במצטבר, ובשים לב לריבוי עבירות האלימות בחברה בשנים האחרונות, הרי הגיע השעה למצות עם הנאשמים את הדין ולהכביד את העונש למען הרתעת הרבים.
= 5 =
ב"כ הנאשם ביקש כמובן להקל מחומרת מעשי הנאשם, שלא היה בדרג העליון של המעורבים בפרשה, אלא בדרג השלישי כאשר מעליו נמצאים דודו טופז היוזם וההוגה, ומתחתיו נמצאים כל אותם מתווכים שקשרו קשר עם טופז וגייסו את אותם נאשמים כמו הנאשם הזה, לצורך ביצוע עבירת התקיפה, תוך העברת חלק מהכסף לתוקפים, והיתרה נשמרה בידי המתווכים.
עו"ד עין צבי הדגיש את העובדה שהנאשם לא הצטייד בכלי נשק חם או קר, אף לא באלה או במקל ושזהו מקרה נדיר שבו נאשם מורשע בביצוע עבירה לפי סעיף 329 לחוק העונשין כשהחבלה הנגרמת באמצעות מכת אגרוף.
הוסיף וציין שעל פי העובדות המוסכמות בכתב האישום המתוקן, הוא הטיח במתלוננת שתי מהלומות, לאחריהן נסוג מהמקום, לא רצה לפגוע בה יותר מכך, ומכאן הצורך לבחון את מעשיו ביחס למעורבים האחרים בפרשה, ביחס למקומו במדרג הנאשמים, ביחס למצוקה הכלכלית ממנה סבל, שדירבנה אותו ופיתתה אותו לבצע את המעשים תמורת סכום שהוצע לו על ידי אחרים שניצלו את מצוקתו, ביקש להדגיש את העובדה שהנאשם הודה, הביע חרטה ומתבייש במעשיו.
באשר לעברו הפלילי של הנאשם, ביקש עו"ד עין צבי להדגיש את נסיבות חייו הקשות של הנאשם, העובדה שהוא נאלץ לעזוב את ביתו ולחיות בתל אביב מגיל צעיר ביותר, תוך שהוא עובד בעבודות שונות ומזדמנות, הכל כדי להמנע מכל מעורבות פלילית, לפני 6 שנים הכיר את בת זוגו ולהם ילדה משותפת בת 5 חודשים, נעדר כל מסגרת מכווינה, שסבל מקשיים ומשבר בזהות, שהובילו אף לשנות את שמו לשם עברי, הורשע בעבר לרוב בגין עבירות אלימות במסגרת עבודתו כשומר ומאבטח, הפנה לאמור בגזר דינו של השופט דן מור שהטיל עליו עונש מאסר בפועל ומאסר על תנאי, הכל בגין עבירת אלימות במסגרת עבודתו, לעובדה שמשנת 2004 אין לו הסתבכויות עם רשויות החוק, ולפסיקה שקבעה רמת ענישה של עד 4 שנות מאסר לגבי עבירה על סעיף 329 בנסיבות חמורות יותר של שימוש בנשק חם או קר.
עיינתי גם במסמכים שהוגשו על ידי ב"כ של הנאשם לגבי מצבו הרפואי נכון להיום בשב"ס ודו"ח הפעולה שהוגש על ידי הסניגור באשר לנסיבות מעצרו והפגיעה שנגרמה לו.
ג. באשר לנאשם 5 נועם אועמי, הנאשם יליד שנת 1982, לחובתו 4 רישומים פליליים, נדון בשנת 2009 בגין עבירה של דקירה ונשפט לשנת מאסר בפועל.
על פי הסדר הטיעון עתרו הצדדים להטיל עליו מאסר לתקופה של שנתיים וכן מאסר על תנאי.
עו"ד בן זאב הצהירה בפתח טיעונה לעונש שהיא ערה לעובדה שההסדר מקל עם הנאשם במידה מסוימת, כל זאת נוכח חומרת הפגיעה שנגרמה לאבי ניר.
באשר לשיקולים שהביאו את הפרקליטות להציג הסדר מקל זה, עתרה עו"ד בן זאב לבית המשפט לבחון את עמדת הפרקליטות על רקע של היותה מייצגת את האינטרס הציבורי, אשר מצדיק מחד החמרה עם מבצעי עבירה של אלימות קשה, ברוטאלית ואכזרית, אך מאידך, בהעדר תיאור מפורט של התוקפים, בהעדר תיאור מפורט של הנאשם, בהעדר ראיה הקושרת את הנאשם באופן ישיר למעשה התקיפה, היה על הפרקליטות לשקול בין קבלת ההסדר המקל עם הנאשם שבצידו עונש מאסר לתקופה של שנתיים, לבין האופציה של ניהול משפט ארוך ומייגע שהסיכוי להרשעה אינו מובטח בלשון המעטה הואיל וראיות התביעה נסמכות באופן בלעדי על ראיות נסיבתיות שאין כל וודאות שיביאו בסופו של דבר להיווצרות של מארג ראיות הנדרש לצורך הרשעת נאשם בפלילים.
