מיסים - מכס – סיווג טובין - בית המשפט קיבל תביעה להשבת כספים ששילמה התובעת למכס ביתר תחת מחאה, לצורך שחרור מקלחונים שייבאה מחו"ל, בקבעו כי הסיווג החדש שנקבע ע"י אגף המכס למקלחונים אינו מתאים למהות הטובין.
במשך שנים ייבאה התובעת מקלחונים מחו"ל, ובמשך שנים סווגו המקלחונים תחת סיווג 76.10 לצו תעריפי המכס כ"מבנים מחמרן" וחויבו בשיעור מכס בסך 10%. ואולם, הנתבע החליט לשנות את סיווג המקלחונים שייבאה התובעת, ובשל כך עלה שיעור המכס ל 12%, ובעקבות כך, נדרשה התובעת לשלם סכום העולה על הסכום הרגיל, ולבסוף נאלצה לשלמו תחת מחאה לצורך שחרור הסחורה.
לטענת התובעת, שינוי הסיווג ע"י הנתבע אינו תואם את מטרות תעריפי המכס להתאמת הסיווג למהות הטובין, כאשר הסיווג החדש מתייחס לרכיב הזכוכית במקלחונים במקום לייחס את הדומיננטיות לחמרן, שהינו הרכיב הדומיננטי במקלחונים.
לטענת הנתבע, זכותו לשנות את הסיווג לסיווג שנראה לו הנכון ביותר.
בית המשפט קבע:
בהוראות המכס לא קיימת התייחסות או סיווג ספציפי למקלחונים, ולכן קבע הנתבע סיווג שנראה לו המתאים ביותר.
מבחני הפסיקה לקביעת סיווג מתאים לפי תעריפי המכס קובעים כי הסיווג ייעשה לפי מהות הטובין המדובר, השימוש בו, בניסיון להתאים לו סיווג המתאים והקרוב ביותר, מתוך התחשבות בפונקציונליות שלו והעדפתה על החומר ממנו עשוי הטובין.
במקרה זה, שונה הסיווג של המקלחונים לסיווג המתייחס לרכיב הזכוכית מהם עשויים המקלחונים, אולם אין בכך התאמה לטובין עצמו, שכן הרכיב הדומיננטי למקלחונים הינו החמרן, שהינו מפורט יותר, ואילו לזכוכית יש תחליפים רבים במקלחונים, לעומת החמרן.
עוד נקבע כי בדיקת הסיווג ע"י הנתבע בוצעה באופן מדגמי ושטחי, לעומת בדיקת התובעת, שהציגה מחקר מעמיק באמצעות ח"ד מומחה, כי הסיווג המתאים ביותר הינו הסיווג שהיה קיים במשך שנים, ששיעור המס עליו עומד על 10% במקום השיעור שחל על הסיווג החדש, שהינו כאמור 12%.
לפיכך נקבע, כי פרשנות התובעת את המקלחונים לעניין סיווג לפי תעריפי המכס עדיף על פני הסיווג החדש של הנתבע, ולכן חייב ביהמ"ש את הנתבע להשיב לתובעת את סכום המכס ששילמה בעודף ותחת מחאה.
התביעה התקבלה.
בשם הצדדים: לא צויין.
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ת"א 08-11986
בפני: כב' השופט מנחם קליין
התובעת: סניטק מוצרי אמבטיה בע"מ
נגד
הנתבעת: מדינת ישראל - אגף המכס ומע"מ
פסק דין
רקע
סניטק מוצרי אמבטיה בע"מ (להלן: "התובעת") הינה תאגיד ישראלי הרשום ברשם החברות ועוסק בתחום ייבוא ושיווק מוצרי אמבטיה, מקלחונים, ארונות אמבטיה, ברזים וכיו"ב.
תביעתה של התובעת הינה להשבת כספי המכס ששילמה "תחת מחאה" למדינת ישראל - אגף המכס והמע"מ (להלן: "הנתבעת") זאת על בסיס סיווג אשר לגישת התובעת הינו שגוי.
