בנקאות - יחסי בנק לקוח – רשלנות בפעולות הבנק - ביהמ"ש קיבל בחלקה תביעה, שהוגשה נגד בנק אדנים למשכנתאות, וחייבו בתשלום פיצוי בסך 5,000 ₪ ללקוחה, בגין התרשלותו באופן בו טיפל בבקשתה למחזור המשכנתא.
עובדות: התובעת משכנה דירתה בבנק והגיעה להסכמה עם מנהל סניף הבנק, כי הריבית להלוואה, שעמדה אז בשיעור של 6.3%, תשונה לשיעור של 3.5% (להלן ההסכם). ב"אשור עקרוני לבקשה להלוואה למטרת מחזור הלוואה בבנק", נכתב כי הבקשה להלוואה אושרה בכפוף לפרטים שנמסרו ולהמצאת המסמכים הדרושים. נוסף על כך, אישרה התובעת בחתימתה כדלקמן: "ידוע לה כי אשור הבקשה כפוף להמצאת המסמכים כפי שידרשו והכל לשביעות רצונו המלאה של הבנק..". עוד נכתב כי ההסכם תקף עד ליום 14.07.08, כלומר, 12 ימים מיום החתימה, כפי שטענה הנתבעת. עם זאת, במסמך שצורף לאישור העקרוני שעניינו "מסמכים והנחיות לקבלת הלוואה", נכתב כי "תוקף הבקשה מותנה בביצוע ההלוואה עד ליום 29.9.08".
בית המשפט קבע:
(1) על הבנק הוטלה החובה, מכוח דני החוזים והנזיקין גם יחד, לטפל בבקשת התובעת גם אם לדעתו המסמכים הוגשו באיחור למועד האישור העקרוני ולבדוק את הטעמים לכך. לפחות היה עליו לתת מענה לפניות התובעת אליו בכתב, לאחר שסיימה את ההליך הארוך. ככל שישנה סתירה בין המועד של האישור העקרוני למועד מתן ההלוואה, הרי שיש לפרשו לטובת התובעת, לאור פערי כוחות מובנים בין הבנק לבין הלקוח. משלא פעל כן, מוטלת עליו החובה לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת החובה. (2) חובת הבנק להיות זהיר היא חובה חוזית. דיני החוזים מטילים על הבנק חובה לנהוג בזהירות ולמען האינטרס של הלקוח. בצד העילה החוזית ישנה ללקוח עילה נזיקית, שכן עליו לנקוט במידת זהירות במתן השירות ללקוח. (3) יהיו אשר יהיו סוג השירות הבנקאי וטיב החוזה הנכרת בין הצדדים, במרכז יחס זה מצויה החובה לנהוג במידה גבוהה של זהירות, תו"ל ואמון. מאחר שהבנק הוא הקובע את תנאי השירות, מכין את הטפסים החוזיים ומבצע את מרבית הפעולות הקשורות למתן השירות, אזי מטבע הדברים, השאלות המעשיות מתעוררות בעיקר בהקשר של חובות הבנק. (4) במקרה דנן, הבנק אחראי כלפי התובעת ברשלנות, בכך שלא נהג בזהירות ראויה לשמירת האינטרסים שלה, כפי שהיה על בנק סביר לנהוג, אלא הקשה עליה, פעל בדווקנות, בדרך שהחמירה עמה, במקום שניתן היה להקל בהתייחס למועד מאוחר יותר, שנקבע בחוזה הבנקאי, לפיו יכלה להגיש את המסמכים לאישור מחזור ההלוואה במועד מאוחר ליום 14.7.08, שכן נכתב כי "תוקף הבקשה מותנה בביצוע ההלוואה עד ליום 29.9.08". בכך גרם הבנק לתובעת לנזק עקב אי אישורו את מחזור ההלוואה.
בשם הצדדים: אין ייצוג.
בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
תק 2638/09
לפני: כב' השופטת מי-דן מירית
התובעת: בר סמדר
נגד
הנתבע: בנק אדנים למשכנתאות
פסק דין
בפני תביעה כספית במסגרתה עתרה התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעת לשלם לה פיצוי על נזקים שנגרמו בגין אי מחזור הלוואת משכנתא (להלן: "מחזור המשכנתא") על ידי בנק אדנים, סניף יפו בירושלים (להלן: "הנתבע או הבנק").