אמנם האלה ששימשה לתקיפתו של אבי ניר נמצאה בביתו של הנאשם אך זו נמצאה דווקא בחדרו של אחיו, אולם זו ביחד עם איכון הטלפון שלא ניתן לקבוע על סמכו את כיוון נסיעת הנאשם ביום האירוע (שאין ספק שהיה בקרבת מקום לגינה בה הותקף אבי ניר), עומדים למאשימה לרועץ והצדיקו בשל כך את קבלת העמדה לפיה עדיף בנסיבות אלה להסתפק בעונש מתון ובלבד שהנאשם יתן את הדין, גם אם באופן חלקי, על מעשיו, וירצה עונש של מאסר בפועל וכך ייצא שהאינטרס הציבורי לא נפגע בצורה מהותית.
עוד הפנתה עו"ד בן זאב לעובדה שמדובר בעבירת סיוע ועתירתה על כן להטלת שנתיים מאסר במצטבר לעונש אותו מרצה הנאשם כעת.
באשר לניכוי ימי המעצר, עתרה זו לניכוי חלקי ביותר, מיום 29.12.09 ועד יום מתן גזר הדין, שהרי לגבי התקופה הקודמת הנאשם אמנם היה עצור בתיק זה אך במקביל הוטל עליו עונש מאסר בגין עבירה אחרת של דקירה, ועל כן, דווקא נוכח העובדה שמדובר בהסדר מקל, אין זה ראוי להעניק לנאשם הקלה נוספת.
ב"כ הנאשם, עו"ד פלוס, ביקשה גם היא לפרט את הנסיבות שהביאו את הצדדים להסכים להסדר טיעון זה, הפנתה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, לעובדה שזהו מאסרו הראשון, להתעללות שחווה בילדותו, לרצח אחיו בהיותו בן 15, לאביו ששם קץ לחייו בהיותו בן 20, להסתבכויותיו עם רשויות החוק מגיל צעיר עקב משברים שחווה, לתקופה ארוכה בה תיפקד באופן ראוי ולא הסתבך עם רשויות החוק, לעובדה שהוא לא נטל חלק פעיל במעשה התקיפה, והרשעתו היא תולדה של נוכחות במקום, לעובדה שהוא הורשע בעבירת סיוע ולא בעבירה מושלמת, ולעובדה שבעצם הודאתו יש לראות נטילת אחריות והבעת חרטה כמו גם חיסכון זמן של העדים.
באשר לאופן שבו ירצה הנאשם את עונש המאסר, עו"ד פלוס הפנתה להוראות סעיפים 43, 45 לחוק, לגבי אופן נשיאת עונש שעה שלא נקבע על ידי בית משפט שהוא ירוצה במצטבר, תמכה טיעונה זה בפסיקה, הוסיפה שהעבירה נשוא התיק בוצעה כחודשיים לפני העבירה שבגינה הוטל עליו עונש מאסר בבית משפט השלום בכפר סבא בגין עבירת דקירה,
= 6 =
לעובדה שאילו היה מצרף את שני התיקים, היה מרצה עונש אחד בלבד.
באשר לניכוי ימי המעצר, טענה זו שגזר הדין בבית משפט השלום ניתן ב 8.7.09 תוך ניכוי ימי מעצרו, והוא עצור בתיק מזה 7 חודשים ושבוע, ועל כן גם אם בית המשפט יקבע שעונש המאסר ירוצה במצטבר, עדיין יש מקום לנכות את ימי המעצר עד להטלת עונש המאסר, ומיום 29.12.09 ועד יום מתן גזר הדין בתיק זה, תקופה המצטברת לכדי 46 ימים.
עיינתי בשורה ארוכה של מסמכים שהוגשו על ידי עו"ד פלוס הנוגעת לטיפולים נפשיים שעבר הנאשם, מסמכים הנוגעים לפטירת בני משפחתו, סיכומי מחלה לאורך תקופות ארוכות של הנאשם על טיפולים במח' הפסיכיאטרית, מסמכים של המוסד לביטוח לאומי, מסמכים רפואיים בנוגע לאמו של הנאשם.
ד.באשר לנאשם 2, דניאל זנקו, זה הורשע בביצוע עבירות בשלושה אישומים, ותפקידו על פי תפיסת התביעה הינו יותר מאשר מתווך, שהרי הנאשם השתתף בתצפיות, קיבל מידע ישירות מטופז ז"ל, העביר מידע זה לתוקפים, בחר את התוקפים עצמם, שילם להם את הכסף לאחר שנטל לעצמו חלק מהתמורה, ובעצם היווה שכיר חרב שביצע עבירות תמורת תשלום, כמו גם הפיק רווח נוסף מעצם החברות עם טופז ז"ל והכבוד שמעשיו הקנו לו בעיני זה.
התביעה ראתה במעשי התוקפים, שלוחיו של זנקו, כאילו מעשיו שלו הם, על כל המשתמע מהם לרבות התקיפה בביתם מבצרם של המתלוננים, חומרת הפגיעה שנגרמה להם, האכזריות והרוע שבמעשים, משך הזמן הארוך, כארבעה חודשים כמו גם דחיית טענתו של הנאשם שהוא נסחף אחרי טופז וביצע את רצונו של זה מבלי להפעיל שיקול דעת עצמאי משלו.