התובעת ייבאה במשך שנים רבות מקלחונים מחו"ל ובגינם שילמה תשלומי מכס תחת סיווג 76.10 לצו תעריפי המכס שכותרתו "מבנים מחמרן" ובפרט משנה 9030 שכותרתו "מבנה שהותקנה בו זכוכית". במהלך כל שנות הייבוא עת ייבאה התובעת את המקלחונים הנדונים סווגו המקלחונים בסיווג 76.10 כשהמכס בגינו הינו בשיעור 10%. התובעת שכרה את שירותיה של חברת עמילות המכס נח ניב בע"מ שביצעה את הנפקת הרשימונים וטיפלה בשחרור הטובין מהמכס.
ביום 29.4.07 קיבלה התובעת הודעה מאת הנתבעת בדבר חיוב ויצירת גירעון שבו צויין הסיווג החדש: "מקלחונים מזכוכית המחוזקים עם פרופילים של חמרן סיווגם בפרט 7020030/8 וזאת עפ"י הנחיות סווג 3(3)(ב)" (העתק המכתב צורף כנספח ד' לכתב התביעה). כתוצאה מהכללת המקלחונים תחת סיווג זה שיעור המס הועלה ל 12%. הנתבעת שילמה, אגב מחאה, את שיעור המס הנדרש בגובה 12%, בכדי לשחרר את הסחורה.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה בקשר לסיווג הנכון והמתאים, ביחס למקלחונים אותם מייבאת התובעת, על פי צו תעריף המכס והפטורים ומס קניה על טובין, התשס"ז-2007 (להלן: "צו תעריפי המכס"). האם יש לסווג את המקלחונים כעמדת התובעת על פי פרט מכס 9030-76.10 שכותרתו "מבנים מחמרן שהותקנה בהם זכוכית" פרט החייב במכס בשיעור 10% או לחילופין כעמדת הנתבעת בפרט מכס 70.20.0030 שכותרתו "מבנים מזכוכית" פרט החייב במכס בשיעור 12%.
בתאריך 24.6.07 פנתה התובעת בכתב לנתבעת באמצעות בא כוחה, פירטה את נימוקיה וביקשה לבטל את סיווג המקלחונים תחת סיווג פרט 70.20. (צורף כנספח ז' לכתב התביעה)
בתאריך 17.7.07 הודיעה הנתבעת בכתב (נספח ח' לכתב התביעה), כי היא דוחה את טענותיה של התובעת במכתבה מתאריך 24.6.07. הנתבעת ציינה כי הסיווג נעשה בהתאם לאופי העיקרי של המוצר אשר לגישתה הינו זכוכית. אופיו העיקרי של המוצר יכול שיקבע על פי סוג החומר הצבור כמותו, משקלו, ערכו, או על פי תפקיד החומר המרכיב ביחס לשימושם של הטובין.
התובעת טוענת כי הסיווג הנכון ביותר הינו פרט 9030-76.10 ומלינה על כך שהנתבעת בחרה שלא להגיב על טענתה זו. נוסף על כך מלינה התובעת על כי הנתבעת בחרה להתעלם מהפרמטרים של ערכו ותפקידו של המאפיין העיקרי , שכן החומר העיקרי הינו החמרן.
לאור זאת, נעשתה פניה נוספת והפעם למעריך הראשי בבית המכס באשדוד בו חזרה התובעת על בקשתה לביטול הסיווג החדש או לחילופין לסווגו בהתאם למאפיין העיקרי שהינו החמרן ולא הזכוכית. גם פנייה זו לא הביאה לביטוח הסיווג (מכתב תשובתה מיום 6.9.07 צורף כנספח י' לכתב התביעה).
בנספח יח' לכתב התביעה צירפה התובעת את מלוא הרשימונים אותם שילמה תחת מחאה החל ממועד קבלת הודעת החיוב ושינוי הסיווג.
