עונשין - עבירות – איום - ביהמ"ש גזר 6 חודשי מאסר על תנאי וצו מבחן במשך שנה על נאשמת, לה רקע פסיכיאטרי לא מבוטל, שנמצאה כשירה לעמוד לדין, אשר הורשעה בעבירות איומים והטרדה טלפונית כלפי רשם בימ"ש השלום בראשל"צ.
עובדות: הנאשמת צלצלה 3 פעמים ברציפות לביתו של הרשם ויו"ר ההוצאה לפועל בבימ"ש השלום בראשל"צ (כתוארו דאז), רפי ארניה, על רקע דיון שהתקיים בפניו בעניינה באותו בוקר. היא מוכרת למערכת הפסיכיאטרית מאז היותה בגיל 18, עת עשתה ניסיון אובדני ע"י חיתוך ורידים. היא אובחנה כסובלת מהפרעת אישיות גבולית, המאופיינת במעשים אלימים, התנהגות חסרת שיפוט, וחוסר תפקוד שהחמיר במהלך השנים. בעברה עשרות אשפוזים פסיכיאטריים. עם זאת, על אף הפרעת האישיות הגבולית של הנאשמת, אין היא סובלת ממחלת נפש כהגדרתה המשפטית, וכשירה לעמוד לדין ולשאת באחריות פלילית, ואף אינה זקוקה לאשפוז ויכולה לקבל טיפול מרפאתי. ניתנו תסקיר ותסקיר משלים של שירות המבחן בעניינה של הנאשמת. המלצת שירות המבחן בתסקיר הראשון הייתה, כי השירות אינו הגורם המתאים לטיפול בצרכיה ובעיותיה של הנאשמת, ואין מקום להמשך התערבותו. המלצתו הייתה על הטלת ענישה מרתיעה, כעונש מאסר על תנאי. התסקיר המשלים, אליו הופנתה הנאשמת לאחר שהצהירה כי תשתף פעולה עם שירות המבחן, ותחדש את הטיפול הנפשי, הבחין בשינוי חיובי בהתייחסות הנאשמת. הנאשמת אובחנה כמי שסובלת מקשיים תפקודיים בתחומי חייה השונים, נוטה להגיב באופן אימפולסיבי ותוקפני במצבים בהם חווה פגיעה ותסכול. לאורך השנים התקשתה בשיתוף פעולה עם גורמי הטיפול השונים. אף שכיום ניכר שיפור רב בשיתוף הפעולה, הערכת שירות המבחן הינה שהמוטיבציה לכך הינה ניהול ההליכים המשפטיים נגדה, ועל כן אין לדעת עד כמה תתמיד בכך בהמשך.
בית המשפט קבע:
(1) חמורות העבירות המיוחסות לנאשמת, וחשוב הצורך להגן על המכהנים במערכת המשפט מפני התקפות מילוליות או פיסיות, ומפני הטרדות והתנכלויות הנוגעות למילוי תפקידם הציבורי. כדי להגן על המערכת המשפטית ולאפשר לה לתת את השירות הציבורי החשוב שהיא מספקת למדינה ולבני החברה כולה, כציבור וכפרטים, יש לגזור על המאיימים להתנכל לה עונשים מכאיבים ומרתיעים, למען יראו וייראו. (2) עם זאת, יש לבחון כל מקרה לגופו: נסיבותיה האישיות הייחודיות והקשות של הנאשמת, והפרעת האישיות הגבולית ממנה היא סובלת, אף שאינה עולה כדי אי כשירות לעמוד לדין ולשאת באחריות פלילית למעשיה, יש להן משקל רב במסגרת שקילת העונש ההולם, שמא יימצא ביהמ"ש מעניש את הנאשמת על מחלתה. (3) העונש הראוי צריך לשלב את ההרתעה ואת הטיפול, ועל כן אימץ ביהמ"ש את המלצת שירות המבחן.
בשם המאשימה: לא צויין; בשם הנאשמת: יפעת כץ.