התביעה ביקשה לראות בנאשם זה כמי שנמצא ברובד העליון מבחינת מדרג הנאשמים השותפים למעשי התקיפה, שהרי הנאשם קיבל הוראות ישירות, והיה שלוחו, שותפו ועושה דברו של טופז ז"ל, כך שיש לקבוע שמיקומו במדרג מחייב ואף מצדיק התייחסות מחמירה יותר אליו מאשר ליתר הנאשמים, גם אם בסופו של דבר לא הוא בעצמו היה זה שתקף את המתלוננים באמצעות אלה או אגרופים.
מטעם הנאשם העידו מספר עדי אופי, לרבות גיסתו של הנאשם ואחיו, אשר פירטו בפני בית המשפט על אופיו ואישיותו של הנאשם, העידו עליו כמי שהינו מוגבל ביכולותיו, כמי שנוצל על ידי טופז בשים לב לאמון המוחלט שהוא נתן בו, כמי שביקש לרכוש את קרבתו של טופז גם תמורת ביצוע מעשים שאינם עולים בקנה אחד עם אופיו ודרכו הנורמטיבים.
עו"ד כהן הוסיף וציין שהלכה למעשה חלקו של הנאשם היה בתיווך כפי חלקם של נאשמים אחרים בפרשה זו והכוונה לאותו איברהים עזאם שגם הוא תיווך, אך בניגוד לנאשם הוא לא הודה במיוחס לו ונדון במסגרת הסדר טיעון לשנת מאסר בגין מעורבותו באישומים השלישי והחמישי.
עו"ד כהן הוסיף וציין שהעובדה שהנאשם הודה בעוד שהנאשמים עזאם ועואמי לא הודו, אינה מצדיקה בפני עצמה החמרה עם הנאשם דווקא שהרי הדעת לא סובלת מצב שבו נאשם מודה במיוחס לו, ישא בעונש חמור יותר מנאשם אשר כופר במיוחס לו כאשר חלקם של השניים שווה וזהה, ומה שמאבחן ביניהם הינו הרכיב של הודאה או כפירה.
הסניגור הוסיף וטען שאינטרס הציבור מצדיק הקלה מסוימת עם הנאשם שמודה במיוחס לו על פני נאשם שביצע אותן עבירות אך כפר במיוחס לו, שהרי יש בצידה לא רק חסכון בזמן שיפוטי, חסכון בזמנם של העדים, מניעת אותה חוויה טראומטית מקרבנות העבירה שעה שהם נדרשים להעיד בבית משפט על שאירע להם, חיסכון במשאבים של רשויות החקירה והתביעה - כל אלה לבטח אינם מצדיקים החמרה עם אותו נאשם המודה במיוחס לו על פני נאשם הכופר באותן עבירות.
עו"ד כהן ביקש לשכנע את בית המשפט שמדובר בנאשם נורמטיבי באופן כללי, שמתחרט, מתנצל ומכה על חטא, באופן שאף התובעת עצמה מצאה לנכון באופן חריג לציין בפתח טיעונה שהאמור בהמלצת שירות המבחן אינו משקף את התרשמותה האישית, שהרי גם היא מתרשמת מחרטתו של הנאשם ומתחושת הצער שמלווה אותו מאז ביצוע העבירות.
הנאשם פנה בעצמו, במכתב, לגב' מרגלית, ובדברים מלאים בתחושה של אשמה ונטילת אחריות, ביקש ממנה סליחה, כאשר הוא מוסיף ומציין שלפי נוסח כתב האישום המתוקן, הפניה לתוקפים היתה מוגבלת למתן סטירות, מבלי שיהיה מודע שבנה הקטין ישהה במחיצתה. הוסיף וציין שחומרת הפגיעה שנגרמה לה פחותה מזו שנגרמה לאבי ניר, ואין מקום להשוות בין השניים.
8.פרשה זו מגלה תמונה קשה של קשר שנקשר על ידי דודו טופז ז"ל עם אחרים על מנת להוציא לפועל תכנית של מסע נקמה אכזרי באנשים מתחום התקשורת והבידור, ככל הנראה על שום סירובם של אלה להענות לפניותיו של זה למייזמים כאלה ואח' בתחום התקשורת והבידור, סירוב אשר העלה את חמתו של טופז ז"ל עד לדרגה שהוא ככל הנראה איבד את יכולת חשיבתו הקוגנטיבית במידה כזו או אחרת והיה מוכן לפגוע באותם קרבנות פגיעה של ממש מבלי ליתן את הדעת לנזק שעלול להגרם להם לרבות פגיעות פיזיות ונפשיות.