הפירוט מובא בטבלה שלהלן:
= 2 =
מספר רישומון תאריך
1. 781 7.6.07
2. 289 20.6.07
3. 532 1.7.06
4. 144 17.7.07
5. 477 29.7.07
6. 653 8.8.07
7. 080 13.8.07
8. 565 25.10.07
9. 095 19.9.07
10 227 3.10.07
11 847 11.10.07
12 155 5.10.07
13 501 25.10.07
14 577 8.11.07
15 182 28.11.07
16 208 28.11.07
בתאריך 12.1.09 דחיתי את בקשת הנתבעת לסלק חלק מהתביעה על הסף בטענת התיישנות על פי סעיף 154 לפקודת המכס. משכך נקבע התיק להוכחות.
בתאריך 2.6.09 העידו בפני מר סרחן טהלא ומר ניב נוח מטעם התביעה, ומר בוריס קורפו מטעם ההגנה. הצדדים הגישו סיכומים בכתב בתאריך 2.7.09 (התובעת) ובתאריך 6.9.09 (הנתבעת).
דיון
המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה בשאלת סיווג הטובין. בהוראות המכס לא קיים סיווג ספציפי למקלחונים, ומשכך נקט כל צד בסיווג שנראה נכון בעיניו.
בפנינו שאלה רבת פנים, אשר להכרעה בה נצרכים שיקולים רבים. אין חולק כי המס מבטא פגיעה בזכות הקניין, המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אותה משיתים השלטונות על הפרט (ראו: א' יורן "המהפכה החוקתית במיסוי בישראל" משפטים כג (תשנ"ד) 55). ברם, זכות הקניין אינה חזות הכל. שומה עלינו לזכור כי גבייתו של מס מן האזרחים הכרחית לתפקודה התקין של המדינה המודרנית וחיונית היא לקיומה וכפי שפסק כב' השופט (כתוארו אז) א' ברק בע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2) 76 (להלן - "עניין קיבוץ חצור"), כדלקמן:
"מס אינו עונש. מס אינו פגע רע שיש לדכאו. מס הוא צורך חיוני שיש לקיימו".
יתר על כן, השאלה בנוגע לפגיעת דיני המס בקניין הפרטי כרוכה בשאלה הכללית בדבר היקף ההגנה על זכות הקניין. המדינה המודרנית, ששוב אינה אך "שומר לילה", אינה יכולה להימנע מלהתערב בשוק הפרטי, ומלהסב בנסיבות מסוימות פגיעות בזכות הקניין הפרטי. משום כך, אין הגדרתו של הקניין, והגדרתה של הפגיעה בו, לצורכי המשפט החוקתי זהות להגדרות המוכרות במשפט הפרטי. ההגנה על זכות הקניין אינה אבסולוטית, ותכופות נגזר עליה להתמודד עם ערכים מתחרים, עד שתבוא לכלל האיזון הראוי.
וכפי שציין כב' השופט ברק בעניין קבוץ חצור (שם בעמ' 77):
"אחד מאותם עקרונות כלליים, שהוא רלבנטי לחקיקת מס, הוא השמירה על חופש הפרט ועל הקניין הפרטי וההגנה עליהם מפני התערבות שלטונית. בהניחו עקרון זה נר לרגליו ובהעדר כוונת מס ספציפית, עשוי השופט להגיע למסקנה, השוללת הטלת מס שיש בה פגיעה בחופש הפרט ובקניין...
...לעתים עשוי השופט למצוא עצמו במצב, שבו לשון החוק נשארה סתומה, שכן לא עלה בידו לחשוף מתוך החוק ותולדותיו מטרה חקיקתית, שתדריך אותו בהסרת הספק. במקרה זה על השופט לפרש את חוק המס על רקע עקרונותיה הכלליים של השיטה. אחד מאותם עקרונות כלליים, שהוא רלוואנטי לחקיקת מס, הוא השמירה על חופש הפרט ועל הקניין הפרטי וההגנה עליהם מפני התערבות שלטונית. בהניחו עיקרון זה נר לרגליו ובהעדר כוונת מס ספציפית, עשוי השופט להגיע למסקנה, השוללת הטלת מס שיש בו פגיעה בחופש הפרט ובקניין. זאת, לדעתי, המשמעות, שיש ליתן לעיקרון, שחוק מס יש לפרש באופן דווקני".
לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לקבל את התביעה והכל כפי שיפורט להלן.
= 3 =
בע"א 2102/93 מדינת ישראל נ' מירון מפעלי תעשיות הגליל (ממ"ת) בע"מ נא (5) 160, עמוד 165-166 נקבעו המבחנים לפיהם יש לסווג טובין:
"ההכרעה במחלוקות דוגמת זו שבפנינו כוללת כמה שלבי פרשנות. בשלב הראשון, יש להבהיר את טיבם ואת מהותם הפיזיים של הטובין המצויים בלב המחלוקת. המדובר בתיאור של מאפייני הטובין ובתוך כך עמידה על טיבם, על השימוש שנעשה בהם בפועל, על החומרים שמהם הם עשויים, על תכונותיהם וכיוצא באלה. תיאור זה נועד להוות נקודת מוצא להחלתן, בשלב השני, של הנורמות המשפטיות הקבועות בתוספת הראשונה לצו. אפיון הטובין ייעשה על סמך ראיות, לרבות חוות-דעת מומחים המובאות בפני בית-המשפט, התרשמות השופט מן הטובין בהסתמך על ניסיון חייו וידיעתו השיפוטית (וראה לעניין זה ר"ע 530/82 עטר חברה למסחר בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל [1]).
בשלב השני אפוא יש להבהיר את משמעותם המשפטית של פרטי המכס הנוגעים לעניין. פרשנותם של פרטי המכס תיעשה לאור תכלית החקיקה ובהתאם לכללי הפרשנות המקובלים, תוך ניסיון לתחום את קשת הטובין אשר פרט מכס זה או אחר חל עליהם.
בשלב השלישי, יפנה הפרשן למלאכת סיווג הטובין, אשר מהותם הובהרה בשלב הראשון, לפי פרט מכס זה או אחר אשר משמעותו המשפטית נחשפה בשלב השני. זוהי מלאכת ה"התאמה" בין הטובין לבין פרט המכס המתאים לו. הסיווג, יכול שיהיה מיידי ופשוט. לא אחת, לאחר שהובהרה מהותם של הטובין ונחשפה הפרשנות הנכונה של פרטי המכס, לא נותרת אלא אפשרות סיווג אחת בלבד. כזה היה המצב בר"ע 530/82 הנ"ל [1], שבו קבע בית-המשפט כי המוצר שלפניו הינו עט - ולא מילוי לעט - על סמך הבנתו את מהותו ואת מאפייניו של אותו מוצר שהיה בפניו ועל סמך פרשנותו את פרטי המכס שבתוספת".
וכן בהמשכו שם (עמוד 168-171):
"פרשנות החוק צריכה להיות סבירה ומעוגנת בלשונו, אך עליה גם לקדם הלכה למעשה את תכליתו. ...אמת-מידה לסיווגו הישיר של מוצר מסוים כחייב במכס (או במס קנייה) לפי פרט זה או אחר של התוספת הרלוונטית לצו, יש להידרש למבחן הייעוד השימושי העיקרי של מוצר מסוים. כפי שאומר השופט שמגר: "לעניין אמות המידה המנויות, אשר בהן יש להיעזר, מקובלת עלי הגישה, לפיה יש לבחון את המהות התיפקודית של המטלטלין..." במקרה כאמור, נכון יהיה אם ייבחר הסיווג הדומיננאטי, היינו אותו סיווג המשקף בצורה הקרובה ביותר את אופיו העיקרי של המיתקן..." (ר"ע 483/85 הנ"ל [3], בעמ' 768)".