בית משפט השלום בכפר סבא
ת"פ 2427-07
מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' שוורץ
28 ינואר 2010
בפני כב' השופטת ניצה מימון שעשוע
בעניין:
מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא
המאשימה
נגד
לילך שוורץ
ע"י ב"כ עו"ד יפעת כץ הנאשמת
גזר דין
הנ מצחנלחי
5129371
הנאשמת, בת 38 שנים, הורשעה עפ"י הודאתה בעבירות של איומים והטרדה טלפונית.
בהתאם לאמור בכתב האישום, בתאריך 9.10.07 בערב התקשרה הנאשמת לביתו של כב' הרשם ויו"ר ההוצאה לפועל בבית משפט השלום בראשל"צ (כתוארו דאז), רפי ארניה, ועל רקע דיון שהתקיים בפניו באותו בוקר אמרה כי "ישלם את הסכום שקבע וילך לבית הסוהר".
מספר דקות לאחר מכן, התקשרה הנאשמת שוב לביתו של כב' הרשם ארניה ואמרה: "למה אתה חייב להיות כזה אטום?" ועוד הוסיפה ואמרה לאחר שכב' הרשם הציע לה להפסיק להתקשר: "למה?! אני לא מפחדת ממך".
כשעה לאחר מכן, התקשרה שוב הנאשמת לטלפון בביתו של כב' הרשם ואמרה לאשתו, שתאמר לבעלה הנאצי שצריך לחסל אותו , ועוד אמרה: "תגידי הוא בכלל יהודי?"
הנאשמת הופנתה לקבלת חוו"ד מהפסיכיאטר המחוזי לענין כשירותה לעמוד לדין.
בהתאם לחוות הדעת הפסיכיאטרית מיום 15.6.08 נמצאה הנאשמת כשירה לעמוד לדין. מחווה"ד עלה כי הנאשמת מוכרת למערכת הפסיכיאטרית מאז היותה בגיל 18, עת עשתה נסיון אובדני ע"י חיתוך ורידים. הנאשמת אובחנה כסובלת מהפרעת אישיות גבולית המאופיינת במעשים אלימים, התנהגות חסרת שיפוט, וחוסר תפקוד שהחמיר במהלך השנים. בעברה עשרות אשפוזים פסיכיאטריים, בעקבות אי שקט, סף גירוי נמוך, תוקפנות מילולית כלפי הוריה, איומי אובדנות. במהלך אשפוזיה הפגינה חוסר שיתוף פעולה עם צוות המטפלים ואף אלימות כלפיהם. נמצאו אלמנטים פסיכוטיים בחלק מאשפוזיה ומצבים פסיכוטיים חריפים שהביאו לאשפוז בכפיה. עם זאת, גם במצבים אלה לא אובחנה כחולת נפש במובן המשפטי של המילה.
בהתייחסותה לעבירות בפני הפסיכיאטרית, הודתה בהן ואמרה כי כעסה בעקבות החלטת הרשם כי עדיין לא שילמה את החוב, בניגוד לטענתה, כי דבריה לא נרשמו נכון בפרוטוקול, וכי "רק רצתה להפחיד" את כב' הרשם. כן טענה לחזיון של הרשם במדי אס.אס במהלך הדיון ולשמיעת קול פנימי האומר לה להתקשר לכב' הרשם. התרשמותה הפסיכיאטרית היתה מחד גיסא למינפולטיביות ומגמתיות בתיאור מחשבות השווא וההזיות שתארה הנאשמת, ומאידך גיסא - כי השיפוט שלה לקוי, היא סובלת ממחשבות שווא של רדיפה, והיא נעדרת תובנה למצבה. בבדיקה חוזרת היתה ההתרשמות מתובנה חלקית, וצויין שוב מהלך מניפולטיבי שנקטה הנאשמת בכך שאשפזה את עצמה בביה"ח הפסיכיאטרי בתואנות שווא על כוונה אובדנית ועל נסיון להרעילה.
לסיכום, נקבע כי על אף הפרעת האישיות הגבולית של הנאשמת, אין היא סובלת ממחלת נפש כהגדרתה המשפטית, וכשירה לעמוד לדין ולשאת באחריות פלילית, ואף אינה זקוקה לאשפוז ויכולה לקבל טיפול מרפאתי.