טופז ז"ל פנה לנאשם זנקו שהוא שכנו באותו בנין מגורים והכירו היטב כמי שעוסק בתחום האבטחה והשמירה, עניין אותו בתכניתו הנפשעת לפגוע באי אלו אנשים אשר אכזבו אותו ולא עמדו בציפיות שהוא פיתח, הביע את רצונו המלא לשלם לאלה אשר יאותו להוציא לפועל את תכניתו הנפשעת, והכל מתוך ייצר נקמני ומתוך חוסר יכולתו של זה להשלים עם סירובם של אותם אישים לשתף עמו פעולה במייזמים שהוא הציע תוך שהוא מביע לא אחת את השתאותו נוכח סירובם של אלה, ואת תחושת הפגיעה והעלבון שחש נוכח 'עזות המצח' של אותם אישים אשר הרהיבו עוז לדחות
= 7 =
מייזמים שהוצעו על ידו, ולטעמו היה במייזמים אלה פוטנציאל אדיר להצלחה.
לטופז ז"ל היה תיאבון ורצון לפגוע באותם אישים, בתחילה על מנת לרצות את עצמו על תחושת העלבון והאכזבה שחש, אך בהמשך הוא לא הסתפק בכך, ובמקרה של בועז בן ציון הוא ביקש מהתוקפים לחזור פעם נוספת ולתקוף אותו תוך שהוא מציין מפורשות דבר רצונו לגרום לו פגיעה חמורה יותר מזו שנגרמה לו בפעם הראשונה, ובכך גבר תיאבונו בחלוף הזמן עד כדי רצון של ממש לפגוע פגיעה קשה מאד בקרבנות ולא להסתפק בפגיעה מינורית, הוא הרחיב את המעגל הפוטנציאלי של הנפגעים מפעם לפעם, ובשל העובדה שלא סבל מחסרון כיס, יכול היה לאתר שכירי חרב אשר היו נכונים להוציא לפועל את תכניתו תמורת בצע כסף, סכומים לא מבוטלים ששולמו על ידו לאותם אנשים ששירותיהם נשכרו לצורך פגיעה בקרבנות שנבחרו על ידו.
מעשי התקיפה באבי ניר ובשירה מרגלית הם כה חמורים עד אשר היו מצדיקים הטלת עונש של מספר שנות מאסר על מבצעי עבירות אלה, שהרי יש לזכור שאותם מבצעי עבירות לא הכירו כלל ועיקר את הקרבנות, לא התעניינו בסיבה לתקיפה, לא נתנו את דעתם לנסיבות האישיות של אותם קרבנות, אם הם נשואים, רווקים, מה גילם, מה מקצועם, על איזה רקע נקשר הקשר לפגוע באותם קרבנות, ועוד נסיבות אשר מוכיחות בעליל שהנאשמים שתקפו את הקרבנות, כולל תקיפתו של בועז בן ציון, פעלו בנחישות ובקור רוח להוציא לפועל תכנית נקמנית, לגרום לפגיעה פיזית ממשית באותם קרבנות תוך גילוי אדישות מוחלטת לנכות שעלולה להגרם להם או אף לתוצאה קשה יותר.
העבירות בהן הורשעו הנאשמים הינן עבירות חמורות כאמור, שהרי במעשיהם מוכיחים הנאשמים שהם היו נכונים לבצע עבירות תקיפה חמורות ביותר כלפי קרבנות עבירה תמורת סכומי כסף ששולמו להם, והעובדה שלכל נאשם ונאשם שנותן את הדין קיימות נסיבות אישיות המצדיקות בדרך כלל הקלה מסויימת איתם, איננה יכולה לבטל את משקלו של האינטרס הציבורי של מיצוי הדין עם מי שפוגע באחרים חפים מפשע.
יש להטיל על הנאשמים עונש שיש בצידו מסר של הרתעה ממשית, שימחיש בפני הנאשמים וגם בפני אחרים את חומרת מעשיהם, שהרי למתלוננים נגרמו נזקים פיזים ונפשיים לא מבוטלים על לא עוול בכפם, נזקים שהותירו בהם צלקות של ממש.
יפים לענייננו דברים שנאמרו בע"פ 8314/03, שיהד נ' מ"י, כפי שפורסם באתר תק-על 2005(2) 3016 (2005):
"בית המשפט חייב להעלות את תרומתו הצנועה במלחמה הקשה שיש לחברה בישראל באלימות הגוברת והולכת ברחובות ובבתים, ותרומה זו תמצא את ביטויה בעונשים החמורים ששומה עליהם על בתי המשפט לגזור על מעשי אלימות שפשו במקומנו כמגפה.
עלינו למוד את הרחמים שבלבנו את המידה הראויה להם, הרי ידענו כי כל מי שנעשה רחמן במקום אכזרי, סופו שנעשה אכזרי במקום רחמן.
ייצא קול מבית המשפט ויילך מקצה הארץ ועד קצה... וככל שייעצם מעשה האלימות כן תארך תקופת המאסר"
הסדרי הטיעון המוסכמים לגבי נאשמים 4 ו-5
9.באשר לנאשם 4 איימן זבידאת, אין ספק שחלקו של הנאשם הינו במדרג הנמוך ביותר מבין הנאשמים בפרשה זו, וזה הורשע בעבירה של מתן אמצעים לביצוע פשע כאשר הסכים להסיע את הנאשם מס' 6 במכוניתו, ביודעו שזה הולך לבצע מעשה עבירה של תקיפה, כל זאת תמורת סך של 2,500 ש"ח.
