הגנת הצרכן - חוק הגנת הצרכן – תחולתו - ביהמ"ש דחה התנגדות לתביעה שהגישה חב' פלאפון תקשורת על סכום קצוב, וקבע כי משהמבקש הוא עוסק מורשה, והעסקה הייתה לצרכי עסקו, הרי שאינו "צרכן" לפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א 1981, ולא עומדת לו הגנת החוק ככזה.
עובדות: חב' פלאפון תקשורת (להלן המשיבה) סיפקה שירותי רט"ן למבקש. זה נותר חייב לה סך של כ 23,500 ₪.
טענת המבקש, בין היתר: העסקה היא עסקת רוכלות כהגדרתה בסע' 8 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א 1981 (להלן החוק), משום שלא הוזמנה על ידו, אלא נערכה ביוזמת המשיבה שפנתה אליו. היות שחמישה ימים לאחר כריתת העסקה, הודיע המבקש למשיבה על ביטול העסקה במכתב, אזי בוטלה העסקה כדין ועפ"י הוראות סע' 14 לחוק, ואין המשיבה זכאית לכל סכום ממנו.
טענת המשיבה:
אין מדובר בעסקת רוכלות, מאחר שעפ"י הגדרת סע' 8 לחוק, צרכן הוא אדם פרטי, ובמקרה דנן הייתה ההתקשרות לצרכי עסקו של המבקש, שהוא עוסק מורשה. למבקש ניתנו הטבות הניתנות רק ללקוחות עסקיים, ולכן אין הוא נופל להגדרת "צרכן", לו עומדות ההגנות המנויות בחוק.
בית המשפט קבע:
לפי הגדרת "צרכן" בסע' 1 לחוק, חברה בע"מ, שהיא אישיות משפטית נפרדת מבעליה, אינה נופלת להגדרת צרכן לפי חוק זה; מי שרוכש נכס, ועיקר שימושו בו הוא לצרכיו האישיים, הביתיים או המשפחתיים, הוא צרכן בהגדרת החוק. עוסק מורשה אף הוא אינו נופל להגדרת צרכן. ההגנה בסע' 8 לחוק (עסקת רוכלות) באה להגן על האדם ה"קטן" בפני גופים כלכליים, להם שיטות שיווק אגרסיביות. הצרכן ה"קטן" אינו משופשף כראוי, ולעתים מתרצה לרכוש נכס לאחר שחלקות לשונו של העוסק גרמה לו כך. לא כך כשעסקינן ברוכש שהוא עוסק מורשה, המתעסק ביום יום בעסקים ובמו"מ, ובידיו הידע והיכולת לבצע חישובי רווח, הפסד, כדאיות וכד'.
בשם הצדדים: לא צויין.
בית משפט השלום בתל אביב - יפו
31 ינואר 2010
ת"ט 214622-09
פלאפון תקשורת בע"מ נ' דקל
בפני כב' השופט מנחם קליין
התובעת/המשיבה
פלאפון תקשורת בע"מ
נגד
הנתבע/המבקש שחף דקל
החלטה
מונחת בפניי התנגדות לתביעה שהוגשה על סכום קצוב לפי סעיף 81א1(ד) לחוק ההוצל"פ תשכ"ז-1967 בסך 24,524 ₪.
פלאפון תקשורת בע"מ (להלן: "המשיבה") סיפקה שירותי רט"ן לדקל שחף (להלן: "המבקש") וזה נותר חייב לה סך של 23,551.40 ₪. לאחר שניסיונותיה לגבות את החוב לא נשאו פרי, הגישה תביעתה זו והמגיעה נכון ליום הגשתה לסכום דלעיל.
המבקש הגיש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בנימוק שהצדדים היו במשא ומתן שלא צלח תוך שהוסכם עם המשיבה על מועד שבו תוגש ההתנגדות. לגופו של עניין טען כי העסקה נשוא התביעה היא עסקת רוכלות כהגדרתה בסעיף 8 לחוק הגנת הצרכן התשמ"א-1981 (להלן: "החוק") משום שלא הוזמנה על ידו אלה נערכה ביוזמת המשיבה שפנתה אליו. חמישה ימים לאחר כריתת העסקה הודיע המבקש למשיבה על ביטול העסקה במכתב ומשכך בוטלה העסקה כדין ועל פי הוראות סעיף 14 לחוק הגנת הצרכן ומשום כך אין המשיבה זכאית לכל סכום ממנו. כן טען כי המשיבה לא פירטה בגין מה היא דורשת את סכום התביעה. עוד טען כי המשיבה גבתה ממנו סכומים טרם הורה לחברת האשראי להפסיק את התשלומים וסכומים אלה יש לקזז מכל סכום שייפסק כנגדו.