בדיון מיום 15.6.08 הודתה הנאשמת בעבירות המיוחסת לה בכתב האישום והורשעה עפ"י הודאתה.
בהתאם להחלטת בית המשפט, ניתנו תסקיר ותסקיר משלים של שירות המבחן בעניינה של הנאשמת.
= 2 =
עפ"י האמור בתסקיר הראשון מיום 1.7.09, הנאשמת היא רווקה, מתגוררת עם אימה ואינה עובדת. הנאשמת לא עברה עבירות נוספות מאז ביצוע העבירות נשוא כתב האישום.
הקשר של הנאשמת עם המרפאה לבריאות הנפש הוגדר כקשר רופף ולא יציב. כמו כן צויין כי בחודש נובמבר 2008 הופנתה לשיקום מקצועי ע"י הועדה לסל שיקום מטעם המוסד לביטוח לאומי, אך לא נערכה לה תכנית שיקום עקב אי שיתוף פעולה מצידה. כמו כן לא נמסר על טיפול תרופתי אותו מקבלת הנאשמת.
בהתאם לתסקיר, הנאשמת הביעה חרטה על התנהגותה ומעשיה וייחסה אותם למצב נפשי רעוע ולתחושה שנגרם לה עוול ע"י רשויות בית המשפט. שירות המבחן התרשם כי הנאשמת עושה שימוש מניפולטיבי במצבה הנפשי ונוטה להקצין את מצבה. כמו כן צויין שקיים פער בין הצהרותיה בדבר רצונה לערוך שינוי בחייה לבין אי שיתוף פעולה שלה עם גורמי בריאות הנפש וגורמים טיפוליים אחרים.
בנוסף התרשם שירות המבחן כי הנאשמת תופסת עצמה כקרבן של הסביבה ומתקשה להבחין בחלקה בהסתבכותה הפלילית ובמצבה. אינה מודעת לחומרת מצבה הנפשי ולצורך בקבלת טיפול מתאים.
לאור זאת, המלצת שירות המבחן בתסקיר הראשון היתה כי השירות אינו הגורם המתאים לטיפול בצרכיה ובעיותיה ואין מקום להמשך התערבותו. ההמלצה היתה על הטלת ענישה מרתיעה, כגון עונש מאסר על תנאי.
לאור הצהרת הנאשמת כי תשתף פעולה עם שירות המבחן, וחידוש הטיפול הנפשי, היא הופנתה לקבלת תסקיר משלים אשר ניתן ביום 29.12.09. בתסקיר המשלים התרשם שה"מ משינוי חיובי בהתייחסות הנאשמת, שהתבטא ביצירת קשר מיוזמתה והתמדה בהגעה למפגשים. כמו כן דווח כי הנאשמת מתמידה בטיפול פסיכיאטרי ובנטילת תרופות. הנאשמת אף השתלבה מחודש נובמבר 2009 במסגרת מועדון תעסוקתי של עמותת "אנוש".
בהתאם לדיווח שהתקבל מהמרפאה לבריאות הנפש, מדובר במטופלת הנוטה להתנהגות תיאטרלית, מתנהגת באופן מניפולטיבי, משתפת פעולה באופן מגמתי ומתקשה לעמוד בגבולות. כמו כן אובחנה מגמה להחמרת הסימפטומים הנפשיים. לאור זאת התקשתה הפסיכיאטרית המטפלת להעריך את יכולתה להיעזר בגורמי הטיפול בכדי לייצב את מצבה.
מעמותת "אנוש" נמסר כי הנאשמת הגיעה לחלק מהמפגשים שהתקיימו והתרשמותם ממנה היתה כמי שסובלת מקשיים רגשיים ותפקודיים בתחומים רבים בחייה וכי היא זקוקה לליווי ותמיכה בצד הצבת גבולות. זכאותה לקבלת סל שיקום מהמוסד לביטוח לאומי כבר לא בתוקף, אף כאשר תחודש זכאותה הומלץ שתקבל הכוונה של עובדת סוציאלית להתמודדות עם קשייה התפקודיים.