מסגרת הדיון
התובעת הגישה תביעה כספית ביום 27.05.09 על סכום של 17,800 ₪. בכתב תביעתה טענה התובעת כי משכנה את דירתה בבנק וכי הגיעה לכלל הסכמה עם מנהל סניף הבנק, ביום 2.7.08, כי הריבית להלוואה העומדת כיום בשיעור של 6.3% תשונה לשיעור של 3.5% (להלן: "ההסכם"). אף שהתובעת עמדה בדרישות הבנק כאמור בהסכם, לטענתה, הפר הבנק את ההסכם ולא ביצע את מחזור המשכנתא.
עוד הוסיפה וטענה התובעת, כי נדרשה על ידי הבנק להגיש מסמכים שונים למרות שעמדה בנהלים הנדרשים והמסמכים הוגשו מספר פעמים. לטענתה, היא אף נדרשה ליתן פרטים שאינן ממין העניין על בן זוגה לחיים, אף שאת ההלוואה נטלה רק היא והדירה רשומה רק שמה.
במהלך הדיון שהתקיים בפני ביקשה התובעת לתקן את כתב תביעתה כך שהסעד היחיד לו עותרת הינו פיצוי על נזקים בגין אי מחזור המשכנתא ובגין עוגמת נפש. התובעת טענה, כי אינה מעוניינת להישאר לקוחה בבנק ועל כן אינה מעוניינת לבקש סעד מבית המשפט שיורה לתקן את מחזור המשכנתא לריבית של 3.5% למפרע החל מיום 27.04.08.
התובעת גורסת, כי חרף בקשתה למחזור המשכנתא, וחרף פניותיה לבנק לטפל בבקשתה לשנות את תנאי המשכנתא, כל פניותיה הושבו ריקם. מכאן, תביעתה לפצותה בגין ההפסד הכספי שנגרם לה עקב כך שלא שונתה ריבית המשכנתא.
מנגד, טען הבנק בכתב ההגנה, כי לתובעת היסטוריה של פיגורים בגין אי תשלום עבור מחזור המשכנתא, על כן בקשתה הראשונה למחזור משכנתא סורבה, וכי לאחר שהתובעת שילמה את הפיגורים ופרסה בפני מנהל הבנק את מצבה הסוציו-אקונומי, בחן מנהל הסניף את בקשתה בשנית ונתן אשור עקרוני ביום 2.7.08לביצוע המיחזור בריבית של 3.5% לעשר שנים, כמו כן, צוין באשור מיום 2.7.08, כי תוקף האישור העקרוני הינו עד ליום 14.7.08.
עוד טען הבנק, כי הדרישות שהציג מנהל הסניף לתובעת בכדי לאשר את מחזור המשכנתא לגיטימיות ונדרשות מכלל הלקוחות המבקשים לבצע מחזור משכנתא ועל כן יש לדחות את התביעה.
במהלך הדיון, טענה התובעת כי אף האישור העקרוני ניתן לה רק לאחר שפנתה, ביום 19.6.08, לבנק ישראל. עוד טענה, כי העבירה לבנק את כל המסמכים שדרש ברשימת המסמכים שצורפה לאישור העקרוני, למעט מסמך שעניינו מתן הסכמה למשכנתא פארי-פאסו, שהתקשתה לקבלו מבנק טפחות. היא העידה, כי חלק מהעיכובים נוצרו עקב כך שהבנק הפנה את הגורמים עליה, כגון חוות-דעת השמאי וההצעה לביטוח ריסק, שכפי שעולה מהמסמכים שנוגעים אליהם, הינם גורמים הקשורים אל הבנק שכן המסמכים הנוגעים להם הופנו אל הבנק במישרין. לבסוף, כשראתה שלא מתבצע מיחזור ההלואה שלחה אל הבנק שני מכתבים, האחד מיום 04.09.08 והשני מיום 18.09.08, ואולם הבנק לא השיב למכתבים אלו.