ראוי להזכיר גם את דברי עמיתתי כב' השופטת אושרי פרוסט - פרנקל בת"א (ת"א) 37036/05 אברהם כהן ידיות ופרופילים בע"מ נ' מדינת ישראל אגף המכס והמע"מ בעמ' 8 :
"דהיינו, מבחן המהות הפיזית של המוצר אינו מוכרע לפי המראה או היעוד, אלא לפי הפונקציה שאותה הוא ממלא. זה הוא הקריטריון המכריע של מלאכת סיווג הטובין:נ לפי טיבו, תכונותיו ותפקודו של המוצר. השימוש והיעוד יכולים להוות כלי עזר פרשני בלבד".
לאור המבחנים שהפסיקה העמידה יש לבחון את הטובין נשוא התביעה, סיווגו, מהותו, והסיווג הקיים המתאים ביותר לו מבין הסיווגים הקיימים. כן עולה מהאמור כי לא החומר ממנו עשוי הטובין הוא הגורם המכריע אלא הפונקציה אותה ממלא הטובין.
אין מחלוקת בין הצדדים כי הטובין נשוא התביעה הינם מקלחונים שמרכיביהם הם חמרן (אלומיניום) וזכוכית.
בתחילה חשוב לציין כי התובעת הציגה מסמך (סומן כת/2) ממנו עולה כי הנתבעת עצמה כבר סיווגה מקלחונים בסיווג 76.10 וקבעה שלא מדובר בלוחות זכוכית.
בנוסף, התובעת הביאה לעדות את עמיל המכס העוסק במקצועו שנים רבות מאוד ובעל ניסיון וידע רב (שורה 25 דף 35 לפרוטוקול מתאריך 2.6.09). הוא תאר את נוהל סיווג המוצר לצורך המכס (ראה שורה 11 דף 36 לפרוטוקול מתאריך 2.6.09), עדותו עשתה עלי רושם אמין ומקצועי ביותר.
הנתבעת הביאה לעדות את מר בוריס קורפו. זה העיד כי הוא מהנדס טקסטיל (ראה שורה 6 עמוד 42 לפרוטוקול מתאריך 2.6.09). הוא הודה כי לא הוא מי שבדק בפועל את המקלחונים נשוא התביעה (ראה שורה 5 עמוד 43 לפרוטוקול מתאריך 2.6.09) וכן העיד כי אף לא התרשם במו עיניו מהמקלחונים טרם סיווגם (ראה שורה 24 עמוד 42 לפרוטוקול מתאריך 2.6.09). אף הבדיקה המדגמית שנעשתה במקלחון לא הוא זה שעשה אלא נציגה אחרת מטעם הנתבעת (ראה שורה 26 עמוד 44 לפרוטוקול מתאריך 2.6.09). הוא העיד כי המידע לא נאסף על ידו (ראה שורה 24 עמוד 47 לפרוטוקול מתאריך 2.6.09).
הנתבעת נמנעה להביא את מי שבדקה את המקלחונים הן בחינה בקטלוג והן בבחינה המדגמית, היא לא הביאה עד מומחה שייתן הסבר מניח את הדעת מדוע בחרה לסווג את המקלחונים דווקא בסיווג בו בחרה (ראה שורה 16 עמוד 45 לפרוטוקול מתאריך 2.6.09). לבד מהבאת מהנדס המתמחה בטקסטיל לא הביאה הנתבעת מהנדס טכני שתחום התמחותו קרוב יותר לאביזרים מורכבי חמרן וזכוכית מאשר לחומרי בד (טקסטיל) (ראה שורה 18-19 עמוד 46 לפרוטוקול מתאריך 2.6.09).
אף הבדיקה שנעשתה על ידי מי שבדקה בפועל את המקלחונים כדי לסווגם לא היית בחינה מדוקדקת אלא מדגמית
= 4 =
ובקטלוג בלבד (ראה שורה 21 דף 44 לפרוטוקול מתאריך 2.6.09) וזאת לעומת עמיל המכס של התובעת שהעיד כי דרך עבודתו בהכנת הרשומונים היא לראות את הטובים עצמו אותו מעוניין להנפיק עבורו רשומון וכך הוא מסווגו (ראה שורה 11 דף 36 לפרוטוקול מתאריך 2.6.09).