לסיכום, הנאשמת אובחנה כמי שסובלת מקשיים תפקודיים בתחומי חייה השונים, נוטה להגיב באופן אימפולסיבי ותוקפני במצבים בהם חווה פגיעה ותסכול. לאורך השנים התקשתה בשיתוף פעולה עם גורמי הטיפול השונים. אף שכיום ניכר שיפור רב בשיתוף הפעולה, הערכת שירות המבחן הינה שהמוטיבציה לכך הינה ניהול ההליכים המשפטיים נגדה ועל כן אין לדעת עד כמה תתמיד בכך בהמשך.
הערכת שירות המבחן היתה כי תכנית שיקום שתורכב מטיפול פסיכיאטרי, קשר עם עובדת סוציאלית והמשך השתתפות במועדון של עמותת "אנוש", יוכלו לסייע לה בייצוב מצבה הנפשי.
על כן המלצת שירות המבחן היתה להטיל על הנאשמת צו מבחן למשך שנה בתנאי שתתחייב לשיתוף פעולה מלא עם גורמי בריאות הנפש, וזאת לצד הטלת עונש מאסר על תנאי שיהווה עונש הרתעתי צופה פני עתיד.
ב"כ המאשימה התייחס לכך שמדובר בהתנהגות חמורה ויש צורך בענישה מחמירה שכן מדובר בנסיון פגיעה במערכת אכיפת החוק. ב"כ המאשימה ציין כי לנאשמת הרשעה קודמת משנת 2002 בעבירות מירמה - הונאה בכרטיס חיוב, בגינה נדונה למאסר על תנאי.
לאור זאת עתר ב"כ המאשימה למאסר בפועל, שיעביר מסר לציבור כולו בדבר חומרת העבירה שיש בה משום חציית קווים אדומים.
ב"כ המאשימה הפנה לרע"פ 8656/09 אביגדור רענן נ' מד"י , אשר הותיר על כנו את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"פ 7675/09, ולפיו אושר עונש של 4 חודשי מאסר בפועל לנאשם אשר איים על שופטת במהלך דיון. באותו מקרה הנאשם היה בעל עבר פלילי עשיר, אך לטענת ב"כ המאשימה העדר עבר פלילי מכביד, כמו במקרה שלפנינו, נסוג מפני חומרת העבירה.
ב"כ המאשימה התייחס לתסקירים ולכך שהנאשמת אובחנה כמי שמתנהגת באופן מניפולטיבי, משתפת פעולה באופן חלקי, מתקשה לעמוד בגבולות ואף במסגרת הטיפול בעמותת "אנוש" הגיבה באלימות מילולית כלפי אחד המטופלים. כמו כן ציין ב"כ המאשימה כי שירות המבחן התרשם מכך שהנאשמת מונעת ממוטיבציה חיצונית ולא ברור עד כמה תשתף פעולה לאחר סיום ההליכים המשפטיים. ב"כ המאשימה טוען כי המלצת שירות המבחן אינה עולה בקנה אחד עם
= 3 =
האמור בגוף התסקיר, ועל כן אין לקבל את ההמלצות, אלא להטיל עונש של מאסר בפועל.
הסניגורית בדבריה התייחסה לכך שלנאשמת הרשעה אחת בלבד מלפני 9 שנים ולכך שהנאשמת הודתה ובכך חסכה זמן שיפוטי וכן הביעה חרטה ולקחה אחריות על מעשיה.
כמו כן התייחסה הסניגורית לבעיותיה הנפשיות הקשות של הנאשמת.
הסניגורית טענה שעל אף חוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי לפיה נמצאה הנאשמת כשירה לעמוד בדין, הרי שעדיין מדובר במי שסובלת מבעיות נפשיות רבות ושונות, אשר עברה טיפולים פסיכיאטריים ואשפוזים רבים החל מגיל 18 וחצי. הסניגורית מציינת שקיים הבדל בין הגדרת "מחלת נפש" בתורת המשפט לבין הגדרתה במדע הרפואה.