מנהל סניף הבנק אשר העיד מטעם הנתבע טען, כי אישר לתובעת את מיחזור ההלוואה בכפוף להגשת המסמכים. הוא העיד, כי הבנק כפוף לנוהלי בנק ישראל ומכיון שהאמין בתובעת אישר את מיחזור ההלואה לריבית בשיעור של 3.5% ובהתנייה של קבלת המסמכים כפי שנוהג הבנק ואולם התובעת הגישה את המסמכים באיחור. הוא הוסיף, כי הבנק מוכל לשקול שוב אפשרות למיחזור המשכנתא ואולם על התובעת להגיש שוב מבקשה ומסמכים מעודכנים.
עוד העיד, כי אינו מוצא תגובה למכתבים, אולם הגיש לבית המשפט תדפיס תכתובת אימייל פנימית בעניין המכתב הראשון, והוסיף כי אינו יודע האם נשלחה תגובה על ידי מחלקת פניות הציבור של הבנק.
חובת זהירות הבנק כלפי הלקוח
לאור תיקון כתב התביעה, נדרשתי להכריע האם נפל דופי בהתנהגותו של הבנק או מי מנציגיו שיש בה כדי התרשלות בהתנהלותו מול התובעת בעניין מחזור המשכנתא כפי שתואר לעיל.
= 2 =
אין חולק כי בנקים חבים ללקוחותיהם חובת אמון. מאלה נגזרות חובות זהירות, נאמנות ותום לב. מקורן של חלק מחובות אלו הוא בדינים המיוחדים לבנקים כגון חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 וחלקן נגזרות מכח דינים אחרים כדיני החוזים, דיני הנזיקין ועוד.
לעניינינו קובעת ההלכה הפסוקה בע"א 78251/01 דאטה סיסטמס אנד סופטוור אינ'. נ' בנק דיסקונט, פ"ד נח (5)348 , 356:
"..המסגרת הנורמטיבית החולשת על היחסים בין בנק ולקוח, מורכבת מפסיפס של נורמות משפטיות, שבעיקרן הן בעלות אופי חוזי. בבסיס יחסים אלה עומדים התנאים וההסכמות שגיבשו הצדדים לצורך הסדרת יחסיהם. אולם ההסדרים החוזיים אינם חזות הכל, הואיל והבנקים כפופים לחובות נוספות שבעיקרן שאובות הן מחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981. בנוסף לאלה, חלות על הבנק חובות שמקורן בדיני הנזיקין (ע"א 6799/02 יולזרי משולם ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ - סניף בורסת היהלומים ואח', פ"ד נח(2) 145; ע"א 6899/97 פניה פייבושביץ נ' בנק לאומי לישראל ואח' (טרם פורסם); ע"א 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פרופ' צבי ציגלר, פ"ד מט(1) 369). עיקרן של חובות אלו הוא בדרישות מוגברות של תום לב וגילוי נאות של הבנק כלפי לקוחותיו, ובאשר להיקפן וביטוין המעשי של אותן חובות, כל אלה נקבעים על פי נסיבותיו של כל מקרה (ראו ע"א 5893/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' נתן צבאח ואח', פ"ד מח (2) 573; ע"א 1548/96, בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו ואח' (טרם פורסם); ע"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ' חברת אליהו גרציאני (1998) בע"מ ואח', פ"ד נד (2) 145)".
עוד בעניין זה נקבע בע"א 8409/04 מזל יעקובי ואח' נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ - סניף יהודה המכבי תק-על 2007(3), 4429:
במילים אחרות, בהחלט ייתכן כי הפרת החובות המוטלות על בנק כלפי לקוחותיו לא תגיע כדי עושק, הטעייה, כפייה או תרמית ולא תצדיק סעדים הצהרתיים גורפים (כגון אלה שהמערערים עתרו להם במקרה שלפנינו), אך היא עשויה להקים ללקוח במישור החוזי או במישור הנזיקי סעדים אחרים, מתונים יותר, כגון קביעת ממצא שהבנק גרם ללקוח נזקים בהתנהגותו".