הצדדים המליצו לבית המשפט להטיל עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים, כל זאת מבלי לנכות תקופה של כחודש וחצי בהם היה נתון במעצר מאחורי סורג ובריח.
כמו כן, העתירה לעונש כללה עתירה להטלת קנס כספי או פיצוי כספי, והצדדים הסבו את תשומת לבו של בית המשפט לעובדה שהנאשם שוחרר מזה חודשים רבים בתנאים מגבילים עליהם הקפיד עד עצם היום הזה.
בבואי לבחון את העונש המומלץ לגבי הנאשם ביחס לנאשמים אחרים בפרשה זו, לנאשם 3 שכבר נדון בפני ולשני נאשמים נוספים שכבר נדונו בפני כב' השופט רוזן (עזאם איברהים ומוחמד יונס), הרי אין ספק שחלקו של הנאשם הזה אינו שווה ערך לחלקם של האחרים שנדונו כאמור לעונשי מאסר של 12 חודשים, 9 חודשים, ו-7 חודשים .
אם אתחשב בתקופת המעצר של כחודש וחצי בה היה נתון הנאשם, אליה אוסיף את תקופת המאסר לריצוי בעבודות שירות, הרי שיש ממש בטענת הסניגור שעונש זה שווה ערך לעונשים שהוטלו על הנאשמים האחרים אף שמעשיהם היו חמורים יותר מחלקו של הנאשם שבפני, וזאת ללא כל צל של ספק.
לפיכך מוצא אני לקבוע שהסדר הטיעון בעניינו של הנאשם הזה הינו סביר ביחס לעונשים שהוטלו על הנאשמים האחרים, ועל כן אני מכבד את הסדר הטיעון תוך קביעת סכום פיצוי שמשקף באופן חלקי ביותר את הנזקים שנגרמו למתלוננת הגב' שירה מרגלית, ואני מטיל על הנאשם 4 איימן זבידאת, את העונשים הבאים:
א.מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים (אין לנכות את תקופת המעצר).
ב. 6 חודשי מאסר, אך הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים עבירה בה הורשע.
ג.אני מחייב את הנאשם לפצות את המתלוננת הגב' שירה מרגלית בסכום של 25,000 ₪ אשר יופקדו על ידי הנאשם במזכירות בית המשפט תוך 60 יום מהיום ויועבר באמצעות הפרקליטות למתלוננת
= 8 =
ד. הנאשם ישלם קנס כספי בסך של 3,000 ₪ או חודשיים מאסר תחתיו.
הקנס ישולם עד ליום 15.2.2010.
ה.הואיל והתקבלה חוות דעת חיובית מהממונה על עבודות השירות, אני קובע שהנאשם ירצה את עונש המאסר בעבודות שירות במשרד איכות הסביבה בסחנין, בימים א-ה בין השעות 08.00-15.00 וישלים את עבודות השירות במלואן, שאם לא כן מוזהר הוא שהממונה רשאי להורות על המרת עבודות השירות במאסר מאחורי סורג ובריח.
הנאשם יחל בעבודות השירות ביום 16.2.2010.
באשר לנאשם 5 נועם עואמי
אילולא הסדר הטיעון, היה ראוי להטיל על נאשם זה עונש חמור בהרבה מזה שהוסכם עליו בהסדר הטיעון.
גם לאחר תיקונו של כתב האישום וייחוס עבירה של סיוע לנאשם, בנוסף לקשירת הקשר, הרי עיון במסמכים הרפואיים שתיעדו את חומרת הפגיעה במתלונן אבי ניר מלמד שמדובר בתקיפה בעלת אופי אכזרי וברוטאלי תוך גרימת נזקים חמורים ובלתי הפיכים, הכל פי שעולה מהתיעוד הרפואי שצורף לתצהיר קרבן העבירה.
מי שמוכן להשתתף במעשה של תקיפה ברוטאלית באמצעות אלת בייסבול כלפי אדם שאינו מכיר והכל על רקע של בצע כסף, צריך לדעת שהמחיר שהוא צריך לשלם על מעשים אלה בא לידי ביטוי בעונש מאסר ממושך .
שקלתי פעם אחר פעם את טיעוני הצדדים לעונש ואת הנימוקים אשר הביאו את המאשימה להסדר טיעון מקל עם הנאשם, ובסופו של דבר מצאתי לקבוע שהפרקליטות הפעילה שיקול דעת מקצועי וראוי בבואה לשקול בין האפשרויות שעמדו בפניה.
אין להתעלם מהעובדה הבלתי מעורערת שהתשתית הראייתית שעמדה לרשות התביעה במקרה זה אינה מושלמת בלשון המעטה, והיא מתבססת רובה ככולה על ראיות נסיבתיות שאין לדעת כיצד בית המשפט היה מכריע לגביהן ואיזה משקל היה ניתן להן בסופו של הליך לאחר שמיעת ראיות בתיק.