בדיון שנערך בפני בתאריך 21.1.10 נחקר אביו של המבקש אשר טיפל בפועל בהתקשרות מול המשיבה. במהלך הדיון הוגש בפני מסמך (סומן כ-מש/1) והוא תעודת עוסק מורשה של המבקש. בסיום החקירה סכמו בפני ב"כ הצדדים את טענותיהם.
ב"כ המבקש חזר על טענות מרשו. ב"כ המשיבה טען כי אין מדובר בעסקת רוכלות כפי הגדרות סעיף 8 לחוק הגנת הצרכן מאחר ועל פי הגדרת סעיף 8 צרכן הוא אדם פרטי בעוד שבעניינינו ההתקשרות הייתה לצורכי העסק של המשיב וכפי שהעיד אביו של המשיב לעניין זה. למשיב ניתנו הטבות הניתנות רק ללקוחות עסקיים ולכן אין הוא נופל להגדרת "צרכן" שעומדות לו ההגנות המנויות בחוק הגנת הצרכן.
השאלה שעומדת במחלוקת היא: האם מי שרכש את השירות ואת הטלפונים נופל להגדרת צרכן ומשכך יש לו את ההגנה המנויה בסעיף 8 לחוק הגנת הצרכן. שאלה זו היא שאלה משפטית. הלכה פסוקה היא (ראה ספרו של בר אופיר "סדר דין מקוצר", עמ' 223, ע"א 514/64 כהן נ' אשכנזי פ"ד יט(1) 696) שכשמדובר בשאלה משפטית, על בית המשפט להכריע במחלוקת כבר בשלב הבקשת רשות להתגונן ואין מקום ליתן הרשות רק בכדי לדון - במועד מאוחר יותר - במחלוקת המשפטית. משכך, מצאתי להכריע במחלוקת כבר בשלב זה.
סעיף 1 לחוק - הוא סעיף ההגדרות - מגדיר "צרכן" כדלהלן:
"מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי".
מלשון סעיף זה ברור כי חברה בע"מ שהיא אישיות משפטית נפרדת מבעליה אינה נופלת להגדרת צרכן לפי חוק זה, כמו כן ברור כי מי שרוכש נכס ועיקר שימושו בו הוא לצרכיו האישיים, הביתיים או המשפחתיים הוא צרכן בהגדרת החוק.
עוסק מורשה הוא כזה שנמצא בתווך ועלי להחליט האם הוא קרוב לחברה בע"מ או שמה למי שרוכש לצרכיו האישיים.
= 2 =
סבורני כי אף עוסק מורשה אינו נופל להגדרת צרכן. הרציונאל העומד מאחרי הגנת בחוק הגנת הצרכן באה להגן על האדם ה"קטן" בפני גופים כלכליים להם שיטות שיווק אגרסיביות הצרכן ה"קטן" אינו משופשף כראוי ולעיתים מתרצה הוא לרכוש נכס לאחר שחלקות לשונו של העוסק גרמה לו כך, משכך ניתנו לו ההגנות המנויות בחוק זה לרבות ההגנה המנויה בסעיף 8 לחוק (עסקת רוכלות).
לא כך הם פני הדברים כאשר הרוכש הוא עוסק מורשה. גם העוסק המורשה הוא מתעסק ביום יום בעסקים, במו"מ ויש לו את הידע והיכולת לבצע חישובי רווח, הפסד, כדאיות וכדומה. הרציונאל העומד בבסיסו של החוק אינו מנחה לתת לעוסק מורשה את ההגנות הקיימות המנויות בו.
אי לכך אני דוחה את ההתנגדות ומורה לחדש את ההליכים בתיק הוצל"פ שמספרו 01-28132-58-2.
המבקש ישלם למשיבה 1,200 ₪ (בתוספת מע"מ) בגין הוצאות החלטה זו והבקשה בה.
המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים בדואר רשום.
ניתנה היום, י"ג שבט תש"ע, 28/01/2010, בהעדר הצדדים.
1 מתוך 1