באמנת בריסל אין הגדרה למונח מקלחון אך יש הגדרה למונח "מבנה" בפריט 73.08 וממנו ניתן ללמוד על הגדרת מבנה וזו סיבת התייחסות התובעת בתצהירה לפרט זה:
"For the purpose of this heading, these structures are characterized by the fact that once they are put in position, they generally remain in that position. They are usually made up from bars, rods, tubes, angles, shapes, sections, sheets, plates, wide flats including so called universal plates, hoop, strip, forgings or casting, by riveting, bolting, welding etc".
סבורני כי סיווג פרט מכס 76.10-9030, שכותרתו "מבנים מחמרן שהותקנה בהם זכוכית" הינו מפורט ועדיף על פני סיווג פרט 70.20-0030, שכותרתו "מבנים מזכוכית". בעוד סיווג פרט מכס 76.10 (נספח ב' לתצהיר התובעת) כולל את כל מרכיבי המקלחון נשוא התביעה (חמרן + זכוכית). סיווג פרט 70.20 (נספח ו' לתצהיר) כולל את מרכיב הזכוכית בלבד ואינו כולל כלל את מרכיב האלומיניום, משכך יש להעדיף את פרשנותה של התובעת על פני פרשנותה של הנתבעת לעניין הסיווג המתאים לנשוא התביעה. פרשנות זו מתיישבת עם דעת כב' השופט משה גל מבית המשפט המחוזי בת.א. 1447/96 תנה תעשיות נ. מדינת ישראל [פדאור 98 (6) 218], עמוד 6:
"יש אם כן לתפוס את האוביקט על כל מרכיביו כיחידה אחת בשלמותה, הן ויזואלית והן פונקציונלית".
תקדימים ממדינות אחרות
התובעת צרפה לכתב התביעה וכן לתצהירה פירוט של תקדימים מארה"ב ובריטניה, כולל מ - National Commodity - נספחים ט'ז שם נקבע לגבי פרט Aluminum Shower door complete with Glass כי הסווג הוא פרט 76.10 וכך גם בנספח י"ז.
אני סבור כי ניתן ללמוד מתקדימים אלה לעניינינו, אף התובעת עצמה עשתה שימוש בתקדימים ממדינות אחריות (ראה נספחים ו' ו-ז' לתצהירה).
מבחן השכל הישר וחיי המציאות
אך מעבר לכל התקדימים וכל האסמכתאות שפרסה התובעת בפני בית המשפט במסכת הראיות, הרי שכפי שנקבע בפס"ד מירון, כלי עזר פרשני לצורך סיווג מוצר לצורך מכס הוא "מבחן השכל הישר או ההיגיון הבריא והפשוט של חיי המציאות".
אין סיווג מיוחד למקלחון העשוי מחמרן וזכוכית. משלא פורט סיווג מיוחד לטובין שכזה יש להכריע מי מהצדדים עשה את הפרשנות המתאימה ביותר למבחן השכל הישר.
התובעת סיווגה את הטובין נשוא התביעה בהתאם להוראות חלק 15 לצו תעריף המכס (להלן: "הצו") העוסק ב"מתכות פשוטות ופריטים ממתכות פשוטות", בתוכו בחרה בפרק 76 העוסק ב"חמרן ופריטים ממנו", ובתוך פרק זה בחרה בפרט 10 הכולל "מבנים מחמרן (למעט מבנים טרומיים שבפרט 94.06) וחלקי מבנים מחמרן(כגון, גשרים וקטעי גשרים, מגדלים, תרנים מסורגים, גגות, שלדי גגות דלתות וחלונות ומסגרותיהם ומפתנים לדלתות, תריסים, מעקות ועמודים) לוחות מחמרן, מוטות מחמרן, פרופילים מחמרן, צינורות מחמרן ודומיהם, שהוכנו כחלקי מבנים" ובפרט משנה 9030 המפרט "מבנה שהותקנה בו זכוכית" כסיווג המתאים לדעתה לטובין נשוא המחלוקת.