בלא מעט מקרים בית המשפט מביע את חוסר שביעות רצונו מהסדרי טיעון שמוצגים בפניו, שהרי הרצון לחסוך בהליכים משפטיים אינו חזות הכל, ובמקרים לא מעטים היה ראוי להותיר את מלאכת גזירת הדין והפעלת שיקול הדעת לבית המשפט דווקא גם תוך נטילת סיכון מבחינת רשויות התביעה שבסופו של הליך משפטי אותו נאשם יזוכה.
הרשעה בדין אינה חזות הכל, כך באופן כללי וכך במקרה שבפני, אך יחד עם זאת בית המשפט בוחן בכל מקרה ומקרה את שיקול הדעת שהופעל על ידי הפרקליטות, אם עומד הוא במבחנים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון, של שמירה על האינטרס הציבורי וקיום יחס הולם בין התמורה שניתנת לנאשם ביחס לחומרת מעשיו.
במקרה שבפני הצהירה ב"כ המאשימה עו"ד בן זאב בגילוי לב ראוי שבחינת התשתית הראייתית הותירה יותר מאשר סימן שאלה אם בית המשפט היה מרשיע את הנאשם לאחר שמיעת ראיות, כל זאת בהתבסס על הראיות שעמדו בפני המאשימה וכוללות מציאת אותה אלת בייסבול, עם ה-D.N.A של המתלונן בביתו של הנאשם אך בחדרו של אחיו דווקא, ואותו איכון טלפוני המלמד על המצאו של הנאשם בקרבת מקום לזירת האירועים, אך מבלי לקבוע מסמרות מה היה כיוון הנסיעה של הנאשם והאם ניתן לקבוע באופן פוזיטיבי את דבר המצאו של הנאשם בזירה בזמן אירוע הפגיעה.
הפרקליטות שקלה את טבען ועוצמתן של הראיות שעמדו לרשותה ובסופו של דבר הגיעה לכלל מסקנה שבנסיבות הענין ראוי לבחון אופציה של הקלה מסויימת עם הנאשם בעונש אליו עתרה, אך בצד הקלה זו הסכים זה לרצות עונש של מאסר בפועל לתקופה של שנתיים מאחורי סורג ובריח.
באשר למחלוקת שנותרה בין הצדדים אם עונש זה ירוצה בחופף או במצטבר לעונש אחר שמרצה הנאשם כיום, הרי פרטתי ולא בכדי את גדר ההתלבטות שהיתה לי לגבי כיבוד ההסדרים בתיק זה, כל זאת כדי להבהיר שכל עונש אליו עתרה המאשימה נמצא ברף התחתון של החומרה של המעשים בהם הורשעו הנאשמים, ועל כן אינני רואה כל מקום להקלה כלשהי לגבי הנאשם, ומבחינתי העונש של שנתיים מאסר ירוצה במצטבר לכל עונש אחר אותו נושא הנאשם כעת - כאשר בקביעה זו יש כדי לאזן במידה אף פחות מראויה מטובת ההנאה הרבה שקיבל הנאשם בעצם העתירה לעונש מקל.
לפיכך אני מטיל על הנאשם 5 נועם עואמי, את העונשים הבאים:
א.24 חודשי מאסר בפועל, שיצטברו לכל עונש מאסר שמרצה הנאשם כעת.
מתקופת המאסר יש לנכות את התקופה בה היה נתון הנאשם במעצר בתיק זה, מיום 29.12.09.
ב.15 חודשי מאסר, אך הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר על עבירה בה הורשע או על כל עבירת אלימות אחרת מסוג פשע.
באשר לנאשמים 2 ו-6
א.האם ראוי בנסיבות הענין לגזור גזירה מהעונש שהוטל על כל הנאשמים בפרשה זו באשר לעונש הראוי להטילו גם על הנאשמים 2 ו-6 .
נאשמים אלה הודו במיוחס להם, ועל פי דברי עו"ד בן זאב, הרי לגבי אלה שהודו לא היה לתביעה כל אינטרס להגיע להסדר שיכלול עתירה לעונש משותף הואיל ונאשמים אלה לא כפרו במיוחס להם כפי שעשו יתר הנאשמים בפרשה זו במידה כזו או אחרת, לפיכך לתביעה לא היה קושי להוכיח את מעשיהם ומכאן עמדתה שלא להגיע איתם להסדר
= 9 =
מוסכם באשר לעונש המומלץ.
בית המשפט אינו מחוייב לאותם שיקולים של התביעה, כאשר על בית המשפט שגוזר את דינו של הנאשם לשים לנגד עיניו גם את עיקרון אחידות הענישה שנגזר מעיקרון השיוויון של הנאשמים בפני החוק שהוא בסיס ויסוד בתורת הענישה המוכרת, על פיו במצבים דומים, כאשר נסיבותיהם של הנאשמים אינן שונות זה מזה באורח ניכר וכאשר חלקם במעשה אינו שונה גם הוא, ראוי עד כמה שניתן להפעיל כלפיהם אותן אמות מידה של ענישה, ולהטיל עליהם את אותו עונש.