בהתייחסותה אל יחסי הכוחות בין הבנק לבין הלקוח קובעת ההלכה הפסוקה, כי:
"הכללים המשפטיים צריכים להבטיח "שירות ראוי ללקוח, מתוך הנחת עוצמתו של הבנק אל מול הלקוח היחיד-עוצמתו תרתי משמע, זו הכלכלית וזו הכרוכה במיומנות היומיום בטיפול בכספים. זו מהותו של חוק הבנקאות (שירות ללקוח), וזו תכליתו מהחל ועד כלה. ועוד, מערכת היחסים שבין הבנק ללקוח מטילה מעצם הגדרתה חובת אמון על הבנקים"(ראו ע"א 3955/04 רייזל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פס' ו' לפסק דינו של השופט רובינשטיין ([פורסם בנבו], 4.7.2005)). העוצמה הרבה אשר בידי הבנקים מונעת מן הלקוח, במקרים רבים, יכולת להתמודד עם הבנק בצורה שווה. חוסר השוויון "יוצר פער ממשי בין כושר המיקוח של הלקוח ובין זה של הבנק ומאפשרת לבנק להכתיב את תנאי ההתקשרות מבלי שניתן יהיה לשנותם או להשמיטם" (ע"א 1304/91 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ' ליפרט, פ"ד מז(3) 309, 323 (1993))". עא 3352/07 בנק הפועלים בע"מ נ' קירסטין הורש, פס' 12 (ממאגר נבו).
מעיון בהסכם שצורף לכתב התביעה אשר כותרתו "אשור עקרוני לבקשה להלוואה למטרת מחזור הלוואה בבנק", נכתב כי הבקשה להלוואה אושרה בכפוף לפרטים שנמסרו ולהמצאת המסמכים הדרושים. נוסף על כך, אשרה התובעת בחתימתה כדלקמן: "ידוע לה כי אשור הבקשה כפוף להמצאת המסמכים כפי שידרשו והכל לשביעות רצונו המלאה של הבנק.." עוד נכתב כי ההסכם תקף עד ליום 14.07.08 דהיינו, 12 ימים מיום החתימה כפי שטענה הנתבעת. ואולם יש לשים לב כי במסמך שצורף לאישור העקרוני שעניינו "מסמכים והנחיות לקבלת הלוואה" נכתב כי "תוקף הבקשה מותנה בביצוע ההלוואה עד ליום 29.9.08".
נציג הבנק טען בדיון כי הבנק כפוף לנוהלי בנק ישראל ואולם לא היו בידו נהלי בנק ישראל. הוא העיד, כי מכיון שהאמין בתובעת אישר את מיחזור ההלואה לריבית בשיעור של 3.5% ובהתנייה של קבלת המסמכים כפי שנוהג הבנק ואולם התובעת הגישה את המסמכים באיחור (ליום שלטענתו תם האישור העקרוני ביום 14.7.08) ועל כן לא אושר המיחזור.
מן הכלל אל הפרט
לאחר שקראתי את כתבי הטענות ונתתי את דעתי לצרופותיהם, ולאחר שהקשבתי הקשב היטב לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה ועיקר טעמיי יובאו להלן.
אף אם נניח, הנחה הנוחה לבנק ואיני קובעת כי כך הוא, כי לא נפל פגם בדרישות הבנק למסמכים, וכי היה על התובעת להמציא את המסמכים בהתאם להסכם בין הצדדים הרי שהמועד למחזור ההלוואה נקבע בהסכם ליום
= 3 =
29.9.08. על הבנק הוטלה החובה, מכוח דני החוזים והנזיקין גם יחד, לטפל בבקשת התובעת גם אם לדעתו המסמכים הוגשו באיחור למועד האישור העקרוני, ולבדוק את הטעמים לכך. לכל הפחות היה עליו ליתן מענה לפניותיה בכתב אליו לאחר שסיימה את ההליך הארוך. ככל שישנה סתירה בין המועד של האישור העקרוני למועד מתן ההלוואה הרי שיש לפרשו לטובת התובעת לאור פערי כוחות מובנים בין הבנק לבין הלקוח. משלא פעל כן - מוטלת עליו החובה לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהפרת החובה.