הנתבעת בחרה בחלק 13 לצו העוסק ב"פריטים מאבן, מגבס, ממלט, מאסבסט, מנציץ, או מחמרים דומים; מוצרי קרמיקה; זכוכית ומוצרי זכוכית" בתוכו בחרה בפרק 70 העוסק ב"זכוכית ומוצרי זכוכית" ובתוך פרק זה בחרה בפרט 20 הכולל "פריטים אחרים מזכוכית" ובפרט משנה 0030/8 המפרט "מבנה זכוכית: דלת, חלון, קיר או חלק של מבנה" כסיווג המתאים לדעתה לטובין נשוא המחלוקת.
לדידי, פרשנותה של התובעת היא הפרשנות הנכונה יותר בכדי לסווג את הטובין נשוא התביעה. פרט משנה 0030/08 מפרט כי הטובין שיסווגו לפי פרט זה הם דלת או חלון או חלק של מבנה, אני סבור שכוונת מתקן התקנות הייתה לפריטים הנדרשים לבניית מגורים (חדר או בית) בהם הזכוכית יכולה לשמש כדלת, חלון או לעיתים אף כקיר. חיזוק לסברה זו אני מוצא בפירוט בחלק 13 לצו ממנו עולה כי המדובר הוא בסיווג לחומרים המשמשים לבנייה "קשה" ממש (אבן, גבס, אסבסט, נציץ...) ולא לבניית קונסטרוקציה שכל מטרתה היא לעצור את זרימת המים מלהתפשט בחדר או בדירה. לו אכן הייתה כוונת מתקן התקנות כפי פרשנות הנתבעת, לא היה זה מפרט בחלק 15 העוסק במבנים מחמרן את פרט משנה 9030 (מבנה שהותקנה בו זכוכית). מכאן אני למד שיש להחריג זכוכית המותקנת בקונסטרוקציה שעשויה מחמרן לפי סיווג המעמיד את החמרן דווקא כמרכיב המרכזי בטובין.
מרכיב החמרן בטובין נשוא התביעה הוא דומיננטי, מטרתו לשמש כמסילות או כצירים או כתומכות במקלחון לפתיחתו וסגירתו ולייצובו ועיצובו. על חומר זה להיות עמיד בפני חמצון (חלודה) ומשכך עליו להיות דווקא ממתכת שרמת החמצון שלה נמוכה - כחמרן. ככל שמדובר במסילות במקלחון שרמת החיכוך בהן גבוהה, אלה צריכות להיות עשויות מחומר שהחיכוך בו גורם לשחיקה מועטה כדי לאפשר תקינות ויעילות המקלחון, לכן חומרים אחרים המשתווים במחירם למחיר החמרן לא יעמדו במטלה זו ובהם לא ניתן לעשות שימוש במקלחונים מסוג זה. בעניינינו, הזכוכית איננה מרכיב דומיננטי כחמרן במקלחון וניתן למצוא תחליפים, אם על ידי לוחות פלסטיים או לוחות מכל חומר אחר. מכך אני מגיע למסקנה כי החמרן הוא המרכיב העיקרי במקלחון ולא הזכוכית. אשר על כן, הדרך הנכונה לסיווג מוצר העשוי מחמרן ויש בו גם זכוכית, תחילה יש לסווג את המקלחון לפי חלק העוסק במתכות (והוא חלק 15) לאחריו בפרק הועסק בחמרן (והוא פרק 76) לאחריו יש לסווג בפרט העוסק בקונסטרוקציות מחמרן (והוא פרט 10) ומאחר ויש בקונסטרוקציה זו זכוכית יש להידרש גם לפרט משנה העוסק בזכוכית (הוא פרט משנה 9030).
= 5 =
אי לכך ולאור כל האמור לעיל הנני מקבל את התביעה על כל מרכיביה. בנוסף הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 18,000 ₪+מע"מ.
המזכירות תשלח פס"ד זה לצדדים בדואר רשום
ניתן היום, ט"ז שבט תש"ע, 31/01/2010, בהעדר הצדדים.