כך נקבע זה לא מכבר בע"פ 2287/09, אבי והבה נ' מ"י, שניתן על ידי בית המשפט העליון ביום 25.1.2010:
"משמעות הכלל היא שמקום בו מורשעים שניים בביצוע עבירה בצוותא-חדא, אחריותם המשותפת תבוא בעיקרון לידי ביטוי בעונש דומה שיוטל עליהם"
כפי שנקבע בשורה ארוכה של פסקי דין ע"פ 9792/06, חמוד נ' מ"י, "נבו" מאגר משפטי (2007), ע"פ 9937/01 חורב נ' מ"י, פ"ד נח (6) 738, ע"פ 6672/03 קמינסקי נ' מ"י, פ"ד נח (2) 442.
ב.לא רק שעיקרון אחידות הענישה מחייב את בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העונשים שהוטלו על נאשמים שונים באותה פרשה, תוך מתן משקל למאפיינים ייחודיים לכל נאשם ונאשם על פי נסיבותיו ועל פי חלקו במעשים, טובת ההנאה שצמחה לו וכיוצ"ב שיקולים רלוונטיים, אלא שבית המשפט מחוייב לבחון האם מתקיימות נסיבות המצדיקות אבחנה בעונש שראוי להטילו על הנאשמים, והכוונה בראש ובראשונה להודאה של אותם נאשמים במיוחס להם.
" ... אותן נסיבות שיש בהן להצדיק את ההסדר מבחינת הענין הציבורי, הן גופן, ברוב רובם של המקרים, נסיבות מקלות מבחינתו של הנאשם.
אם, לדוגמא, רואה התביעה, מתוך שיקול ציבורי, חשיבות לזמן השיפוטי שנחסך עקב ההודאה, האם לא ניתן לומר כי הפן האחר של שיקול זה הוא שיש להקל עם נאשם אשר מודה? והוא הדין בדוגמא אחרת, בה מוכן הנאשם לשתף פעולה עם התביעה, לגלות חלקם של אחרים בפרשה ולהעיד כנגדם במשפטם. התביעה מגיעה עמו להסדר טיעון, כיוון שמאינטרס הציבור הוא שהעבריינים האחרים יורשעו ויענשו"
(ראה דברי כב' השופט א' גולדברג, פרשת מרקוביץ, פ"ד מז (2) 1 , 15-16).
ג.השיקולים ששקלה התביעה בעניינם של הנאשמים האחרים, דהיינו הקושי הראייתי בהוכחת חלקם של אלה, פעלו הם לטובת אותם נאשמים אך אינם יכולים לפעול לרעת הנאשמים שהודו מלכתחילה במיוחס להם, והודאתם סייעה בידי המאשימה לגבש כתב אישום כנגד יתר המעורבים בפרשה.
החמרה בעונשו של נאשם שמודה ביחס לנאשם שכופר עומדת בסתירה מוחלטת לאינטרס הציבורי שבעידוד נאשמים להודות במיוחס להם, ובכך יקודמו שלל אינטרסים ראויים, ביניהם: חיסכון מזמנם של העדים, מניעת הטראומה של מסירת עדות מאותם קרבנות עבירה בעיקר בעבירות חמורות, חיסכון במשאבים של רשויות החקירה והתביעה, חסכון בזמן שיפוטי, הודאת הנאשם במיוחס לו ונטילת אחריות על ידו, הפללת נאשמים אחרים, נכונות להעיד כנגד מעורבים אחרים, ועוד כהנה וכהנה שיקולים ראויים שראוי לזקוף לטובת נאשם שמודה במיוחס לו ובעיקר לטובתו של נאשם אשר בעדותו מפליל את שותפיו ומביע נכונות להעיד כנגדם.
אם התביעה לא שקלה שיקולים אלה, בית המשפט לא יכול להתעלם מהם, כך ראוי לעשות וכך סברתי שראוי לנהוג בנאשמים אשר הודו ובהודאתם סייעו בידי המאשימה לגבש ראיות כלפי מעורבים אחרים בפרשה.
ד.מובן מאליו שחלקו של נאשם 2 אינו שווה ערך לחלקם של הנאשמים האחרים, שהרי מעורבותו היא בעלת משקל סגולי משמעותי יותר מחלקם של האחרים, הקשר הישיר נוצר בינו לבין טופז ז"ל, הוא הסכים לשמש כזרועו הארוכה של טופז בין על מנת לרצותו ובין על מנת לזכות באהדתו, קרבתו וכספו של טופז - הקשר בין השניים נמשך מספר חודשים ומעורבותו של הנאשם בשלושה אישומים שונים.
מאידך, עומדים לנאשם גם נקודות זכות שפורטו על ידי סניגורו באופן מלא, ונשמעו גם מפי עדי האופי, מדברים של הנאשם עצמו, מנוסח המכתב שנשלח על ידו לגב' שירה מרגלית.