חובת הבנק להיות זהיר היא חובה חוזית. דיני החוזים מטילים על הבנק חובה לנהוג בזהירות ולמען האינטרס של הלקוח. בצד העילה החוזית ישנה ללקוח עילה נזיקית, שכן עליו לנקוט במידת זהירות במתן השירות ללקוח (נרקיס ומור, חובות החלות על הבנקים, כרך א', בעמ' 273-279).
היחס המשפטי בין הבנק לבין הלקוח הוא מורכב ואולם, יהא אשר יהא סוג השירות הבנקאי וטיב החוזה הנכרת בין הצדדים, במרכז היחס הזה מצויה החובה לנהוג במידה גבוהה של זהירות, תום לב ואמון. מאחר והבנק הוא הקובע את תנאי השירות, מכין את הטפסים החוזיים ומבצע את מרבית הפעולות הקשורות למתן השירות, מטבע הדברים השאלות המעשיות מתעוררות בעיקר בהקשר של חובות הבנק. (ריקרדו בן אוליאל, דיני בנקאות חלק כללי, (1996) בעמ' 86).
במקרה דנא מצאתי כי הבנק אחראי כלפי התובעת ברשלנות בכך שלא נהג בזהירות ראוייה לשמירת האינטרסים של התובעת, כפי שהיה על בנק סביר לנהוג, אלא הקשה עליה, פעל בדווקנות, בדרך שהחמירה עימה במקום שניתן היה להקל בהתייחס למועד מאוחר יותר, שנקבע בחוזה הבנקאי, לפיו יכלה להגיש את המסמכים לאישור מיחזור ההלוואה במועד מאוחר ליום 14.7.08 שכן נכתב כי "תוקף הבקשה מותנה בביצוע ההלוואה עד ליום 29.9.08". בכך גרם הבנק לתובעת לנזק עקב אי אישורו את מיחזור ההלוואה.
אשר על כן, נוכח ההלכה הפסוקה שסקרתי לעיל, והעובדות במקרה שבפניי, אני סבורה כי יש לקבל את גרסתה של התובעת, לפיה הבנק התרשל בדרך בו טיפל בבקשתה למיחזור המשכנתא.
הפיצוי
נזקיה של התובעת, נתמכים בכתובים ומבוססים על טענותיה בשעת מעשה, לאחר מעשה ועל טיעוניה בפני. חלקם - עגמת נפש וחלקם - נזק כספי מכך שלא שונה שיעור הריבית.
ערה אני לכך, כי בית המשפט לתביעות קטנות "גמיש" בדיני הראיות. אך עדיין נדרש התובע להוכיח את פרטי טענותיו ותביעותיו בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". ברור לכל, כי לא כל הנכנס בפתחו של בית המשפט לתביעות קטנות זכאי לסעד, ללא הוכחת תביעתו.
על כן בכל הנוגע להפסדים הכספיים, מתקשית אני לפסוק לתובעת ללא שהגישה חישוב על-ידי גורם מקצועי וטענה בעלמא כי הפער בין שיעורי הריביות הינו סכום של כ-7,000 ₪ ופער ההיוון הינו סכום נוסף של 10,000 ₪ ואובדן ימי עבודה.
באשר לרכיב עוגמת הנפש, רכיב זה כפוף מעצם טיבו לשיקול דעתו של בית המשפט. אף לא בנקל יטה בית המשפט להורות על פסיקתו של פיצוי בגין עוגמת נפש הרי מאחר וקיבלתי את גרסת התובעת בדבר התנהגות פסולה מצד הבנק, לאחר ששמעתי את טענותיה, ושבתי ועיינתי בכתב התביעה ובנספחיו, ולאחר שאיזנתי בין הדרישה ממוסדות בנקאיים שהיא גבוהה מטבעה, הגעתי למסקנה כי הפיצוי המתאים בנסיבות העניין הוא בסכום של 5,000 ש"ח.
סוף דבר
ממכלול הטעמים שנמנו לעיל אני מורה בזאת כי הנתבע, ישלם לתובעת סכום כולל של 5,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
המזכירות תשלח העתק מפסק-הדין לצדדים.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.
ניתן היום י"ז בשבט, תש"ע (01/02/2010) בהעדר הצדדים.