כן ציינה הסניגורית כי בתסקיר המשלים, שירות המבחן מצא שינוי חיובי בהתייחסות הנאשמת - פנייה לטיפול ונטילת תרופות, השתלבות בפעילות עמותת "אנוש" ועצם יצירת הקשר עם שירות המבחן והגעתה למפגשים שנקבעו. הסניגורית טוענת שאבחון הנאשמת כתיאטרלית, ונוטה להחמיר את מצבה הינו חלק מבעיותיה הנפשיות ומהדיכאון ממנו היא סובלת.
לאור כל זאת ובהתחשב בכך שמדובר באירוע מלפני יותר משנתיים, כאשר לנאשמת לא נפתחו תיקים נוספים, בהתחשב בעברה הפלילי שאינו מכביד, בחלוף הזמן, ובנסיבותיה האישיות של הנאשמת, מבקשת הסניגורית לאמץ את המלצות שירות המבחן, ולא להטיל על הנאשמת מאסר בפועל.
הסניגורית התייחסה לפסק הדין אליו הפנה ב"כ המאשימה והדגישה כי אין מקום להשוות בין המקרים בעוד ששם מדובר בנאשם עם עבר פלילי עשיר וללא בעיות נפשיות. הסניגורית הציגה פסיקה בעבירות של איומים על עובדי ציבור אחרים, בהם לא נגזר מאסר בפועל אלא מאסר על תנאי עבודות שירות וקנס בלבד.
דיון
הנאשמת הודתה בעבירות של איומים והטרדה טלפונית. בראש שיקולי הענישה, ניצבת חומרת העבירות המיוחסות לנאשמת, והצורך להגן על המכהנים במערכת המשפט מפני התקפות מילוליות או פיסיות, חלילה, ומפני הטרדות והתנכלויות הנוגעות למילוי תפקידם הציבורי, שכן יש כפסע בין חשיפתם של נושאי התפקידים השיפוטיים לאיומים והתקפות כאלה, לבין הידרדרות החברה כולה לאנרכיה בה לית דין ולית דיין, כפי שניתן לראות למרבה הדאבה במדינות אחרות, שאין אנו חפצים להידמות להן. כדי להגן על המערכת המשפטית ולאפשר לה לתת את השירות הציבורי החשוב שהיא מספקת למדינה ולבני החברה כולה, כציבור וכפרטים, יש לגזור על המאיימים להתנכל לה עונשים מכאיבים ומרתיעים, למען יראו וייראו.
יחד עם זאת, הענישה הפלילית היא אינדיווידואלית ויש לבחון כל מקרה לגופו. נסיבותיה האישיות הייחודיות והקשות של הנאשמת, והפרעת האישיות הגבולית ממנה היא סובלת, אף שאינה עולה כדי אי כשירות לעמוד לדין ולשאת באחריות פלילית למעשיה, יש להן משקל רב במסגרת שקילת העונש ההולם, שמא יימצא בית המשפט מעניש את הנאשמת על מחלתה.
אני סבורה כי העונש הראוי צריך לשלב את ההרתעה ואת הטיפול, ועל כן אני מאמצת את המלצת שירות המבחן וגוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:
על עבירת הטרדה במתקן בזק - 6 חודשי מע"ת למשך שלוש שנים, שלא תעבור עבירה בה הורשעה.
על עבירת האיומים - אני מעמידה את הנאשמת במבחן טהור של שירות המבחן למשך שנה, כשאחד מתנאי הצו הוא המשך קבלת הטיפול בעמותת "אנוש" וקבל טיפול פסיכיאטרי מרפאתי סדיר, לרבות נטילת התרופות שיירשמו לה. שירות המבחן ידווח לבית המשפט על מילוי הצו. הנאשמת מוזהרת, כי אם לא תמלא את תנאי צו המבחן, יופקע הצו והיא תידון מחדש על העבירה דנן.
הודעה זכות הערעור תוך 45 יום.
ניתן היום, י"ג שבט תש"ע, 28/01/2010, במעמד הצדדים.