לנאשם רישום אחד פלילי ללא הרשעה, אינו צעיר בימים, תפקודו היה נורמטיבי ולו משפחה דואגת.
באשר לנאשם 6 סלימאן חיאדרה
חלקו חמור יותר במובן זה שהוא נטל חלק ממשי במעשי התקיפה, לנאשם הרשעות קודמות, לחובתו עבר עשיר הכולל 8 רישומים קודמים, מאסר על תנאי חב הפעלה בן 7 חודשים, ריצה כבר עונש מאסר בפועל, כל זאת על אף גילו הצעיר, בן 23.
הנאשם הורשע באותה פרשה של תקיפת הגב' שירה מרגלית, תקיפת בן זוגה אילן שילוח, הורשע בעבירה לפי סעיף 329 שלצידה עונש של עד 20 שנות מאסר, כאשר האכזריות שהתלוותה למעשה התקיפה של הגב' שירה מרגלית ניכרת היטב בתיעוד הרפואי שצורף, בתצהיר קרבן העבירה ובעיקר בארבע התמונות הקשות שהוגשו לעיון בית המשפט ומהן ניתן ללמוד היטב על חומרתה של הפגיעה.
הנאשם, כאמור, ביצע תצפיות קודמות ונמנע מתקיפתה של הגב' מרגלית במועד מוקדם יותר כשראה אותה נושאת
= 10 =
תינוקת על ידיה, אך באירוע הקונקרטי הוא תקף אותה כאשר בנה בן ה-7 צפה במעשה התקיפה באופן שהתקיפה הותירה צלקת בנפשו של זה, שהצריכה קבלת טיפול מקצועי כפי שעולה מתצהירה של הגב' מרגלית.
הנאשם קיבל סך של 15,000 ₪ תמורת מעשה התקיפה, סכום כסף משמעותי, ואמנם בכתב האישום המתוקן צויין שמדובר בשתי מכות בלבד, אך כבר צויין לא אחת שבבוא בית משפט לבחון את אופיה וחומרתה של הפגיעה, חייב הוא לשוות לנגד עיניו את מימדי גופו של התוקף, עיסוקו של זה (במקרה שלנו מדובר במי ששימש מאבטח במועדונים, בעל מימדי גוף גדולים באופן בולט), אל מול מימדי גופו של הקרבן, כך שמכת אגרוף או סטירה הם שונים בתכלית כאשר המכה הינו אדם בעל מיומנות לחימה או מתעמל בפיתוח גוף ועוצמת מכתו עולה הרבה על מעוצמת מכתו של אדם רגיל, מקל וחומר כאשר התקיפה מופנית כלפי אשה.
בסופו של דבר, ובשים לב לחלקם של הנאשמים שבפני ולשיקולי הענישה שמניתי לעיל, שמחייבים מחד הקלה מסויימת עם הנאשמים ביחס לנאשמים אחרים (משום הודאתם ונכונותם להעיד לגבי חלקם של נאשמים אחרים), ומאידך, מחייבת החמרה ביחס לנאשמים אחרים (עברו המכביד של הנאשם 6, מאסר על תנאי שתלוי ועומד כנגדו, חלקו באירוע התקיפה, ומיקומו של נאשם 2 במדרג גבוה יותר מיתר הנאשמים, מעורבותו בשלושה אישומים וכיוצ"ב), מצאתי בסופו של דבר להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים:
על הנאשם מס' 2 אני מטיל:
א.מאסר בפועל לתקופה של 36 חודשים, בניכוי ימי מעצרו.
ב.18 חודשי מאסר, אך הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה בה הורשע או כל עבירת אלימות מסוג פשע.
ג.קנס כספי בסך של 3,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תחתיו.
ד.אני מחייב את הנאשם לפצות את המתלונן באישום השני, בועז בן ציון, ואת המתלוננת באישום השישי, גב' שירה מרגלית, בסכום של 20,000 ₪ כל אחד, שיופקדו על ידו בקופת בית המשפט ויועברו באמצעות הפרקליטות למתלוננים.
על הנאשם מס' 6 אני מטיל:
א.מאסר בפועל לתקופה של 30 חודשים, בניכוי ימי מעצרו.
ב.אני מורה על הפעלת עונש מאסר על תנאי של 6 חודשים אשר הוטל על
הנאשם בת"פ 2220/05 (בימ"ש שלום, ת"א), גז"ד מיום 14.2.07.
עונש המאסר המותנה יופעל חציו במצטבר, ובחציו בחופף, כך שסך הכל ירצה הנאשם 33 חודשי מאסר בפועל .
ג.18 חודשי מאסר, אך הנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו עבירה בה הורשע או כל עבירת אלימות מסוג פשע.
ד.קנס כספי בסך של 3,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תחתיו.
ה.אני מחייב את הנאשם לפצות את המתלונן בועז בן ציון, בסכום של 5,000 ₪, שיופקדו על ידו בקופת בית המשפט ויועבר באמצעות הפרקליטות למתלוננים.
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
ניתן והודע היום 1.2.2010 במעמד ב"כ הצדדים, הנאשמים 2, 4, 5 , 6
